שבויים ערבים במלחמת העצמאות
שבויים ערבים במלחמת העצמאות נלקחו על ידי ההגנה, האצ"ל וצה"ל במהלך מלחמת העצמאות.
לקיחת השבויים
בתחילת פברואר 1948 הכחיש דובר ההגנה שההגנה לקחה שבויים וטען שרק נעצרו ערבים שנלקחו לחקירה ואלו שוחררו לאחר החקירה[1]. במבצע של הארגון הצבאי הלאומי לטיהור רמת מנשה ב-12 במאי 1948 נלקחו כ-120 שבויים[2]. שבויים ערבים נלקחו בין השאר בכיבוש דיר יאסין[3], יהודיה[4], עכו[5], טנטורה[6] וצפת[7].
בתחילת ההפוגה הראשונה היו בידי צה"ל כ-1200 שבויים. כ-420 שבויים היו בכפר אג'ליל ליד הרצליה שהוסב למחנה שבויים[8][9]. 60 שבויים הוחזקו בידי האצ"ל והועברו לידי צה"ל באותה עת[10]. בירושלים היה מחנה שבויים נוסף[11] בו היו מעל 100 שבויים[12].
במהלך קרבות עשרת הימים נלקחו שבויים רבים בחזית המרכז במיוחד בלוד וברמלה[13] ובחזית הדרום[14][15] ומספר השבויים הגיע לכ-5000, לא כולל גברים בגיל גיוס בלבוש אזרחי שנעצרו[16]. בספטמבר 1948 פורסם ברמאללה שבידי ישראל מעל 6000 שבויים ערבים[17]. במבצע חירם לקח צה"ל עוד מאות שבויים[18] וכך גם במבצע יואב[19] ובכיבוש משטרת עיראק סוידן[20]. דוד בן-גוריון רשם ביומנו ב-17 בנובמבר 1948 שישראל מחזיקה בכ-9,000 שבויים[21].
במבצע חורב לקח צה"ל קרוב ל-700 שבויים מצרים[22].
מסתננים שנתפסו בישראל נכלאו גם הם במחנות השבויים. כך יצא שמספר השבויים עלה גם לאחר תום הקרבות. למשל, למרות שהשבויים הלבנונים שוחררו במרץ 1949, ביולי 1949 פורסם שישראל מחזיקה ב-10 שבויים לבנוניים[23]. בישראל אף נטען ששבויים ששוחררו לממלכת ירדן הסתננו לישראל כדי לחזור למחנות השבויים, בה התנאים היו טובים יותר מאשר בממלכת ירדן[24].
זהות השבויים
רובם הגדול של השבויים היו תושבי ארץ ישראל. המדיניות הישראלית הייתה לעצור את כל הגברים בגילאי לחימה בכפרים שנכבשו וכך נעצרו שבויים רבים, שברובם הגדול היו תושבי ארץ ישראל. מדיניות זאת הייתה מושא לביקורת מצד הקומוניסטים שטענו שהמדינה כלאה ערבים שוחרי שלום שהתנגדו ללחימה[25]. מנגד טענו בישראל שרבים מערביי ישראל נלחמו נגד היהודים ועל כן לא היה מנוס מכליאת הערבים בגילאי לחימה[26], שכן הרבה מהשבויים היו טוענים שהם לא היו בלוחמים.
בין השבויים שנתפסו נמצאו תושבי ארצות שכנות לארץ ישראל שנים קודם לכן, ואלו קוטלגו על ידי ישראל על פי ארצות מוצאם. כן היו בין השבויים תושבי ארצות אחרות שהגיעו לארץ ישראל, או נשארו בה כדי להלחם במלחמת העצמאות. ביניהם היו גם מספר בריטים[27].
שבויים נוספים היו כאלו שהגיעו עם צבאות ערב שפלשו לארץ ישראל ונפלו בשבי במהלך הקרבות.
מחנות השבויים
צה"ל ניהל חמשה מחנות שבויים[28]:
- המחנה בכפר אג'ליל, שהיה הגדול ביותר ושוכנו בו כ-3000 שבויים[29][30].
- מחנה המעצר בעתלית שנפתח ביולי 1948[28][21]
- מחנה שבויים בצריפין[31] עם קיבולת של 1800 עצירים. מחנה זה המשיך לפעול לפחות עד יולי 1949[32]
- מחנה שבויים בתל השומר עם קיבולת של מעל 1,000 עצירים
- מחנה שבויים בכפר אום ח'אלד שהחזיק כ-1500 שבויים ונסגר בסוף 1948.
שבויים הוחזקו בעוד לפחות 17 מחנות שבויים קטנים יותר, בין השאר במשטרת נהלל[33], באר שבע[34], ג'וליס, בית דאראס, בית נאבאלה וירושלים[21].
בסוף מרץ 1949 דווח שכל המחנות למעט אחד נסגרו[35].
הטיפול בשבויים
בצד היהודי הרבו להדגיש את היחס ההוגן כלפי השבויים ואת העדר התלונות של השבויים על יחס גרוע כלפיהם. מפקד של מחנה שבויים טען שהשבויים מקבלים אוכל יותר טוב משהיה להם לפני השבי. השבויים הועסקו בנקיון[36] ובביצורים[37]. עם זאת, הועלו בקרב הערבים טענות על מחסור במזון הניתן לשבויים[38][17]. בישראל פורסמו טענות מצד הערבים על מזון לא מספק ואחזקת ילדים בשבי תחת הכותרת בדיות[39].
בעיתונות של השמאל הושמעה ביקורת נגד האצ"ל על קיום תהלוכות שבויים מדיר יאסין בירושלים[40] ותהלוכת שבויים מיפו ברחוב אלנבי בתל אביב[41][42].
שחרור
שבויים שוחררו במהלך המלחמה במסגרת חילופי שבויים מקומיים. למשל, ב-23 במאי 1948 הוחלפו שני חיילים ערבים שהיו בידי האצ"ל תמורת שלושה ילדים מפתח תקווה[43]. בתחילת יוני 1948 הוחלפו 60 שבויים פצועים ערבים בשבויים יהודים[44]. בתחילת אוגוסט 1948 שוחררו 214 שבויים נכים[45]. בנובמבר 1948 שוחררו חד צדדית כ-800 שבויים חולים, קטינים וזקנים, ברובם כאלו שנשבו במהלך מבצע חירם זמן קצר קודם השחרור[46].
ב-20 בפברואר 1949 הוחל בשחרור השבויים הארץ ישראליים והעבר ירדניים שהיו בידי ישראל שמספרם היה בין 5,000 ל-6,000, בהתאם להסכם עם ממלכת ירדן. השבויים ששוחררו הועברו לירדן במעבר מנדלבאום. באותו יום שוחררה קבוצה ראשונה של שבויים[47] וקבוצות נוספות שוחררו ב-25 בפברואר 1949[48][49], 4 במרץ 1949[50], 10 במרץ[51], 15 במרץ[52] 18 במרץ[53], 27 במרץ[35], 30 במרץ[54], 3 באפריל[55], 10 באפריל[56], 22 באפריל (השחרור של השבוע הקודם נדחה לבקשת הירדנים)[57], 28 באפריל[58] ו-4 במאי[59]. מכשול לשחרור רבים מהשבויים היה העדפתם להישאר בתחומי ישראל[60]. ב-24 במרץ 1949 שוחררו כמה מאות מהשבויים לתחומי ישראל[61].
בימים 7–9 במרץ 1949 בוצע חילופי השבויים עם מצרים, במסגרתו שוחררו למצרים 1,145 שבויים. ב-7 במרץ שוחררו 29 נכים ופצועים[62], ב-8 במרץ שוחררו 624 שבויים[63] שהובאו ב-15 אוטובוסים ממחנה עתלית[64] וב-9 במרץ הושלמה החלפת השבויים[65].
ב-24 במרץ 1949 שוחררו ללבנון במסגרת החלפת שבויים 35 מתוך 37 שבויים שקוטלגו בישראל כלבנונים. כמחציתם היו בארץ ישראל מספר שנים לפני פרוץ המלחמה[61]. שניים מהשבויים סירבו לחזור ללבנון ונשארו בישראל[66].
בתחילת מאי 1949 הועברו לידי הסורים 14 שבויים במסגרת חילופי שבויים. בתחילה טענו הסורים שחציים אינם סורים, אך לבסוף נאותו לקבלם[67]. ב-21 ביולי 1949 שוחררו לסוריה 57 שבויים נוספים. 22 שבויים נוספים שזוהו על ידי ישראל כסורים בקשו שלא לעבור לסוריה והושארו בישראל[68].
ביולי 1949, בסיום הרמדאן דווח שבמחנה השבויים הישראלי 622 שבויים, רובם המכריע תושבי ישראל[69]. באוגוסט 1949 החליטה הממשלה לשחרר קבוצה גדולה של השבויים אל תוך ישראל[70].
הערות שוליים
- ^ ההגנה לקוחת שבויים?, הארץ, 8 בפברואר 1948
- ^ אצ"ל כבש 5 כפרים בגבול המשולש נהרגו 20 ערבים ונשבו 120 אנשי כנופיות-. טיהור הרי אפרים נמשך, המשקיף, 13 במאי 1948
- ^ דיר יאסין נכבשה על ידי אצ"ל ולח"י, הארץ, 11 באפריל 1948
- ^ נישבו בידי הלגיון, דבר, 18 במאי 1948
- ^ בעכו הכבושה, הארץ, 21 במאי 1948
- ^ טנטורה וראש הנקרא בידי כוחותינו, הבוקר, 24 במאי 1948
- ^ מגילת צפת המשוחררת, הצופה, 7 ביוני 1948
- ^ ביקור המחנה שבויים ערביים, דבר, 14 ביוני 1948
- ^ אלון קדיש (עורך), מלחמת העצמאות תש"ח תש"ט - דיון מחודש, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 569
- ^ אלף ומאתים שבויים ערבים בידינו, דבר, 11 ביוני 1948
- ^ שבויים ערבים לומדים עברית, דבר, 10 ביוני 1948
אשר לזר, בקור במחנה שבויים ערבים בירושלים, הארץ, 21 ביוני 1948 - ^ יומן המלחמה בירושלים, המשקיף, 14 ביוני 1948
- ^ סיור בזק בגזרת המרכז, דבר, 20 ביולי 1948
- ^ 300 הרוגים, 200 שבויים אבדות האויב בחזית הדרום, הבוקר, 10 ביולי 1948
- ^ הישגינו הצבאיים בדרום באחד־עשר ימי קרבות, על המשמר, 22 ביולי 1948
- ^ 5000 שבויים, קול העם, 23 ביולי 1948
- ^ 17.0 17.1 רמאללה: 6000 ערבים נמצאים בשבי , המשקיף, 9 בספטמבר 1948
- ^ הושלם מסע הנצחון של צבא ישראל בצפון, הארץ, 1 בנובמבר 1948
- ^ באר שבע שוחררה, חרות, 22 באוקטובר 1948
- ^ אפרים תלמי, פלוג'ה קרובה ליפול, דבר, 11 בנובמבר 1948
- ^ 21.0 21.1 21.2 Yazan al-Saadi, ON ISRAEL’S LITTLE-KNOWN CONCENTRATION AND LABOR CAMPS IN 1948-1955, September 29, 2014
- ^ הוכה הכח המצרי מעוג'ה עד עסלוג'; נהרגו 3,000 מצרים נלקחו שבויים ושלל, הצופה, 9 בינואר 1949
- ^ רק מחנה שבויים אחד נשאר בישראל, הארץ, 7 ביולי 1949
- ^ שבויים שוחררו והסתננו חזרה, הארץ, 7 ביולי 1949
- ^ 70 שבויים ערבים הכריזו שביתת רעב, חרות, 24 בנובמבר 1948
- ^ שלמה זרחיה, אחוות עמים, חרות, 3 בינואר 1949
- ^ השבויים הבריטים שוחררו, קול העם, 13 בינואר 1949
- ^ 28.0 28.1 ש. יצחקי, שבויי האויב במחנות ישראל, הד-המזרח, 24 בדצמבר 1948
- ^ רות גולדשמידט, הם סיימו את המלחמה, המדינה, 29 ביולי 1948
- ^ נסענו לחלק שי ל...שבויים, יום יום, 14 באוקטובר 1948
- ^ בעניין השומוש בשבויים ערבים לעבודה בשבת, הצופה, 7 בדצמבר 1948
- ^ הדיונים על השבויים הערבים, הצופה, 4 ביולי 1949
- ^ 75 קומוניסטים ערבים הושמו במחנה שבויים בעתלית, קול העם, 15 בנובמבר 1948
- ^ קומוניסט ערבי הושם במחנה שבויים ערבים בבאר־שבע, קול העם, 27 באוקטובר 1948
- ^ 35.0 35.1 314 שבויים ערביים שוחררו, דבר, 28 במרץ 1949
- ^ על פני השרון, קול העם, 7 ביוני 1948
- ^ נ. הולצמן, בגליל המערבי המשוחרר, קול העם, 2 ביוני 1948
- ^ תלונות שבויים ערבים, המשקיף, 19 באפריל 1948
- ^ 24 שבויים ערבים ברחו, חרות, 24 בפברואר 1949
- ^ הסוכנות מגנה את פעולת אצ"ל ולח"י בדיר-יאסין, הארץ, 12 באפריל 1948
- ^ העלאת הדגלים בבית ברנר, דבר, 2 במאי 1948
ז. דויד, קצרות, אזהרה, דבר, 5 במאי 1948 - ^ הכוח החלוצי - יסוד המדינה וערובה לקיומה, על המשמר, 16 במאי 1948
- ^ שוחררו 3 מנערי פ"ת השבויים, הצופה, 24 במאי 1948
- ^ הוחלפו שבויים בירושלים, המשקיף, 3 ביוני 1948
- ^ שוחררו 214 שבויים ערביים נכים, מעריב, 5 באוגוסט 1948
- ^ 800 שבויים ערבים ישוחררו השבוע, חרות, 14 בנובמבר 1948
- ^ 180 שבויים ערבים שוחררו, דבר, 21 בפברואר 1949
135 שבויים ערבים שוחררו אתמול, הבוקר, 21 בפברואר 1949 - ^ יוצאים שבויים ערבים, הארץ, 27 בפברואר 1949
- ^ ייתכן שזה תיאור אחר של אותה קבוצה, אך ייתכן שמדובר על קבוצה אחרת: 168 שבויים ערבים הועברו לעבה״י החזרת 150 שבויים יהודיים – מחר, יום יום, 27 בפברואר 1949
- ^ 150 שבויים ערבים הוחזרו, יום יום, 4 במרץ 1949
- ^ שבויים ערבים רוצים להשאר בארץ, הצופה, 11 במרץ 1949
- ^ שוחררו עוד 274 שבויים ערביים, הארץ, 16 במרץ 1949
- ^ שיחה בין דיין ואל-תל בעת שחרור 268 שבויים ערביים, הארץ, 20 במרץ 1949
- ^ מ. פלאי, הוחזרו שבויים ערבים, דבר, 31 במרץ 1949
- ^ 261 שבויים ערבים שוחררו, דבר, 4 באפריל 1949
- ^ איש כנופיה בריטי ו-165 ערבים הוחזרו ללגיון, חרות, 11 באפריל 1949
- ^ שוחררו עוד 334 שבויים ערביים, הבוקר, 24 באפריל 1949
- ^ 515 שבויים ערביים שוחררו אתמול, חרות, 29 באפריל 1949
- ^ 80 שבויים ערבים הוחזרו, הצופה, 5 במאי 1949
- ^ שבויים ערבים המסרבים לחזור, הבוקר, 4 במרץ 1949
- ^ 61.0 61.1 מ. קפליוק, שוחררו מאות ערבים אזרחי ישראל, דבר, 25 במרץ 1949
- ^ ג. הנדל, היום ומחר חוזרים כל שבויינו ממצרים, חרות, 8 במרץ 1949
- ^ אפרים מושקוביץ, יום שני לחילופי שבויים עם מצרים, הצופה, 9 במרץ 1949
- ^ פרשת יציאת מצרים ממחנה עתלית, דבר, 9 במרץ 1949
- ^ נתן דונביץ, הושלמה החלפת השבויים עם מצרים, על המשמר, 10 במרץ 1949
- ^ ח. אורבוך, שבויינו מהלבנון מספרים על חויותיהם בשבי, חרות, 27 במרץ 1949
- ^ 8 שבויים יהודים הוחזרו מסוריה, הבוקר, 3 במאי 1949
- ^ 31 מפדויי השבי הסורי חזרו לישראל, הבוקר, 22 ביולי 1949
- ^ שבויים ערביים סיימו הרמאדאן, דבר, 28 ביולי 1949
- ^ משחררים שבויים ערבים מקומיים, הארץ, 21 באוגוסט 1949
