שיחה:שבת סורו מני/ארכיון

נוסח מחדש

מנין שהקינה היא המשך לקרובת אאביך? במקורות שהכרתי מופיע שהיא בהמשך לקרובת זכור, ותו לא (וכן בדין, שחצי קינה שייכת לחצי שלפניה, ולא לשתי חצאים).

א. כך כותבים הראשונים פרשני הסליחה. ב. כך כותב רבי פינחס מקוריץ. אך זה לא הוכחה כי כלל לא בטוח שהייתה לפניהם קרובת זכור.

האם ידוע לך הנוסח של קרובת זכור?

בכל אופן גם קרובת אאביך הנפוצה מסתיימת דווקא באות נ' כשמיד אחריה מתחילים הקינות באות ס' דבר המראה על קשר.

ליתר דיוק באשכנז בחזרת הש"ץ נאמרה קרובת אאביך ולאחריה המשיכו שבת אם זאת יתכן כי במקור היא נערכה כהמשך לקרובה אחרת

בכל אופן הקליר הוא זה שכתב את שתי הקרובות

ובשניהם הוא דאג לגמור בנ'.

גם אם יתכן שכשכתב את הקינה היא הייתה כהמשך לקרובת זכור (דבר שמתברר מכיון שממשיך גם את משמרות הכהונה)

כאשר אחר כך החליט (מכל סיבה שהיא) לכתוב קרובה חדשה, הרי שהוא דאג שהיא גם תתאים לקינה המחילה בס'.

בכל אופן קשה לי להתדיין מכיון שעוד לא ראיתי את נוסח קרובת זכור, דבר שיכול בסוף להוכיח אחרת.

ואני שואל גם אותך האם ראית את נוסח הקרובה?

הקינה זכור נמצאת כאן.

כמו"כ בעקבותיך עיינתי בפירוש קדמון מראשוני אשכנז, ושם כותב שהקינה ממשיכה את סדר הא'-ב' שהפסיק בו, אבל אינו כותב שזה המשך לאאביך דוקא.

מכיון שאותו פרשן גם פירש קודם לכן את אאביך, ומיד אחר כך פירש את הקינה, ועליה הוא כותב כנ"ל בלי לרמוז שאולי זה ממשיך את סדר הא' ב' של פיוט אחר, ברור שזו כוונתו.

לגבי קרובת זכור הסתכלתי בקישור, ובאיזה שהוא שלב איבדתי את הידיים והרגליים. האם אכן זה גם עוצר בנ'?

אתה צודק בנוגע לפרשן. עם זאת, מכיון שכנראה לא היתה לפניו קינת זכור, וגם אינו כותב כך במפורש, אין סיבה להתבסס על דבריו כדי לקשר את שבת לאאביך.

כמובן שזכור מסתיימת באות נ', וגם בפסוק באיכה פרק ה' ("זקנים משער שבתו") הקודם לפסוק "שבת". די ברור שהן בהמשך.

ערכתי

מה דעתך כעת?

מצויין! תבורך

עכשיו ראיתי בערוגת הבושם שגם כותב במילים הכי ברורות שזה המשך של קרובת "אאביך",

(המהדיר שם מציין בהערה, שכן כתב הרוו"ה בלי לציין מקור, וכתבו עליו שטעה וזה באמת המשך של "זכור", ומציין שאם היו רואים את דברי הערוגת הבשם לא היו כותבים כך.)

אני כבר לא יודע מה לעשות.

במיוחד שצריך לשים לב לא ליפול למחקר מקורי.

אני מתייג את בעלי הידע בנושא מתוך מכלולאים פעילים‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‌‏

אולי כן כדאי לציין בהערה באופן שונה: מלבד קינת זכור, כתב רבי אלעזר הקליר גם קרובה נוספת המתחילה "אאביך", וגם היא מסתיימת באות נ. קרובת זכור לא נכנסה לנוסח אשכנז הקדום, אלא קרובת אאביך, וכך יצא שבהמשך לאאביך נאמרה קינת שבת סורו מני. כמה מהראשונים מפרשי הקינות פירשו שקינת שבת סורו מני ממשיכה את קרובת אאביך (ולציין מי והיכן). ואולי אולי לכתוב בנוסף: יצויין כי לפני ראשונים אלו לא היתה קרובת זכור.