שין פיין
 | |
| מנהיגים | ג'רי אדמס |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1905 (המפלגה המקורית) 1970 (המפלגה הנוכחית) – הווה |
| אידאולוגיות |
רפובליקניזם אירי סוציאליזם דמוקרטי |
| מטה | דבלין, אירלנד |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
| ארגונים בינלאומיים | השמאל האירופי המאוחד/השמאל הנורדי הירוק |
| צבעים רשמיים | ירוק |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| דאל אירן |
14 / 166 |
| הסנאט האירי |
3 / 60 |
| הפרלמנט האירופי |
3 / 751 |
| בית הנבחרים הבריטי |
5 / 650 |
| האספה של צפון אירלנד |
29 / 108 |
| www.sinnfein.ie | |
שין פיין (באירית: Sinn Féin - "אנו עצמנו") היא מפלגה אירית לאומנית שדוגלת במדינה אירית אחת עצמאית ומאוחדת, מנותקת מהשלטון הבריטי. המפלגה מתמודדת הן במערכת הפוליטית האירית, והן במערכת הפוליטית הבריטית (בצפון אירלנד) עם מצעה.
.jpg)
המפלגה נוסדה בשנים הראשונות של המאה ה-20, על ידי המנהיג האירי ארתור גריפית, כמפלגה בדלנית מלוכנית אירית (אשר תמכה בהפרדת אירלנד מהממלכה המאוחדת אך סברה כי ראוי שמלך אנגליה ימשיך להיות ראשה של המדינה החדשה). לאחר מרידת חג הפסחא בה השתתפו רבים מאנשיה, עברה המפלגה למצע רפובליקני, והחלה להיות ידועה כמפלגה רפובליקנית. מאז ועד היום המפלגה מסורה לאיחוד מחדש של אירלנד, והחלפת שתי המדינות, שיצר החוזה האנגלו אירי בשנת 1921 - אירלנד הקתולית והעצמאית בדרום, וצפון אירלנד הפרוטסטנטית, המהווה חלק מן הממלכה המאוחדת בצפון, במדינה אחת.
היסטוריונים סבורים, שמעבר למפלגה הרשמית בשם "שין פיין", לאורך ההיסטוריה התקיימו עשרות רסיסי מפלגות המתאגדות ומתפצלות חליפות, תוך שחלק מהן שומר את השם "שין פיין", ובגילגולים רבים במהלך מאת השנים, שחלפו מאז הקמתה.
ייסודה של המפלגה וימיה הראשונים
מייסדה ומנהיגה הראשון של שין פיין, בתחילת המאה העשרים, היה ארתור גריפית. בתחילה לא הייתה מפלגה מאוחדת, כי אם פדרציה רופפת של קבוצות פוליטיות, שהקשר היחיד ביניהן היה התלות בעיתונים, שפרסם גריפית. היסטוריונים רבים קובעים את מועד ייסוד המפלגה ל-28 בנובמבר 1905 כי בתאריך זה הציג גריפית לראשונה את "מדיניות שין פיין". בכתביו הצהיר גריפית כי חוק האיחוד של הממלכה המאוחדת ואירלנד משנת 1800 היה בלתי חוקי, ולפיכך החוקה משנת 1782, שחוקק המנהיג האירי הנרי גרטן עודה בתוקף, וכל שנדרש על מנת להשיג שוב את עצמאותה של אירלנד הוא להאמין בכך.
שין פיין הואשמה שלא בצדק באחריות למרידת חג הפסחא באפריל 1916. היה זה מסע תעמולה בריטי מכוון, אשר הצליח להטות את המפלגה אל הדרך הרפובליקנית והעביר את הנהגתה מגריפית המתון, בעל הנטיות המונרכיסטיות, אל מהפכנים קיצונים כגון אמון דה ואלירה. המפלגה צברה פופולריות אדירה בעקבות הוצאתם להורג של מנהיגי המרידה, והניסיון לערוך באירלנד גיוס חובה בשנת 1918, שבא בעקבות המאמץ הבריטי לסיים בניצחון את מלחמת העולם הראשונה.
הבחירות ב-1918 ותוצאותיהן
שין פיין זכתה ב-73 מתוך 105 המושבים האירים בפרלמנט בוסטמינסטר בבחירות, שנערכו בשנת 1918 תוך שהיא מוחקת למעשה את מפלגת "שלטון הבית" המתונה של ג'ון רדמונד וג'ון דילון, אשר הייתה מובילת המאבק האירי לעצמאות עד לבחירות אלו. נציגיה של שין פיין הם אלו אשר הכריזו על הקמת "הדאיל הראשון", הפרלמנט האירי העצמאי בינואר 1919 דבר, שהוביל לפרוץ מלחמת העצמאות האירית.
פילוג ומלחמת אזרחים
לאחר סיומה של מלחמת העצמאות האירית בחוזה האנגלו אירי משנת 1921 אשר הפך את 26 המחוזות הדרומיים באירלנד למדינה בשם מדינת אירלנד החופשית, שהייתה דומיניון בריטי, וראשה היה המלך ג'ורג' החמישי, בעוד ששישה מחוזות בצפון נותרו חלק מן הממלכה המאוחדת, פרש דה ואלירה מכל תפקידיו, והחל במלחמת אזרחים כנגד הנהגת מדינת אירלנד החופשית בראשותם של גריפית ומייקל קולינס. המלחמה הסתיימה בשנת 1923, ובשנה זו היו גם גריפית וגם קולינס בין המתים. את תפקידיהם ירש ויליאם תומאס קוסגרייב בראשות מפלגה בשם Cumann na nGaedhael (קום-און נה גייל), אשר רבים מאנשיה היו חברי הדאיל מטעם שין פיין. בשנות השלושים התאחדה מפלגה זו עם מפלגות קטנות אחרות ליצירת מפלגת פיין גאיל, אשר הפכה לאחת משתי המפלגות הגדולות באירלנד.
בשנת 1926 פרש דה ואלירה ממפלגת שין פיין, בטענה כי מדיניותה הקיצונית וסירובה להכיר בחוזה האנגלו אירי ובתוצאותיו אינם ראליים, וכי על מנת להשפיע יש להשתתף באופן פעיל בפוליטיקה החוקתית. המפלגה, שייסד פיאנה פול הפכה למפלגה הגדולה והחזקה באירלנד, והיא מצויה בשלטון במדינה זו אף כיום.
מ"שין פיין הרשמית" ל"שמאל הדמוקרטי"
לאחר הקמתן של פיין גאיל ופיאנה פול, נותרה המפלגה בשולי הפוליטיקה האירית. בשנות השישים הפכה המפלגה למפלגת שמאל, ואימצה אידאולוגיה מרקסיסטית. בשנת 1970 התפצלה המפלגה פעם נוספת, כאשר נוצר "הצבא האירי הרפובליקני הזמני" ועמו "שין פיין הזמנית". הפלג, שנותר לאחר הפיצול נקרא "שין פיין הרשמית", והפך לכח הרדיקלי השמאלי בפוליטיקה באירלנד בשנות השמונים.
ב-1977 שין פיין הרשמית קראה לעצמה "מפלגת הפועלים שין פיין" ותחת שם זה זכתה בפעם הראשונה במושבים בדאיל בשנת 1981. בשנת 1982 הסירה המפלגה מעליה את התוית "שין פיין" וקראה לעצמה "מפלגת הפועלים". פיצול נוסף אירע בשנת 1992, כאשר מנהיג המפלגה וכל חברי הפרלמנט מטעמה פרט לאחד יצרו מפלגה חדשה בשם "השמאל הדמוקרטי", אשר הייתה אף חלק מממשלת פיין גאיל - לייבור, ששלטה באירלנד בין 1994 ל-1997, עד שהתאחדה עם מפלגת הלייבור האירית. בינתיים הנציג היחיד ממפלגת הפועלים איבד את כיסאו בדאיל בבחירות של 1992, והמפלגה נותרה ללא ייצוג בדאיל.
השין פיין הזמני
השין פיין הזמני הפך לקול הפוליטי של המיעוט הקתולי של תושבי אירלנד הצפונית, אשר ראו בפעולות הצבא האירי הרפובליקני ה-IRA דרך לגיטימית לסיים את השלטון הבריטי במדינה, את הדומיננטיות של פרוטסטנטים בפוליטיקה של צפון אירלנד ואת האפליה כנגד הקתולים. רובם של הקתולים לא תמכו בדעות אלו, והצביעו למפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית.
היה זה מותם של אסירים אירים בכלא הבריטי בשביתות רעב בשנת 1981, אשר נתן לשין פיין את קרש הקפיצה אל ההצלחה האלקטורלית בצפון. מאבק שליטה בין הפלג הדרומי בהנהגת רורי או'בריידי והפלג הצפוני, הקיצוני, בהנהגת ג'רי אדמס, גרם לעזיבת או'בריידי, וייסוד מפלגה פורשת בשם "שין פיין הרפובליקנית", שטענה להיותה ה"שין פיין האמיתית". הפלג, שנותר בראשותו של אדמס החליט לנטוש מדיניות עתיקת יומין של שין פיין, מדיניות ההעדרות, הסירוב להכיר בפרלמנטים של הממלכה המאוחדת או של אירלנד כלגיטימיים, על מנת שלא להכיר בחוזה האנגלו אירי ובחלוקתה של אירלנד. תחת נשיאותו של אדמס החל השין פיין הזמני לנסות דרכים מדיניות לפתרון הבעיה הצפון אירית דבר, שהוביל לתחילתו של תהליך שלום. שורה של פעולות ראווה של ה-IRA בשנות התשעים עיכבו את התהליך, אך הוא הגיע לשיאו בהסכם יום שישי הטוב בשנת 1998. אדמס השכיל להוביל את המפלגה הרחק מן המעורבות הצבאית, והצליח להביא לבחירת חמישה חברי דאיל מטעמה בבחירות שנערכו באירלנד בשנת 2002.
בבחירות לאספה בצפון אירלנד ב-2003 הביסה המפלגה את יריבתה מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית. אך בשל עליית כוחה של המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית, שהיא מפלגה פרוטסטנטית, נמנע שיתופה של שין פיין בממשלה החדשה. יש המייחסים את עלייתה של המפלגה הדמוקרטית יוניוניסטית לסירובה של שין פיין להביא לפירוק ה-IRA מנשקו. אבדן האמון בין המפלגות השונות התומכות בהסכם יום השישי הטוב, הביא לכך שפעולת המוסדות, שנוצרו בהסכם זה (האספה המחוקקת והאספה המבצעת) הושעתה בחודש אוקטובר 2002.
גם בבחירות לפרלמנט הבריטי זכתה המפלגה להצלחה, אך היא ממשיכה במדיניותה שלא לקבל את התפקידים של חברי פרלמנט בפועל, על מנת שלא להישבע אמונים למלכה, כפי שמחייב התפקיד.
הסכם יום שישי הטוב
המפלגה הייתה מחויבת לפעולה לא אלימה במסגרת חוקתית מאז קבלת הסכם יום שישי הטוב באפריל 1998. למרות הסירוב של ה-IRA להתפרק מנשקו באופן, שתאם את ציפיות היוניוניסטים (הפרוטסטנטים, הרוצים לשמור על האיחוד עם הממלכה המאוחדת) גרם לעיכובים רבים בתהליך. פיגועי 11 בספטמבר האיצו את תהליך פירוקו מנשק של ה-IRA. מאז אוקטובר 2002 אין המועצה המבצעת של צפון אירלנד פעילה, ותפקידיה וסמכויותיה מושעים. קודם להשעיית המועצה המבצעת היו לשין פיין שני שרים.
שין פיין כיום
שין פיין מתגאה בכך, שהיא המפלגה היחידה לה יכול להצביע כל אירי, בין אם הוא גר בדרום או בצפון, ואכן נציגי מפלגה זו נבחרו לארבעת הגופים להם יכולים נציגי צפון אירלנד ואירלנד להיבחר: לדאיל, למועצה המחוקקת של צפון אירלנד, לפרלמנט הבריטי ולפרלמנט האירופי.
כיום שין פיין היא המפלגה הלאומנית החזקה ביותר באירלנד הצפונית, שם היא מקבלת כרבע מקולות הבוחרים. יריבתה העיקרית לקולות הבוחרים הקתולים הלא יוניוניסטים (המתנגדים להמשך שייכותה של צפון אירלנד לממלכה המאוחדת) היא מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית (SDLP), אשר זכתה ביותר מושבים באספה הצפון אירית בשנת 1998, אך הוכתה על ידי שין פיין בבחירות בשנת 2003. בבחירות אלו עלה כוחה של שין פיין מ-18 נציגים ל-24 נציגים. לפני השעיית כוחותיה של המועצה המבצעת באוקטובר 2002 היו לשין פיין שני שרים. לאחר הבחירות של 2003, אשר העלו את המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית - DUP, ככח הבולט באספה, לא ברור מה יהיו תפקידי שין פיין, שכן מפלגה זו מסרבת לשתף פעולה עם כל גוף הקשור אל ה-IRA, כל עוד זו לא התפרקה מנשקה.
בפרלמנט האירופי יש לשין פיין שתי נציגות. האחת מצפון אירלנד, והשנייה מאירלנד. הן משתפות פעולה עם קבוצת מפלגות שמאל בפרלמנט האירופי.
בפרלמנט של אירלנד, הדאיל, יש כיום לשין פיין חמישה מושבים, וארבעה מושבים בפרלמנט הבריטי בוסטמינסטר (למרות שאלו אינם משמשים בתפקידם בפועל בשל סירובם להשבע שבועת אמונים למלכת אנגליה, כיון שאינם מכירים בשלטון הבריטי בצפון אירלנד).
מבחינת יחסי חוץ שין פיין תומכים בעצמאות ארץ הבסקים מספרד וצרפת, וכן תומכים בפלסטינים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בשנות ה-70 נהגו ה IRA ואש"ף להתאמן ביחד[דרוש מקור].
המצע
כיום מצעה של שין פיין מדגיש את נושא איחודה של אירלנד. שין פיין מדגישה, כי היא המפלגה היחידה הפועלת הן באירלנד והן בצפון אירלנד (או כלשונם - בכל 32 המחוזות), ומצעה טוען כי היא פועלת על מנת להפוך את האיחוד של אירלנד הצפונית ואירלנד למציאות עוד בימי חיינו. שין פיין דורשת נקודת ראות כלל אירית בנושאי מדיניות חשובים, ומגדירה עצמה כ"מפלגה רפובליקנית סוציאליסטית". בנושא פירוק הנשק תומכת שין פיין בפירוק הנשק של ה-IRA, אך היא כורכת את התהליך גם בנסיגתו המלאה והמידית של הצבא הבריטי.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
