שלום חבשוש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. שלום חבשוש (נולד ב-1934) נמנה עם הפעילים הבולטים של ועדי העובדים בישראל ומילא שורה של תפקידים במשק ובמוסדות ציבור בישראל במשך כחמישה עשורים.
ביוגרפיה
שלום חבשוש, בנם הבכור של יוסף וזהרה, נולד ב-1934 בצנעא, בירת תימן. ב-1944 עלה עם הוריו ואחותו לישראל. המשפחה עברה להתגורר בשכונת נחלת אחים, ולאחר מכן בשכונת שערי חסד בירושלים.
חבשוש סיים את לימודיו בבית ספר המקצועי עמל בירושלים, ונקרא להתגייס לשירות צבאי במסגרת התעשייה הצבאית ("תעש"). הוא החל לעבוד במפעל תעש בבית הכרם, מילא בו תפקידי ניהול ונבחר לכהן כיו"ר ועד העובדים המקומי.
ב-1969 קיבל את פרס העבודה לשנת תשכ"ט מטעם ההסתדרות. הפרס ניתן לו "על הכנסת שיפורים רבי ערך בשיטות הייצור, על חיסכון בשעות אדם מרובות, על פישוט תהליכי עבודה והגדלת התפוקה בייצור מוצרים חיוניים". חלק ניכר מדרכי פעולתו נותרו חסויים משיקולים ביטחוניים[1].
בשנות ה-70 החל לכהן כחבר במזכירות הארצית של עובדי תעש ובשלהי העשור התמנה ליו"ר המזכירות - יו"ר ארגון עובדי התעשייה הצבאית שמנתה כ-14,000 עובדים, תפקיד אותו מילא כ-13 שנים. במקביל, כיהן כחבר בוועדה המרכזת של ההסתדרות.
ב-1988, לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה התמודד בבחירות המקדימות, אך הוצב במקום לא ריאלי[2].
בשנות ה-90 פרש מתעש, והתמנה כראש האגף לביטחון סוציאלי של ההסתדרות - האגף הממונה על קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ועל קופת החולים הכללית[3].
עם הקמת ההסתדרות החדשה, פרש חבשוש מההסתדרות והתמנה כמנכ"ל החברה למפעלי כלכלה ותרבות של עובדי המדינה - חברה ממשלתית שמעניקה שירותי רווחה לעובדי מדינה, בעלת מפעלי נופש וכן הייתה שותפה ב-50 אחוזים ממניות בנק יהב.
כיהן כנציג הציבור בבית הדין הארצי לעבודה תפקיד לו מונה בשנת 2000.
פעילות ציבורית
מגיל צעיר נמנה חבשוש עם הפעילים הבולטים של מפא"י וההסתדרות בירושלים[4]. כנציג העובדים היה חבר במועצת פועלי ירושלים ואחד מראשי הסניף הירושלמי של מפלגת העבודה.
הוא כיהן כדירקטור במועצת המנהלים של חברת החשמל, היה חבר במועצת קופת חולים ויו"ר מחוז ירושלים של הקופה[5], וכן דירקטור בקרן הפנסיה לעצמאים – "יוזמה", של חברת "מגדל".
בין השנים 1973–1978, כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים, וחבר בוועדת הכספים העירונית.
ב-2016 כיהן כחבר במועצת הציבורית של תיאטרון בית ליסין בתל אביב.
התעשייה הצבאית
ב-1979 נבחר חבשוש לכהן כיו"ר מזכירות עובדי תעש והיה מנהיגם של כ-14,000 עובדי החברה במפעליה הפזורים בכל רחבי הארץ.
תקופת כהונתו כיו"ר הייתה מהסוערות ביותר שידעה התעשייה הצבאית. בתחילתה נחשבה תעש כקונצרן כלכלי רב עוצמה, ונמנתה עם המעסיקים הגדולים במשק הישראלי. כנציג העובדים הוביל חבשוש מהלכים שהיטיבו עם העובדים, ונחשבו חדשניים בתחילת שנות ה-80, וביניהם: מלגות חינוך, השתלמויות בקורסים מקצועיים, ירידי קניות, קייטנות וימי ספורט לעובדים ובני משפחותיהם[6].
חבשוש נודע כמנהיג עובדים פרגמטי שאינו מנצל לרעה את כוחו כמנהיג ארגון עובדים, מהגדולים במדינה, וידע לאזן בין דרישות העובדים אותם הנהיג לבין המציאות הכלכלית. אופיו השקט ויכולתו לנהל משא ומתן עם הנהלת התעש ועם שרי הביטחון (בתקופה בה הייתה התעשייה הצבאית יחידת סמך של משרד הביטחון) - סייעו לשקט התעשייתי אשר שרר בתעש במשך שנים, למרות קיצוצים הכרחיים[7].
הוא גם התמודד עם מציאות מורכבת - מאז התמסדה התעשייה הצבאית, מיד לאחר קום המדינה, התנהלו בה יחסי העבודה בדפוסים שונים מהמקובל בארגונים כלכליים. עקב החשאיות שאפפה את תעש בשנות קיומה הראשונות ועקב חשיבותה הביטחונית - לא יכלו העובדים לקיים שביתות או מאבקים קולניים. יו"ר ועד העובדים הארצי, כמו כל יו"ר באחד ממפעלי תעש, נאלץ לתמרן בין דרישות העובדים לבין המגבלות הקיימות, ולמעשה במשך כשלושה עשורים כמעט ולא נרשמו שביתות או הפגנות של עובדי תעש. בפעם היחידה שהתקיימה כזו, נאסר על אמצעי התקשורת לנקוב בשם מקום עבודתם של המפגינים[8].
משלהי שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90 כשהתדרדר מצבה הפיננסי של תעש, והחברה נאלצה לקצץ פעם אחר פעם את מצבת העובדים שלה, הנהיג חבשוש בנחישות מאבקים נגד פיטורי עובדים[9]. מאבקי העובדים בתעש נחשפו לציבור במלוא עוצמתם, לראשונה בתקופת כהונתו. המאבקים הגיעו לשיא בהפגנה סוערת במיוחד שהתקיימה בחודש פברואר 1992, בהובלתו של היו"ר חבשוש[10]. השתתפו בה 8,000 עובדי החברה שהפגינו מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד כוונת משרד הביטחון לפטר אלפי עובדים[11]. ההפגנה הסוערת, שגלשה לפסים אלימים וסוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת, הסתיימה רק לאחר התחייבות ראש הממשלה ושרי הביטחון לבחון מחדש את הפיטורים ולהיכנס למשא ומתן עם ועד העובדים - משא ומתן שהביא לקיצוץ משמעותי במספר המפוטרים.
חודשים ספורים לאחר מכן החליט חבשוש לפרוש מהתעשייה הצבאית לאחר 40 שנות פעילות.
בית הדין לעבודה
מתחילת פעילותו הציבורית כיהן חבשוש מעת לעת כנציג העובדים בבית הדין האזורי לעבודה.
בשנת 2000 הזמין אותו סטיב אדלר, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, לכהן בקביעות כנציג הציבור בבית הדין הארצי[12]. מאז ובמשך 15 שנים מילא תפקיד זה והיה חבר בהרכבי שופטים שדנו במאבקים סוערים בתחום יחסי עבודה. רבים מהמאבקים הללו נשאו אופי ציבורי ועוררו הדים תקשורתיים, כמו: שביתת ארגון המורים (2007), השביתה ברשות הנמלים (2003), סכסוך עובדי תדיראן (2005), שביתת עובדי המדינה (2007), שביתת הרופאים (2011) ומאבק עובדי חברת החשמל (2014).
חייו האישיים
שלום חבשוש נשוי לשולי, ומתגורר עימה בשכונת שערי חסד בירושלים. לשניהם שלושה ילדים.
לקריאה נוספת
- שלומי רוזנפלד, נציג הציבור: סיפור חייו של שלום חבשוש, הוצאה עצמית (משפחת חבשוש, ירושלים), 2015.
קישורים חיצוניים
- חיים ברעם, איתות מהעולם של פעם, באתר "הגדה השמאלית", 23 באפריל 2016 (פורסם במקור ב"כל העיר")
- שלום חבשוש, דברי פרידה מהשופט סטיב אדלר, 2010
הערות שוליים
- ^ חתני פרס העבודה תשכ"ט: תרמה אישית למלחמה באמברגו, דבר, 12 במרץ 1969
- ^ נחום ברנע, ביגדל - דיל בחנות חרסינה, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988
- ^ גדי גולן, מגדל וכלל ביטוח ישלמו 1.5 מיליון שקל לסוכן ביטוח שתיווך בינן להסתדרות ולקופ"ח כללית, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2004
- ^ א.ששון צורף למזכירות. מועצת פועלי ירושלים אתמול, דבר, 29 במרץ 1971
- ^ תובע מינוי מנהל רפואי לקופ"ח בי־ם, מעריב, 13 בפברואר 1973
- ^ אביב גת, שלום חבשוש יו״ש הארגון הארצי של עובדי התעשיה הצבאית: המודל שלנו הוכיח אח עצמו, חדשות, 3 בפברואר 1989
- ^ נציג הציבור - קורות חייו של שלום חבשוש, מאת שלומי רוזנפלד, 2016, עמ' 99–129
- ^ שם
- ^ אלי דנון, עובדי תעש: לא ניתן לפטר אלפי חברינו, מעריב, 26 בדצמבר 1986 - מאבק בהנהגתו
- ^ עינת ברקוביץ, חבשוש נגד שרון: המלחמה המוזרה, חדשות, 7 בפברואר 1992
- ^ דורון מאירי, עובדי תע״ש: שרון תתפטר, חדשות, 17 בפברואר 1992
- ^ עפרה אידלמן, ההרכב: 3 שופטים, 4 נציגי ציבור, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2007
