תאוריית השליטה החברתית
תאוריית השליטה החברתית (באנגלית: Social Dominance Theory) היא תאוריה בפסיכולוגיה חברתית העוסקת ביחסים הבין-קבוצתיים בחברה ומתמקדת במנגנוני שימור ויציבות של מדרג חברתי קיים.[1] לפי תיאוריה זו, היעדר שוויון בין הקבוצות השונות בחברה נשמר באמצעות שלוש התנהגויות בין-קבוצתיות עיקריות: אפליה ממוסדת, אפליה אישית מצטברת וא-סימטריה התנהגותית. כדי להצדיק את חוסר השוויון הזה נעשה שימוש בשתי אידאולוגיות תרבותיות שונות המספקות הצדקה מוסרית ואינטלקטואלית: מיתוסים מקדמי מדרגיות (למשל, גזענות ולאומנות) ואידאולוגיות מפחיתות מדרגיות (למשל, סוציאליזם ופמיניזם).[1] בעלי הציונים הגבוהים בסולם השליטה החברתית מאמצים לעצמם אידאולוגיות מקדמות מדרגיות, ואילו בעלי הציונים הנמוכים מאמצים לעצמים אידאולוגיות מפחיתות מדרגיות. האיזון היחסי בין שני סוגי האידאולוגיות משמר את חוסר השוויון הבין-קבוצתי בחברה. מחקרים מצביעים על כך שציוניהם של גברים גבוהים באופן עקבי מציוניהם של נשים במכוונות לשליטה חברתית, ולכן גברים ייטו לקדם מדרגיות ולמלא תפקידים המבטיחים מדרגיות (למשל, קציני משטרה, שנמצאו כבעלי ציונים גבוהים יותר בסולם השליטה החברתית).[2][1]
לקריאה נוספת
- רובינשטיין, ג', שנאת גברים או שנאת נשים?, באתר פסיכולוגיה עברית, 2012
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Jim Sidanius, Felicia Pratto, Social Dominance: An Intergroup Theory of Social Hierarchy and Oppression, Cambridge: Cambridge University Press, 1999, מסת"ב 978-0-521-80540-7
- ^ Jim Sidanius, Erik Devereux, Felicia Pratto, A Comparison of Symbolic Racism Theory and Social Dominance Theory as Explanations for Racial Policy Attitudes, The Journal of Social Psychology 132, 1992-06-01, עמ' 377–395 doi: 10.1080/00224545.1992.9924713
