תמורה דמוגרפית
תמורה דמוגרפית או מעבר דמוגרפי היא תופעה דמוגרפית שבאה לתאר את מעברן ההדרגתי של מדינות בלתי מפותחות מילודה, ותמותה גבוהות לילודה ותמותה נמוכות. את המונח טבע לראשונה הדמוגרף האמריקאי וורן תומפסון ב-1929, לאחר ששם לב כי במדינות המפותחות (בעיקר במערב) החלו שיעורי התמותה לרדת (בעיקר בגלל צניחה בתמותת תינוקות) מהמחצית השנייה של המאה ה-19, ובעקבות זאת ירדו גם שיעורי הילודה.
כיום, כל המדינות המפותחות השלימו את התמורה הדמוגרפית והן מאופיינות בשיעורי ילודה נמוכים; רוב המדינות המתפתחות נמצאות בתהליך, חלקן כבר לקראת סיומו. יוצאות מן הכלל הן מדינות עניות, בעיקר באפריקה שמדרום לסהרה ומספר מדינות באסיה.
רקע היסטורי
בתחילת המאה ה-19 אופיינו מדינות במערב בשיעורי פריון גבוהים - עד כדי 5–7 ילדים לאישה (ארצות הברית סביב 7, בריטניה 5, צרפת 4.4)[1]. במקביל, שררו שיעורי תמותה גבוהים בקרב תינוקות וילדים עד גיל 5 - שהגיעו עד כדי שליש ויותר מהילדים. תוחלת החיים באירופה בתחילת המאה הייתה סביב 40 שנה. המהפכה התעשייתית הביאה לשיפור ניכר ברמת החיים, להקפדה על היגיינה ושיפורים במערכות הרפואה, ובעקבותיה החלה במחצית השנייה של המאה ה-19 צניחה בתמותת תינוקות וילדים. בעקבותיה ירדו שיעורי הפריון לרמות של כ-3 ילדים לאישה ואף למטה מכך. (ב-1900 היה שיעור הפריון בארצות הברית 3.9, בבריטניה 3.5 ובצרפת 2.8).
שלבי התמורה הדמוגרפית
התמורה הדמוגרפית מחולקת בדרך כלל לארבעה או חמישה שלבים:
- בשלב הראשון רמות הילודה והתמותה גבוהות.
- בשלב השני שיעורי תמותת תינוקות וילדים יורדים
- בשלב השלישי שיעורי הפריון יורדים בחדות ובעקבותיהם שיעורי הילודה
- בשלב הרביעי שיעורי הילודה והתמותה מתייצבים ברמות נמוכות
התמורה הדמוגרפית השנייה
החל משנות השבעים של המאה העשרים החלה במדינות המפותחות תופעה חדשה שזכתה לשם "התמורה הדמוגרפית השנייה: תוחלת החיים החלה לעלות בעיקר בשל שיפור ניכר ברפואה ובמניעת תמותה, ובמקביל המשיכו שיעורי הפריון לרדת אל מתחת לשיעור התחלופה הדמוגרפי -2.1. ברוב המדינות שיעור הפריון ירד מתחת ל-2 ילדים לאישה, ובמדינות מסוימות אף לפחות מ-1.5.
קישורים חיצוניים
- [1], Demographic Transition in India
הערות שוליים
