אה"מ רויאל אוק (1862)
_2.jpg) | |
| אה"מ רויאל אוק בגרנד הארבור בסביבות 1867 לאחר שחומשה מחדש | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | פריגטת קיטור ומפרשים מחופת שריון |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | פרינס קונסורט |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 1 במאי 1860 |
| הושקה | 10 בספטמבר 1862 |
| תקופת הפעילות | אפריל 1863 – 1871 (כ־7 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-1885 |
| מיקום | נמל פורטסמות |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 6,468 טון |
| אורך | 83.2 מטר |
| רוחב | 17.8 מטר |
| שוקע | 7.7 מטר |
| מהירות | 12 קשרים (22 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 585 קצינים ומלחים |
| מספר תרנים | 3 תרנים |
| סוג המעטה | מעטה רוחבי שלם |
| הנעה | מנוע קיטור ומפרשים |
| צורת הנעה | מדחף |
| שריון | שריון עיקרי – 76–114 מ"מ, סוללות התותחים – 76–114 מ"מ |
| חימוש | 24 תותחי 68 ליטראות חלקי קדח ונטעני לוע (206 מ"מ); 11 תותחי 110 ליטראות נטעני-מכנס חרוקי-קדח (178 מ"מ) |
אה"מ "רויאל אוק" (באנגלית: HMS Royal Oak) הייתה פריגטה משוריינת מדגם "פרינס קונסורט" (אנ') של הצי המלכותי הבריטי שהושקה ב-1862. היא הייתה הראשונה בסדרת האוניות מדגם זה, ולעיתים נחשבת אוניה-אחות למחצה (אנ') לשלוש האחרות בשל הסידור השונה של המנוע ודוד הקיטור. כמו אחיותיה לסדרה גם היא הייתה במקורה אוניית מערכה עשויה עץ,[1] שהוסבה לאונייה מחופת שריון לאחר הנחת השדרית, תוך כדי בנייתה.
את רוב שנות שירותה עשתה האונייה בצי הים התיכון (אנ'), ותקופה קצרה בלבד שרתה בצי התעלה. ב-1871 שבה לאנגליה לצורך שיפוץ, אך בסופו של דבר הושבתה והושמה בעתודה (אנ') כדי לחסוך בהוצאות הצי. ב-1885, בעודה בעתודה, הוצאה "רויאל אוק" משורות הצי, נמכרה ונגרטה.
האונייה נקראה על שם עץ האלון (אנ') שבצמרתו הסתתר המלך לעתיד צ'ארלס השני כאשר נמלט מפני "עגולי הראש" (אנ'), תומכי הפרלמנט במלחמת האזרחים האנגלית, לאחר קרב ווסטר (3 בספטמבר 1651). היא הייתה אוניית המלחמה השביעית בצי המלכותי שנשאה שם זה.
מבנה האונייה ותיאורה
"רויאל אוק" תוכננה להיות אוניית-מערכה עשויה עץ נושאת 90 תותחים מדגם "באלווֹרְק" (אנ'), המונעת על ידי קיטור ומפרשים. בניית האונייה החלה ב-1 במאי 1860 במספנת הצי בצ'טהם, וכשנה אחר כך, ב-14 במאי 1861, תוך כדי הבנייה, הוחלט להסב אותה לאונייה מחופת שריון. "רויאל אוק" הושקה ב-10 בספטמבר 1862, והוכנסה לשירות פעיל באפריל 1863. הפלגות המבחן שלה הסתיימו ב-28 במאי אותה שנה.[2] עלות הבנייה הייתה 245,537 ליש"ט.[3]
מידותיה של "רויאל אוק" היו כדלקמן: אורך בין הניצבים (אנ') 273 רגל (83.2 מטרים), רוחב (אנ') 58 רגל 6 אינץ' (17.8 מטרים), שוקע קדמי 23 רגל 11 אינץ' (7.3 מטרים) ושוקע אחורי 25 רגל 2 אינץ' (7.7 מטרים), ההדחק – 6468 טון, והתפוסה – 4,056 טון לפי המידה הבריטית הישנה.[4]
מרכז הכובד של "רויאל אוק" היה נמוך, היא היטלטלה לצדדים ועל כן יציבותה בעת ירי תותחים הייתה פגומה. עם זאת היא הייתה קלת-תמרון ועמדה היטב בכל מזג אוויר הן במפרשים הן במנועים. צוותה מנה 585 קצינים ומלחים.[5]
מכונות ההנעה והמפרשים
"רויאל אוק" צוידה במנוע קיטור 2 צילינדרים מסוג "טלטל מהופך" (return connecting rod) מתוצרת מוּדְסְלִי (אנ') שסובב מדחף יחיד.[6] הקיטור למנוע סופק על ידי שישה דודי קיטור מלבניים. ההספק האינדיקטורי של המנוע, כפי שנמדד בהפלגת המבחן (אנ') ב-15 ביוני 1863, היה 3,704 כוחות סוס (2,762 קילוואט) והמהירות המרבית של האונייה בכוח הקיטור בלבד 12.5 קשרים (23.2 קמ"ש).[7] מגורות הפחם של האונייה הכילו 560 טון, שהספיקו לשיט למרחק 2,200 מיילים ימיים (4,100 ק"מ) במהירות 5 קשרים (9.3 קמ"ש).[3]
מעטה המפרשים המקורי של האונייה היה מעטה בארק (אנ'): מפרשים רוחביים על התרנים הקדמי והראשי ומפרשי גף על התורן האחורי. שטח המפרשים היה 2,300 מ"ר. ביוני 1866 נוספו לתורן האחורי שתי סקריות, וכך הפכה "רויאל אוק" לאונייה בעלת מעטה רוחבי שלם (אנ').[5]
את המדחף ניתן היה לנתק ולהרים בשרשרת לתוך פיר בגוף האונייה, כדי שלא ייצור התנגדות חיכוך במים ויאט את מהירותה כשהיא שטה במפרשים. אלא שהַפִּיר לתוכו הורם המדחף לא היה סגור מכל צדדיו בקירות אטומים למים, כמקובל באוניות אחרות; במקום זאת, סגרו במכסים את הפתחים בסיפון התחתון ובסיפון הראשי דרכם הועלה המדחף, וכל עוד המכסה התחתון נשאר פתוח הייתה סכנה שהסיפון התחתון יוצף כולו במים, אפילו בים גלי מתון. מסיבה זו העלו את המדחף רק לצורך תחזוקה או תיקונים כשהאונייה הייתה בנמל ומעולם לא בלב ים.[8] כדי להקטין את התנגדות החיכוך של הארובה בעת שיט במפרשים, התקינו באונייה ארובה טלסקופית.
החימוש
"רויאל אוק" חומשה בתחילה ב-24 תותחי 68-ליטראות (30.8 ק"ג) (אנ') חלקי-קדח ונטעני-לוע על סיפון התותחים הראשי. תותחים אלה ירו כדורים מלאים. קוטר כדור התותח – 7.9 אינץ' (201 מ"מ), משקל התותח 10,640 ליטראות (4,826 ק"ג), מהירות הלוע – 481 מטרים בשנייה, והטווח – 3,200 יארד (2,900 מ') בזווית הגבהה של 12 מעלות. עליהם נוספו 11 תותחי 110-ליטראות (48.5–49.9 ק"ג), 7 אינץ' (178 מ"מ), נטעני-מכנס וחלקי-קדח מתוצרת ארמסטרונג (אנ'). מהירות הלוע – 350 מטרים בשנייה, והטווח המרבי – 4,000 יארד (3,700 מ') בזווית הגבהה של 11.25 מעלות. שמונה מהם הוצבו על הסיפון התותחים הראשי ושלושה על הסיפון העליון, ושימשו כתותחי מרדף – שניים בחרטום ואחד בירכתיים. שני סוגי התותחים יכלו לירות כדורים מלאים או פגזים.[9]
ב-1867, במהלך שיפוץ האונייה, הוחלפו התותחים המקוריים של "רויאל אוק" ב-20 תותחי 7-אינץ' (אנ') וב-9 תותחי 8-אינץ' (אנ') נטעני-לוע וחרוקי-קדח; ארבעה מבין תותחי 7-אינץ' שימשו כתותחי מרדף. הכדור של תותח 8-אינץ' שקל 175 ליטראות (79.4 ק"ג), והתותח עצמו שקל 9.1 טונות. מהירות הלוע של תותח זה הייתה 430 מטרים בשנייה, והכדורים שירה יכלו לחדור שריון ברזל מחושל בעובי 9.6 אינץ' (244 מ"מ). תותח ה-7 אינץ' שקל 6.6 טונות וירה כדורים במשקל 112 ליטראות (50.8 ק"ג), שיכלו לחדור שריון בעובי 7.7 אינץ' (196 מ"מ).[10]
השריון
דפנות האוניות מדגם "פרינס קונסורט", מהסיפון העליון ומטה, הוגנו על ידי שריון ברזל מחושל שעוביו גדל בהדרגה מ-3 אינץ' (76 מ"מ) בקצות החרטום והירכתיים עד 4.5 אינץ' (114 מ"מ) באמצע האונייה. השריון הגיע עד למרחק 5 רגל ו-6 אינץ' (1.7 מ') מתחת קו המים, ובצדו הפנימי הותקן גב של לוחות עץ בעובי 27.5 אינץ' (749 מ"מ).[11]
קורות שירותה
"רויאל אוק" שירתה תקופה קצרה בצי התעלה ואחר כך הועברה לצי הים התיכון. ב-1867 הוצאה משירות פעיל, שופצה וחומשה מחדש, ואחר כך הוצבה שוב בצי התעלה. ב-14 באוגוסט 1868 בלילה, בסערה עזה, התנגשה "רויאל אוק" באה"מ "ווֹריור", האונייה מחופת השריון הראשונה של הצי הבריטי. בתאונה ניזוקו אדני השלשלאות (chain wales) של תרניה האחורי והראשי וכל סירות השירות של האונייה בצדה הימני נפגעו. שלושה חודשים אחר כך שבה האונייה לים התיכון.[12] היא נטלה חלק בפתיחת תעלת סואץ ב-15 בנובמבר 1869, ובמהלכה עלתה על שרטון חול לא מסומן ליד פורט סעיד, אך לא נגרם לה כל נזק. בסוף 1871 אמורה הייתה לעבור שיפוץ נרחב במספנת הצי בפורטסמות', אך מטעמי חיסכון הוחלט בסופו של דבר להשבית את האונייה ולהעבירה לעתודה. ב-30 בספטמבר 1885, אחרי 14 שנים בעתודה וכשכבר לא היה כדאי לשפצה, נמכרה האונייה לגריטה.[12]
לקריאה נוספת
- Ballard, G. A., Admiral (1980). The Black Battlefleet. Annapolis, Maryland, Naval Institute Press.
- Chesneau, Roger; Kolesnik, Eugene M., eds. (1979). Conway's All the World's Fighting Ships 1860–1905. London, Conway Maritime Press.
- Lambert, Andrew (1987). Warrior: Restoring the World's First Ironclad. London, Conway Maritime Press.
- Parkes, Oscar (1990). British Battleships (reprint of the 1957 ed.). Annapolis, Maryland, Naval Institute Press.
- Silverstone, Paul H. (1984). Directory of the World's Capital Ships. New York, Hippocrene Books.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "אוניית מערכה" (battle ship) היה בתקופת המעבר ממפרשים לקיטור כינוייה של אוניית מלחמה עשויה עץ, גדולת־ממדים וכבדת־חימוש, שהונעה על ידי מנוע קיטור שסובב מדחף ובנוסף להם מעטה מפרשים רוחביים שלם (full rigged ship). היא הייתה יורשתה של אוניית הקו (ship of the line, line of battle ship), ונועדה כמוה ליטול חלק בקרבות בין ציים. לימים קיבל המונח "אוניית מערכה" משמעות חדשה.
- ^ Ballard, pp. 34' 240.
- ^ 3.0 3.1 Parkes, p. 51.
- ^ Ballard, p. 241.
- ^ 5.0 5.1 Parkes, p. 53.
- ^ Ballard, p. 246.
- ^ Ballard, pp. 246–47.
- ^ Ballard, p. 131.
- ^ Lambert, pp. 85–87, 89.
- ^ Chesneau and Kolesnik, p. 6.
- ^ Ballard, p. 131, 243.
- ^ 12.0 12.1 Ballard, pp. , pp. 134–35, 137.
