אלכסנדר קיש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אֲלֶכְּסַנְדֶּר קִישׁ (בגרמנית: Alexander Kisch; 5 באוקטובר 1848 בפראג – 8 בדצמבר 1917 בפראג) היה רב בוהמי ודרשן חשוב.
ביוגרפיה
קיש היה בנו של מנהל בית הספר הפרטי יוסף חנוך קיש מפראג (1804–1874). אחיו היה הבלנאולוג חנוך קיש.
אלכסנדר קיש החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו בשנת 1863 כשהוא עדיין לא היה בן 15, נתמך על ידי מלגה מהקהילה הדתית היהודית בפראג, כתלמיד הקבוע הצעיר ביותר באותה תקופה. הוא למד באוניברסיטת ברסלאו ובאוניברסיטת טיבינגן, שם קיבל את התואר דוקטור לפילוסופיה (.Ph.D), ובפריז, שם היה גם מורה בביתו של הברון הוראצי גינצבורג. בשנת 1874 קיבל את תפקידו הראשון כרב בעיר מוסט (אנ') בבוהמיה. ב-1877 התמנה לרב השני של הקהילה היהודית של ציריך (אנ'), לאחר מוריץ לוין (Moritz Levin) ופרסם את ה- Neue Israelitische Zeitung ("עיתון יהודי חדש") בשנים 1878–1880. בשנים 1881–1886 היה רב ביונגבונצלאו בבוהמיה ופרסם את ה-Israelticaltische Lehrerbote (שליח מורה יהודי) בשנים 1882–1884.[1]
בשנת 1874, קיש מונה לרב הצבאי הראשון במילואים של הצבא הקיסרי והמלכותי (אנ'), וארגן את המבנה בזמן שלום של רבנות צבאית יהודית באוסטריה.[1]
ב-1 באפריל 1886 מונה לרב של בית הכנסת מייזל בעיר הולדתו פראג. הוא כיהן בתפקיד זה עד מותו.[1]
כרב הצבאי הראשון, הוא הפך למורה לדת ממלכתי בגימנסיה שטפאנס (Stefans-Gymnasium) הגרמנית בפראג ב-1900, ב-1909 הפך למפקח על החינוך הדתי. הוא היה דרשן חשוב.
פגישתו עם הקיסר פרנץ יוזף
אירוע יוצא דופן בחייו של אלכסנדר קיש היה מפגש עם פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה בשנת 1899, שהתקיים לכבוד שירותו בן 25 השנים כרב צבאי בצבא הקיסרי והמלכותי. זמן קצר קודם לכן, היו פרעות חמורות נגד האוכלוסייה היהודית בעקבות עלילת הדם בעיירה פולנה בבוהמיה.[2] במהלך המפגש עם הקיסר, הזכיר קיש את התקריות הללו. הקיסר אמר את המשפט ההיסטורי: "Ich bin sehr empört über diese Rohheiten" ("אני מאוד מתקומם מהגסות הזאת").[3]
דחיית האנטישמיות הזו על ידי הקייזר, שהקייזר התיר במפורש לפרסם אותה לבקשת קיש, עוררה סערה אדירה בעיתונות של המלוכה האוסטרו-הונגרית והייתה שם נושא שנדון בהרחבה במשך שבועות. אירוע זה מצא הד עז גם בעיתונות העולמית.[4]
משפחתו
עם אשתו שרלוט, לבית פולאטשק (Polatschek), הוא גידל ארבעה ילדים: הבנים קורט קיש, מוציא לאור שהיגר לארצות הברית ושינה את שמו לגידו ברונו,[5] גידו קיש, פרופסור למשפטים, ברונו קיש, פרופסור לרפואה, והבת מארי רות (תרזה) [מיצי] קיש-קירשנברגר, עורכת דין.
כתביו
- "Papst Gregor des IX Anklageartikel gegen den Talmud und dessen Vertheidigung durch Rabbi Fechiel ben Josef und Rabbi Juda ben David vor Ludwig dem Heiligen in Paris" ("כתב האישום של האפיפיור גרגוריוס התשיעי נגד התלמוד והגנתו מאת רבי יחיאל בן יוסף ורבי יהודה בן דוד לפני לואי ה"קדוש" בפריז"), לייפציג 1874
- "Tischrede bei dem zu Ehren der Synagogeneinweihung in St. Gallen am 22. September 1881 stattgehabten Festbankett" ("נאום ארוחת הערב במשתה שנערך לכבוד חנוכת בית הכנסת בסנט גאלן ב-22 בספטמבר 1881"), ציריך 1881
- "Die Prager Judenstadt während der Schlacht am weissen Berge" ("העיר היהודית פראג במהלך הקרב על ההר הלבן"), פרנקפורט 1892
- "Versuch einer neuen Erklärung der in der Alkuin-Handschrift der k. u. k. Hofbibliothek in Wien enthaltenen gotischen Fragmente" ("ניסיון להסבר חדש של כתב היד של אלקווין מבריטניה. קטעים גותיים הכלולים בספריית החצר בווינה"), פראג 1902
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Kisch Alexander. - Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950
- ^ Die "Hilsneriade" 1899
- ^ Alan Dundes: The blood libel legend: a casebook in anti-semitic folklore
- ^ Ernest A. Rappaport: Anti-Judaism: a Psychohistory, Perspective Press, Chicago 1975
- ^ Guido Bruno: A Literary Vagabond
