אנטילופה הודית
 אנטילופה הודית
| |
|---|---|
אנטילופה הודית (זכר)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צבאיים |
| שבט: | אנטילופות ערבה |
| סוג: | Antilope |
| מין: | אנטילופה הודית |
| שם מדעי | |
 Antilope cervicapra
| |
| תחום תפוצה | |
תפוצה היסטורית
תפוצה כיום
| |
אנטילופה הודית (שם מדעי: Antilope cervicapra; ידועה גם בכינויה האנגלי בלאקבָּק), היא מין אנטילופה בינונית במשפחת הצבאיים, המהווה מין יחיד בסוגה. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1758 על ידי הזואולוג השוודי קארל לינאוס, ויש לה שני תת-מינים. אנטילופה זאת בעלת מראה חינני, ומפגינה דו-צורתיות זוויגית מובהקת הבאה לידי ביטוי בצבע הפרווה: לזכרים פרווה שחורה כהה עם סימונים לבנים בולטים על הפנים ולנקבות פרווה חומה–כתמתמה בהירה. נוסף על כך, הזכרים מתאפיינים בזוג קרניים מסולסלות דמויות חולץ פקקים שנעדרות לרוב אצל הנקבות.[1]
האנטילופה ההודית פעילה בעיקר בשעות היום, והיא חיה בדרך כלל בקבוצות או בעדרים גדולים המורכבים מזכר דומיננטי ונקבות. אנטילופה זו שוכנת בסוואנות ובאזורים מיוערים בדלילות, ובית גידולה מושפע לרוב מהקרבה למים שלהם היא זקוקה באופן קבוע. במהלך עונת הרבייה, הזכרים מתקבצים בזירת החיזור ונאבקים על שטח הליבה כדי להגדיל את הסיכוי שלהם להתרבות עם הנקבות. האנטילופה ההודית היא אצנית מהירה ביותר; בריצה לטווח קצר היא נמצאת במקום רביעי מבין היונקים המהירים בעולם, ובריצה לטווח ארוך היא נמצאת במקום השלישי בעולם לאחר הדלגן והאנטילוקפרה האמריקנית.[2] נוסף על יכולת הריצה שלה, האנטילופה ההודית מסוגלת לבצע זינוקים מרהיבים בתופעה המוכרת כדלגנות. הטורף העיקרי שלה כיום הוא הזאב ההודי המסוגל להתחרות בה, ובעבר גם הברדלס האסייתי בטרם הוכחד מהאזור.[3]
כפי שמרמז שמה, האנטילופה ההודית מצויה בעיקר בהודו, אף על פי שבעבר הייתה מצויה גם במרבית המדינות הגובלות בה.[4] בתחילת המאה ה-20, האנטילופה ההודית הייתה נמצאת במצב מאוים בשל ירידה דרסטית במספרים בעקבות ציד ואובדן בית גידול, אם כי כיום מצבה השתפר באופן כללי.[5] האנטילופה ההודית תופסת מקום חשוב בדת ההינדואית, והיא הובאה למדינות רבות מחוץ לתחומי תפוצתה בשל היותה פופולרית בציד.[6]
אטימולוגיה ושמות
השם המדעי של האנטילופה ההודית הוא Antilope cervicapra. השם של הסוג נובע מהמילה הלטינית antalopus ומשמעותו היא "עיני פרח" בהתייחסו לעיניים היפות של האנטילופה. השם הספציפי של המין – cervicapra – מורכב מהמילים הלטיניות cervus (אייל) ו-capra (עז) בהתייחסו לדמיון לכאורה לפרסתנים הללו.[3] הכינוי הנפוץ באנגלית – בלאקבָּק (Blackbuck)[7] – פירושו אנטילופה שחורה או צבי שחור בהתייחס לצבע הכהה של הזכרים בחלק העליון של הגוף. השימוש המוקדם ביותר בשם זה בספרות המדעית היה בשנת 1850. שם נוסף בשימוש נפוץ הוא אנטילופה הודית על שם תפוצתה העיקרית, אשר נבחר על ידי האקדמיה ללשון העברית כשמה הרשמי.[8] כינויים אחרים בהודו כוללים: קאדיאל, קאלה חירן, קרישנה חירג' וקרישנאסאר בהינדית, קרישינה ג'ינקה בטלוגו ואיראלאי מען בטמילית.[9][10]
טקסונומיה ותת-מינים
האנטילופה ההודית מהווה מין יחיד בסוג Antilope, והיא משויכת לשבט אנטילופות ערבה בתת-משפחת הצבאיים ובמשפחת הפריים. היא תוארה וקיבלה שם מדעי לראשונה על ידי הזואולוג השוודי קארולוס לינאוס[11] במהדורה העשירית של ספר המינים בשנת 1758.[12] בשבט אנטילופות הערבה מצויים מלבדה הסוגים: צבי, צבי דק-צוואר, צבי אמיתי, צבי יעלי, צבי ג'ירפי, צבי קלארק ודלגן. בעוד שבשנת 1976 הוצע שהיא קרובה גנטית לסוג צבי דק-צוואר (Nanger),[13] מחקרים מאוחרים יותר קבעו שהיא קרובה דווקא לסוג צבי (Gazella) והשניים נבדלים במובנים רבים מהסוגים צבי אמיתי וצבי דק-צוואר על אף הדמיון החיצוני הגדול בין סוגי הצביים; בין המחקרים ניתן למנות ניתוח קריוטיפ שנעשה בשנת 1995,[14] ניתוח פילוגנטי משנת 1999, וניתוח המיטוכונדריון וגרעין התא של האנטילופה ההודית שבוצע בשנת 2013 באוניברסיטת קיימברידג'.[15]
להלן הקליידוגרמה של האנטילופה ההודית והצבי:
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לאנטילופה ההודית שני תת-מינים מוכרים, ויש הסוברים שהם עשויים להיות מינים עצמאיים:[16][17]
- אנטילופה הודית מזרחית (A. c. cervicapra) – תוארה בשנת 1758. היא מצויה בדרום, במזרח ובמרכז הודו. נבדלת בכך שטבעת העין הלבנה של הזכרים צרה יותר, והפס השחור שעל הרגל מוגדר היטב ומתפשט לכל אורך הרגל.
- אנטילופה הודית מערבית (A. c. rajputanae) – תוארה בשנת 1927. היא מצויה בצפון-מערב הודו. בעונת הרבייה יש לזכרים גוון אפור באזורים הכהים. טבעת העין הלבנה של הזכר הוא צר מעל העין ואת פס הרגל מוגדר היטב ומגיעה לכל אורך הרגל.
תיאור ואנטומיה
קרניים
זכרי האנטילופה ההודית ידועים בזוג הקרניים הספירליות שלהם, שהן גדולות וארוכות ובעלות דמיון רב מאוד לחולץ פקקים ולהן 3–5 פיתולים;[3] המיקום שלהן הוא בחלק העליון של המצח בין האוזניים. בדומה לדישון, הקרניים של האנטילופה ההודית נראות ישרות יחסית למרות הפיתולים ואין להן צמיחה מסולסלת כפי שיש ליעל בורג או לקודו גמלוני. אורך הקרניים הממוצע הוא 35–75 סנטימטרים (14–30 אינץ'), אף על פי שאורך הקרניים המרבי שנרשם בטקסס אינו עולה על 58 ס"מ.[18] הקרניים של האנטילופה ההודית צומחות לכיוון מעלה ולצדדים – מה שנראה מלפנים בצורת V.[18] לכל אורכן של הקרניים ישנם רכסים טבעתיים שמספרם עשוי להגיע ל-20 ויותר. צבע הקרניים הוא ארד–אפרפר בחלק התחתון והוא מתכהה בהדרגה בחלק העליון לשחרחר או כחלחל. בהודו, הקרניים נוטות להיות ארוכות ומפותלות יותר אצל זכרים בחלקים הצפוניים והמערביים של המדינה.[17] אף על פי שהקרניים כאמור מזוהות אך ורק עם הזכרים, נקבות עשויות לפתח לעיתים רחוקות קרניים.[18]
כסות ומראה חיצוני
הפרווה של האנטילופה ההודית דקה וקצרה בהתאם לבית גידולה הלח. צבע הפרווה משתנה בחדות בין הזכרים לנקבות כדלהלן:[3] אצל נקבות ולעופרים המראה הכללי הוא חום–צהבהב או כתמתם בהיר, עם נטייה להתכהות מעט לאדמדם בגב ובמצח ולהתבהר לצבע חולי בצוואר, בצלעות, בשוקיים ובפנים. בין הגב הכהה לצלעות ישנו פס לא מוגדר בצבע חול חיוור בדומה לצבי גראנט. הפרווה של הזכרים לעומת זאת, מתחילה להתכהות מגיל מסוים לחום שזוף, חום כהה, ולבסוף עד לחום שוקולד או שחור פחם; צבעם של הזכרים הופך לכהה ואפל יותר עם הגיל. גרונן של הנקבות לבנבן לעומת הגרון השחור של הזכרים. למרות ההבדלים הבולטים בצבע, הזכרים והנקבות די זהים במובנים רבים: אצל שניהם המותניים, הגחון, החזה, העכוז והמפשעה בצבע לבן בוהק, ולשניהם יש רצועות שצבען כצבע הגוף אשר נמשכות מהכתפיים עד לברך וחוצות את האזור הלבן. עם זאת, אצל הזכרים הצבע השחור בולט היטב לעומת הלבן בשל הניגודיות שלהם בעוד שאצל הנקבות צבעי החום–חולי והלבן מתמזגים יחסית.[4]
את הזכר ניתן לזהות ממרחקים בשל צבעיו הייחודיים הגורמים לו להיראות כאילו נצבע מחצה שחור ומחצה לבן, בעוד שלנקבה יש הסוואה מעולה בסוואנה ההודית שצבעי פרוותה הפשוטים מתמזגים איתה. נוסף על האמור לעיל, הזכר נבדל מהנקבה בסימוני הפנים הבולטים שלו: בעוד שלנקבה פנים חומות עם עיגולים לבנים דהויים סביב העיניים וכתם לבנבן סביב השפתיים, הזכר מרשים ביופיו בכך שיש לו טבעות לבנות ענקיות סביב העין אשר גולשות מעט לחרטום, ובשילוב עם הפנים השחורות הן נראות כמסיכה טבעית; בנוסף, לזכר יש כתם לבן גדול ובולט סביב הלוע והסנטר, ואוזניו לבנות לחלוטין. תופעות מלניזם ולבקנות, נצפו שתיהן בקרב האנטילופה ההודית בבר, והן מתאפיינות בפרווה שחורה או לבנה לגמרי בהתאמה.[19][20]
- אנטילופה הודית בשלבי התפתחותה
עופר
נקבה בוגרת
זכר מתבגר
זכר בוגר
מורפולוגיה ומידות גוף
האנטילופה ההודית היא אנטילופה בגודל בינוני. הגובה שלה בכתפיים הוא 74 עד 84 ס"מ והאורך המלא של הראש והגוף הוא 100 עד 120 ס"מ. משקל הזכרים הממוצע הוא 38 ק"ג, אך האוכלוסייה של האנטילופות בטקסס מגיעה עד למשקל של 57 ק"ג.[18] הנקבות קלות יותר מהזכרים ושוקלות 20–33 ק"ג או 27 ק"ג בממוצע. הדו-צורתיות הזוויגית אצל האנטילופה ההודית היא הבולטת ביותר בקרב האנטילופות לצד מינים כקובוס הנילוס או כאנטילופה טיבטית:[1] מעבר לכך שהזכרים כבדים וגדולים מהנקבות, צבע הפרווה שלהם כהה ביותר והם מתאפיינים בנוסף לכך בקרניים שנעדרות לרוב אצל הנקבות. מבנה גופה של האנטילופה ההודית צר ורזה[1] ומעניק לה מראה חינני ודמיון רב לצבי.[4] רגליה דקיקות וארוכות ומותאמות היטב לריצה מהירה ולקפיצות בדומה לאימפלה. פרסותיה עדינות ומחודדות[1] וזנבה הדקיק נראה כרצועת עור בולטת. אוזניה צרות וארוכות בדומה לצבי ואין להן חוש שמיעה טוב. הצוואר של הזכרים נראה עבה לעומת הצוואר הדק של הנקבות. הראש שלה בעל חרטום מוארך וצר והלוע קטן ודומה ללועו של הכבש.[1] הלשון דקה וצרה ובאורך של 125 מ"מ, והיא דומה לזו של סרו טאיוואני.[21] העיניים גדולות ובולטות עם יכולת ראייה מצוינת והאף קטן ובעל נחיריים מחורצים בדומה לצבאיים.
|
.png)
| ||||||||||||||||||
תפוצה ובית גידול
האנטילופה ההודית כשמה מוגבלת בתפוצתה להודו והיא בין בעלי החיים הייחודיים לתת-היבשת ההודית.[5] בעוד שבעבר היא הייתה נפוצה באלפיה, כיום העדרים הנראים קטנים יותר מבעבר ונפוצים בעיקר באזורים מוגנים. האנטילופה ההודית נכחדה בבנגלדש;[4] בנפאל, האוכלוסייה האחרונה שנותרה במדינה נמצאת באזור השימור של האנטילופה ההודית מדרום לפארק הלאומי בארדיה.[5] בשנת 2008, האוכלוסייה נאמדה ב-184 פרטים.[22] בפקיסטן, האנטילופה ההודית מופיעה מדי פעם לאורך הגבול ההודי–פקיסטני ואוכלוסייה שבויה נשמרת בפארק הלאומי לאל-סוהאנרה. חוקר הטבע האנגלי ויליאם תומאס בלנפורד תיאר את טווח התפוצה של האנטילופה ההודית בימים ההם בספרו "עולם החי של הודו הבריטית משנת 1891:[12]
היא מצויה לאורך בסיס ההימלאיה מפנג'אב לנפאל, וכנראה ברוב חלקי חצי האי שבו השטח מיוער והררי, אך לא בג'ונגל צפוף... היא נמצאת באופן נרחב בחלקים המיוערים של בראג'פוטאנה, ברחבי נשיאות בומביי, במחוזות המרכזיים, ובחלקים הצפוניים של מדראס, עם צפיפות נמוכה יותר באזורים המזרחיים כמו צ'וטיה נאגפור, צ'האטיסגאר, אודישה, בנגל, ודרומה לכיוון מייסור. מדי פעם היא נראית גם בהרי נילגירי ובגבעות פאלאני (טמיל נאדו). היא לא ידועה כנוכחת בציילון וממזרח למפרץ בנגל.
האנטילופה ההודית הובאה למספר מדינות מחוץ לתחומי תפוצתה – בעיקר לצורך ציד ספורטיבי. היא הובאה לראשונה לרמת אדוארד בטקסס בשנת 1932; עד שנת 1988 האוכלוסייה גדלה מאוד, והאנטילופה ההודית הפכה לחיה האקזוטית הנפוצה ביותר בטקסס לאחר האייל הנקוד.[18] נכון לתחילת שנות ה-2000, האוכלוסייה בארצות הברית נאמדת בלא פחות מ-35,000 פרטים; היא הוכנסה גם לתוך ארגנטינה לצורך ציד, ונכון לתחילת שנות ה-2000 אוכלוסייתה שם מונה כ-8,600 פרטים. כן היא הובאה גם למקסיקו ולדרום אפריקה.[23][24] האנטילופה ההודית הובאה לראשונה ב-1900 ליבשת אוסטרליה לצד מפריסי פרסה אחרים, ומלבד אוסטרליה המערבית שבה התרחש השחרור המקורי, היא מצויה כיום גם בשפלת עשב-מיטשל בקווינסלנד ובייחוד בטריטוריה הצפונית ואוסטרליה הדרומית.[25]
האנטילופה ההודית שוכנת בסוואנות גבוהות, מישורים, סבכים קוצניים, חורשים, כרי דשא, קרחות יער ואזורים מיוערים בדלילות.[3] יערות נשירים יבשים למשל, הם בית גידול מועדף היות שיש בהם אספקת מזון קבועה וכן כיסוי מספיק של צמחיית סבך המותאמת עבור האנטילופה. בשל היותן תלויות במים, האנטילופות ההודיות מעדיפות אזורים שבהם יש מקורות מים זמינים וקבועים לאורך השנה; המים חיוניים לאנטילופה עד כדי כך שהיא עשויה לגמוע מרחקים גדולים כדי להשיג מים אף על פי שסתם כך היא אינה נוהגת לנדוד.[5] מאידך, אזור בעל אקלים קריר או גשום מדי אינו מתאים עבור האנטילופה ועל כן היא אינה מצויה באזורים גבוהים מאוד או ביערות טרופיים. למרות האמור לעיל, בקצה תת-היבשת ההודית האנטילופות ההודיות מצויות גם באזורים צחיחים כדוגמת המדבר ההודי הגדול (באזור הצפון המערבי) לצד קרובם הצבי ההודי,[5] וכן הן נראות לעיתים באזורי חופים ובאזורים הרריים בצפון-מזרח הודו. הטמפרטורות בתחומי מחייתה 20–36 מעלות צלזיוס וכמות המשקעים הממוצעת היא 500–2,000 מילימטר לשנה.
אקולוגיה והתנהגות
פעילות וארגון חברתי
_(19726308174).jpg)
בדומה לצבאיים אחרים, האנטילופה ההודית פעילה לאורך שעות היום, אם כי הפעילות מתמעטת בשעות הצהריים שאז הטמפרטורות חמות מן הרגיל והיא מעדיפה במקום זאת לנוח בצל.[1] בעונות קרירות היא עשויה להיות פעילה לסירוגין מהבוקר עד הערב. האנטילופות ההודיות חברותיות למדי: הן נמצאות בקבוצות קטנות של 5 פרטים עד עדרים גדולים של 50 פרטים,[3] והמבנה החברתי שלהן מחולק ל-3 סוגים: 1. עדרי נקבות וצאצאיהן עם זכרים נלווים. 2. עדרי זכרים צעירים ומתבגרים. 3. זכרים טריטוריאליים החיים לרוב בגפם בסמוך לעדר נקבות.[18] מחקר גילה כי גודל העדרים משתנה לעיתים קרובות (בקיץ למשל מספר הפרטים בעדר פוחת),[10] והמבנה החברתי מוכתב על פי זמינות המזון והאופי של בית הגידול. לעדרי אנטילופות גדולים יש יתרון על פני פרט בודד בכך שהם מזהים בנקל יותר סכנות וטורפים, ובשל כך שעות הפעילות שלהם באתרי האכלה רבות יותר. החיסרון הבולט של העדרים הוא הצורך בכמות מספקת של מזון שתכלכל את העדר כולו, כך שעדרים כאלו נאלצים לנדוד על פני שטחים גדולים בחיפוש אחר מקורות מחייה.[26]
ריצה ודלגנות
האנטילופה ההודית היא אצנית מצטיינת עם מהירות ריצה בהספק של 50 מייל לשעה (80,450 מטרים לשעה – קצת יותר מ-80 קמ"ש; לעיתים היא עשויה להגיע למהירות של 96 קמ"ש),[27] ובכך היא נמצאת במקום רביעי מבין היונקים המהירים בעולם לאחר הברדלס.[2] יתרונה על הברדלס הוא יכולת הסיבולת שלה לטווח ארוך כשהיא מסוגלת להתמיד במהירות זאת למשך 15 קילומטר,[1] ועל פי מדד זה היא האצנית המהירה בעולם לאחר קרוביה הדלגן והאנטילוקפרה האמריקנית; מסייעים לה בכך גופה הרזה והצר ורגליה הדקיקות והארוכות. נוסף על יכולת הריצה שלה, האנטילופה ההודית היא קפצנית מעולה המסוגלת להתרומם באוויר לגבהים של 2 מטר ומעלה,[28] ובכל קפיצה כזאת היא מסוגלת לגמוע מרחק של 6 מטרים (20 רגל).[29] על מנת לבצע קפיצות גבוהות כאלו, האנטילופה ההודית משתמשת באנרגיה האצורה בגידים הארוכים ברגליה ובעמוד השדרה כאשר היא מתכופפת טרם הקפיצה, ובאמצעותה היא מזניקה את עצמה לגובה פעם אחר פעם כשבהיותה באוויר הרגליים נמתחות ועמוד השדרה מתיישר.[30] כאשר פרט בעדר מבחין בסכנה קרובה, הוא מבצע זינוק גבוה לצד סדרת דילוגים קטנים יותר בתופעה הידועה כדלגנות – ככל הנראה כדי לאותת לעדר להיזהר. בעקבותיו העדר פותח בריצה מהירה אל מחוץ לטווח הסכנה.[31][3] עם זאת, יש חוקרים הסבורים שמטרת הדילוגים המרשימים איננה אלטרואיסטית אלא לאותת לטורף שהפרט המדלג הוא כשיר, חזק ומהיר במיוחד ולכן מוטב לו לבחור מטרה קלה יותר למרדף. האנטילופות ההודיות נוהגות גם לזנק מעל מכשולים או מעל דרכים סלולות בבית גידולן.
- אנטילופות הודיות רצות ומבצעות דלגנות
תזונה
כיתר הפריים, האנטילופה ההודית היא צמחונית, והיא משויכת לאוכלי עשב מאחר שתזונתה העיקרית מבוססת על עשבים נמוכים ודשא קצר.[4] תזונתה כוללת בין השאר גם שיחים, דשא שערוני הררי (מהדגניים), עלים וענפים של ינבוט (Prosopis – מהמימוסיים), אלון ירוק וכן ניצנים ופירות. היא נצפתה מדי פעם כשהיא ניזונת מעצי שיטה במדבר צ'וליסטאן, ובשבי הוחזקה על תזונה שמבוססת משיבולת-שועל ותלתן.[32] מחקר שנערך בפארק הלאומי בלאקבוק בגוג'ראט, הראה כי עשב הינדי (Dichanthium annulatum – משמש בעיקר כמספוא) מהווה לא פחות מ-35% מהתזונה שלהן. צריכת המזון של האנטילופה ההודית בקיץ נמוכה יותר מבחורף בשל העדר מקורות מזון טובים ומזינים, ואחת ההשלכות מכך היא שהאנטילופה מקבלת חלבונים גולמיים ברמה נמוכה מאוד - אפילו מתחת לכמות המינימלית הנדרשת. בחורף לעומת זאת צריכת החלבונים גבוהה בשל מקורות מזון זמינים בשפע. הפירות של ינבוט יוליפלורה נאכלים על ידי האנטילופות ההודיות לעיתים קרובות, ובשל כך הן עשויות לשחק תפקיד חשוב בהפצת זרעי העץ באמצעות צואתן.[33] הינבוט הופך למקור מזון חשוב במיוחד כאשר העשבים נדירים.[34] האנטילופה ההודית צורכת מים באופן קבוע וזהו אחד הגורמים המשפיעים על בחירת בית הגידול. בעבר לעומת זאת שררה הנחה מוטעית שהאנטילופה ההודית אינה זקוקה כלל למים, ונטען שהסיבה האפשרית לכך היא שהאנטילופה מסוגלת להזרים חזרה לגופה את החנקן מבלי להפריש אותו בשתן.[1]
טורפים
אוכלוסיית האנטילופה ההודית מושפעת קשה מאסונות טבע כדוגמת שיטפונות, בצורות ומגיפות, שמהם היא עשויה להתאושש רק לאחר 5 שנים. הטורפים העיקריים והקטלניים של האנטילופה הם זאבים הודים ודהולים, שמותאמים אף הם לריצה מהירה; הזאבים ההודים, שצדים בלהקות, נוהגים להטעות את האנטילופות כשאחד מהם מגיע מהחזית ומניס את העדר לעבר זאב אחר האורב בסבך.[35] טורפים אחרים פחות שכיחים הם נמרים הודים, כלבי פאריה, ובעבר גם ברדלסים אסייתים בטרם נעלמו מהאזור.[36] טיגריסים בנגליים ואריות אסייתים הם טורפים נדירים יחסית של האנטילופה.[3] העופרים נטרפים בנוסף גם על ידי תנים זהובים, קרקלים וטורפים קטנים אחרים. במדינות מחוץ לתחומי תפוצתה המקוריים, האנטילופה ההודית עשויה להוות טרף עבור פומות ההרים, יגוארים וכלבי דינגו. חוש השמיעה והריח של האנטילופות אינו מפותח דיו, ועל כן הן מסתייעות בחוש הראייה המעולה שלהם כדי לאתר עצמים זרים בסביבתן.[1] אף על פי שהן שקטות בדרך כלל, הנקבות עשויות להפיק צליל שריקה כדי להזהיר מפני טורף. האנטילופה ההודית סובלת במידה מסוימת מטפילים כדוגמת כינים, קרציות וזבובים.[37][38]
החזקת טריטוריה
הזכרים בדרך כלל מאמצים את התנהגות הלק. שטחי הלק נוצרים על ידי זכרים גדולים בחפיפה לשטח של עדר נקבות, והם ממוקמים לרוב בבתי גידול עם אספקת מזון טובה.[39] הזכרים מגינים מפני מתחרים על משאבי המזון בשטחם אשר משתרע בגודלו מ-1.2 דונם ועד 12 דונם, וינסו לשפר את מעמדם ולכבוש את אזור הליבה.[18] השטחים מסומנים בריח על ידי הפרשות מהבלוטות הפרוביטאליות שבעין ומהבלוטות שבקרסול[40] וכן על ידי שתן וצואה.[1] בעוד שזכרים אחרים אינם מורשים להיכנס לשטח, לנקבות מתאפשר לבקר בו בחיפוש אחר מזון. תופעת הלק היא אסטרטגיה תובענית מאוד, שכן הזכרים המגינים על שטחם בקנאות נאלצים לספוג פציעות רבות, ומסיבה זאת שטחים כאלו נתפסים רק על ידי זכרים מבוגרים, דומיננטיים וחזקים. זכרים חלשים שאינם דומיננטיים מסתובבים מחוץ לטרחטוריות הנשלטות[41].
בעונת הרבייה, הזכרים הופכים לאגרסיביים ותוקפניים כלפי בני מינם, והם מגינים על שטח הלק שלהם בקנאות מפני זכרים אחרים. הם נוהגים להשמיע נהמות רמות ונאקות,[1] ועוסקים תדיר בלחימה אכזרית של ראש בראש אשר כוללת לבד מהדחיפות ונעילת הקרניים גם האצה והתרסקות מהירה שלה תוצאות חמורות. פציעות רציניות וצליעות נפוצות מאד במהלך העונה, והקרניים של היריבים עלולות להישבר מעוצמת הריסוק והדחיפות.[42] בטרם הקרב הזכרים משפשפים את מצחם באדמה ומכים באדמה עם פרסותיהם. התצוגה האגרסיבית של הזכר הדומיננטי בנוכחות זכרים אחרים או נקבות כוללת הנפת הצוואר והראש קדימה ומעלה, קיפול האוזניים וזקיפת הזנב.
רבייה ומחזור חיים
האנטילופה ההודית מגיעות לבגרות לאחר שמונה חדשים, אולם הן לא הרות טרם הגיען לגיל שנתיים. הבגרות של הזכרים מאוחרת יותר - בין שנה לשנה וחצי. הרבייה מתרחשת לאורך כל השנה; שיא הרבייה מתרחש לרוב במהלך האביב ובסתיו בטקסס,[18] ובהודו נצפו שני שיאי רבייה: מאוגוסט עד אוקטובר וממרץ עד אפריל.[10] כאמור, באותם זמנים הזכרים נעשים תוקפניים ונאבקים זה בזה.
ההריון נמשך בדרך כלל שישה חודשים,[43] לאחריהם נולד עופר יחיד בעל פרווה צהבהבה בהירה המסווה אותו היטב על רקע האדמה שסביבו. עופרים זכרים עשויים להיוולד עם כתם שחרחר על ראשם וצווארם.[10] העופרים מתפתחים במהירות, וכבר זמן קצר לאחר הלידה הם מסוגלים לעמוד ולרוץ. הנקבות מסוגלות להתרבות שוב כחודש לאחר ההמלטה.[18] העופרים שובבים ומבלים את רוב היום בפעילות גופנית. הזכרים משחירים בהדרגה ומקבלים צבע אפל מלא בסביבות השנה השלישית לחייהם.[3][10]
תוחלת החיים של האנטילופה ההודית היא בדרך כלל 10 עד 15 שנים; לעיתים נדירות עד 18 שנים.[3][1]
מצב שימור
לפני המאה ה-19, האנטילופה ההודית הייתה מפריס הפרסה הנפוץ ביותר בתת-היבשת ההודית, עם אוכלוסייה מוערכת בלא פחות מ-4 מיליון פרטים;[25] בתקופה זו הנשק החם טרם היה נפוץ בהודו, ובטרם עצמאותה של הודו בשנת 1947, האנטילופה הודית ניצודה בנסיכויות הודיות רבות יחד עם הצבי ההודי בעיקר בעזרת ברדלס אסייתי שבוי שעבר הכשרה מיוחדת. במהלך המאה ה-20, האנטילופה ההודית חוותה ירידה דרסטית במספריה כתוצאה מציד מוגזם שמקורו בשכיחות הנשק החם, וכן מחמת בירוא יערות וכיווץ בית גידול; עד 1964 מספריה בהודו הגיעו לשפל חסר תקדים של 8,000 פרטים בלבד, והיא הוכחדה כליל מפקיסטן ובנגלדש ובמקביל נכחדה מרוב נפאל עד שעמדה בפני סכנת הכחדה.[44] עם זאת, אוכלוסייתה של האנטילופה ההודית התאוששה מאז ושילשה את מספרה ל-24,000 פרטים בשנת 1970 בעקבות חוקים מחמירים; האומדן האחרון משנת 2000 העריך שישנן בסביבות 50,000 אנטילופות הודיות, כאשר המספרים הגדולים ביותר מצויים במדינות גוג'ראט, ראג'סטאן, פנג'אב, מאדהיה פרדש ומהאראשטרה. מלבד זאת ישנן עוד 35,000 פרטים בארצות הברית, ו-8,600 פרטים בארגנטינה[5] ומספר לא ידוע באוסטרליה ובמקסיקו.[25][23]
האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) סיווג את האנטילופה ההודית בשנת 2003 תחת הקריטריון של מצב השימור קרוב לסיכון (NT), זאת משום שהיא הייתה כפופה ללחצים כבדים מצד גידול מתמיד באוכלוסיית האדם ובעדרים של בעלי חיים מקומיים העשויים להתחרות איתה על מקורות מזון, וכן מהקדמה הטכנולוגית שחודרת לבתי הגידול שלה; בשנת 2017, היא סווגה כמין ללא חשש (LC) על ידי הארגון, לאור הגידול במספריה באזורים מוגנים והסתגלותה לבתי גידול הנמצאים בשימוש חקלאי. אמנת CITES מניחה את האנטילופה ההודית תחת הנספח השלישי של האמנה לבקשת נפאל.[16] המשמעות לכך היא שהמסחר באנטילופה ובחלקי גופה מותר תחת היתר יצוא ופירוט מקור המין.[5]
בהודו, ציד של האנטילופה ההודית אסור על פי תוספת לחוק הגנת חיות הבר מ-1972.[45] האנטילופות מצויות במספר אזורים מוגנים במדינה כגון: שמורת הטבע קאימור (ביהר), הפארק הלאומי יער גיר, שמורת החי ולאוואדר (גוג'ראט), שמורת בלאקבוק ראניבנור (קרנאטקה), שמורת החובה ההודית הגדולה (מהאראשטרה), שמורת צ'אמבאל הלאומית, הפארק הלאומי ראנטאמבור, שמורת טאל צ'אפאר (ראג'סטאן), הפארק הלאומי גואינדי ושמורת החי לאוואנדו (טאמיל נאדו).[46][47][48] בנפאל, בעקבות הגנה נאותה, האוכלוסייה האחרונה שנותרה במדינה גדלה מ-9 פרטים בלבד ב-1975 ללמעלה מ-200 פרטים בשנת 2008. בפקיסטן מוחזקת בשבי אוכלוסייה לצורך רבייה (גרעין רבייה) אשר מיועדת בסופו של דבר להיות מושבת לטבע.[4]
גנטיקה
לאנטילופות ההודיות יש מספר לא אחיד של זוגות כרומוזומים. לזכרים יש 31–33, בעוד שלנקבות יש 30–32. לזכרים יש כרומוזום מין גדול במיוחד הידוע כ-XY1Y2. בעבר, כרוזומי מין גדולים במיוחד היו ידועים אך ורק בקרב מכרסמים, עד שבשנת 1968 התגלו גם אצל האנטילופה ההודית, וקודו הביצות.[49] גם כרומוזום X הוא גדול במיוחד אצל האנטילופה ההודית. בדרך כלל כרומוזום X מהווה 5% מהגנום, אך אצל האנטילופה ההודית הוא מהווה 14.96%. בתוך הכרומוזומים הגדולים במיוחד יש חלקים עם השהיה בשכפול ה-DNA.[50] הפולימורפיזם החלבוני של האנטילופה ההודית נמוך יחסית בהשוואה לאנטילופות אחרות משבטה, כתוצאה מהפֵנוֹטִיפּ האוטפומורפי (אנ') המפותח יחסית אצלה.[51]
בתרבות ההודית והמודרנית
לאנטילופה ההודית יש אסוציאציות רבות עם התרבות ההודית. שרידי עצמותיה שנמצאו באתרים היסטוריים כמו דהולווירה בגוג'ראט ומהרג'ארה בבלוצ'יסטן, מעלים השערה שייתכן והיא שימשה כמקור מזון בתרבות עמק האינדוס (1700–3300 לפנה"ס).[52][53] האנטילופה ההודית מתוארת באופן קבוע בציורים מיניאטוריים מתקופת האימפריה המוגולית (המאה ה-16 עד המאה ה-19), לעיתים קרובות, כחיה שניצודה בציד מלכותי באמצעות ברדלסים.[54] תושבי הכפרים בהודו ונפאל אינם פוגעים בדרך כלל באנטילופה, וקבוצה דתית הקרויה "בישנוי" שחיה במדבר טר מספקת לה הגנה כחלק מהאמונה שפגיעה בטבע פירושה פגיעה עצמית.[55] האנטילופה ההודית הוכרזה כחיית המדינה של אנדרה פרדש.[9]
האנטילופה ההודית מוזכרת בכתבי סנסקריט כמו "הקרישנה מריג";[56][57] העור של האנטילופה ההודית (קרישנאג'ינה בהינדית), נחשב ל"מקודש" בעיני ההינדואיזם. על פי כתבים הינדים, רק לברהמינים (כמרים-מורים), סאדוס (סגפנים "קדושים"), מתרגלי יוגה ונזירים בודהיסטים מותר לשבת עליו.[55] בעבר השתמשו באנטילופה ההודית בשלטי אצולה של נסיכויות הודיות רבות.[58]
הבשר של האנטילופה ההודית נחשב לטעים ויקר, והוא מבוקש ביותר ברחבי טקסס. בחלב האנטילופה יש 6.9% חלבון, 9.3% שומן ו-4.3% לקטוז.[59] באזורים מסוימים בהודו, מספרי האנטילופה ההודית גבוהים במיוחד, ובסמוך לאזורים חקלאיים היא הופכת למזיק קבוע לגידולים – מה שגורם לאיכרים לצוד אותה באופן לא חוקי כדי למנוע את הנזק;[60] עם זאת, הנזק שנגרם על ידה קטן בהרבה מהנזקים שנגרמים על ידי הנילגאי.[61] האנטילופה ההודית הובאה על ידי האירופאים לאזורים שבהם לא הייתה נפוצה בעבר כמו ארצות הברית, אוסטרליה וארגנטינה, זאת בשל הפופולריות שלה בציד ספורטיבי; במקומות מסוימים היא הסתגלה היטב עד שהיא מוגדרת כמין פולש המהווה סכנה עבור הפלורה המקומית (קווינסלנד למשל).[25] כן ניתן לראותה בגני חיות רבים ברחבי העולם.
גלריה
זכר מתבגר בגן חיות בגרמניה
אנטילופה הודית על רקע השקיעה
נקבות בגן חיות
אנטילופה הודית ומאחוריה נקבות סמבר
אנטילופה הודית לבקנית
עדר של אנטילופות הודיות. הזכר בולט היטב על רקע הנקבות שסביבו
,_Tierpark_Hellabrunn,_M%C3%BAnich,_Alemania,_2012-06-17,_DD_01.jpg)
לקריאה נוספת
- Z.B. Mirza, Abdul Waiz Food availability for blackbuck (Antilope cervicapra) at Lal Suhanra (הקישור אינו פעיל, 21 בנובמבר 2017)Sanctuary, Pakistan Department of Zoology, University of the Panjab, Lahore, Pakistan April 1973, Pages 119-122.
- Gérard Dubost and François Feer Behaviour The Behavior of the Male Antilope cervicapra L., Its Development According to Age and Social Rank Vol. 76, No. 1/2 (1981), pp. 62-127
- Female grouping best predicts lekking in blackbuck (Antilope cervicapra) January 2005, Volume 57, Issue 3, pp 283–294
- Emura S, Tamada A, Hayakawa D, Chen H, Yano R, Shoumura S. Morphology of the dorsal lingual papillae in the blackbuck, Antilope cervicapra. Okajimas Folia Anat Jpn. 1999 Dec;76(5):247-53.
- Charles E. Abromavich Jr. Uterus and fetal membranes of the Indian antelope (Antilope cervicapra) Volume 46, Issue 2July 1930 Pages 105–124
- Behavioural Ecology of Blackbuck (Antilope cervicapra) in Bhetnoi-Balipadar area of Ganjam District of Odisha, India. Article (PDF Available) · April 2014 with 219 Reads
- Mahesh Bashistha, Bal Krishna Neupane, Sanjay Nath Khanal Antilope Cervicapra Blackbuck in Nepal: Population Status, Conservation and Translocation Issues of Blackbuck in the Blackbuck Conservation Area, Bardiya, Nepal. Lap Lambert Academic Publishing GmbH KG, 2012-92 Pages
- CHOUDHARY, O. P. & SINGH, I. Morphometrical studies on the skull of Indian Blackbuck (Antelope cervicapra). Int. J. Morphol.,33(3):868-876, 2015.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטילופה הודית |
- אנטילופה הודית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנטילופה הודית, באתר ITIS (באנגלית)
- אנטילופה הודית, באתר NCBI (באנגלית)
- אנטילופה הודית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- אנטילופה הודית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- אנטילופה הודית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אנטילופה הודית, באתר GBIF (באנגלית)
- מידע על האנטילופה ההודית באתר Ultimate Ungulate
- אנטילופה הודית באתר הספארי ברמת גן
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 animal diversity:Antilope cervicapra
- ^ 2.0 2.1 Fastest Animals in The World – Top 10
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 Ultimate Ungulate:Antilope cervicapra
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 ARKive: Antilope cervicapra
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 IUCN Red List:Antilope cervicapra
- ^ Blackbuck - South America
- ^ Blackbuck
- ^ האקדמיה ללשון העברית
- ^ 9.0 9.1 After Black bucks, leopards to be bred in captivity
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 A Study of Reproductive Behaviour of Indian Black Buck(Antilope cervicapra) Linn. with Reference to Courtship,Breeding, Fawning and Colouration
- ^ Ruminant Fauna from the Tertiary Hills (Neogene) of the Siwaliks of Pakistan
- ^ 12.0 12.1 The Fauna of British India, Including Ceylon and Burma
- ^ Phylogenetic Relationships in the Bovid Subfamily Antilopinae Based on Mitochondrial DNA Sequences
- ^ "Chromosomal evolution in gazelles"
- ^ A revised phylogeny of Antilopini (Bovidae, Artiodactyla) using combined mitochondrial and nuclear genes
- ^ 16.0 16.1 departments
- ^ 17.0 17.1 A NOTE ON GEOGRAPHIC VARIATIONIN THE INDIAN BLACKBUCK(ANTILOPE CERVICAPRA Linnaeus,1758)
- ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 18.5 18.6 18.7 18.8 The Mammals of Texas
- ^ "Melanism in black buck"
- ^ Albino black buck attracts visitors to zoo
- ^ Morphology of the dorsal lingual papillae in the blackbuck, Antilope cervicapra.
- ^ People and Blackbuck
- ^ 23.0 23.1 Información general
- ^ invasives
- ^ 25.0 25.1 25.2 25.3 Blackbuck Antelope Risk Assessment
- ^ Intraspecific variation in group size in the blackbuck antelope: the roles of habitat structure and forage at different spatial scales
- ^ Fastest land animals (הקישור אינו פעיל, 21 בנובמבר 2017)
- ^ Blackbuck (Velavadar) National Park
- ^ dolphinarium(הקישור אינו פעיל, 21 בנובמבר 2017)
- ^ Jumping
- ^ Blackbuck pronking
- ^ Intake and digestibility of oats (Avena sativa) and berseem (Trifolium alexandrinum) in adult blackbuck (Antilope cervicapra)
- ^ Seasonal Effects on the Nutritional Ecology of Blackbuck Antelope cervicapra
- ^ Antelope mating strategies facilitate invasion of grasslands by a woody weed
- ^ Fauna of British India: Mammalia ע' 140-137
- ^ Predation on Blackbuck by Wolves in Velavadar National Park, Gujarat, India
- ^ Ectoparasites of the Blackbuck Antelope (Antilope cervicapra)
- ^ Blackbuck Antelope (Antilope cervicapra), a New Host for Psoroptes cuniculi (Acari: Psoroptidae)
- ^ Female grouping best predicts lekking in blackbuck (Antilope cervicapra)
- ^ Diurnal variation in preorbital gland scent marking behaviour of captive male Indian Blackbuck (Antelope cervicapra L.) and its territorial significance
- ^ Variation in male mating behaviour withinungulate populations: patterns and processes
- ^ Male blackbuck fighting
- ^ Hormonal and behavioural detection of oestrus in blackbuck, Antilope cervicapra, and successful artificial insemination with fresh and frozen semen
- ^ Black bucks of Abohar
- ^ Schedule I - Wildlife Protection Act
- ^ A conservation success story in the otherwise dire megafauna extinctioncrisis: The Asiatic lion (Panthera leo persica) of Gir forest
- ^ Habitat separation among ungulates in dry tropical forests ofRanthambhore national park Rajasthan (הקישור אינו פעיל, 21 בנובמבר 2017)
- ^ "Steps taken to save blackbucks"
- ^ The 34,XY1,der(13) Chromosome Constitution with Loss of Y2 Is Associated with Unilateral Testicular Hypoplasia in the Endangered Indian Blackbuck Antelope (Antilope cervicapra)
- ^ Unusually large sex chromosomes in the sitatunga (Tragelaphus spekei) and the blackbuck (Antilope cervicapra)
- ^ Blood protein variation in blackbuck (Antilope cervicapra), a lekking gazelle
- ^ The Ancient Indus Valley : New Perspectives
- ^ Animals in Stone: Indian Mammals Sculptured through Time
- ^ The Emperors' Album: Images of Mughal India
- ^ 55.0 55.1 Animals in Stone : Indian Mammals Sculptured through Time
- ^ Sacred Animals of India
- ^ The Sacred Books of the Hindus
- ^ Antilope cervicapra in heraldry
- ^ Gross composition and fatty acid constitution of blackbuck antelope (Antilope cervicapra) milk
- ^ Damage to Sorghum crop by blackbuck
- ^ Crop damage by overabundant populations of nilgai and blackbuck in Haryana (India) and its management
_(17312136282).jpg)
