ארז ביטון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארז ביטון
ארז ביטון ב־2015
ארז ביטון ב־2015

ארז ביטון (נולד ב־4 ביוני 1942) הוא משורר ישראלי וחתן פרס ישראל לספרות ולשירה עברית לשנת 2015.[1] ביטון שימש בעבר יושב ראש המרכז הים־תיכוני הבינלאומי בישראל, ערך את כתב העת הספרותי "אפיריון" ועבד כעיתונאי בעיתון "מעריב".

ביוגרפיה

ראשית חייו

ארז ביטון נולד בעיר אוראן שבאלג'יריה להורים ילידי מרוקו וקיבל את השם הפרטי יעיש.[2] הוא עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1949. כמו עולים רבים בתקופה זו שוכנה משפחתו במעברה ברעננה, ולאחר מכן עבר ביטון ללוד. ב־1952, כשהיה בן עשר, הוא נפצע מפיצוץ רימון יד שמצא, מה שגרם לו לעיוורון ולקטיעת ידו השמאלית. בעקבות זאת עבר לבית חינוך עיוורים בירושלים ושם הוחלף שמו לארז.[2] סיים לימודים לתעודת בגרות בסמינר ליפשיץ בירושלים, ולאחר מכן המשיך ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת בר־אילן.

פסיכולוג ועובד סוציאלי

במשך יותר משבע שנים עבד כעובד סוציאלי באשקלון, ואחר כך כחמש שנים במחלקה הסוציאלית במועצת אור יהודה, ושלוש שנים נוספות בבית החולים לחולי נפש (שנסגר מאז) נווה און ברמת גן. תחומי עבודתו והתמחותו מגוונים: בשנותיו הרבות כעובד סוציאלי וכפסיכולוג שיקומי צבר ניסיון כמטפל פסיכו־סוציאלי. הוא התמחה בטיפול במשפחות רב־בעייתיות ובנכים פיזית ונפשית. כמו כן הדריך ביטון במשך שנים עובדים סוציאליים וסטודנטים לעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בר־אילן.

כתיבתו

ביטון נחשב לאחד היוצרים הראשונים שייצגו את "הקול המזרחי" – קולן של עדות המזרח. שירתו מבטאת את שבר ההגירה ארצה וכן את מאבקה של התרבות המזרחית למצוא את מקומה בתוך הפסיפס הישראלי. אחד משיריו הידועים הוא "שיר זוהרה אלפסיה", העוסק בזמרת המרוקאית היהודייה שעלתה לישראל וחוותה בה הידרדרות מעמדית וחייתה חיים פשוטים, אחרי שזכתה לתהילה כזמרת מלכותית במרוקו. להקת "הברירה הטבעית" הלחינה את שירו "חתונה מרוקאית" וכללה אותו באלבומה "אלי שורשים" מ־1979.

פעילות ציבורית

ביטון עסק בעיתונאות כמה שנים, וכתב טור שבועי בעיתון "מעריב" על נושאים חברתיים וציבוריים. כמו כן ערך את "אפיריון – כתב עת ים תיכוני לתרבות, ספרות וחברה", שאותו ייסד ב־1982. בשנים 1991–1993[2] כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל. נוסף על כך הגיש תוכנית שבועית בגלי צה"ל.

המשורר ארז ביטון נושא דברים בטקס של האגודה לזכות הציבור לדעת בשנת 1999. לצידו עוזי לנדאו, יובל שטייניץ וישראל מידד

ביטון שימש גם יו"ר המרכז הים תיכוני לתרבות וחבר מועצה בארגון נפגעי פעולות איבה, שבראשו ישב עד 2005. בתפקיד זה עמד ביטון בקשר עם נפגעי פעולות איבה רבים בישראל, כשהוא נעזר בידע המקצועי שלו כעובד סוציאלי וכפסיכולוג שיקומי, ובניסיון האישי שלו כנפגע פעולות איבה.

ביטון הוא חבר נשיאות האגודה לזכות הציבור לדעת ושופט בוועדת הפרס לביקורת התקשורת של "לדעת". הוא היה חבר מרכז מפלגת העבודה בין השנים 1993 ו־2003, ואף ניסה את מזלו בבחירות מקדימות של המפלגה ב־1999. לאחר מכן עבר למפלגת עם אחד.[3] בשנת 2001 הפיק ערוץ 2 את הסרט התיעודי "ציפור בין יבשות", שעקב אחר ניסיונו להיבחר בפריימריז[4]; ב־2016 החרים ביטון אירוע בסינמטק תל אביב שבו הוקרן הסרט, משום שהעדיף "שייעשה סרט אקטואלי סביב ועדת ביטון"[5] (ראו להלן).

בפברואר 2016 מינה אותו שר החינוך נפתלי בנט לראשות ועדה, "ועדת ביטון", שתציע כיצד להעשיר את תוכניות הלימודים בהיסטוריה, בספרות ובמסגרות הבלתי פורמליות, בתכנים שיביאו "לאיזון ביחס למורשתן של קהילות המזרח ולהעמקת תחושת האחדות בעם".[6]

ב־10 באוגוסט 2016 נקרא רחוב על שמו בבית אריה.

משפחתו

נשוי לרחל קלאהורה ביטון, אב לבן ולבת.

פרסים והוקרות

ספריו

  • מנחה מרוקאית, הוצאת עקד, 1976
  • ספר הנענע, הוצאת עקד, 1979
  • ציפור בין יבשות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990
  • סוליקה: מחזה בשלוש מערכות, הוצאת שניר, 2005[2]
  • תמביסרת: ציפור מרוקאית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009[11]
  • נופים חבושי עיניים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013[12]
  • בית הפסנתרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015[13]
  • אותות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019[14]
  • עוברים על פני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

לקריאה נוספת

  • Hannan Hever, "We Are Fragments of Rhymes: The Poetry of Erez Biton between East and West", Journal of Levantine Studies 2(2), Winter 2012 (תקציר בעברית)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: ניתוח יצירות של ארז ביטון
Gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא עודף קישורים חיצוניים.

משיריו:

הערות שוליים

  1. ^ ארז ביטון הוא זוכה פרס ישראל לספרות, באתר ynet
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 גיש עמית (עדכן יפתח אשכנזי), "ביטון ארז (יעיש) /// משורר, עורך ופובליציסט /// נולד באוראן, אלג'יר /// 1942 /// גיל: 79", באתר לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית, ‏1 בספטמבר 2018
  3. ^ הסופר ארז ביטון עבר מהעבודה לעם אחד, באתר הארץ, 20 בינואר 2003
  4. ^ רעי חגי, לפני שארז ביטון זכה לחיבוק הממלכתי, באתר "העוקץ", 29 באוגוסט 2016
  5. ^ אתר למנויים בלבד איתי שטרן, המשורר ארז ביטון מחרים אירוע שיתקיים לכבודו, באתר הארץ, 20 בינואר 2016
  6. ^ אתר למנויים בלבד ירדן סקופ, השר בנט מקים ועדה להעצמת הזהות המזרחית במערכת החינוך, באתר הארץ, 4 בפברואר 2016
  7. ^ שנים עשר המדליקים, מעריב, 20 באפריל 1988
  8. ^ אתר למנויים בלבד מיה סלע, ארז ביטון הוא הזוכה בפרס מפעל חיים ע"ש יהודה עמיחי לשירה עברית, באתר הארץ, 4 במאי 2014.
  9. ^ אתר למנויים בלבד מיה סלע, פרס ביאליק למשורר ארז ביטון, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
  10. ^ איתי בלומנטל, ארז ביטון שיקבל את פרס ישראל: "שיריי מגיעים מפיוס ומהכלת האחר", באתר ynet, 29 במרץ 2015
  11. ^ ביקורות:
    אלי הירש, על "תמביסרת, ציפור מרוקאית", ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 2 באוקטובר 2009
    אלמוג בהר, להיטמן כאן בין החיים בשנות החמישים בעיר לוד, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2009
    שמעון שלוש, על "תמביסרת - ציפור מרוקאית", באתר סימניה, 13 בנובמבר 2009
    מלכה נתנזון, יש לי ציפור קטנה בלב, באתר ynet, 2 באוגוסט 2010
  12. ^ אתר למנויים בלבד אמיר בקר, "ומה יעשה איש עיוור שכלבו חלה פתאום", באתר הארץ, 22 ביולי 2013
  13. ^ אתר למנויים בלבד דן מירון, להיות נבדל מכם / להידמות למתכת אצילה / נדיר נדיר, באתר הארץ, 8 בינואר 2019
  14. ^ אתר למנויים בלבד יהודה ויזן, "אותות": לארז ביטון יש הישגים, אך אין להציגו כאביה של מהפכה שלא היתה, באתר הארץ, 17 במאי 2019
  15. ^ פרק מהספר: עמרי בן-יהודה, הַרְחֵק אֶל תּוֹךְ לִבּו של ארז ביטון: על שירה מרוקאית-ישראלית, באתר "העוקץ", 6 באפריל 2015
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארז_ביטון&oldid=2178766"