באדר אל-ג'מאלי
.jpg) | |
| מסגד ג'ויושי בקהיר, שנבנה על ידי באדר אל-ג'מאלי |
אבו אל נג'אם באדר איבן עבדאללה אל-ג'מאלי אל-מוסתנסירי, הידוע יותר בשם באדר אל-ג'מאלי (בערבית: بدر الجمالى) היה וזיר ומדינאי בולט בשושלת הפאטמית תחת שלטונו של מעאד' אל-מסתנצר באללה (אנ'). הוא מונה לווזיר בשנת 1073 וסייע לשושלת להתגבר על המשבר הכלכלי שאליו נקלעה. אל-ג'מאלי יזם גל של הגירה ארמנית למצרים, והיה הראשון מבין סדרת וזירים ממוצא ארמני שמילאו תפקיד מרכזי בשושלת הפאטמית במאה ה-12.
חייו המוקדמים
באדר אל-ג'מאלי, ארמני במוצאו, נולד על פי הכתובים בין השנים 1005–1008. הוא נרכש כעבד ממלוכי על ידי ג'מאל אל-דאולה בן עמר, שליט טריפולי, ומכאן כינויו "אל-ג'אמאלי". לא קיים מידע על חייו עד שנת 1063.
באפריל 1063 מונה למושל הצבאי (ולי) של מחוז דמשק בשושלת הפאטמית, והתגורר בפרבר אל-מיזה הסמוך לדמשק. כוחות מיליציה מקומיים התנגדו לשלטון הפאטמי ונלחמו בצבאו של אל-ג'מאלי מספר פעמים. בשנת 1068 הם אף הצליחו להעלות את ארמונו באש, אך הובסו לאחר מכן.
בשנים אלה השושלת הפאטמית הייתה קרובה לקריסה. שלטונו של מעאד' אל-מסתנצר באללה התאפיין במאבקים פנימיים ובשחיתות שלטונית. בשנים 1062–1067 התרחשה בקהיר מלחמת אזרחים בין התושבים הטורקים לסודאנים, ורק לאחריה תפסו הטורקים את השלטון בקהיר ובמצרים התחתונה. המצב החמיר בגלל בצורת קשה בין השנים 1065–1072, ובתקופה זו לחמו הטורקים בפאטמים, בזזו את ארמונותיהם והרסו חלק ניכר מהעיר קהיר. האימפריה הפאטמית איבדה את השליטה גם במצרים עילית ובסוריה לבית עבאס.
בשנת 1069 לערך מונה אל-ג'מאלי למפקד הצבאי הראשי של השושלת ונשלח לסוריה בראש צבא שהורכב בעיקר מברברים וארמנים. הוא התגורר בעכו, נקודה אסטרטגית במערך השמירה על ערי החוף וכן מרכז תקשורת עם מצרים, דרך הים התיכון. לאחר מאבקים עם הטורקים ועם שבטי בדואים, הצליח אל-ג'מאלי לגייס לוחמים נאוויקים משבט האוע'וז, שנמלטו ממתקפת הסלג'וקים. לאחר זמן קצר מרדו הנאוויקים באל-ג'מאלי. חלקם הצטרפו לבדואים ואחרים השתלטו על שטחים בארץ ישראל ובדרום סוריה וקיבלו הכרה מבית עבאס. בשנת 1076 שלטו הנאוויקים בירושלים, רמלה ומספר ערים נוספות, והפאטמים בערי החוף.
עלייתו לשלטון
בשנת 1073 רצחו הטורקים את שליט דמשק, נאסיר אל-דאולה אבן-חמדאן, איש השושלת הפאטמית. באותה שנה הסתיימה גם הבצורת שפקדה את האזור. השושלת הפאטמית במצרים חששה מהפיכה טורקית בעיר, ושליט קהיר, מעאד' אל-מסתנצר באללה, קרא בחשאי לאל-ג’מאלי לעזרה. הוא הגיע לקהיר בינואר 1074 בליווי עוזרו הארמני, ובתוך זמן קצר הם חיסלו את כל מנהיגי הצבא הטורקי בקהיר. בזכות פעולה נועזת זו הוא מונה לווזיר וזכה בתוארי מלוכה רבים.
ממשל מקומי
לאחר כיבוש קהיר, השתלט בהדרגה צבאו של אל-ג’מאלי על אזור הדלתא של הנילוס, ממזרח למערב. הוא כבש את אלכסנדריה, ולאחר מכן את שטחי מצרים עילית. תחת שלטונו הונהג חופש דת יחסי, ובני דתות האסמאעיליה, הסונים והשיעים הורשו לקיים טקסים דתיים.
אל-ג’מאלי ביצע גם רפורמה מנהלתית גדולה במצרים, וחילק אותה ל-23 מחוזות, במקום 60 עד 96 שהיו נהוגים בה לפני כן. מחוזות אלה נהוגים עד ימינו, בשינויים קלים.
אל-ג’מאלי עודד הגירה של ארמנים, מוסלמים ונוצרים כאחד, למצרים. הוא פיתח במצרים את הכנסייה הארמנית, שהייתה יריבה של הכנסייה הקופטית.
פעילויות צבאיות
צבאו של אל-ג'מאלי השתתף במספר פעולות צבאיות. הבולטות שבהן היו כיבוש הערים הקדושות לאסלאם, מכה ומדינה, בידי השושלת הפאטמית, בשנת 1075. בשנת 1079 השתתף צבאו במלחמה נגד הסלג'וקים, בהנהגת תתש הראשון. הפאטמים הפסידו במלחמה זו, והסלג'וקים כבשו את רוב שטחי סוריה.
מותו ומורשתו
אל-ג’מאלי מת ב-21 ביוני 1094 וסמכויותיו עברו לבניו.
במורשתו שני מרכיבים עיקריים. הראשון הוא מוצאו הארמני. הוא, בניו ועוזריו מילאו תפקידים מרכזיים בשושלת הפאטמית, ותקופתו מכונה "התקופה הארמנית". המרכיב השני הוא ההסתמכות על כוח צבאי ככלי שלטוני. לאל-ג'וואלי היה צבא נאמן שסייע בידו במשימותיו.
מבנים וחפצי אמנות
החל משנת 1080 בנה אל-ג'מאלי חומת אבן סביב העיר העתיקה של קהיר (אנ'), כדי להגן על העיר מפני מתקפה אפשרית של סלג'וקים. שלושה שערים שבנה בחומת העיר העתיקה עומדים על תילם עד ימינו. כמו כן בנה את מסגד ג'ויושי (אנ') על גבעה בפאתי העיר, לזכר בנו עוואד, שמת בקרב באלכסנדריה בשנת 1085.
בין חפצי האמנות הבולטים ששרדו מהתקופה הפאטמית נמנה המינבר במסגד אל-ג'וואלי בחברון, שהוזמן על ידי אל-ג'מאלי.
