ארץ הקודש

מתוך המכלול
(הופנה מהדף ארץ ישראל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תמונה מהחלל של ארה"ק, משנת ה'תשס"ג

ארץ ישראל או הארץ או ארץ הקודשראשי תיבות ארה"ק) היא חבל ארץ הנמצא במרכז העולם שהוקדש להיות מקום משכנו של מלכות ה' בעולם על ידי שיקיימו בני ישראל את התורה בארץ וחיו בה כממלכת כהנים וגוי קדוש .

ארץ ישראל בהלכה ובאגדה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארץ ישראל (הלכה)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארץ ישראל (אגדה)

ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות לקייום מצוות התלויות בה, לתת ממנה לה' אלוקי הארץ תרומות ומעשרות, ולשבות בשמיטה וביובל, וכן לבער את ערלה של העצים שלה שלוש שנים הראשונות ובשנה הרביעית נטע רבעי קודש הלולים לה'. יש מצווה ביישובה על ידי ישראל עובדי ה' ולבער ממנה עבודה זרה ולא תחנם ולא ישבו בארצך עובדי עבודה זרה.

הקב"ה יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וכתוב (דהי"ב לב יט) וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ וכן אמרו (כתובות קי:) הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים.

רמב"ן על בראשית פרק כד פסוק ג

שמות הארץ

בתורה מכונה הארץ במספר שמות בהן: "ארץ כנען"[1], "ארץ זבת חלב ודבש",[2] "ארץ העברים",[3] או בכינוי "הארץ" ללא כל תוספת.[4].

ארץ כנען

הארץ שממערב לירדן[5] נקראה בתורה בשם ארץ כנען בעניינים שונים:

  • בהבטחת הארץ לאבות: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם (בראשית יז ח).
  • בגבולות שנאמרו למשה לפני כניסת ישראל לארץ: כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ (במדבר לד ב).
  • במצוות ודינים, כמו בערי-מקלט: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן, וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים וגו' (שם לה י-יא), וכיוצא.
ארץ ישראל

יש אומרים שנקראה כך על שם ששבעה העמים שישבו שם בכלל כנעני הם (רש"י שמות יג ה), שהיו כולם מבניו (ר' אליעזר, ויקרא רבה (וילנא) יז ה; רמב"ן שם), אלא שאחת מהמשפחות נתייחד לה השם כנעני בלבד, ובין שבע האומות שישבו בארץ, אחת מהן נקראת כנעני (רש"י שם). שבע האומות הן: הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי (דברים ז א, ועי' בראשית טו כ-כא. ועי' רש"י דברים יח ב, ורמב"ן שם א, ושמות יג ה, שלפעמים חושבים חמשה עממים). זכה כנען שנקראת הארץ על שמו, לפי שכששמע שישראל נכנסים לארץ עמד ופנה מפניהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה פנית מפני בני, אני אקרא את הארץ על שמך (מכילתא בא פרשה יח)[6].

ויש אומרים שארץ כנען נקראה על שם שהיתה ארץ של פרקמטיא וסחורה, מלשון (ישעיה כג ח) אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ (רבנן, ויקרא רבה שם).משמעות המילולית של השם "כנען", או "כנע", פירושו בכתבים העתיקים: צבע הארגמן. כלומר, ארץ כנען היא ארץ סוחרי הארגמן, שכן הארגמן נעשה מחלזון ממין ארגמון קהה קוצים שנמצא בחופי הארץ ועיקר סחורתם היתה בד צבוע ארגמן, ומשם זה נגזר גם שמם של כלל תושבי הארץ "הכנענים".[7][8]. השם כנען מופיע אצל המצרים כשם חבל הארץ בתקופת השופטים (א).

ארץ סתם

ארץ ישראל נקראה בתורה אף בשם הארץ סתם, כמו שנאמר בערלה: וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם (ויקרא יט כג), ואמרו: אל הארץ המיוחדת (תורת כהנים שם); ובעומר: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וגו' (ויקרא כג י), ואמרו: אל הארץ המיוחדת (תורת כהנים שם); וכן בשמיטה (ויקרא כה ב, ובתורת כהנים שם), ועוד.

ארץ ישראל

בספר שמואל נקראת הארץ לראשונה "ארץ ישראל".[9], בנביאים מצינו מלבד השם כנען, אף "ארץ ישראל" בתורת השם המיוחד לארץ (יחזקאל מ ב; שם מז יח), אולם לאחר שנחלקה ממלכת ה' לשתי מלכויות נפרדות, ציין השם "ישראל" רק את תחומי מלכות אפרים (הצפונית), ואילו תחומה של מלכות בית דוד (הדרומית) נקרא יהודה. במשך הזמן, כמו למשל בתקופת גלות בבל, חזר לשמש השם "ארץ/הר/אדמת ישראל" וכיוצא בזה כשם כללי לכל הארץ.[10] וכן במשנה, בתלמוד ובמדרשות משתמשים כמעט תמיד או בשם ארץ ישראל, או בשם הארץ סתם, ובניגוד לה קוראים כל הארצות שמחוץ לארץ ישראל בשם חוצה לארץ (עי' תענית י א, ותרגום איוב ה י), או ארץ-העמים.

ארץ הקודש

האחרונים הרבו לקרוא לארץ בשם ארץ הקודש, או בראשי תיבות ארה"ק.

שמות הארץ בלע"ז

פלסטין

שטר כסף בן 500 מיל בהנפקת בנק אנגלו-פלשתינה

השם "פלשׂתינה" (Palaestina), שנעשה מקובל מאוד בשפות זרות, מופיע לראשונה אצל כותב התולדות היווני הרודוטוס,[11] שחי בתקופת גלות בבל. שם זה הוא, גלגול של השם העתיק "פלשת" (או "ארץ פלשתים"), שמופיע בתורה הקדושה וזה לעומת זה גם בכתבים מצריים מאותו הזמן, ושהתייחס בדרך-כלל רק לאזור החוף הדרומי.[12] הרודוטוס כינה את הארץ בשם "סוריה הפלשׂתינאית", וראה אותה כחלק מאזור גדול יותר שאותו כינה "סוריה", וכלל את הארץ וסביבותיה ואת מסופוטמיה. השם סוריה עצמו הוא ככל הנראה בלבול יווני של השם אשור. השם שבו השתמש הרודוטוס הפך רשמי המלכות הרומית רק במאה העשירית לאלף הרביעי, כשהפרובינקיה של יהודה בוטלה בידי הקיסר אדריאנוס, בדורו של שמד, ותחתיה הוקמה הפרובינקיה של "סוריה הפלשׂתינאית" או בקיצור "פלשתינה".

שלטון המנדט הבריטי, שהוקם בארץ בה'תרע"ז, הכיר בעברית כאחת השפות הרשמיות, אולם עמד על כך ששם המנדט יהיה "פלשתינה". היישוב בארץ התנגד לכך בתוקף, ודרש ששם המנדט בעברית יהיה "ארץ ישראל". הפשרה שהושגה בסופו של דבר הייתה, ששם המנדט ייכתב בעברית "פלשתינה (א"י)". ותושבי הארץ היהודים והערבים נקראו על ידם פלשתינאים. ישמעאלים ישבי ארה"ק, כך קיבל היישוב מן הבריטים את השם "פלשתינה" כשמה של הארץ בגבולות המנדט, ואילו השם שהיה מועדף עליו - "ארץ ישראל" - נדחק לסוגריים ולראשי תיבות בלבד, לאמור "פלשתינה (א"י)". הציונים בדרך–כלל לא אהבו זאת, אך בהקשרים מתאימים השתמשו אף הם בשם "פלשתינה". כך, למשל, הוקם "בנק אנגלו–פלשתינה" כמכשיר הכספי של התנועה הציונית (שהפך אחר–כך ל"בנק לאומי לישראל"), וגם מוסדות ציוניים אחרים נדרשו לשם "פלשתינה". אף בני ישמעאל היה בנמצא השם פלסטין והישמעאלים יושבי ארה"ק במשך מהלך ההכרעה של הפירוש העצמי שלהם כעם אימצו בסופו של דבר את השם פלסטין כשם הארץ, ואת השם פלסטינים כשמם העצמי.

ארץ הקודש בלע"ז

באלף החמישי והשישי כשהארץ נהייתה למרכז הקודש לדת הנוצרים ולדת ישמעאל. פעמים רבות כשהם מדברים על אודותיה מצד אמונתם נקראת הארץ הארץ בפיהם בשם המורה על קדושתה. באנגלית:The Holy Land כלומר הארץ הקדושה. או באנגלית: The Promised Land ובלטינית: Terra Sancta כלומר הארץ המובטחת (לאבות). ובערבית: الديار المقدّسة "א-דיאר אל-מוקדסה" כלומר ארץ הקודש.

שם נוסף ניתן לארץ ישראל וגלילותיה המורחבות בימי הבינים הוא הַלֶבַנְט, הַלֶבַנְט הוא השם הגאוגרפי המתייחס לחלק המזרחי של אגן הים התיכון, ובפרט לחלק המערבי של אזור הסהר הפורה. ההגדרה הגאוגרפית של האזור כוללת גם את סוריה לבנון ישראל ועבר הירדן [כגבולות הארץ ההלכתיות]. מסיבה זו נקראים תושבי ארץ ישראל שבימי הבינים 'לבנטנים'.

תולדות הארץ

תולדות הארץ באלף הראשון והשני

תבנית:תקופות בארץ הקודש

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תולדות ארץ ישראל

באלף הראשון והשני (אלפיים שנות תהו ) הארץ הייתה תחת האלילים. באלף הראשון מהאלפים שנות תהו (האלף הראשון) הארץ היית החת אלילם של בני האדם שנדדו בארץ ישראל וישבו בארץ, ובאלף השני מהאלפיים שנות תהו (האלף השני) הייתה הארץ החת האלילים של הממלכות שכבושה את הארץ.

הארץ הייתה מיושבת ברציפות מן האלף הראשון. ובשל מיקומה בסמוך לקדמת עדן שבאפריקה[13] שימשה ארץ-הקודש באלף הראשון כפרוזדור להתפשטות בני האדם לאסיה ולאירופה. כמה מן האתרים העתיקים בעולם מחוץ לקדמת עדן התגלו בארץ. במחצית השניה של האלף הראשון חיו בארץ בני שת לצד בני קיין בתקופה זאת מערות הכרמל והגליל היו תחום התפוצה הצפוני ביותר בעולם של האדם בתקופה זו. בסוף האלף הראשון הופיעו בארץ כפרי הקבע הראשונים של בני נחל נטוף הקדמונים.

במחצית הראשונה של האלף השני הארץ הייתה מהמקומות הראשונים בעולם שבהן הופיעה עבודת האדמה, לראשונה מכל העולם בארץ עשו את החיטה לבייתית במחצית הראשונה של האלף השני, ואת עץ הזית לבייתי מחצית השניה של האלף השני. הערים הראשונות במחצית השניה של האלף השני היו קטנות יחסית וגודלן לא עלה על כמה עשרות דונם. עם הזמן בדור הפלגה גדלו הערים הקטנות ליישובים גדולים ואף שידעו עליות ומורדות, ונעשו בה בסופו של דבר ממלכות עיר פורחות בעלות קשרי מסחר עם מסופוטמיה, מצרים ומקומות אחרים, ולסוף האלף השני חרבו ערי הארץ הקדמונית.

תולדות הארץ באלף השלישי והרביעי

באלף השלישי והרביעי (אלפים שנות תורה) הייתה הארץ תחת ממלכת ה' על עם ישראל. שתי פעמים הקדישו בני ישראל את הארץ לה', קדושה ראשונה הקדישוה בימי יהושע באמצע האלף הראשון מהאלפים שנות תורה (אמצע האלף השלישי), וקדושה שניה הקדישוה בימי עזרא באמצע האלף השני מאלפיים שנות תורה (אמצע האלף הרבעי). אולם באלפים שנות תורה לא שמרו בני ישראל על תורת המלך ה' כראוי, וכן גברו על הארץ מלכויות האלילים: מלכות אשור, מלכות בבל, מלכות יון, ומלכות אדום, וסלקו את ממלכת ה' מארץ קודשה.

בתחילת אלף השלישי אוכלוסיית הארץ הייתה של שבטים נודדים. רועי צאן שהשקיעו מעט בבתים ועד היום נשארו מתקופה זו הרבה מאוד בקברים. במחצית הראשונה של אלף השלישי הארץ וסביבותיה היו כפופים למלכות מצרים. במשך מחצית הראשונה של אלף השלישי החלה בנית ערים גדולות ומערך ישובי מתוקן ובהם אף יישובים מוקפות חומה ומבוצרים כדוגמת בית אל, גבעון, ירושלים ועוד ערים רבות למשל: ליש , חצור, מגידו , עכו , אשדוד , אשקלון , תל חסי , לכיש , גזר ובית שמש. אלה היו ערים גדולות ובצורות בשמים יישובים מוקפים בסוללות עפר אדירות שרוחבן עשרות מטרים, פריסת הערים האלו בארץ נתנה את צורתה של נוף היישובים של הארץ עד לסוף תקופת התורה שבכתב וחלקם קיימים עד היום. בערים אלו ישבו כנענים עובדי אלילים שהתנהגו בכל תועבות כנען גם את בניהם ובנותיהם העלו באש לאלוהיהם, הכנענים עסקו בארץ בגידול עצי פרי, צאן ובקר, דיג, חיטה ושעורה. בנוסף, על שפת הים היו בתי מלאכה לזכוכית ומצבעות ארגמן, ובין הערים האלו התהלכו האבות הקדושים ובנו מזבחות והקדישו את הארץ לה', ובהמשך גלו בני ישראל מהארץ והשתעבדו תחת מצרים.

בשנת תמ"ח לאלף השלישי הוציא ה' את בני ישראל מעבדות ממצרים לעשותם בני ממלכותו ולהושיבה בארץ קודשו, ובני ישראל מלכותו ברצון קבלו עליהם וקיבלו בהר סיני את תורתו וחוקותיו ולבא אל הארץ לכבשה ולהקדישה לה' לעשותה למקום משכנו של מלכות ה' בקיום תורותיו חוקותיו ומצותיו. בתחילת המחצית הראשונה של האלף השלישי בשנת ב'תק"ב נגמר הכבוש והחילוק של הארץ והועמד המשכן על מכונו בשילה ונתקדשה הארץ קודש לה' והתחילו למנות שמיטות ויובלות המכריזות כי לה' הארץ וגרים ותושבים אנחנו עמדו. במשך המחצית הראשונה של האלף השלישי היה עיר מלוכה של ה' בעיקר בעיר שילה, ומשנת ב'תתקמ"ח היה עיר מלוכה של ה' בירושלים, בני ישראל ישבו בארץ עד שנת של"ח לאלף הרביעי, ולאחר שבעים שנה שבו אליה ובנו את ירושלים וישבו בה עד סוף האלף הרביעי תחילת האלף החמישי. במשך השנים האלו לרוב הייתה בממלכת ה' גאולה מכל משיעבוד מלכויות והייתה בשלטון הנהגת השופטים ומלכות בית דוד ומלכות בית חשמונאים, ובחלק מזמן זה היתה ממלכת ה' משועבדת בשעבוד מלכויות תחת שלטון עמים והמלכויות שמלכו בכיפה, מלכות אשור מלכות בבל מלכות פרס מלכות יון ולבסוף תחת מלכות אדום שהחריבה את בית המקדש והגלתה את ישראל ובטל הסנהדרין והסתלקה את ממלכת ה' מארץ קודשה.

תולדות הארץ באלף החמישי והשישי

באלף החמישי ובאלף השישי הארץ נמצאת לסירוגין תחת דת ישמעאל ודת הנוצרים ונעשית הארץ מרכז הקודש לכל העולם. באלף הראשון מאלפיים שנות ימות המשיח (האלף החמישי) גלו בני ישראל מהארץ והארץ היתה שממה מאין יושב, ובמשך האלף השני מאלפיים שנות ימות המשיח (אלף השישי) החלו בני ישראל לשוב לארץ והולך וגודל הקובוץ של יושבי הארץ, כמו כן במשך האלף השישי החלו בני ישמעאל להתיישב בהארץ והלך וגדל הקובוץ של ישמעאלים יושבי ארה"ק. הארץ עברה ידים רבות, מהרומאים לביזנטים, מהם עברה לממלוכים, מהם לנוצרים הקתוליים, מהם לאימפריא העותמנית, מהם לאנגלים. כיום התנועה הציונית שולטת ברוב המרחב של ארץ ישראל המערבית [73%], כשחלקים קטנים נשלטים בשליטה משותפת בין הפלגים הפלסטינים - פת"ח וחמאס.

הארץ לעתיד לבוא

בימות המשיחאלף השבעי וסמוך לו) עתידה שתתקדש הארץ לה' בקדושה שלישית ותהיה הארץ תחת ממלכת ה' על ישראל וכמרכז של מלכות ה' על כל העמים, ויהתעלות כל העמים לכעין מדרגת בני ישראל יכנסו תחת מלכות ה' ויתקדשו את כל הארצות תבל קודש ה'.

הארץ בחכמת המחקר

תיאורה של הארץ

ארץ ישראל היא רצועה של יבשה המשתרעת מצפון לדרום לחופו המזרחי של הים הגדול, במזרחה ובדרומה מוגבלת הארץ על ידי המדבר הסורי-ערבי; בצפון היא גובלת בסוריה (לבנון כלולה לעניין זה בסוריה); במערב גובלת בים הגדול ובמדבר סיני.

במרכזה של הארץ עובר לכל אורכה בקע הסורי-אפריקי (בקע ים המלח, בקעת הירדן והערבה), החוצה אותה לשני חלקים שווים במידת-מה: עבר הירדן המערבי (היא גם "ארץ ישראל" במובנה המצומצם") ועבר הירדן המזרחי. רוב הנחלים במערב הארץ זורמים משדרת ההר מערבה לים התיכון (ניקוז מערבי), או מזרחה לבקעת הירדן או לערבה (ניקוז מזרחי).

ארץ ישראל הוא גם מונח בחכמת תיאור הארצות מבחינה שלטונית, תולדות הארץ רצופה מלחמות וחילופי שלטון, שבעקבותיהם הוגדרו מחדש פעמים רבות גבולותיהן של הממלכות ששכנו בה. חלוקת השטח התיאורי למדינות ושלטונות כיום מתבססת במידה בעיקר על בריתות בין ממלכת טורקיה לממלכת בריטניה (ה'תרס"ו), על ברית סייקס-פיקו בין ממלכת צרפת לממלכת בריטניה (ה'תרע"ו) שאושר בועידת סן רמו (ה'תר"ף), על בריתות רודוס (ה'תש"ט) ועל קווי הפסקת הקרב לאחר מלחמת ששת הימים (ה'תשכ"ז).

צימאון הארץ

צימאון הארץ

עולם פרנסת המים של הארץ תלוי במידה רבה במי גשמים. מקווי המים המתוקים מועטים (העיקרי שבהם הוא כנרת), ואף הם תלויים במים שמקורם במי גשמים וכדו' כגון גשמים ושלגים. הארץ נמצאת בשולי אזור האקלים הים תיכוני, על סף חגורת המדבריות, ולפיכך גשמים משמעותיים יורדים בה רק באמצע החורף . בצורת, כלומר חורף שבו הגשמים מועטים במיוחד, אינה תופעה נדירה, והיא עלולה לגרום למחסור חמור במי שתייה ובנזק לגידולים של עובדי האדמה.

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וגו'וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וגו'וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר

דברים יא ח-י"ז
טיפות גשם על צמחים בארץ הדודש

לא כארץ מצרים וכו' בדרך האזהרות נאמר, שאמר להם ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה, אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר, וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג -יז), כי אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד, ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה, שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר

רמב"ן על דברים פרק יא פסוק י

תליית הארץ על בלימה

צילום מהחלל שבו נראה חלקו הצפוני של בקע ארץ ישראל ואפריקא. בתמונה: חצי האי סיני, ים המלח, עמק בקעת הירדן, והכנרת

הארץ תלייה על בלימה והיא נמצאת במוקד של תזוזת עמודי הארץ. סימנים בולטים לתזוזה זאת הם בקע הסורי-אפריקני והרי געש (רובם כבויים) ברמת הגולן ובאיים באגן המזרחי של הים הגדול. לפיכך הארץ מועדת לרעידות הארץ, ואף לסכנה שהים יעלה והציף במקרה שרעידת הארץ מתרחשת בלב הים הגדול. רעידות ארץ חמורות מתרחשות בארץ מדי כמה עשורים. יש סימנים שהים עלה והציף את הארץ במשך ששת ימי בראשית ובאלף הראשון אולם לא לאחר מכן.

הצפות ומפולות בוץ יכולות להיות בארץ רק בפסגת החורף, והן נדירות ברוב חלקי הארץ, למעט תחומי הערבה ומדבר יהודה. בתחומים אלה כמות מי הגשמים וכדו' נמוכים, אולם הם יורדים בבת-אחת וגורמים הצפות ומפולות בנחלים.

אקלים הארץ

נוף ממדבר יהודה - אקלים מדברי

אקלימה של הארץ הוא מסוגים שונים (בערך גודל שטח שעליו היא נמצאת) ונחלק לשלושה תחומים:

  • אקלים של הים הגדול - רוב חלקה המרכזי והצפוני של הארץ נמצאים בתחום של אקלים זה. האקלים של הים הגדול מגדר בכך שבקיץ חם ודל בבמי גשמים וכד', עונות מעבר מתהפכות רצוא ושוב וחורף גשום (לעתים אף מושלג) וקר. בתחומי האקלים של הים הגדול יורדים יותר מארבע מאות מ"מ של מי גשמים וכדו' בשנה.
  • אקלים של המדבר - רוב דרום הארץ נמצא בתחום של אקלים של המדבר. זהו תחום צחיח ודל במי גשמים וכדו' במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר ממאתיים מ"מ של מי גשמים וכדו' במהלך השנה.
  • אקלים של הערבה - האקלים של הערבה הוא אקלים ממוצע בין האקלים של הים הגדול לבין האקלים של המדבר. קשה להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות מי הגשמים בתחומי האקלים של הערבה הוא גדול מאוד. באר שבע למשל, נמצאת בתחום האקלים של הערבה. בתחומי האקלים של הערבה יורדים בין באתיים לשלוש מאות מ"מ של מי גשמים וכדו' בשנה.

ישנם המחשיבים את הר החרמון כבעל אקלים אחר: "אקלים הרים רמים", מפני שכמות המי גשמים וכדו' שבו היא גדולה מאוד והוא מכוסה מעטה שלג במשך רוב ימות החורף.

השנה מתחלקת בארץ לארבע עונות: סתיו, חורף, אביב וקיץ, אולם שתי עונות העיקריות הם החורף שהוא עונה קרירה וגשומה והקיץ שהוא עונה חמה ויבשה. ובין שתי העונות האלה שוררות עונות הסתיו והאביב שהם עונות מעבר קצרות הממוצעות בין הקיץ והחורף ומוגדרות בשינויים קוטביים במזג האוויר ובמאורעות ייחודיות כגון שרב.

שבעת מיני פירות ארץ ישראל

מימין למטה בכיוון השעון: גפן, תאנה, רימון, זית, חיטה, שעורה, תמר

הארץ נשתבחה בשבעת מיני פירות והם שבעה מיני גידולים המוזכרים שיבח ה' את ארץ קודשו על ידי משה נבאיו "כִּי ה' אֱלֹקיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.(דברים ח"}.

  • חיטה - היא עיקר מזון האדם בארץ
  • שעורה - היא בעיקרה מאכל הבהמות בשדה
  • גפן - שימושו הוא הן לאכילה והן ליין המשמח אלוקים ואנשים.
  • תאנה - היא פרי עסיסי הגדל גם בר. התאנה הייתה נאכלת בארץ טרייה ומשומרת, כתאנים בודדות מיובשות ("גרוגרת") או כעיגול ענק של תאנים דחוסות ומיובשות ("דבלים").
  • רימון -הוא פרי מזין וטעים לחיך המצוי בשפע בארץ.
  • זית - פרי חשוב ביותר. עיקר חשיבותו הייתה ועודנה בהפקת שמן הזית העשיר בתכונותיו הבריאות והמזינות. הזית היה המקור הכמעט יחיד לשמן בימי קדם.
  • תמר - עץ התמר ופריו סיפקו פירות טעימים, הניתנים לשימור ארוך ("כותבת"), כפות התמרים משמשים כמנענים לשמוח בהם לפני ה' בחג האסיף של פרות הארץ .

המשותף למינים אלו הוא היותם נפוצים בארץ והיותם ניתנים לשמירה לפרקי זמן ארוכים. משום כך ניתן להסתמך עליהם כמקור קבוע של מזון בחודשים שאין בהם תבואה חדשה. מינים אלו מבשילים לאורך השנה, החל מהבשלת החיטה באביב ועד הבשלת הזית והתמר בראשית הסתיו. סדר הופעתם בתורה הוא בסדר הפוך מסדר הבשלתם.

צמחי הבר של הארץ

פרחי בר שונים בארץ

צמחיית ארץ ישראל ובלשון מדעית פלורה פלשתינה (Flora Palaestina) כוללת כ-2,600 מינים של הצומח, הפזורים בין 130 משפחות, וזאת מחוץ לצמחי התרבות שהאדם מגדל אותם.[14] ש המונים את מספר המינים ב-2,800.[15]

הצומח בארץ יש בו סוגים רבים ושונים של צמחים עקב ריבוי תחומי האקלים השונים של הארץ. החל מהאקלים הרים רמים שבאת צפון הארץ וכלה באקלים המדברי של דרום הארץ.
הצומחים הנפוצים בארץ הם החורש של הים הגדול, הבתה והגריגה. העצים השכיחים בארץ (בנוסף לשבעת המינים) הם האלון, האלה, החרוב והשיטה. כים בארץ קיימים מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות מקומות וקברים קדושים וכן לעבודת אדמה מצד תושבי הארץ לאורך תולדות הימים. במאה השנים אחרונות החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.

בארץ פרחים רבים, כאשר הידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס, תורמוס ההרים ושושן צחור. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי, לנטנה ססגונית וטיונית החולות.

בעלי החיים בארץ

חיות בר שונות בארץ

מיני בעלי החיים בארץ רב ושונה כמו מיני הצומחים שבה למרות שטחה המצומצם של הארץ. ריבוי הסוגים של בעלי החיים הוא בסבת מיקומה של הארץ הנמצאת בין האקלים הממוזג מצפון לה ובין אקלים קו המשוה והמדברי מדרום לה, כן הארץ גובלת במערב עם הים הגדול ובמזרח עם המדבר. מכל התחומים האלו השתלבו בעלי חיים רבים בארץ. ריבוי סוגים זה בארץ אפשר השתקעות בה בעלי חיים רבים. וכן הארץ הייתה מאז ומעולם ארץ המגשרת בין אקלים אפריק, אקלים אסיא ואקלים אירופא; ועל כן גם מיני החי שבארץ בהו מארצות שונות. נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף של הערים וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם סיבה חשובה במפגש מינים שונים. בין מיני המדבר (רובם מאפריקא) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, יחמור, יחמור פרסי, ארבע קו מובהק ועקרב צהוב; מבין מיני השדות ניתן למנות את מושית השבע, פרחית נעמי, דבורת הדבש, שבלול השדה העגור האפור, אנפית הבקר ואדום החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את שבלול החרמון, צפע החרמון וירגזי החרמון; ומבין מיני הנוף של הערים ניתן למנות את חתול הבית, חולדה מצויה, שבלול הגינה, עטלף פירות מצוי, העורב האפור, הדרור והעורבני. כמו כן יש מספר מינים המזדמנים לארץ לעתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בארץ ב-ה'תשס"ו. בארץ מצויים שלושים ושלושה מיני עטלפים. מידי פעם נראים גם לוויתנים מול חופי הארץ, בעיקר דולפינן של הים הגדול ולעתים נדירות לווייתן מצוי.

הארץ נמצאת על נתיב הנדידה של עופות רבים, בהם עגורים, חסידות, שקנאים ומיני ברווזים. רבים מהם עוצרים בארץ לנוח ולאכול, בעיקר ליד מקווי מים כמו אגמון החולה. מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפיה בציפורים עולמי חשוב.‏‏[16]. בשנים האחרונות התרבו בארץ מינים פולשים, בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררת קרמר, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובבעבודת האדמה עקב אופיים התקיף.

מספר רב של מינים נעלמו מהארץ או שנמצאים על סף היעלמות בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי הים הגדול (המפריעה לצבים להטיל ביצים) ובניית ערים וכפרים למיניהם. כמו כן, בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד, סחר, והשתלטות של מינים פולשים אשר אין טבעם להיות בארץ שיובאו על ידי בני אדם. מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה). בחשוון ה'תשע"ב נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנעלם בעת ייבוש החולה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. בראשית, מ"ז, א'
  2. שמות ג ח; התיאור "זבת חלב ודבש" מופיע גם בסיפור שנים עשר המרגלים.
  3. בראשית מ טו
  4. ויקרא יט כג
  5. ארץ ישראל שמעבר לירדן מזרחה, נקראת לרוב בשם ארץ הגלעד (במדבר לב כו וכט; יהושע כב ט; ועוד. וראה ערך עבר הירדן.
  6. ועי"ש במלבי"ם שרצונו לומר שאחד מבניו והוא הגרגשי פנה והלך לו. ועי' ירושלמי שביעית ו א.
  7. כנענים: אנציקלופדיה מקרא גשר
  8. מאותה הסיבה קיבלה פיניקיה את שמה, אשר אף הוא משמעותו ארגמן ביוונית
  9. "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (שמואל-א יג יט)
  10. למשל ספר יחזקאל פרק מ' פסוק ב'
  11. כתבי הירודוטוס: ספר I סעיף 105; ספר II סעיף 104; ספר II סעיף 106; ספר III סעיף 5; ספר III סעיף 91; ספר IV סעיף 39; ספר VII סעיף 89.
  12. ראו למשל שמות יג יז.
  13. ציור מפת אירופא בדמות אדם של החכם סבסטיאן מינסטר אחד מחכמי אומות העולם בן דור של רבינו האר"י

    כמו שכתב האר"י וז"ל: בהכרח שארץ וכו' היא צורת אדם אחד, לכן הארץ יש לה פה אזנים טבור וערוה כו'. הנה היסוד שבה וכו' היא ארץ ישראל נקו' אמצע הישוב וסוד ערוה הדבוקה אליה היא ארץ מצרים הסמוכה לה. וז"ס כי ערות הארץ באתם לראות ולכ גלותם הקודם היה למצרים (קדם גלות מצרים) ומשם נכנסו לא"י אחר כך . וכנגד נקודת הטבור שהוא ממש אמצע כל העולם ולא של הישוב לבדו כמו א"י וכו' היא ג"ע הארץ וכו' הענין שהנה ארץ הזאת יש בה וכו' זרועות וכו' ג"ע הארץ שהוא זרוע הימיני לכן ג"ע הארץ הוא לצד דרום הישוב באמצע העולם ממש וכנגד זרוע שמאל הוא גהינם הארץ לצפון הישוב וכו'. ובזה תבין שגהינם הוא זרוע שמאל והיא צפון וכו' וג"ע הוא בדרום ימין והוא זרוע ימין וכו' לכן כמו שיש וורידין ומקרות אל רחם האשה כן לכל האיברים יש לה וורידין ההולכים, כן הארץ יש לה וורידים ההולכים אל זרוע ימין והם הדרכים הפתוחים מא"י לג"ע שהוא דרך חברון במערה האבות כי חברון הוא בדרום ירושלים ( עץ חיים - שער מג פרק א )

  14. מקור: מיכאל זהרי, נופי הצומח של ארה"ק - סיורים מונחים ללימוד האקולוגיה של הצומח בארץ
  15. מבין הצמחים הללו 264 הוגדרו כצמחים מוגנים על פי חוק

  16. שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    ארז ארליכמן, תצפית בינלאומית: הכרה עולמית לאגמון החולה, באתר ynet, 25 בפברואר 2009

Machon Chochmat ah Torah.png גילוי נאות ערך זה מכיל 'הגות ואספקלריה תורנית' של עמיתי המכון לאוריינות וידע כהלכה בתחום המבט התורני בנושא ציונות. Theodor Herz007.jpg

תפריט ניווט