גסטון פאלבסקי
 |
גַסטוֹן פַּלֶבְסְקִי (בצרפתית: Gaston Palewski; 20 במרץ 1901 – 3 בספטמבר 1984) היה פוליטיקאי צרפתי. מקורב של שארל דה גול במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה.
ביוגרפיה
פאלבסקי נולד בפריז למשפחה יהודית, בן לתעשיין מוריס סרז' (מואיז הרש) פאלבסקי (נולד ב־1867 בקוברין, אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס; מת ב־1938) ולרוֹז לבית דיאמנט-ברגר (נולדה ב־1869 בבוזאו, רומניה; מתה ב־1954).[1][2] גסטון פאלבסקי התחנך בסורבון, במכון למדע המדינה פריז ובאוניברסיטת אוקספורד; הוא שלט היטב באנגלית והיה אנגלופיל מושבע. באמצעות קשרים משפחתיים, השיג תפקיד אצל המרשל אובר ליאוטי, המושל הכללי הצרפתי במרוקו. ב־1928 הפך למזכירו הפרטי הראשי של פול ריינו, פוליטיקאי מוביל שהיה אז שר האוצר, ואשר הפך לראש ממשלת צרפת במרץ 1940. דרך ריינו, ב־1934, פגש פאלבסקי לראשונה את שארל דה גול, והפך לתומך בדעותיו הפוליטיות והצבאיות.
עם פרוץ המלחמה ב־1939 גויס פאלבסקי בדרגת סגן לחיל האוויר הצרפתי, ושירת בקרב בעקבות הפלישה הגרמנית לצרפת במאי 1940. הוא שהה בצפון אפריקה הצרפתית בזמן שביתת הנשק של יוני 1940, שבה חדלה צרפת מלהתנגד לכיבוש הגרמני. משסירב לקבל את תבוסתה של צרפת, הגיע פאלבסקי ללונדון בסוף אוגוסט והצטרף לכוחות צרפת החופשית של דה גול. הלה מינה אותו למנהל התיק המדיני של תנועת צרפת החופשית, והוא מילא תפקיד מוביל במשא ומתן בין דה גול לבין ממשלת בריטניה, אשר בתחילה התייחסה לדה גול בספקנות. במרץ 1941 קיבל פאלבסקי דרגת לוטננט־קולונל ומפקד צבא צרפת החופשית במזרח אפריקה, והוביל אותו נגד הכוחות האיטלקיים במהלך הכיבוש מחדש של סומליה הצרפתית (כיום ג'יבוטי). בספטמבר 1942 הוחזר פאלבסקי ללונדון כדי לשמש ראש לשכתו של דה גול, תפקיד שבו נדד אחרי דה גול מלונדון לאלג'יר ב־1943 ובאוגוסט 1944 לפריז המשוחררת. הוא נודע בתור יד ימינו ואיש אמונו של דה גול, וכישוריו הדיפלומטיים והידע שלו על הבריטים הפכו אותו לבעל ערך רב עבור דה גול, שלא הבין את הבריטים ולא בטח בהם.[3]
פאלבסקי נותר ראש הלשכה של דה גול עד להתפטרותו של הלה מתפקיד ראש הממשלה הזמנית בינואר 1946. ב־1947 הפך לתומך מוביל של ה"גוליזם" ולאחד ממייסדי המפלגה הגוליסטית הראשונה, Rassemblement du Peuple Français (RPF). בשנת 1951 נבחר פאלבסקי לאספה הלאומית כנציג RPF של מחוז הסן (פריז). מ־1953 עד 1955 היה סגן נשיא האספה הלאומית. בעקבות כישלון ה־RPF בבחירות, פרש מהפוליטיקה. ב־1957, לבקשתו של דה גול, מונה פאלבסקי לשגריר באיטליה, תפקיד שמילא עד 1962. בשנת 1962 מונה פאלבסקי על ידי ראש הממשלה ז'ורז' פומפידו לשר הממונה על מחקר מדעי, אנרגיה אטומית ושאלות חלל, השר הצרפתי הראשון עם אחריות מפורשת לנושאים אלו. ב־1 במאי 1962 היה פלבסקי עד לניסוי הגרעיני הצרפתי הסודי "בריל" באלג'יריה. פיר הבדיקה לא הצליח להכיל את הפיצוץ, והוא נחשף לקרינה כתוצאה מדליפה של לבה רדיואקטיבית ואבק לאטמוספירה. הוא האמין שהלוקמיה שבה לקה מאוחר יותר בחייו נגרמה כתוצאה מתאונה זו.[4] מ־1965 עד 1974 היה נשיא מועצת החוקה של צרפת. פאלבסקי מת מלוקמיה ב־1984, בגיל 83.
עיטורים ומורשת
החל ב־1974 זכה למספר משרות כבוד ועיטורים:
- כצייר חובב בעל כישרון, היה חבר באקדמיה לאמנויות יפות.
- הצלב הגדול של לגיון הכבוד.
- התואר והצלב של חבר מסדר השחרור.
- צלב המלחמה (פעמיים),
- מדליה קולוניאלית, עם בר
- צלב הלוחם המתנדב 1939–1945.
- הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (לאחר כהונתו כשגריר לאיטליה)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ("Maurice Serge Moïse Herch PALEWSKI : généalogie par Stanislas PALEWSKI (spalewski) - Geneanet".
- ^ "Palevsky: A Genealogical Study - Peisach Abramovitch". אורכב מ-המקור ב-2014-03-27.
- ^ Selina Hastings, Nancy Mitford (London: Hamish Hamilton, 1985) chap. 7.
- ^ "The results of French nuclear tests in Algeria". אורכב מ-המקור ב-2007-03-28.
