קוברין

קוברין
Ко́брин
Ко́брын
	רחוב בקוברין
מדינה	בלארוס
וובלסט	ברסט
ראיון	קוברין
תאריך ייסוד	לפני 1287
שטח	30.5 קמ"ר
גובה	150 מטרים
אזור זמן	UTC +2
	kobrin.by
	(למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה קוברין

פארק קוברין

קוֹבּרִין (בבלארוסית: Ко́брын, מבוטא [ˈkɔbrɨn]; באוקראינית: Кобринь; ברוסית: Ко́брин; ביידיש: קאָבּרין; בפולנית: Kobryń) היא עיר במחוז ברסט בבלארוס, במרכז ראיון קוברין, 52 קילומטרים מזרחית לעיר המחוז ברסט. בשנת 2010 מנתה העיר 51,200 תושבים.

תולדות היישוב

קוברין נוסדה במאה ה-13 כיישוב מבוצר בידי נסיך לודמיר. תחילה נשלטה קוברין בידי הדוכסות הגדולה של ליטא, ולאחר מכן עברה לשליטת ממלכת פולין. בשנת 1589 הוענקו ליישוב זכויות עיר וזכויות לקיים בה ירידים עתיים.

באמצע המאה ה-17 הוחרבה העיר בידי גייסות האימפריה השוודית, ובשנת 1711 מתו רבים מיושבי העיר כתוצאה ממגפה ומשריפה שפרצו בה.

יהודי קוברין

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בקוברין הוא מהמאה ה-15. קוברין היא ערש הולדתה של חסידות קוברין, חצר חסידית ליטאית שנוסדה בידי הרב משה פאלייר מקוברין (1783-1858), ונכחדה בשואה, עם הרצחו של האדמו"ר, רבי משה אהרן רבינוביץ. בעיר גם פעלה חצר חסידית של תלמיד של שושלת קוברין, חסידות קוברין-ביאליסטוק. בין רבני העיר היה רבי פסח פרוסקין המכונה "ר' פסח מקוברין", שעמד בראש ישיבה מקומית.

בין מלחמות העולם כבר הייתה קוברין עיירה יהודית. נמנו בעיר 5,617 יהודים, רוב תושביה. כעיירות יהודיות אחרות באותה תקופה, הייתה יידיש השפה שלטת במרחב הציבורי, בשבתות וחגים יהודיים לא הייתה בה בפועל פעילות מסחר, והתקיימה בה פעילות ציבורית יהודית ענפה של מגוון המפלגות היהודיות.

בית הכנסת הגדול ברחוב פינסק בשנת 1949

בית הכנסת כיום

היו בה כ-14 בתי כנסת ומדרש, וכיום לא נותר אלא בית הכנסת הגדול שברחוב פינסק לשעבר (כיום Pershamaiskaya 40). בית הכנסת נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19. האדריכל העניק לו צורה אקלקטית עם חזית בת שלוש קומות מעוטרת בסגנון כפרי. בשנת-1939 נסגר בית הכנסת על יד הסובייטים. בתקופת הכיבוש הגרמני הוא שכן בגטו קוברין, ולאחר מכן הפך למבשלת בירה. מסוף שנות ה-80 המבנה עומד נטוש. בשנת 2003 נעשה ניסיון על ידי "הקהילה הדתית היהודית של קוברין" לשקם את בית הכנסת, אך התוכנית לא יצאה לפועל.

כמו כן, פעלה בעיר גימנסיה עברית, ויצאו בה לאור שני שבועונים יהודיים. הפעילות הציבורית היהודית בעיר נאסרה עם כיבושה בידי הסובייטים בספטמבר 1939.

רבני העיר

ברבנות העיר קוברין שימשו רבנים ידועי שם:

רבי שלמה אב"ד קוברין - סביבות ה'ת"ק, 1740
רבי נחום אב"ד קוברין (סבו של המגיד מדובנא) - סביבות ה'תק"י, 1750
רבי מאיר מארים שאפיט (מחבר הספר "ניר על הירושלמי") - עד ה'תרל"ג, 1857 - 1873
רבי אליהו שיק - בשנת ה'תרל"ד, הוא התמנה לרבנות העיר, שימש בה חצי שנה ונפטר בפתאומיות. נקבר בקוברין.
רבי שאול קצנלנבוגן - ה'תרמ"ב-ה'תרנ"ב, 1882–1892
רבי חיים ברלין - סביבות ה'תרנ"ד, 1892 - 1895
רבי מאיר אטלס - סביבות ה'תרס"ה, 1897 - 1905
רבי דוד גרינברג - 1906 - 1923
רבי פסח פרוסקין - סביבות ה'תרפ"ד, 1924

בשואה

אנדרטה להנצחת נקברי בית החיים

שרידי בית הקברות

ב-22 ביוני 1941, בתחילת מבצע ברברוסה, נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו החלו בהצתת בתי היהודים בה. בהמשך, גויסו יהודי העיר לעבודות כפייה, הוטלו עליהם תשלומי כופר שונים, והם חויבו בענידת סרט זרוע, שהומר בהמשך בטלאי צהוב, תוך סימון בתיהם. עד ספטמבר 1941 נרצחו בעיר כ-200 יהודים.

בנובמבר 1941 רוכזו כ-8,000 יהודי העיר וסביבתה בגטו שהוקם בה. כמה שבועות לאחר מכן רצחו הגרמנים כמה מאות חולים, קשישים וילדים יהודים מהגטו. בתחילת 1942 חולק הגטו שבעיר לשני חלקים, ל"יעילים" ול"בלתי יעילים", ובאפריל 1942 הוקפו הגטאות בגדר תיל והופסקה אספקת החשמל לבתי היהודים. מיוני 1942 הועסקו מאות מיושביו הגטו במחנה עבודה שהוקם בסמוך לו.

ב-27 ביולי 1942 חוסל גטו ה"בלתי יעילים" בעיר, תוך רצח כ-3,000 יושביו, כמו גם המאושפזים ואנשי הסגל בבית החולים היהודי המקומי, באתר הרצח ההמוני ברונה גורה.

ב-14 באוקטובר 1942 חוסל גטו ה"יעילים" שבעיר, תוך ריכוז ורצח יושביו ויושבי מחנות העבודה שבסביבת העיר בדרך לדיווין. במהלך האקציה התנגדה לגרמנים קבוצת מחתרת יהודית, תוך העלאת בתים באש, ואף ירי בגרמנים. בזמן זה הצליחו להימלט מהגטו כ-500 יהודים, וכ-100 מהם הצליחו להגיע ליערות הסביבה. אחר היהודים הנמלטים ערכו הגרמנים מצוד שיטתי. כמה עשרות בעלי מלאכה יהודים שהושארו בעיר נרצחו כולם עד סוף שנת 1942.

מכ-5,600 יהודי קוברין שרדו את השואה 64 איש, רובם מאלו שהספיקו להימלט לעומק שטחי ברית המועצות טרם הכיבוש הגרמני.