דניס הסטרט
 | |||||
| לידה |
2 בינואר 1942 (גיל: 82) אאורה, אילינוי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | ג'ון דניס הסטרט | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה | מכללת ויטון, אוניברסיטת צפון אילינוי | ||||
| עיסוק | מורה, פוליטיקאי, שדלן | ||||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||
| בת זוג | ז'ן קאהל (מאז 1973) | ||||
| |||||
| |||||
ג'ון דניס הסטרט (באנגלית: John Dennis Hastert להאזנה (מידע • עזרה); נולד ב-2 בינואר 1942) הוא פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כיושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית ה-51 בשנים 1999-2007, וייצג את מחוז הקונגרס ה-14 של אילינוי מ-1987 ועד 2007. הוא חבר בית הנבחרים שכיהן את תקופת הכהונה הארוכה ביותר כיושב ראש הבית מטעם המפלגה הרפובליקנית. כמו כן, הוא הפוליטיקאי הבכיר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית — השני לרשת את נשיא ארצות הברית — אשר נגזר עליו מאסר בבית סוהר[1].
הסטרט גדל בקהילה חקלאית שבאילינוי הכפרית. הוא סיים את לימודיו במכללת ויטון עם תואר בכלכלה ב-1964 וקיבל שלוש שנים מאוחר יותר היה בוגר בחינוך מטעם אוניברסיטת צפון אילינוי. מ-1965 עד 1981, הסטרט היה מאמן ומורה בבית ספר תיכון. הוא הפסיד במירוץ לבית הנבחרים של אילינוי ב-1980, אולם התמודד שנית וזכה ב-1981. הוא נבחר לראשונה לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1986, ונבחר מחדש בכל הבחירות שנערכו לאחר מכן עד שפרש ב-2007. הסטרט התקדם בסולם הדרגות הרפובליקני בבית הנבחרים, והיה לסגן הראשי של מצליף הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים ולבסוף יושב ראש בית הנבחרים ב-1999. כיושב ראש בית הנבחרים, הסטרט תמך במדיניות הפנים ומדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' ווקר בוש. לאחר שנטלה המפלגה הדמוקרטית את הרוב בבית הנבחרים מידי הרפובליקנים ב-2007 בעקבות תוצאות הבחירות ב-2006, בחר הסטרט שלא להתמודד למנהיג המיעוט והתפטר ממושבו בבית הנבחרים. אחר כך עבד כשדלן בחברת דיקסטיין שפירו.
ראשית חייו
הסטרט נולד ב-2 בינואר 1942 באאורה שבאילינוי, הבכור מבין שלושת בניהם של נעמי (לבית נאסל) וג'ק הסטרט[2]. מצד אביו, להסטרט שורשים לוקסמבורגיים ונורווגים מצד אביו על הצד של אביו, ואילו אמו ממוצא גרמני.
הוא גדל בקהילה חקלאית שבאילינוי הכפרית. בבעלות משפחתו משפחתו, בת למעמד הבינוני, היה עסק חקלאי וחווה משפחתית; הסטרט צד והאכיל בעלי חיים וביצע עבודות משק[3]. נטסף על כך, בצעירותו עבד הסטרט במסעדה המשפחתית בפליינפיילד, "מגדל השעון", שם היה טבח בתחום הטוגנים. הסטרט "נולד מחדש" כנוצרי במהלך שנתו השנייה בתיכון[4]. הוא למד בתיכון אוסווגו (Oswego), שם כוכב היאבקות ושחקן פוטבול.
הסטרט למד בקצרה במכללת הצפון המרכזית (North Central College), אבל מאוחר יותר עבר למכללת ויטון, מכללת אמנות ליברטריאנית ונוצרית. ג'ים פרנלי, שותפו לחדר של האסטרט במכללת הצפון המרכזית, שעבר עמו לויטון, שירת בכוחות המילואים של חיל הנחתים, נהרג ב-1965 במלחמת וייטנאם והסטרט נהג לבקר את משפחתו של פרנלי אחת לשנה במישיגן. בגלל פציעה שקיבל בהיאבקותו, הסטרט מעולם לא שירת בכוחות המזוינים של ארצות הברית. ב-1964, היה הסטרט בוגר בכלכלה ממכלת ויטון[2]. ב-1967 היה למוסמך בפילוסופיה של החינוך מאוניברסיטת צפון אילינוי. בשנתו הראשונה ללימודים, בילה הסטרט שלושה חודשים ביפן במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים.
קריירת הוראה
הסטרט הועסק על ידי "המחוז החינוכי של קהילת יורקוויל 115" מ-1965 עד 1981[5]. הסטרט החל לעבוד שם, בגיל 23, תוך כדי לימודיו באוניברסיטת צפון אילינוי. במשך כל אותה תקופה עבד הסטרט כמורה בתיכון יורקוויל (לימד לימודי ממשל, היסטוריה, כלכלה וסוציולוגיה), נוסף על היותו כמאמן היאבקות ופוטבול[6]. הסטרט הוביל את צוות ההיאבקות של בית הספר לתואר ארצי ב-1976, ולאחר מכן נחשב למאמן השנה של אילינוי[2]. על פי התובעים הפדרליים, במהלך ימיו כמאמן היאבקות, הסטרט התעלל לפחות בארבעה מתלמידיו[7]. הסטרט היה חבר בצופי אמריקה (Boy Scouts of America). הוא נסע עם מתנדבים רבים לגרנד קניון, איי הבהאמה, מינסוטה ונהר גרין[8]. ב-1973 נישא הסטרט למורה אחרת בבית הספר התיכון, ז'אן קאהל, איתה הוא חולק שני בנים.
בית הנבחרים של אילינוי
הסטרט ציפה להמשיך בקריירת ההוראה וקיווה לטפחה. לאחר הרהר בינו לבין עצמו ובסופו של דבר החליט להיכנס לפוליטיקה, אם כי באותה עת הוא "לא ידע דבר על פוליטיקה"[2]. הסטרט ניגש לפיליס אולדנבורג, פעיל רפובליקני במחוז קנדל, וביקש את עצתו בנוגע להתמודדות אל בית המחוקקים של אילינוי.
ב-1980 הפסיד הסטרט בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית לבית הנבחרים של אילינוי, אך נתפס כבעל כישרון פוליטי וכפוליטיקאי מהוקצע. לאחר הבחירות התנדב אצל חבר הסנאט של אילינוי, ג'ון גרוטברג[2]. עם זאת, בקיץ 1981, בריאותו של חבר בית הנבחרים אל שוברייאן (Schoeberiein) התדרדרה לכדי רע, וחברי המפלגה הרפובליקנית באילינוי בחרו בהסטרט כמי שיתמודד מטעמם למושבו של שוברייאן. סיבוב ההצבעה הראשון הסתיים בשוויון, אך הסטרט נבחר לאחר שגרוטברג התערב לטובתו.
הסטרט כיהן שלוש תקופת כהונה בבית הנבחרים. הוא היה חבר, בין היתר, בוועדת ההקצבות. על פי פרופיל של העיתון שיקגו טריביון" מ-1999, בבית הנבחרים הארצי "מיהר הסטרט להתמקם בקצה הימני של הקשת הפוליטית, ואף זכה למקום כבוד בין אנשי 'הרוב המוסרי'. עם זאת, הוא גם הפגין הרגלי עבודה של איכר עצמאי ויכולת לשים בצד את הקנאות הפוליטית". אחד מצעדיו הראשונים בבית הנבחרים היה לסייע לחסימת מעבר של התיקון לשוויון זכויות; יושב ראש בית הנבחרים דאז, ג'ורג' רייאן, מינה את הסטרט לוועדה שמטרת עבודתה הייתה למנוע מהתיקון להגיע למליאת בית הנבחרים. הסטרט תמך בהצעות חוק שקראו להעלות את גיל קבלת רישיון הנהיגה לגיל 18. ב-1986, בהדרכתו של המושל ג'יימס ר. תומפסון, פיתח הסטרט תוכנית לביטול הפיקוח על חברות החשמל באילינוי.
בית הנבחרים של ארצות הברית
בינתיים, המנטור הפוליטי של הסטרט, ג'ון גרוטברג, נבחר לקונגרס של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-14 של אילינוי בשלהי 1984. הוא הגיע לגבעת הקפיטול בראשית ינואר 1985 אך קריירתו הפוליטית נגדעה כהחל לחלות במחלת הסרטן כשנה לאחר מכן, ולא היה מסוגל להתמודד לתקופת כהונה שנייה. הסטרט מועמד המפלגה הרפובליקנית להחליפו; בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר 1986, הוא ניצח את המועמדת הדמוקרטית מרי לו קירנס, חוקרת מקרי המוות של מחוז קין, במירוץ צמוד. דייוויד אקסלרוד היה האסטרטג הראשי של קירנס. שנים לאחר מכן, אקסלרוד ייחס את ניצחונו של הסטרט "להכתמת המוסריות של קירנס בצורה בזויה"[9].
בעקבות שערוריית הבנקאות בבית הנבחרים של ארצות הברית, שפרצה בשלהי 1992 ובמסגרתה התברר כי בית הנבחרים הותיר לחבריו לבצע משיכות יתר בחשבונם מבלי להענישם, התברר כי הסטרט היה ערב ל-44 המחאות שלא נפרעו במהלך שהשערורייה נחקרה. תובע מיוחד במחלקת המשפטים של ארצות הברית קבע שאין סיבה להאמין שהסטרט ביצע פשע כלשהו במסגרת שערוריית הבנקאות[10].
כחניכו של מנהיג המיעוט דאז בבית הנבחרים, רוברט מיטשל (אנ'), טיפס הסטרט במעלה סולם השורות הרפובליקני, וב-1995 (לאחר שהרפובליקנים נטלו את הרוב בבית הנבחרים מידי המפלגה הדמוקרטית וניוט גינגריץ' התמנה ליושב ראש בית הנבחרים), נהפך הסטרט לסגן הראשי של מצליף הסיעה הרפובליקנית. מיטשל מינה את הסטרט לכוח המשימה של הרפובליקנים בתחום ביטוח הבריאות, בו היה הסטרט ל"קול בולט" בסיועו להביס את תוכנית ביטוח הבריאות של הנשיא ביל קלינטון מ-1993[11]. הסטרט פיתח מערכת יחסים הדוקה עם טום דיליי (אנ'), מצליף הרוב בבית הנבחרים, והיה סגנו הראשי. הסטרט ודיליי עבדו לראשונה בצוותא ב-1989, כשאדוארד רל מדיגן (לימים מזכיר החקלאות של ארצות הברית בממשל ג'ורג' הרברט ווקר בוש) התמודד מול גינגריץ' לתפקיד מצליף המיעוט. מאורח יותר, הסטרט ניהל את התמודדותו המוצלחת של דיליי למצליף הרוב.
ערב עלייתו לישיבה בראשות בית הנבחרים של ארצות הברית, סוכנות הידיעות האמריקאית ניסתה לשרטט את דיוקנו של הסטרט ותיארה אותו כ"שמרן עמוק בלבו". ארגונים פוליטיים רבים, כדוגמת האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, נתנו להסטרט, על פי היסטוריית הצבעותיו, דירוג אפסי, בשעה שארגונים שמרניים כאיגוד הרובאים הלאומי העניקו לו את הדירוג הגבוה ביותר שברשותם[12].
הסטרט ביקר את שימושו של ממשל ביל קלינטון בטכניקות מדגם במהלך מפקד האוכלוסין של ארצות הברית שנערך ב-2000. הוא תמך בהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה ואף תמך באשרורו. לאורך כל כהונתו בבית הנבחרים, היה הסטרט מתנגד קולני של בקרת נשק. הוא הצביע נגד "חוק בריידי" שהציע תקופת המתנה בזמן רכישת כלי נשק ונגד תקנת "איסור מכירת רובי סער" ("Assault Weapons Ban").
יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית
בחירות
בבחירות האמצע של 1998, הפסידה המפלגה הרפובליקנית חמישה מושבים בבית הנבחרים. יתר על כן, הרפובליקנים נכשלו בהשגת יתרון במספר מושביה בסנאט של ארצות הברית. בתגובה לכך, יושב ראש בית הנבחרים דאז ניוט גינגריץ' מג'ורג'יה עזב את תפקידיו בבית הנבחרים וסירב להתמודד מחדש לקונגרס ה-111. באמצע דצמבר, בוב ליווינגסטון (אנ') מלואיזיאנה - לשעבר יו"ר ועדת ההקצבות של הבית ומי שהיה מיועד לרשת את גינגריץ' - הצהיר בהודעת פתאומית ודרמטית במליאת הבית כי לא יחליף את גינג'יץ' בעקבות גילויים מתוקשרים סביב ענייניו מחוץ לנישואים[13][14].
על אף שלא התריעו בפני הסטרט כי בכוונתו ליווינגסטון לותר על תפקיד יו"ר בית הנבחרים, הוא החל לבסס את מעמדו כמנהיג הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים רגעים אחדים לאחר הודעתו של ליווינגסטון[15], ובאחר הצהריים של אותו היום ניתן פומבי לתמיכתו לתפקיד יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית מצד ההנהגה הרפובליקנית. באותו יום, הסטרט זכה לתמיכתם של כמאה חברי קונגרס רפובליקנים, החל משמרנים כסטיב לרג'נט (אנ') מאוקלהומה וכלה ברפובליקנים מתונים כמייק קסטל מדלאוור (אנ'). כריסטופר קוקס מקליפורניה (אנ'), שנתפס כמתחרה פוטנציאלי, החליט באותו הערב לא לקרוא תיגר על הסטרט. הסטרט נודע בשם "יושב הראש המקרי".
כהונתו
 |
ראו גם – מדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' ווקר בוש, מדיניות הפנים של ממשל ג'ורג' ווקר בוש |
משהסכים לשבת בראשות בית הנבחרים, שבר הסטרט מסורת לפיה היושב הראש החדש נושא את נאומו הראשון מכיסא יושב הראש, ונשא את נאום כניסתו לתפקיד, בן שבע עשרה הדקות, מכיסאו הרגיל במליאה[16]. הסטרט אימץ נימה פייסנית והתחייב לעבוד למען שתי המפלגות באומרו: "פתרונות לבעיות לא ניתן למצוא בברכה של מרירות"[17]. אף על פי כן, בנובמבר 2004 הנהיג הסטרט את מה שנודע כ"כלל הסטרט" (או "הרוב של הרוב"), שהיה פרקטיקה פוליטית בלתי רשמית, המאפשרת לבית הנבחרים להצביע רק על הצעות החוק שנתמכו על ידי רוב חבריה הרפובליקנים. הכלל זכה לביקורת על היותו צעד מפלגתי יתר על המידה, הן בזמן שאומץ והן בשנים שלאחר מכן[18][19]. באותה שנה, עוזרו הפרלמנטרי של הסטרט, אשר טבע את המונח ציין כי אכיפת הכלל לא הייתה מעשית[20].
אף על פי שלהלכה היה מנהיג הרפובליקנים בבית הנבחרים, אימץ הסטרט פרופיל נמוך באמצעי התקשורת מאשר יושבי ראש אחר. עובדה זו הובילה להאשמות לפיהן הסטרט משמש דמות בעלת סמכויות סמליות בלבד. ב-2005, טום דיליי, שהחזיק במערכת יחסים קרובה עם הסטרט, הואשם על ידי חבר מושבעים גדול בהפרת חוקי מימון מערכת הבחירות. דיליי עזב את תפקידו כמנהיג הרוב הרפובליקני והוחלף על ידי רוי בלאנט (אנ'); דיליי התפטר מהקונגרס בשנה שלאחר מכן[21][22][23].
לאורך כל תקופת כהונתו, היה הסטרט תומך נלהב במדיניות החוץ ומדיניות הפנים של ממשל ג'ורג' ווקר בוש. הסטרט תואר כנאמן לממשלו של הנשיא בוש ושעבד בשיתוף פעולה הדוק עם הבית הלבן על מנת להביא את סדר היום של הנשיא לפני הקונגרס[24]. השניים שיבחו זה את זה לעיתים קרובות, הביעו כבוד הדדי, וקיימו יחסי עבודה קרובים. הסטרט אף סיפק לסגן הנשיא דאז, דיק צ'ייני, משרדי עבודה בגבעת הקפיטול[25]. ב-2003 נועדו הסטרט ובוש באופן פרטי בבית הלבן פעמיים בחודש ודנו על ההתפתחויות בקונגרס[26].
הסטרט היה ידוע כמבקר תדיר של ביל קלינטון, ומיד עם עלייתו לישיבה בראשות בית הנבחרים "מילא תפקיד מרכזי" בהליך הדחתו. ב-2000 הודיע הסטרט שהוא יתמוך ב"תיקון שיף", שנקרא על שמו של המחוקק אדם שיף. שיף יזם תיקון לחוק סיוע, שעתיד היה למנוע מטורקיה להשתמש בכספי סיוע החוץ האמריקאי שמקבלת טורקיה מדי שנה, ובו היא שוכרת שירות שדלנות פוליטיים בוושינגטון הבירה על מנת למנוע הכרה אמריקאית ברצח העם הארמני. באותה תקופה היה מרוץ צמוד לקונגרס של ארצות הברית בקליפורניה, בו הקהילה הארמנית הגדולה הייתה עשויה להיות מכריעה לטובת נציגיה הרפובליקנים של קליפורניה. ההחלטה, אליה התנגדה בתקיפות ממשלת טורקיה, הועברה בוועדת המשנה לזכויות האדם של בית הנבחרים וכן בוועדה לענייני יחסים בינלאומיים. אך הסטרט, שתמך בהצעה בשלביה המוקדמים, הכשיל אותה ערב הצבעתה במליאת בית הנבחרים. בדיעבד, התברר שהסטרט הכשיל את ההצבעה וחזר בו לאחר שקיבל מכתב מהנשיא קלינטון בו נתבקש הסטרט לסגת, מאחר שאם תעבור ההצעה, תפגע ביחסי ארצות הברית-טורקיה ובאינטרסים הרשמיים של ארצות הברית[27].
הסטרט וההנהגה הרפובליקנית הבכירה בבית הנבחרים הקפידו במידה רבה על המשמעת המפלגתית, מה שאפשר להם לחוקק חוקים באופן קבוע, על אף רובם הצר (ההפרש בין הרפובליקנים לדמוקרטים עמד על פחות מ-12) בקונגרס ה-106 וה-107. הסטרט היה תומך נלהב ב"פתרון עיראק" (באנגלית: Iraq Resolution) ובפלישת 2003 לעיראק, שהציתה את מלחמת עיראק. הסטרט כתב באוקטובר 2002 כי הוא מאמין ש"ישנו קשר ישיר בין עיראק לאל-קאעידה" וכי "על ארצות הברית לעשות כל שביכולתה בתכלית להפיל את שלטונו של סדאם חוסיין לפני שברשות אל-קאעידה יהא נשק להשמדה המונית". בריאיון ל"שיקגו טריביון" בפברואר 2003, הסטרט הביע סלידה ממושכת ונלהבת להתנגדות ממשלת צרפת למלחמת עיראק[28]. ב-2006 ביקר הסטרט בעיראק, לפי בקשת הנשיא בוש[29].
כיושב ראש בית הנבחרים, הסטרט דאג להעביר חוק הפטריוט באוקטובר 2001 בבית הנבחרים ברוב של 357 לעומת 66[30]. בראיון שנערך ב-2011, תבע הסטרט לזכותו את חששותיהם של חברים רבים בבית הנבחרים שהיו מודאגים לגבי החוק, שהיה לא פופולרי, לדבריו. ארבע עשרה שנים לאחר מכן, התובעים הפדרליים השתמשו בהרחבה בוויסות עסקאותיו הפיננסיות של הסטרט מכוח החוק, על מנת להגיש כתב אישום נגדו בגין עבירות פדרליות.
הסטרט גם פיקח על העברת רפורמת הדגל של בוש במערכת החינוך (No Child Left Behind Act) ב-2001 ורפורמת קיצוצי המס הראשונה של בוש באותה שנה, שהתקבלה בקונגרס ברוב של 240 חברי בית הנבחרים (ו-58 סנאטורים) ונכנסה לתוקפה חודש לאחר מכן[31]; רפורמת קיצוצי המס השנייה של בוש, אשר העמיקה וביססה את הרפורמה שביצע במערכת המיסוי שנתיים קודם לכך; וכן על חוק ביטחון המולדת ב-2002, אשר ביצע את הרה-אורגניזציה הגדולה ביותר בממשלה הפדרלית של ארצות הברית מאז ייסוד מחלקת ההגנה ויצר את המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית. אף על פי שהסטרט הצליח בביצוע סדרי העדיפויות של בוש, במהלך כהונתו הוא גם העביר באופן שוטף הצעות חוק שמרניות רק כדי לחסום אותן בסנאט המתון יותר. דוגמה לכך הצעת חוק בתחום האנרגיה, שגובתה על ידי ממשל בוש, לפיה תאושר קדיחת נפט בשמורת הטבע הארקטית הלאומית (Arctic National Wildlife Refuge). הצעת החוק, שעברה בבית הנבחרים בזכותו של הסטרט, נכשלה בסנאט.
הוא התנגד ל"חוק הסדרת מימון מסעות בחירות פוליטיים בידי גורמים פרטיים", שזכה לתמיכה דו-מפלגתית, חלק מרפורמת מימון מסעות הבחירות בארצות הברית, פרי חקיקתם של ג'ון מקיין מאריזונה וראס פיינגולד מויסקונסין. ב-2001, במהלך הדיון על הצעת החוק, הסטרט ביקר את מקיין, ואמר כי מקיין "נהג בבריונות" בבית הרפובליקנים כששלח מכתבי תמיכה בחוק[32]. הסטרט כינה את החקיקה הזו כ"דבר הגרוע ביותר שקרה אי פעם לקונגרס"[33], וטען שישנם "פגמים חוקתיים" בחקיקה[34].
התעללות בתלמידיו
בחודש מאי 2015 הוגש כתב אישום פדרלי נגד הסטרט בגין מתן תצהיר כוזב ללשכת החקירות הפדרלית (FBI) בניסיון להסתיר מיליוני דולרים ששילם כדמי שתיקה. סכומי עתק אלו שולמו בניסיון להסתיר עבירות גוף שביצע בתלמיד עת שהיה מורה בבית ספר תיכון[35]. התובעים הפדרליים גרסו שהכסף נועד לפצות ולהסתיר התנהגות בלתי ראויה, לא ידועה, מצדו של הסטרט נגד קורבן עלום שם שנים קודם לכך. זמן קצר לאחר מכן התברר כי הסטרט התעלל בשלושה גברים כשהיה מורה יותר משלושה עשורים קודם לכן.
באוקטובר 2015 חתם הסטרט על הסדר טיעון עם תובעיו. על פי ההסכם הודה האסטרט בהאשמות המיוחסות לו ואילו האשמתו במתן תצהיר כוזב נגנזה. בדיון גזר הדין, שנערך בסוף אפריל 2016, הודה הסטרט כי הוא התעלל בתלמידים אותם אימן. על הסטרט הוטל עונש מאסר בן 15 חודשי מאסר וקנס בסך 250 אלף דולר אמריקני. הוא נאסר במרכז הרפואי הפדרלי ברוצ'סטר שבמינסוטה, בית סוהר פדרלי לאסירים בעלי בריאות רופפת, ב-2016 ושוחרר בשנה שלאחר מכן, לאחר 13 חודשי מאסר[36].
לקריאה נוספת
- Dennis Hastert, Speaker: Lessons from Forty Years in Coaching and Politics, Regnery, 2004
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אישים | ||
- דניס הסטרט באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- פרופיל באתר C-SPAN
דניס הסטרט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מוניקה דייווי, ג'ולי בוזמן ומיץ' סמית', דניס הסטרט נשלח ל-15 חודשי מאסר בכלא, באתר הניו יורק טיימס, 27 באפריל 2016 (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 ליסה סמית, הסרטרט שב לתחילת דרכו הצנועה לאחר קריירה היסטורית, באתר דיילי הרלד, 21 בפברואר 2008 (באנגלית)
- ^ ססי קורנלי, מסתמן: הסטרט יכהן כיושב ראש בית הנבחרים, באתר וושינגטון פוסט, 21 בדצמבר 1998 (באנגלית)
- ^ בוב קמפר, היושב ראש הסטרט יכול לנצח את חבריו, אבל האם הוא יכול להשפיע על אנשיו?, באתר שיקגו טריביון, 11 באפריל 1999 (באנגלית)
- ^ מייק ד'בוניס, שרי הורביץ וג'רי מרקון, גורם רשמי: כתב האישום של הסטרט קשור לטענות ישנות בדבר התנהגות בלתי הולמת, באתר וושינגטון פוסט, 29 במאי 2015 (באנגלית)
- ^ קרלוס לוזאדה, מה שספרו של דניס האסטרט מגלה על שנותיו כמורה ומאמן בתיכון, באתר וושינגטון פוסט, 29 במאי 2015 (באנגלית)
- ^ אמה בואומן, התובעים טוענים כי יו"ר בית הנבחרים לשעבר התעלל לפחות בארבעה מתלמידיו, באתר NPR, 9 באפריל 2015 (באנגלית)
- ^ אנג'י לוונטיס לורגוס, כריסטי גוטווסקי וסטיב לורד, מנהל תיכון יורקוויל לשעבר אינו מזכיר תלונות על התנהגות בלתי הולמת נגד הסטרט, באתר שיקגו טריביון, 29 במאי 2015 (באנגלית)
- ^ דייוויד אקסלרוד, משחק המוסריות של דניס הסטרט, באתר CNN, 13 באפריל 2016 (באנגלית)
- ^ שמו של הסטרט טוהר משערוריית הבנקאות בבית הנבחרים, באתר שיקגו טריביון, 15 בספטמבר 1992 (באנגלית)
- ^ ג'ו פיקארד, הסטרט נזכר בימיו באחורי הקלעים, באתר The Hill, 20 במאי 2014 (באנגלית)
- ^ ג'ניפר לוון ו-AP, מיהו דניס הסטרט?, עיתון The Free Lance–Star, 23 בדצמבר 1998 (באנגלית)
- ^ קתרין סילי, ליווינגסטון קורא לקלינטון ללכת בעקבותיו, באתר הניו יורק טיימס, 20 בדצמבר 1998 (באנגלית)
- ^ אריק פיינאין, ליווינגסטון לא יכהן כיו"ר בית הנבחרים, באתר וושינגטון פוסט, 20 בדצמבר 1998 (באנגלית)
- ^ רן דגוני, דיוויד דיוק, ניאו-נאצי, עלול להיבחר לבית הנבחרים, באתר גלובס, 21 בדצמבר 1998
- ^ דניס הסטרט נשא את נאומו הראשון כיושב ראש בית הנבחרים, באתר הניו יורק טיימס (תומלל בידי שירות החדשות הפדרלי), 7 בינואר 1999 (באנגלית)
- ^ קתרין סילי, דניס הסטרט הושבע כיושב ראש בית הנבחרים ה-51 והקרין טון פייסני, באתר הניו יורק טיימס, 7 בינואר 1999 (באנגלית)
- ^ צ'ארלס באבינגטון, הסטרט משיק מדיניות קנאית, באתר וושינגטון פוסט, 27 בנובמבר 2004 (באנגלית)
- ^ טימותי נח, ההבל את כלל הסטרט, באתר MSNBC, 27 בספטמבר 2013 (באנגלית)
- ^ מולי בול, אפילו העוזר שטבע את המונח "כלל הסטרט" טוען שהכלל לא יישומי, באתר The Atlantic, 21 ביולי 2013 (באנגלית)
- ^ יצחק בן-חורין, חבר הקונגרס הכל-יכול פורש בשל פרשת שחיתות, באתר ynet, 4 באפריל 2006
- ^ רויטרס, ארה"ב: מנהיג הרפובליקאים בבית הנבחרים פרש, באתר וואלה!, 7 בינואר 2006
- ^ ג'ונתן ויצמן, דיליי התפטר מהקונגרס, באתר וושינגטון פוסט, 4 באפריל 2006 (באנגלית)
- ^ קארל האלס, ידיעה, באתר הניו יורק טיימס, 26 בינואר 2003 (באנגלית)
- ^ קארל האלס, כעת, הסטרט נראה כדוגמה לתפקוד לקוי כיושב ראש בית הנבחרים, באתר הניו יורק טיימס, 3 במאי 2016 (באנגלית)
- ^ בוש והסטרט מציגים: יחסים קרובים מתמיד, באתר Roll Call, 19 בספטמבר 2003 (באנגלית)
- ^ נתן גוטמן, טבח הארמנים? זה עניין להיסטוריונים, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2004
- ^ מארק דורנינג וג'יל צוקמן, הריאיון המלא עם הסטרט, באתר שיקגו טריביון, 27 בפברואר 2003 (באנגלית)
- ^ יושב ראש בית הנבחרים דניס הסטרט מבקר בעיראק, באתר UPI, 4 ביוני 2006 (באנגלית)
- ^ דניאל מארנס, חוק הפטריוט, אותו דאג להעביר היושב ראש דאז דניסהסטרט, הוביל להגשת כתב האישום נגדו, באתר הפינגטון פוסט, 28 במאי 2015 (באנגלית)
- ^ רפורמת קיצוצי המס של בוש עברה בקונגרס, באתר CNN, 26 במאי 2001 (באנגלית)
- ^ ברידג'ט גרינברג, הסטרט: "מקיין נהג בבריונות כלפי הרפובליקנים", באתר AP, 1 ביולי 2001 (באנגלית)
- ^ ג'יל לורנס, המנהיגים הרפובליקנים לשעבר טוענים שההנהגה הנוכחית גולמנית, באתר National Journal, 23 בספטמבר 2013 (באנגלית)
- ^ הסנאט יצביע על רפורמת מקיין-פיינגולד ביום שני, באתר CNN, 29 במרץ 2001 (באנגלית)
- ^ ג'ייסון מייסנר, יושב ראש בית הנבחרים לשעבר הסטרט מואשם במתן תצהיר כוזב לבולשת הפדרלית, באתר שיקגו טריביון, 28 במאי 2015 (באנגלית)
- ^ אמר מדהני, יושב ראש בית הנבחרים לשעבר דניס הסטרט שוחרר מבית הכלא הפדרלי, באתר USA Today, 18 ביולי 2017 (באנגלית)
