דתן ואבירם

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "דתן" מפנה לכאן. לערך העוסק בבעמק דֹתָן או אנשים ומקומות נוספים בשם זה, ראו דותן.
ציור מאת סנדרו בוטיצ'לי. דתן ואבירם נבלעים באדמה יחד עם קורח ועדתו

דָּתָן וַאֲבִירָם הם דמויות מקראיות מתקופת דור המדבר, צאצאי שבט ראובן שהתנגדו למנהיגותו של משה והיו שותפים לעדת קורח שנבלעו באדמה.

דתן ואבירם הם בניו של אליאב, נכד של ראובן בן יעקב.[1]

במקרא

בספר במדבר מסופר כי דתן ואבירם הצטרפו לקורח במחלוקתו נגד מנהיגותם של משה ואהרון.[2]

משה רבנו, בפייסנותו קרא לדתן ואבירם כדי להעמיד אותם על טעותם, אך הם סירבו להיוועד עמו. כמו כן המעיטו בערכו של משה ובטיב היציאה איתו ממצרים בטוענם: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר". לאחר שדתן ואבירם סירבו להפסיק המחלוקת אמר אלוקים למשה שבדעתו להשמידם. משה הזהיר את בני ישראל שלא יעמדו לידם כדי שלא יפגעו[3] ולאחר מכן פתחה האדמה את פיה ובלעה את דתן ואבירם יחד עם קֹרַח ועדתו כפי שכתוב: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ".

בפרשנות חז"ל

על פי המדרש, דתן ואבירם היו משוטרי ישראל, שתפקידם היה לאכוף את גזירות המצרים על בני ישראל.[4] תפקידם לא הגן עליהם מהתעללויות של מצרים, ונאמר כי נוגשׂ מצרי פגע באשתו של דתן.[5] המגע בין דתן ואבירם למשה רבנו החל מיד לאחר שמשה רבנו הרג מצרי שהתעלל בעברי. דתן ואבירם דיווחו לפרעה מלך מצרים על משה, וזה ציווה להורגו, ומשה נס על חייו למדיין.

אחרי דרישת משה מפרעה לשחרר את בני ישראל מעבדותם - בצו אלוקים - דתן ואבירם יצאו נגדו באומרם "ירא ה' אליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו".[6]

גם אחרי שמשה ואהרן ניצחו את החרטומים בעימות ביניהם, לא נסוגו דתן ואבירם מעמדתם. כאשר רדפו המצרים אחרי בני ישראל והשיגו אותם על ים סוף, התריסו דתן ואבירם כלפי משה ואמרו "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמור חדל ממנו ונעבדה את מצרים".[7]

כשהמן ניתן לראשונה לבני ישראל, משה רבנו הסביר שצריך לאכול את המן בו ביום. ועם ישראל נהג כך מלבד דתן ואבירם שהשאירו את המן שלהם למחרת. הגמול על כך הגיע כאשר המן שנשאר למחרת התמלא תולעים והסריח.[8]

כשהתנהל הוויכוח בין המרגלים שהלעיזו באוזני בני ישראל אודות ארץ ישראל, לבין יהושע בן נון וכלב בן יפונה שאמרו "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", הסיתו דתן ואבירם את בני ישראל לחזור לחיי השיעבוד במצרים בהכריזם "ניתנה ראש ונשובה מצרימה".[9]

פרשנים מאוחרים

הרב פנחס פרידמאן מביא בשם המהרי"ל דיסקין ובשם אחרונים אחרים על סמך מדרש (שלא נמצא לפנינו) שמהכפילות בפסוקים לגבי מעבר בני ישראל בים סוף אנו למדים שהים נבקע בשנית, ולפי חידושיהם קריעת הים בשנית הייתה עבור דתן ואבירם שנשארו קודם במצרים עם פרעה. קריעת הים עבורם במיוחד הייתה בזכות זה שהם קיבלו מכות במקום בני ישראל בזמן שהיו שוטרים ונוגשים עבור המצרים בזמן שעבוד מצרים.[10]

דתן ואבירם בהלכה ובפולקלור

בשבת שירה בה קוראים בתורה על ירידת המן נהוג לפזר את שאריות האוכל לציפורים, וזאת בשל מדרש המספר כי בשבת הראשונה לירידת ה"מן" אמר משה כי בשבת לא ירד מן, וביום שישי תרד כמות כפולה גם בשביל שבת.[11] דתן ואבירם פיזרו מהמן של יום שישי בשבת, וזאת כדי להפריך את דברי משה, אך ציפורים אכלו את המן שפוזר, וכך עם ישראל ראה את מימוש נבואת משה.[12]

בפלוקלור היהודי דתן ואבירם משמשים כסמל לבעלי מחלוקת הרסניים: "וכעת, רעם קולו של זימל... ראה איזו שואה המטת על ישיבה מפוארת. כל "תורה לשמה" מפולגת ומסוכסכת מחלוקת נוראה בין הבחורים אכלה כל חלקה טובה בישיבה... אם הישיבה תתפרק - וזה יקרה כנראה בקרוב מאוד- תזקוף זאת לזכות הקונטה שלך דתן ואבירם שכמותך."[13]

לקריאה נוספת

  • ישי חסידה, אישי התנך: דמותם ופעלם בפי חז"ל, הוצאת ראובן מס, 1991.
  • הרב ישראל דנדרוביץ, ניסי ההצלה של דתן ואבירם, בתוך: עץ חיים (כתב עת), גיליון כה, ניסן תשע"ו, עמודים: תיא - תכט.

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין