המשל בספרות חז"ל
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
המשל בספרות חז"ל מעלה מספר מאפיינים ייחודיים בשונה מהמשל בשאר תרבויות העולם, שהבולט ביניהם הוא נוכחותם של פסוקי התנ"ך במשל, והשימוש בו ככלי פרשני להבנת הכתוב. על אף הקשרו לפסוקים, המשל עומד באופן עצמאי ביחס לטקסט אותו הוא מבקש לפרש.[1]
בנוסף, בעוד שברוב ספרות העולם קיימת ספרות משלים שלמה ועצמאית, אצל חז"ל המשלים משוקעים בתוך ספרות האגדה והמדרש ומובאים בליווי נמשליהם.[2] חוקריו המרכזיים של המשל בספרות חז"ל הם פרופ' דוד שטרן (אנ') ופרופ' יונה פרנקל.
המשל המדרשי ממלא חלל בסיפור התנ"כי, פעמים חלל הקיים בטקסט ופעמים חלל שהמדרש יצר בעצמו, על ידי יצירת מצב אנלוגי דומה, השאול מההקשר התרבותי של הדרשן.[3]
מרבית משלי חז"ל הם משלים פרשניים, כאשר כל נמשל רלוונטי למקרה מסוים, נקודתי ופרטי ואין בכוונתו להעביר מסר אוניברסלי ועל-זמני. משלי חז"ל לרוב יספקו רק את המידע ההכרחי לצורך מטרתו של הממשל, ללא קישוטים סגנוניים.[4]
הדגם הרווח ביותר בספרות חז"ל מתקופת האמוראים הוא של משלי מלכים, בו הגיבור של הסיפור הוא מלך המסמל את ה'. סמל זה מקורו במסורות של המזרח הקרוב, והוא מופיע כבר בתנ"ך. ואף על פי כן יש לשים לב כי יש הבדל ניכר בין השימוש במשלי מלכים במסורת המקראית ובמסורת הבתר-מקראית. משלי מלכים בספרות חז"ל רוויים בתיאורים ופרטים השאולים מהלטינית והיוונית.[5]
מבנה
במישור המבני ניתן לראות כי רוב המשלים בספרות חז"ל הם בעלי דגם קבוע: כמעט כל המשלים בנויים משני חלקים: גוף המשל והנמשל, אשר שניהם נפתחים בנוסחאות קבועות. המשל נפתח בנוסחה 'אמשול לך משל למה הדבר דומה', או נוסחאות מקוצרות לכך (כמו 'למה הדבר דומה' או שימוש במילית 'ל' בלבד), והנמשל נפתח בנוסחה 'כך'.
הערות שוליים
