חופי ירדן
התזכרי ליל אביב?
|
|---|
| מאת רחל המשוררת |
|
חוֹפֵי יַרְדֵּן, סֻכַּת שָׁלוֹם, |
חוֹפֵי יַרְדֵּן הוא אחת מארבע הטיוטות שכתבה רחל המשוררת. סגנון השיר ותוכנו תואמים את תקופת שהותה בדגניה. מלבד הנוסחה הרשמית, קיימת לשיר גם נוסחה משנית[1].
השיר בנוי משלושה בתים ומחורז בחריזה חובקת.
בשירה זה מחפשת רחל המשוררת את האושר מתוך העצב. את חופי הירדן היא מוצאת כ"סוכת שלום". כינוי שבמקורו נאמר על יום המנוחה, השבת[2], ואת עצמה היא רואה כ"סירה שבורה", כשחופי ירדן משמשים לה למעגן ומקום מנוחה. חופי ירדן שבשיר מזוהים עם תקופת שהותה בדגניה, מקום שאליו התקשרה מאוד.
אצל רחל, הבדידות שמאפיינת לדבריה את חופי ירדן דווקא נחשבת כברכה. הדממה משתלבת מבחינתה באור זוהר המשרה שלווה ואושר ילדותיים. רחל רואה במנוחה זו מתנה, ומאחלת לעצמה להתמיד בכך. מעבר לכך, היא אף תמהה על אחרים, אלו המתרוצצים וזקוקים למנוחה, וקוראת להם לבוא אל "סוכת השלום" שלה.
בין היתר, השיר מאופיין גם במשלב לשוני מהגדה של פסח, במילים "כָּל דִכְפִין - יֵיתֵי וְיֵיכֹל".
הערות שוליים
- ^ מילות השיר "חופי ירדן", באתר שירונט (בגרסה שונה)
- ^ בנוסח תפילת ערבית של שבת, בברכת השכיבנו של שבת.
הבהרה: ערך זה עוסק בנושא תרבות זרה, מידע מינימלי זה הוא אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה לגיטימציה.
