טיוטה:בריחת חסידי חב"ד מרוסיה (תש"ו)

בבריחת חסידי חב"ד מרוסיה (תש"ו) (נקרא גם 'יציאת רוסיה תש"ו', ומכונה ה'עשאלונים') יצאו רובם של חסידי חב"ד את גבולות רוסיה, באמצעות דרכונים פולניים מזויפים. פרשה זו היוותה את סיום התקופה של רוסיה כמרכזה של חסידות חב"ד, ותחתיה הוקמו ביוזמת רבי יוסף יצחק שניאורסון מרכזים חב"דיים חלופיים בפריז, כפר חב"ד, ירושלים וקראון הייטס.

מבצע הבריחה נוהל במסירות נפש על ידי קבוצה של עסקנים חב"דיים שרובם נותרו בגבולות רוסיה ונעצרו על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. ונשלחו לגלות בסיביר למשך שנים ארוכות.

רקע

במשך שנים סבלו חסידי חב"ד מהמשטר הקומוניסטי שדיכא אותם, רבים מהחסידים נאסרו בעקבות כך.

במהלך מלחמת עולם השנייה עברו רבים מהאזרחים הפולנים את הגבול לרוסיה והתפזרו, לאחר סיום המלחמה במסגרת הסכם פוטסדאם העמיד המשטר הקומוניסטי בשנת 1945 (תש"ה) לאזרחים הפולנים רכבות שכונו "העשאלונים" לצורך חזרה לפולין, בעקבות משם ומתן שערכה רוסיה עם פולין, בפועל התעכב העניין והרכבות החלו לצאת רק כחצי שנה מאוחר יותר.

רבים אזרחי רוסיה ניצלו את המצב זייפו דרכונים של פולנים והבריחו את הגבול לפולין,ע"פ המשטר הרוסי נתן לאזרחים הרוסים לברוח ולא עצר אותם.

רבים מחסידי חב"ד קפצו על התכנית וקנו דרכונים פולניים מזויפים, אולם רק מעטים קנו דרכון משום החשש שאם רבים מחסידי חב"ד יסעו ברכבות זה יבליט אותם יותר מידי ויגרם למעצרם.

התארגנות דרכי היציאה

קביעת בית הדין

רבים מחסידי חב"ד רצו לצאת מרוסיה אולם בעקבות החשש שהם יתפסו על ידי השלטונות הוקם בית דין של עשרים ושלוש שיקבע האם מותר לצאת מבחינה הלכתית, בין חברי הבית דין היו:רבי ניסן נמנוב, רבי ישראל נח בלינצקי, רבי אברהם אליהו פלוטקין, רבי נחום שמריהו ששונקין, רבי שמואל נוטיק, רבי מנחם מענדל דובראסקי, רבי שניאור זלמן גרליק, רבי פרץ מוצ'קין, רבי שלמה חיים קסלמן, רבי אברהם מאיור, רבי זלמן שמעון דבורקין, רבי יונה כהן, רבי מנחם מענדל פוטרפס.

במשך כמה ימים דנו הבית דין הנושא שהרוב היה נגד יציאת החסידים שבראש דעה זאת עמד רבי אברהם אליהו פלוטקין ורבי ניסן נמנוב, שבסוף הדיון הוחלט שחב"ד רשמית לא תצא אבל מי שרוצה לצאת לבדו יכול.

בתחילה נמנעו בעקבות כך רבים מחסידי חב"ד לנסוע, כעבור זמן הגיע שמועות אודות חסידים שהצליחו לברוח ולהגיע לחוף המבטחים, הדבר עודד את החסידים שהחל בהמוניהם לברוח, אחד הדברים המרכזים שגרמו לבריחה המונית היה שרבי ניסן נמנוב שהיה בתחילה מן המתנגדים לבריחה יצא בבריחה בקיץ תש"ו.

תגובתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון

מכתבו של רבי יוסף יצחק שניאורסון לרבי בנימין גורודצקי בנושא הבריחה

בראשית ההתארגנות, שלח רבי בנימין אליהו גורודצקי מברק לחותנו רבי שמואל לויטין, בו ביקש לדעת את דעתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה.

מלבד הסכנה הרבה שהיתה כרוכה בבריחה המונית שכזו, היו גם חסידים שטענו כי אסור להפקיר את המערכה על שמירת הגחלת היהודית ברוסיה, ובאם החסידים ייברחו - הממשלה הקומוניסטית תכחיד לחלוטין את הפעילות היהודית בכל רחבי ברית המועצות.

בתחילה ענה רבי יוסף יצחק שניאורסון, שבהיות וזוהי שאלה כללית, צריך להמתין עד לבירור המצב.

לאחר שמספר חסידים הצליחו לעבור את הגבול ללא תקלות והגיעו למקום מבטחים, הם דיווחו על כך לרבי יוסף יצחק שניאורסון, ואז אישר רבי יוסף יצחק שניאורסון לחסידים להתעסק עם יציאה כללית מגבולות רוסיה, אך הציב תנאים שונים.

הקמת וועד הצלה ופעולותיו

לקראת שנת תש"ז החלו הרכבות להתמעט והמשטר החל יותר לבדוק את הנוסעים, אחד מראשי הנ.ק.ו.ד. סיפר לרבי חייקל חנין שסטלין אמר שכעת אחרי מלחמת עולם השנייה האויב היחיד שנשאר לרוסיה זה היהודים ובעיקר חסידי ליובאוויטש.

בערב ראש השנה תש"ז הגיע אחד מראשי הנ.ק.ו.ד. לרבי יהודה לייב מוצ'קין וסיפר לו שהמשטרה בעקבותיהם ובנסיעה הבאה הם הולכים לתפוס את החסידים שיסעו, הדבר עורר פחד גדול אצל החסידים שעד לחג הסוכות הפסיקו את הבריחה, בחול המועד סוכות יצאה קבוצה קטנה של כ30 חסידים ברכבת ועברה את הנסיעה בשלום, הדבר חידש את הבריחה והחסידים התחילו להתארגן בשנית.

בשמחת תורה תש"ז הוחלט על הקמת "וועד ההצלה" שדאג בין השאר:עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו על מנת להבריח את הגבול .

ראשי הוועד היו:רבי מנחם מענדל פוטרפס, לייבל מוצ'קין, רבי דוד קוק, רבי יששכר דב גורביץ',רבי יהושע שניאור זלמן סרבריאנסקי, רבי משה חיים דובראווסקי, רבי דוד כצמן, רבי יונה כהן, וגברת שרה קצנלבויגן ('מומע שרה').

את הכסף לבריחה קיבל הוועד בין השאר מהגביר החב"די רבי חייקל חנין שתרם 2 מיליון רובל, וכל מרבי ישראל נח בלינצקי שגנב סכומי כסף גדולים מהממשלה.

החסידים היו יוצאים דרך העיר לבוב שם היה תחנת רכבת שנסעה לפולין.

העשאלונים

• ד' בסיון תש"ו - הרכבת המשיכה עד לתחנת היעד סמוך לעיר וורוצלב, לשם הגיעה בכ"א סיון. בין החסידים שנסעו ברכבת זו: הרב מיכאל טייטלבוים, והרב דב בעריש רוזנברג.
• ט"ו באב תש"ו - הרכבת הגיעה עד לתחנת היעד 'פשמישל', שם המתינו הבורחים לחסידים נוספים שיתאספו, ויחדיו המשיכו בדרכם עם רכבת למרכז הפליטים בלודז'. בין החסידים שנסעו ברכבת זו: רבי ישראל שמעון קלמנסון, רבי גדליה קארף, רבי יעקב יוסף רסקין, ורבי מרדכי שוסטרמן.
• י"ד בחשוון תש"ז- נוסעי רכבת זו נוסעו קודם כל לעיר זלוטשוב ומשם נסעו בחזרה ללבוב, הרכבת יצאה בי"ד בחשוון והגיע לעיר קרקא ומשם נסעו בהוראת אדמו"ר הריי"צ למחנה הפליטים שבאוסטריה.
• ט' בכסלו תש"ז - הבריחה הגדולה כך כונתה אותה יציאה מרוסיה, על רכבת זו נכחו רוב אלו שלימים הקימו את היישוב כפר חב"ד וביניהם משפחות החסידים: משפחת רבי אפרים זלמן סודקביץ, משפחת רבי דוד קוק, משפחת רבי זעליג אלטהויז, משפחת רסקין משפחת גופין, ר' שלמה מיידנצ'יק ועוד רבות של משפחות של חסידים שיצאו מרוסיה הסובייטית לעבר פולין ואחר כך המשיכו לצ'כיה ומשם לאוסטריה ומשם בקיץ אחר כך לצרפת עד תש"ט שהקימו את היישוב החב"די הראשון בארץ הקודש - כפר חב"ד.
• י"ט בכסלו תש"ז - על הרכבת נכחו קבוצה של מאתיים חמישים חסידים, בתוכם היה רבי ישראל נח בלניצקי ורבי משה לברטוב.
• ט' בטבת תש"ז - העשאלון יצא בשלוש אחרי חצות הלילה, ובו חמש מאות חסידים. החסידים שיחדו את נהג הרכבת, וירדו בתחנת קראקא ולא המשיכו בנסיעה עד התחנה הסופית. בין הנוסעים: רבי יחזקאל ברוד, רבי לייבל מוצ'קין, ורבי ישראל נעוולער.
• כ"ד בטבת תש"ז. - רכבת זו היתה הרכבת האחרונה, ועליה 200 משפחות.

בא' בשבט תש"ז יצאו קבוצה קטנה של 10 חסידים ברכבת שהייתה לא רשמית מהעשאלונים, כל החסידים שהיו ברכבת הזאת נתפסו וונשלחו למעצר, ביניהם היה את רבי מנחם מענדל פוטרפס. בהמשך נסעה עוד קבוצה שכונה היציאה מצ'רנוביץ' בשנת תש"ט.

לאחר מכן נסגרו הגבולות והופסקה היציאה מרוסיה.

המשך דרכם של הבורחים

חסידי חב"ד במחנה הפליטים פוקינג

לאחר שהגיעו הבורחים לפולין הם החלו לחפש מקום לשהות.

רובם של החסידים השתכנו במחנות פליטים בגרמניה, אוסטריה,, בעקבות הוראתו של אדמו"ר הריי"צ להתמקם באזורים שהינם תחת שליטת ממשלת ארצות הברית, עשו חסידים רבים את דרכם לעבר מחנה הפליטים בפוקינג, שהיה באותה שעה בשליטת הצבא האמריקאי, והמתינו שם עד לקבלת האישורים. בזמן ההמתנה לאישורים, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של אדמו"ר הריי"צ הרב שמריהו גוראריה, שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב בנימין אליהו גורודצקי שהיה איש הקשר של אדמו"ר הריי"צ במקום והעביר את הוראותיו לכל אחד מהחסידים להיכן להמשיך את דרכו.

חסידים רבים השתכנו גם במחנות פליטים שב'עבענזע' 'זלצבורג' 'וגשייד' 'שטייר' ו'האליין' שבאוסטריה.

לאחר מכן עברו החסידים לפריז ומשם התפצלו, כאשר רבים מהם עוברים לארץ ישראל והיה מין המייסדים של כפר חב"ד.

היציאה מצ'רנוביץ'

גם לאחר סיומם של העשאלונים, ניסו חסידי חב"ד רבים שנשארו ברוסיה להבריח את הגבול, בשנת תש"ט נוצרה הזדמנות להבריח את הגבול לרומניה על ידי מבריח גבולות, ארבע בחורים חב"דניקים הסכימו להתנדב ולהיות הראשונים בלהבריח את הגבול, הם יצאו מהעיר צ'רנוביץ' עם מבריח גבולות שהבריח אותם, אולם לקראת סוף הנסיעה הלשין עליהם המבריח לשלטונות והם נתפסו ונאסרו.

היציאה בתרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רבי יום-טוב עהרליך הוציא שיר על העשאלונים "פרוזנער עשאלאן", השיר יצא בדיסק אידישע אוצרות 2 של אברהם פריד.

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף יצחק קמינצקי, מסע מצולם - הבריחה שהיוותה את ערש הולדתו של כפר חב"ד, 'הכפר של הרבי'
• הרב אליהו וולף, ר' מענדל - הוצאת אש"ל
• הרב מרדכי שוסטרמן, למען ידעו בנים יולדו, פרק ג'. אתר אוצר החכמה.
• שבועון בית משיח, זכרונות חסידיים מר' חייקל חאנין בקשר עם הבריחה הגדולה: חלק א' (עמוד 87)  •  חלק ב' (עמוד 84)  •  חלק ג' (עמוד 42)

הערות שוליים

הדף באדיבות חב"דפדיה, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון GFDL