כל הפסולין
| מסכת | זבחים |
|---|---|
| סדר | קדשים |
| נושא עיקרי | קרבן שנעשתה בו אחת מהעבודות על ידי אדם שפסול לעבודה, בדיני מחשבות פסול ופיגול, ובפסולים נוספים בקרבן. |
| מספר הפרק במסכת | 3 |
| מספר משניות | 3 |
| דפים בתלמוד בבלי | דף ל"א עמוד ב' - דף ל"ו עמוד ב' |
| מספר דפים בתלמוד בבלי | 3 |
כל הפסולין הוא הפרק השלישי במסכת זבחים, העוסק בעיקר בדיני קרבן שנעשתה בו אחת מהעבודות על ידי אדם שפסול לעבודה, בדיני מחשבות פסול ופיגול, ובפסולים נוספים בקרבן. בפרק שלוש משניות, ובתלמוד הבבלי הוא כולל 3 דפים וממוקם בין הדפים ל"א עמוד ב' - ל"ו עמוד ב'.
נושאי הפרק
דיני טומאה בקרבן
נחלקו תנאים אם אסור מדאורייתא לטמא הנמצא בשערי העזרה לשחוט בסכין ארוכה את הקרבן העומד בפנים. כן נחלקו אמוראים בענין הושטת ידו של הטמא פנימה לצורך סמיכה על הקרבן אם אסורה מהתורה משום ביאה במקצת שמה ביאה[1]. לפי נוסח אחר, המחלוקת עסקה בדין טמא שנגע בבשר הקרבן לאחר השחיטה אם לוקה[2]. כן נחלקו אם יש חיוב מלקות בטמא שאכל בשר קודש לפני זריקה[3], ובדין המעלה איברי בהמה טמאה על גבי המזבח, האם עבר על איסור דאורייתא.
שיריים
נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בדין זר שביצע את זריקת הדם, או דם שנפסל ביוצא וזרקו ממנו באיסור, האם חייבים לשפוך את שיירי הדם ליסוד המזבח, או שרק באופן שיש דין פיגול - חייבים לשפוך את שיירי הדם על יסוד המזבח, מכיון שרק בפיגול התורה החשיבה את הזריקה כזריקה בכדי שיחול עליו דין פיגול. דעה אחרת גורסת שהדיון הוא בדם קרבן שהתקבל בכמה כלי שרת, והדם נזרק רק מאחד מהם, האם שאר הכוסות נחשבים כדחוי ואינם טעונים שפיכת שיריים ליסוד, או שמא הם נחשבים כשיריים וכשרים[4].
מחשבת פסול
דין מחשבת פסול על חלקי הקרבן שאין דרכם לאכול ולהקטיר, או על פחות מכזית, וכן על שתי מחשבות של אכילה והקטרה כל אחת מהם פחות מכזית. כן חידשו בגמרא שיש חלקים בקרבן שאם חשב עליהם אין הקרבן פיגול, כיון שאינם נחשבים חלק מגוף הקרבן, אבל אם חשב עמם על חלקים שכשירים להקטרה או אכילה גם הם מתפגלים יחד עם הקרבן[5].
מחשבת הינוח
ערך מורחב – מחשבת הינוח
רבי יהודה וחכמים נחלקו בדין מחשבת הינוח או מחשבה להוציא הקרבן החוצה, האם המחשבה פוסלת את הקרבן[6].
נושאים נוספים
- פיגול בעבודת פסול לעבודה - אם פסול לעבודה ביצע אחת מעבודות הקרבן ובמהלך עבודה חשב מחשבת פיגול - אין הקרבן נעשה פיגול, לעומת זאת הוא יכול לשחוט וממילא ביכולתו לפגל בשחיטה[7]. כמו כן דנים באופנים אחרים שבהם העבודה לא התבצעה בכשרות, כמו נשפך הדם, או שלא במקומו.
- קיבל הפסול ונתן הכשר - אם פסול קיבל את הדם וכשר זרק אותו, אם הדם נחשב כדם שנדחה או לא.
- כיון שהותרו הותרו - כאשר התורה התירה למצורע את איסור הכניסה לבית המקדש לצורך הקרבת קרבנותיו, האם התורה התירה את דיני הטומאה, והוא אינו נחשב כטמא לגבי דינים אחרים, או שהיא רק דחתה את דין הטומאה לעניין זה, ולא לגבי שאר טומאות נוספות, למשל טומאת קרי.
- כוס אחת היה זורק מכוס התערובות - מדוע היו פוקקים את פתחי הניקוז של העזרה, האם המטרה היתה כדי לשפוך דם מכוס התערובות על המזבח כדי למנוע מצב בו דמו של אחד מהקרבנות נשפך ולא הגיע למזבח ואז הוא פסול. שורש המחלוקת הוא בשאלה אם דם מבטל דם ואם מין במינו אינו בטל[8].
- קרבן בעל מום שעלה על המזבח - לפי רבי עקיבא אפשר להקריב הקרבן בדיעבד. הגמרא מגבילה את הדין רק אם המום הוא ב"דוקין שבעין", הואיל ומום זה כשר בעופות.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ג עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ד עמוד א'; ודנו אם נחלקו בטומאת הגוף או בטומאת בשר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ד עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ה עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ו עמוד א'
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"א עמוד ב' מפורש שפסול יכול לפסול במחשבה בשחיטה. ובתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ו עמוד ב' מצוטטת המשנה האמורה, ולומדים ממשנה אחרת שמקבלה ואילך אין הפסולים פוסלים במחשבה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ל"ד עמוד ב'.