מונטיאק הציצית
 מונטיאק הציצית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| תת־משפחה: | איילים |
| שבט: | מונטיאקים |
| סוג: | מונטיאק הציצית |
| מין: | מונטיאק הציצית |
| שם מדעי | |
 Elaphodus cephalophus
| |
מונטיאק הציצית או אייל מצויץ (שם מדעי: Elaphodus cephalophus), הוא סוג של אייל ממשפחת המונטיאקים החי באסיה, ומהווה מין יחיד בסוגו. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: "Elaphos" = אייל; "odous" = שן, ומתייחס לניבים העליונים הגדולים המופיעים הן בזכרים והן בנקבות. "Kephale" = ראש; "lophos" = ציץ; ומתייחס לציצית השער המזדקרת על מצחו.
תיאור
מונטיאק הציצית קרוי על שם ציצת שער כהה המזדקרת על מצחו ומגיעה לאורך של 7–17 ס"מ. צבע פרוותו בקיץ אפור-חום שוקולד כהה, ובחורף נוטה יותר לשחור. בטנו ותחתית זנבו לבנים. וכמו כן השפתיים, קצות האוזניים, וסביב העין לבנים. לעיתים רחוקות יש כתמים לבנים לאורך השדרה. קיימים שינויים קלים בצבעים בין תת-המינים של הסוג.
לזכרים זוג קרניים (הנראות כקוצים) ומוסתרים בציצת שער. ייחודי למונטיאק הציצית הוא קיום זוג ניבים קטנים המגיעים לאורך של 2.5 ס"מ. ניבים אלו גדולים יותר אצל הזכרים, אך קיימים גם אצל הנקבות.
גובה הכתפיים: 70-50 ס"מ, אורך הראש והגוף: 160-110 ס"מ, אורך הזנב:15-7 ס"מ, ומשקלו 17–50 ק"ג.
קיימים ארבעה תת-מינים:
- Elaphodus cephalophus cephalophus - תת-המין הגדול, פרוותו חומה, והוא נפוץ בדרום מערב סין וצפון מזרח בורמה.
- Elaphodus cephalophus michianus - בעל חוטם צר יחסית, נפוץ בדרום מזרח סין.
- Elaphodus cephalophus ichangensis - בעל חוטם רחב יחסית ופרווה אפורה, נפוץ במרכז סין.
- Elaphodus cephalophus forciensus - תת-מין שאינו מוסכם על ידי החוקרים.
תפוצה ובית גידול
מונטיאק הציצית נפוץ בדרום, מזרח, ומרכז סין וכן בצפון בורמה ומזרח טיבט. בתחומי מחייתו מצוי גם האייל בעל הניבים אלקרן הגדות.
בית גידולו העיקרי הוא יערות הררים בגובה של 4,500-5,000 מטרים מעל הים. המונטיאק מעדיף מקווה מים זמין, ולעיתים רחוקות ניתן לראותו באזורים מעובדים.
אקולוגיה והתנהגות
מונטיאק הציצית הוא בעל חיים בודד וטריטוריאלי, ולעיתים רחוקות נצפה בזוגות. הוא פעיל בעיקר בשעות הבוקר והערב, ויעדיף אזורים שבהם יהיה לו הסוואה. כאשר הוא נרדף, ישמיע נביחת בהלה או נקישות וימלט בקפיצות מהירות, ובדומה לאייל פרדי לבן-זנב כשהוא נמלט הוא מרים את זנבו לאות אזהרה. תזונתו כוללת עשבים, נבטים, וצמחים אחרים, לעיתים קרובות הוא מלקק מלח. עונת הרבייה היא בחודשי ספטמבר עד דצמבר, ובחודשי מאי ויולי לאחר תקופת ההריון של 210 ימים, נולד עופר אחד ולעיתים רחוקות שניים. העופר מגיע לבגרות לאחר 18 חודשים.
איומים ושימור
מצבו של מונטיאק הציצית מוגדר כ-"קרוב לסיכון" (NT), בשל ציד לעורו, ואובדן בתי גידול. סקר שנערך ב-1998 הראה כי יש בטבע כ-300,000 עד 500,000. אויביו בטבע הם בעיקר נמרים, דהולים ועופות דורסים. תוחלת חייו של מונטיאק הציצית בטבע 10–12 שנים, בשבי היא נמוכה בהרבה ומגיעה עד 7 שנים בלבד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מונטיאק הציצית |
הערות שוליים
_doe_and_fawn_(19723516843).jpg)
