מלכה האס
| לידה | ברלין |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | קיבוץ שדה אליהו |
| פעילות בולטת | חוקרת התפתחות הילד |
| ידועה בשל | פיתחה את "חצר הגרוטאות". |
| בן זוג | קלוֹני האס |
| פרסים והוקרה | פרס מפעל חיים של התנועה הקיבוצית על תרומתה לחינוך הגיל הרך |
מלכה האס (נולדה ב-1920) היא מחנכת ישראלית וחוקרת התפתחות הילד. בין השאר פיתחה את "חצר הגרוטאות".
ביוגרפיה
נולדה ב-1920 בברלין בירת גרמניה בשם הילדֶה שטייניץ. משפחתה הייתה יהודית מסורתית, אך לא הקפידה על קיום מצוות. בילדותה למדה מלבד גרמנית גם עברית. כרבים מבני גילה ומעמדה באותן שנים, נהנתה האס מילדות עשירה בחוגים, ספרות עשירה וטיולים בטבע. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת 15, עלתה לארץ ישראל בהשפעת מדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא", שבה הייתה חברה. האס סיפרה כי בעוזבה את ברלין זרקה מחלון הרכבת את הכריך הלא-כשר שהיה לה, ומאז הקפידה לשמור על כשרות. הוריה, שנשארו בברלין, הצליחו להגיע לניו יורק ב-1941.
האס הגיעה לירושלים, ולמדה בבית צעירות מזרחי. אחת ממורותיה במוסד החינוכי הייתה המחנכת ופרשנית המקרא נחמה ליבוביץ', שאותה החשיבה האס כדמות לחיקוי ולהערצה. לאחר כשנתיים בירושלים הצטרפה לקבוצת צעירים שהתכוונו להקים יישוב חדש ועבדו בינתיים בפרדסי חדרה. ב-1939, בתחילת ימי חומה ומגדל, הקימו חברי הקבוצה את קיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן. תקופה מסוימת עבדה במטבח הקיבוץ, ובהמשך למדה כשנה במחזור השני של סמינר הקיבוצים. מוריה בסמינר היו מרדכי סגל, יהושע מרגולין והיינריך מנדלסון.
ב-1942 הקימה האס את גן הילדים הראשון בשדה אליהו. בעצתה הופסקה הלינה המשותפת בקיבוץ כבר בשנות ה-40 – צעד לא מקובל בתנועה הקיבוצית באותם ימים. במקביל לעבודתה המעשית בחינוך המשיכה ללמוד ולחקור באופן עצמאי את נושא התפתחות הילד, בעקבות תורתו של ז'אן פיאז'ה, תוך שימת דגש על ביטויה ביצירה ובאמנות. משנת 1961 היא לימדה בסמינר הקיבוצים, בסמינר אורנים ובמקומות נוספים, ופרסמה מאמרים וספרים בנושא. גם לאחר שחדלה לעבוד כגננת שמרה על קשר עם הגן, ובנוסף הקימה בקיבוצה את "ביתן הציור", בו ניתנה הזדמנות לילדי בית הספר היסודי ליצור ולהתבטא באמנות. הכיתה ההיסטורית שבה לימדה מלכה האס באורנים שכנה בבית 42 והועברה ברבות הימים לבית 10.
בשנת 2010 קיבלה פרס מפעל חיים של התנועה הקיבוצית על תרומתה לחינוך הגיל הרך,[1] וכן זכתה ב"אות יקירת המכללה" של מכללת עמק יזרעאל על "פיתוח תפיסה חינוכית ייחודית ועל פעולתה רבת-השנים".[2]
האס הייתה נשואה לקלוֹני האס, שאותו הכירה עוד מברלין, והתאלמנה ממנו ב-2018. אם לשלושה ילדים, שהבכור בהם הוא פרופ' אלישע האס.
משנתה החינוכית
שיטתה החינוכית בנויה על שני עקרונות מרכזיים: ההתפתחות הילד עוברת דרך התנסות מעשית, והצורך של הילדים במגע עם החומר הממשי, עם הדברים "האמיתיים". אחד המושגים אותו טבעה הוא "חצר הגרוטאות". מיחזור גרוטאות מאפשר לילדים לפתח אישיות עצמאית בעזרת יצירה ועבודה עצמאיות תוך הפעלת יכולותיהם ודמיונם באופן חופשי, המתלווים לליווי ולהכוונה של מבוגרים.
ב-1977 נסעה האס להשתלמות בת חצי שנה בבוסטון. אחיה, פרופ' קארל שטייניץ, שלימד אדריכלות נוף באוניברסיטת הרווארד, סייע לה בגישה לספריות והכיר בינה לבין כמה מהמובילים בחקר ציורי ילדים. היא הוזמנה להרצות לסטודנטים ולימדה אותם בין השאר ליצור בצבעי ידיים. במהלך שהותה יצרה קשרים עם מספר חוקרים ששמרו על קשר עימה לאחר שובה ארצה, ביקרו אותה פעמים אחדות ונעזרו במחקריהם בחצר הגרוטאות, בביתן הציור ובאוסף ציורי הילדים שלה.
כתביה שימשו במשך השנים חומר הדרכה לגננות ולמורות לגיל הרך. גנים ומעונות רבים ברחבי הארץ פועלים על פי העקרונות שהתוותה. ב-1984 יצא ספרה "ילדי הגן והחצר" המתאר את תפיסתה. ב-2008 יצא ספרה המסכם את גישתה החינוכית, "אמא תראי, זה אמיתי - חצר הגרוטאות כמשל לחינוך בילדות המוקדמת". בפתח הספר כתבה האס כי "הוא נסמך על שישים וחמש שנות עבודה וחקירה בתחום החינוך בילדות המוקדמת". בכנס שנערך לכבוד הוצאת הספר השתתפו כ-600 גננות ואנשי חינוך של הגיל הרך מכל רחבי הארץ.
בתשובה לשאלה מה הפך אותה מהילדה שנולדה בברלין למי שהיא היום ענתה, "יכולת הסקרנות הבלתי נלאית, חיפוש המשמעות בכל דבר והיכולת לעשות מכל דבר משמעותי עבורך אינטגרציה באישיות בתוך קהילה, המעודדת את כל זאת".
ספריה
לאורך שנות עבודתה בהכשרת גננות הוציאה מלכה האס חוברות הדרכה רבות בנושא התפתחות אמנות הילד ובתחום הגשת חומרי אמנות לילדים בגילאים שונים. בנוסף לכך, הוציאה כמה וכמה ספרים, בהם:
- ילדי הגן בחצר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985
- ביתן הציור: ילדים מבטאים רגשותיהם בצבע ובקו, הוצאת "אח", 1998
- ילדי הגן מתנסים ומתבטאים בחומרי אומנות, הוצאת "אח", 1998
- פעוטות מתנסים בחומרי אומנות (יחד עם צילה גביש), הוצאת "אח", 2000
- ציירתי על הזה, על הזה: פעוטים בני שנתיים-שלוש מתנסים בציור, הוצאת "אח", 2003
- "אמא תראי, זה אמיתי": חצר הגרוטאות כמשל לחינוך בילדות המוקדמת (יחד עם צילה גביש), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
לקריאה נוספת
- גבי אסם ורחל הרץ-לזרוביץ, 'מלכה האס - אחת מ"שלוש אמהות החינוך הקיבוצי": בין הדרה להכרה', בתוך: סילביה פוגל-ביזאוי (עורכת), באות משתיקה: נשים, קיבוץ ושינוי חברתי, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2009, עמ' 98–125.
קישורים חיצוניים
- שירה צרפתי, אורית פראג ויעל ידידיה, מלכת החצר, אתר הקיבוצים
- תמר רותם, מה פתאום קשקושים, אתר עכבר העיר
- יעל פישביין, ראיונות אישיים עם מייסדות ומובילות בחינוך לגיל הרך, אתר הסתדרות המורים בישראל
- תלמה פלורנטין, הגשה יומיומית של חומרי אמנות, אתר מט"ח (שני סרטונים המבוססים על גישתה של מלכה האס)
- "ערכים אחרי 70 שנה" תרומתם של הייקים למערכת החינוך במדינת ישראל, המוזיאון הפתוח תפן
- מגילת אסתר על פי מלכה האס
- צביה ולדן, גן עדן של גרוטאות - התפתחות חברתית בקרב פעוטות, אתר הארץ
- ארנון לפיד, יקית, מה לעשות. גם בגיל 89 - מטפלות וגננות עולות לרגל אל מלכה האס מקיבוץ שדה אליהו, mynet
- הספרים של מלכה האס, באתר "סימניה"
הערות שוליים
