מריונטה
מריונטה (בצרפתית: marionette) או בובה על חוט היא בובה המופעלת באמצעות חוטים הקשורים לגפי הבובה ולראשה. המריונטה משמשת הן למשחק והן בהצגות תיאטרון בובות. בעת הפעלת המריונטה בתיאטרון המריונטה גלויה לצופה בעוד שהמפעיל מוסתר מאחורי מסך, או לובש בגדים שחורים על מנת שלא להיראות לצופה.
היסטוריה
מקורן של המריונטות בעת העתיקה, וככל הנראה היו מריונטות ביוון העתיקה. בכתביו של קסנופון משנת 422 לפנה"ס מוזכרים "בובות על חוט" אשר נעשה בהם שימוש בטקסים דתיים. בובות שהופעלו על ידי מוטות התגלו בקברים מרומא העתיקה.
השימוש במריונטות בתיאטרון בעת החדשה מקורו באיטליה של תקופת הרנסאנס בה התפתחה הקומדיה דל'ארטה. אמנים נודדים אשר ביצעו מופעי "תרבות זולה", והופיעו פעמים רבות במסכה המכסה מחצית הפנים ובידיהם בובות - לרוב בובות שהופעלו על ידי חוטים.
סמיואל פיפס מזכיר ביומנו מופע פאנץ' וג'ודי שצפה בו ב-9 במאי 1662 באנגליה, אשר בוצע באמצעות מריונטות, עובדה המעידה על פופולריות מופעים אלה באנגליה הכי מתקופה זו (פופולריות שהגיעה לשיאה בתקופה הוויקטוריאנית).
תיאטרוני בובות היו פופולריים בשלהי המאה ה-19 בכל רחבי אירופה.
בשנת 1855 נוסד במינכן שבגרמניה תיאטרון מריונטות, ובשנת 1913 נוסד בזלצבורג שבאוסטריה תיאטרון המריונטות של זלצבורג על ידי אנטון אייכר המציג גם כיום מחזות ואף אופרות באמצעות מריונטות.
בשנת 1940 יצא לאקרנים סרט האנימציה פינוקיו של אולפני וולט דיסני אשר הפך את המריונטות לפופולריות בארצות הברית, והן הופיעו בקולנוע ובטלוויזיה.
משמעות השם בצרפתית הוא "מריה הקטנה" ומגיע מכך שאחת מבין הבובות הראשונות שיוצרו באופן הזה היו של מריה.[1]
תיאטרון בובות בורמזי
בבורמה נקראות המריונטות בשם "יוק תה" שמשמעו "מיניאטורה". תיאטרוני הבובות היו נפוצים בבורמה, בעיקר בחצר המלך, בה הוצגו הצגות באמצעות מריונטות לעיתים קרובות, כאשר הדמויות של התיאטרון היו קבועות והיו בו 27 דמויות, בהם דמותו של המלך, בעלי חיים (סוסים, פילים, קופים, ותוכי) וכן נסיכים, נסיכות, וליצנים. ההצגה הועלתה בשילוב תזמורת מסורתית.
אזכור בספרות
"מריונטות" מאת לאה גולדברג:
"... נפגשו בהיסח דעת
הוא דובר והיא שומעת
היא פיירטה
הוא פיירו
ואולי היא לא פיירטה
ואולי אולי פשוט
היא בובה, מריונטה
שמושכים אותה על חוט"
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Scott Cutler Shershow, Puppets and "popular" Culture, Cornell University Press, 1995, עמ' 40
