נשר מקראי
 נשר מקראי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | נשר |
| מין: | נשר מקראי |
| שם מדעי | |
 Gyps fulvus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
.jpg)
נשר מקראי (שם מדעי: Gyps fulvus; על פי האקדמיה ללשון העברית: נֶשֶׁר קֵרֵחַ) הוא מין בסוג נשר. דורס הניזון מפגרים ונפוץ בארצות אגן הים התיכון לרבות ישראל.
כיום נפוץ הבלבול בין "נשר" ל"עיט". הסוג עיט כולל עופות גדולים בעלי כנפיים ארוכות ורחבות. בני הסוג ניזונים בעיקר מבעלי חיים אותם הם קוטלים על ידי דריסה אך לעיתים גם מפגרים.
גזרון
שם העצם השמי נ.ש.ר מופיע במבחר שפות שמיות :naŠru - נשר.
זיהוי הנשר במשמעותו בשפה העברית עם הנשר הרומאי מוטעה משום שהסמל הרומאי הוא של עיט זהוב (סלעים) (Golden Eagle) ולא של נשר (Vulture). החייל שנשא את פסלון ה"נשר" בראש הלגיון נקרא אקוויליפר (aquilifer) שם שמקורו בשם הלטיני של העיט – Aquila. בערוך השלם (ערך נשר) מפרש "שם עוף ידוע והושאל למלכות רומי שסימן בדגליהם היה נשר Aquila. בעבר השם Aquila התייחס באופן ספציפי למין עיט זהוב. השם הלטיני Aquila התגלגל לשם eagle באנגלית המודרנית. מקור השם הלטיני הוא אולי במונח הלטיני aquilus שמשמעותו בעל גוון כהה, שחרחר או חום המתאר את ניצוי העיט. השם נשר הושאל גם לחיה המיתולוגית גריפון "Griffin" (חציה אריה וחציה עיט). האבחנה בין שני המינים, הנשר (vulture) והעיט (eagle), חד-משמעית ולו רק על פי נוכחותן של נוצות על צוואר העיט לעומת הצוואר הקרח של הנשר. אמנם שני מינים אלו הם דורסים גדולים אך הם שונים מאוד באורח חייהם. בעוד שהנשר אוכל נבלות אובליגטורי (הכרחי) הרי שהעיט הוא דורס הצד את רוב טרפו בעזרת דריסה.
תיאור
הנשר הוא עוף גדול, אורך גופו כ-93–122 ס"מ, בעל מוטת כנפיים של עד כ-2.8 מטרים (9.2 רגל) ומשקלו עד 8 קילוגרם. בתעופתו מסוגל להגיע הנשר למהירות של עד 140 קמ"ש. צבע נוצותיו חום-אפור (לגוזלי הנשר צבעים כהים יותר). ראשו וחלק צווארו העליון מכוסים פלומת נוצות דקה מאוד. בהמשך הצוואר מצויה פלומה לבנה. זנבו ואברותיו המשונצים שחורים. רגליו קצרות וחזקות, בעלות טפרים מעוקלים. בשעת הליכתו על הקרקע צעידתו כבדה וכשהוא נמלט, פורש הוא את כנפיו ורץ בדילוגים.
מקורו של הנשר חזק, ארוך, רחב ומאונקל בקצהו העליון. חלק מהושט משמש כזפק, לאגירת מזון מזדמן. ראייתו חדה מאוד ובעלת כושר הפרדה מעולה והוא מסוגל להבחין במזון מגובה של מאות מטרים וממרחק של קילומטרים רבים.
נקבת הנשר מטילה לרוב ביצה בודדת ודוגרת עליה כ-54 ימים. אורך חייו של נשר בשבייה עד 41.4 שנה.
תפוצה ובתי גידול
הנשר שוכן במגוון סוגי נוף, החל ממדבריות וכלה בנופים הרריים. הוא מקים את קנו לרוב באזורים מצוקיים. את טרפו הוא מוצא לרוב בשטחים פתוחים לצורך איתור מהיר של מזון מן האוויר.
בישראל
נכון לאפריל 2019, בארץ ישראל אוכלוסיית הנשרים מנתה כ-147 פרטים - 110 בנגב, ו-37 בכרמל ובגולן, המספר אינו כולל את הגוזלים שבקינים.
הכחדת הנשרים בישראל
בשנים האחרונות סבלה אוכלוסיית הנשרים מצמצום ניכר, עקב הרעלות, צמצום מקורות המזון, התחשמלות מקווי מתח והפרעה במקומות הקינון. יש ירידה עקבית של כ-7% בשנה באוכלוסיית הנשרים[1]. על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל" הנשר נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל בסכנה.
בשנת 1998, הרעיל בוקר ברמת הגולן פגר פרה כדי לפגוע בזאבים שטרפו את עדרו, וגרם למותם של כ-29 נשרים - כרבע מאוכלוסיית הנשרים בגולן באותה עת.
במאי 2004, נמצאו כ-17 נשרים מתים בגליל העליון וברמת הגולן כשבגופם שרידי רעל.
בשנת 2007, כ-7 נשרים, ארבעה נשרים בוגרים ושלושה גוזלים, מתו בעקבות הרעלה[2].
במאי 2019, כ-8 נשרים הורעלו למוות ברמת הגולן ועוד כ-2 נפגעו מההרעלה ושרדו. נשרים אלו היוו כמחצית מאוכלוסיית הנשרים ברמת הגולן באותו הזמן[3]. כ-3 מהנשרים שהורעלו הובאו בשנים האחרונות מספרד על מנת לשקם את אוכלוסיית הנשרים באזור.
באוקטובר 2021, כ-12 נשרים נמצאו מתים במדבר יהודה לאחר שהורעלו. תחילה, נמצאו כ-9 נשרים מתים באזור נחל קינה ונחל כמריר, לאחר שהורעלו[4], ולאחר כשבוע, נמצאו עוד כ-3 נשרים מתים שנפגעו מאותה ההרעלה, כך שמספר הנשרים הנפגעים מההרעלה עלה ל-12. אירוע ההרעלה זה הוא הגדול ביותר שנרשם זה 14 שנים[5].
מאמצי שימור מקומיים
על מנת לשמור על אוכלוסיית הנשרים בישראל, רשות הטבע והגנים בשיתוף החברה להגנת הטבע וחברת החשמל מפעילים יחד את פרויקט פורשים כנף - אימוץ הנשרים והדורסים בישראל. זאת באמצעות מיגון עמודי חשמל למניעת התחשמלויות, ניטור ומחקר, הקמה וטיפוח של גרעיני רבייה, ממשק נגד הרעלות וכן פעולות חינוך והסברה.
כמו כן, על מנת להעלות מודעות לבעיית היכחדות הנשרים בישראל, מציינת רשות הטבע והגנים את יום הנשר הבינלאומי, בין היתר בחי-בר כרמל.
ב-2020, כ-4 נשרים שהובאו לישראל מספרד שוחררו לטבע.
ב-2021, כ-6 נשרים מגרעיני רבייה שוחררו לטבע בישראל.
בין הכלים להרחבת המידע בנוגע למספר הנשרים בישראל, החלו לבצע ספירת נשרים ברחבי הארץ פעמיים בשנה.
תוצאות ספירת הנשרים בשנים האחרונות:
| שנת הספירה | עונה | מספר הנשרים שנצפו | הערה |
|---|---|---|---|
| 2012 | חורף | 110 | [6] |
| קיץ | 146 | ||
| 2020 | חורף | 184 | [6] |
| קיץ | 206 |
גלריה
נשר מקראי לקראת נחיתה, צולם בכרמל
נשרים ניזונים מפגר בספרד
נשר מקראי בהמראה, צולם בכרמל
איור של נשר מקראי
נשר מקראי בשמורת גמלא
_0.jpg)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ביאור:נשר כמשל |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נשר מקראי |
- נשר מקראי, באתר ITIS (באנגלית)
- נשר מקראי, באתר NCBI (באנגלית)
- נשר מקראי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- נשר מקראי, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- נשר מקראי, באתר GBIF (באנגלית)
- נשר מקראי בתוך מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל ע"ש יהורז כשר
- השפה העברית - נשר או עיט?
- הנשר, כרטיס ביקור, באתר של חברת החשמל
- ארז ארליכמן, מבצע ביצה: שתי ביצי נשרים הוצאו משמורת גמלא, באתר ynet, 27 בינואר 2008 - על תוכנית חירום שנועדה לצמצם את סיכויי ההכחדה של הנשרים באמצעות גרעיני רבייה בשבי
- נשר מקראי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- נשר מקראי, גן החיות התנכ"י בירושלים
הערות שוליים
- ^ אילנה קוריאל, ספירת נשרים: יותר בנגב, פחות בגולן, באתר ynet, 24 באפריל 2019
- ^ ארז ארליכמן, פגיעה קשה באוכלוסיית הנשרים בגמלא, באתר ynet, 14 ביוני 2007
- ^ אילנה קוריאל, אחיה ראב"ד וארז ארליכמן, 8 נשרים הורעלו למוות ברמת הגולן, באתר ynet, 10 במאי 2019
- ^ יהל פרג', תשעה נשרים הורעלו למוות במדבר יהודה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 24 באוקטובר 2021
- ^ דן לביא, ההרעלה החמורה זה 14 שנים: שלושה נשרים נוספים נמצאו מתים, מספרם עלה ל-12, באתר ישראל היום, 27 באוקטובר 2021
- ^ 6.0 6.1 שיא בכמות הנשרים, באתר www.parks.org.il
