ספרד במלחמת העצמאות האמריקאית
 | ||||||||||
| ברנרדו דה גאלווס במהלך המצור על פנסקולה, צויר על ידי אוגוסטו פרר-דלמאו | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות האמריקאית | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | יוני 1779 – ספטמבר 1783 (כ־4 שנים ו־13 שבועות) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | תעלת למאנש, מצר גיברלטר, האיים הבלאריים, האוקיינוס האטלנטי, הים הקריבי, איי בהאמה, אמריקה המרכזית, לואיזיאנה, אלבמה, מיזורי, אילינוי, פלורידה, ארקנסו | |||||||||
| תוצאה |
| |||||||||
| שינויים בטריטוריות | מזרח פלורידה, מערב פלורידה, ומינורקה נמסרו לספרד | |||||||||
| ||||||||||
ספרד, באמצעות בריתה עם צרפת וכחלק מהסכסוך שלה עם בריטניה, מילאה תפקיד בעצמאותה של ארצות הברית. ספרד הכריזה מלחמה על בריטניה כבעלת ברית של צרפת, שהייתה בעצמה בעלת ברית של המושבות האמריקאיות. במיוחד, כוחות ספרדים תקפו עמדות בריטיות בדרום וכבשו את מערב פלורידה מבריטניה במצור על פנסקולה. זה הבטיח את הנתיב הדרומי לאספקה וסגר את האפשרות של כל מתקפה בריטית דרך הגבול המערבי של ארצות הברית דרך נהר המיסיסיפי. ספרד גם סיפקה כסף, אספקה ותחמושת לכוחות האמריקאים.
החל משנת 1776, היא מימנה במשותף את Rodrigue Hortalez and Company, חברת סחר שסיפקה אספקה צבאית קריטית. ספרד סיפקה מימון למצור הסופי על יורקטאון ב-1781 עם אוסף של זהב וכסף בהוואנה, אז קובה הספרדית. ספרד הייתה בעלת ברית עם צרפת באמצעות הסכם משפחת בורבון והמהפכה הייתה הזדמנות להתעמת עם האויב המשותף שלהם, בריטניה הגדולה. כפי שמונה לאחרונה לשר הראשי של קרלוס השלישי, מלך ספרד, הרוזן מפלורידהבלנקה, כתב במרץ 1777, "גורל המושבות מעניין אותנו מאוד, ואנו נעשה עבורם כל מה שהנסיבות יאפשרו".
סיוע לארצות הברית: 1776–1778
הסיוע הספרדי סופק לאומה החדשה דרך ארבעה מסלולים עיקריים: מנמלים צרפתיים במימון רודריג הורטלז והחברה שלו, דרך נמל ניו אורלינס ומעלה נהר המיסיסיפי, מהמחסנים בהוואנה ומבילבאו, דרך גארדוקי חברת סחר משפחתית. ספרד העניקה הלוואות לארצות הברית כדי לשמש לאספקת ציוד מלחמה דרך בית גרדוקי, ש"סיפק לפטריוטים 215 תותחי ברונזה – 30,000 מוסקטים – 30,000 כידונים – 512,314 כדורי מוסקט – 300,000 פאונד, 8000 פאונד, 300,000 פאונד, 300,000 פאונד. – ו-4,000 אוהלי שדה במהלך המלחמה".
ההברחה מניו אורלינס החלה בשנת 1776 כאשר הגנרל צ'ארלס לי שלח שני קציני הצבא הקונטיננטלי (צבא ארצות הברית) לבקש אספקה ממושל ניו אורלינס, לואיס דה אונזאגה. גונזגה, שהיה מודאג מעימות גלוי עם הבריטים לפני שהספרדים היו מוכנים למלחמה, הסכים לסייע למורדים באופן סמוי. גונזגה אישר משלוח של אבק שריפה שהיה נחוץ נואשות בעסקה בתיווך של אוליבר פולוק, פטריוט (מהפכן) ואיש כספים. כאשר ברנרדו דה גלבז אי מדריד, רוזן גאלבז מונה למושל ניו אורלינס בינואר 1777, הוא המשיך והרחיב את פעולות האספקה.
כפי שדיווח הדיפלומט האמריקני בנג'מין פרנקלין מפריז לוועדת הקונגרס להתכתבות חשאית במרץ 1777, בית המלוכה הספרדי העניק למורדים בשקט כניסה ישירה לנמל הוואנה העשיר, שהוגבל בעבר, תחת מעמד האומה המועדפת ביותר. פרנקלין גם ציין באותו דיווח ששלושת אלפים חביות אבק שריפה חיכו בניו אורלינס וכי לסוחרים בבילבאו "היו פקודות לשלוח עבורנו את הצרכים הנחוצים שנרצה".
הכרזת המלחמה
מלחמת ספרד–פורטוגל (1776–1777) התגלתה כמוצלחת. בהסכם הראשון של סן אילדפונסו, שנחתם ב-1 באוקטובר 1777, לאחר שמריה הראשונה, מלכת פורטוגל פיטרה את פומבל, זכתה ספרד ב-Banda Oriental (אורוגוואי), עם Colonia del Sacramento, שנוסדה על ידי פורטוגל ב-1680. ספרד זכתה גם ב-Misiones Orientales. בתמורה, ספרד הכירה בכך שהטריטוריות הפורטוגזיות בברזיל משתרעות הרחק מערבית לקו שנקבע בחוזה טורדסילה. בהסכם אל פארדו, שנחתם ב-11 במרץ 1778, זכתה ספרד בגינאה הספרדית (גינאה המשוונית), שנוהלה מבואנוס איירס בשנים 1778–1810. עם הסכמים אלו, פורטוגל עזבה את המלחמה, ובשנת 1781 פורטוגל אף הצטרפה לליגה הראשונה של נייטרליות מזוינת כדי להתנגד לתפיסות הבריטים של מטענים מאוניות נייטרליות.
הדיפלומט הספרדי לשעבר והשגריר דאז בבית המלוכה הצרפתי, ז'רונימו גרימלדי, הדוכס הראשון מגרימלדי, סיכם את העמדה הספרדית במכתב לארתור לי, דיפלומט אמריקאי במדריד שניסה לשכנע את הספרדים להכריז על ברית גלויה עם ארצות הברית הטרייה. ג'נואי מלידה ופוליטיקאי מחושב ממולח מטבעו, התנפל גרימלדי, והשיב, "שקלת את המצב שלך, ולא את שלנו. הרגע עדיין לא הגיע עבורנו. המלחמה עם פורטוגל - צרפת אינה מוכנה, ואוניות המטען שלנו מדרום אמריקה לא הגיעו - הופכת אותנו ללא ראויים להכריז מיד." בינתיים, גרימלדי הרגיע את לי, מטענים של בגדים ואבקת שרפה הופקדו בניו אורלינס והוואנה עבור האמריקנים, ומשלוחים נוספים של שמיכות נאספו בבילבאו.
ביוני 1779 סיימו הספרדים את ההכנות למלחמה. נראה שהאינטרס הבריטי נמצא בשפל במיוחד. הספרדים הצטרפו לצרפת במלחמה, ויישמו את הסכם ארנחואס שנחתם באפריל 1779.
הימים סביב אירופה
המטרות העיקריות של ספרד היו החזרתן של גיברלטר ומנורקה מהבריטים, שהיו בבעלותן מאז 1704, ולפגוע בסחר הבריטי באמצעות פעולות פיראטיות. המצור על גיברלטר, 16 ביוני 1779, עד 7 בפברואר 1783, היה הפעולה הספרדית הארוכה ביותר במלחמה. למרות גודלו הגדול יותר של הצבא הצרפתי-ספרדי במהלך המצור, שמנה בשלב מסוים 33,000 חיילים, הצליחו הבריטים בפיקודו של ג'ורג' אוגוסטוס אליוט להחזיק מעמד במבצר וסופקה להם אספקה מחדש דרך הים שלוש פעמים. לואיס דה קורדובה אי קורדובה לא הצליח למנוע מהצי של האו לחזור הביתה לאחר שסיפק מחדש את גיברלטר באוקטובר 1782. הפלישה הצרפתית-ספרדית המשולבת למנורקה ב-1781 זכתה להצלחה רבה יותר; מנורקה נכנעה בשנה שלאחר מכן, והוחזרה לספרד לאחר המלחמה, כמעט שמונים שנה לאחר שנכבשה לראשונה על ידי הבריטים. בשנים 1780 ו-1781, הצי של לואיס דה קורדובה לכד שיירות בריטיות בכיוון אמריקה, והסב נזק רב לאספקה ולמסחר הצבאי הבריטי.
איי הודו המערבית וחוף המפרץ
באיים הקריביים, עיקר המאמץ הופנה למנוע נחיתות בריטיות אפשריות בקובה, לזכר המשלחת הבריטית נגד קובה שכבשה את הוואנה במלחמת שבע השנים. מטרות אחרות כללו כיבוש מחדש של פלורידה (שהבריטים חילקו למערב פלורידה ולמזרח פלורידה ב-1763), ופתרון סכסוכי כריתת עצים שכללו את הבריטים בבליז.
ביבשת, מושל לואיזיאנה הספרדית, הרוזן ברנרדו דה גאלווס, הוביל סדרה של התקפות מוצלחות נגד המבצרים הבריטיים בעמק המיסיסיפי, תחילה את ההתקפה והלכידה של פורט בוט במנצ'אק ולאחר מכן אילץ את הכניעה של באטון רוז', נאצ'ז ומובייל ב-1779 וב-1780. בעוד סופת הוריקן עצרה משלחת ללכידת פנסקולה, בירת מערב פלורידה הבריטית, בשנת 1780, כוחותיו של גאלווס השיגו ניצחון מכריע נגד הבריטים בשנת 1781 בקרב פנסקולה שהעניק לספרדים את השליטה בכל מערב פלורידה. זה הבטיח את הנתיב הדרומי לאספקה וסגר את האפשרות של כל מתקפה בריטית לתוך הגבול המערבי של ארצות הברית דרך נהר המיסיסיפי.
כשספרד נכנסה למלחמה, גם בריטניה יצאה למתקפה באיים הקריביים, ותכננה משלחת נגד ניקרגואה הספרדית. ניסיון בריטי להשיג דריסת רגל בסן פרננדו דה אומואה נהדף באוקטובר 1779, ומשלחת ב-1780 נגד מבצר סן חואן בניקרגואה הצליחה בתחילה, אך קדחת צהובה ומחלות טרופיות אחרות חיסלו את רוב הכוח, אשר נסוג בעקבות כך וחזר לג'מייקה.
עמק המיסיסיפי
בתום מלחמת שבע השנים, צרפת מסרה את עמק המיסיסיפי לבת בריתה ספרד, על מנת למנוע ממנו ליפול תחת שליטה בריטית בחוזה פריז (1763). הספרדים סייעו לארצות הברית במסעי המלחמה שלהם במערב התיכון האמריקאי. בינואר 1778, מושל וירג'יניה, פטריק הנרי, אישר משלחת של ג'ורג' רוג'רס קלארק, שכבש את המבצר בוינסנס והבטיח את האזור הצפוני של אוהיו עבור המורדים. קלארק הסתמך על גאלווס ואוליבר פולוק לתמיכה כדי לספק לאנשיו נשק ותחמושת, ולספק אשראי לאספקה. קווי האשראי שהקים פולוק לרכישת אספקה עבור קלארק היו אמורות להיות מגובים על ידי מדינת וירג'יניה. עם זאת, פולוק בתורו נאלץ להסתמך על האשראי האישי שלו ועל גאלווס, שאיפשר לכספי ממשלת ספרד לעמוד לרשותו של פולוק כהלוואות. הכספים הללו נמסרו בדרך כלל בחסות הלילה על ידי המזכיר הפרטי של גאלווס.
כוחות המצב הספרדיים באזור לואיזיאנה הדפו התקפות של יחידות בריטיות ובעלי בריתם האינדיאנים בקרב סנט לואיס ב-1780. שנה לאחר מכן, יחידה נעה באילינוי של ימינו וכבשה את פורט סנט ג'וזף, במדינת מישיגן המודרנית. משלחת זו העניקה לספרד תביעה מסוימת על הטריטוריה הצפון-מערבית, אשר סוכלה באופן דיפלומטי על ידי בריטניה הגדולה וארצות הברית הצעירה בשלום הנפרד שלהן בהסכם פריז (1783).
המצור על יורקטאון
הספרדים גם סייעו במצור על יורקטאון ב-1781, הקרב הגדול הקריטי והאחרון בזירת צפון אמריקה. הגנרל הצרפתי ז'אן-בטיסט דונאטין דה וימור, הרוזן דה רושאמבו, שפיקד על כוחות ארצו בצפון אמריקה, שלח פנייה נואשת לפרנסואה ז'וזף פול דה גראס, האדמירל הצרפתי שנועד לסייע למתיישבים, וביקש ממנו לגייס כסף באיים הקריביים כדי לממן את המערכה ביורקטאון. בסיועו של הסוכן הספרדי פרנסיסקו סאודרה דה סנגרוניס, הכסף הדרוש, למעלה מ-500,000 פזות כסף, נאסף בהוואנה, קובה תוך 24 שעות. הכסף הזה שימש לרכישת אספקה קריטית למצור, ולמימון השכר עבור הצבא הקונטיננטלי.
מלחמת האנטילים
לאחר כניסת ספרד למלחמה, הציע מייג'ור גנרל ג'ון דאלינג, המושל הבריטי והמפקד העליון של ג'מייקה, בשנת 1780 משלחת למחוז הספרדי של ניקרגואה. המטרה הייתה להפליג במעלה נהר סן חואן לאגם ניקרגואה ולכבוש את העיירה גרנדה, שלמעשה תחצה את אמריקה הספרדית לשניים וכן תספק גישה פוטנציאלית לאוקיינוס השקט. בגלל מחלות ובעיות לוגיסטיות, המשלחת התבררה כמחדל יקר.
המשלחת הפליגה מג'מייקה ב-3 בפברואר 1780, בליווי קפטן הורציו נלסון בן העשרים ואחת ב-תבנית:HMS. נלסון היה הקצין הבכיר ביותר שנכח, אך סמכותו הוגבלה לפעולות ימיות. המפקד הכללי היה קפטן (דרגה מקומית של מייג'ור) ג'ון פולסון מהרגימנט ה-60, שזיהה את יכולותיו של נלסון הצעיר ועבד איתו בצמוד. לפולסון היו כשלוש עד ארבע מאות אנשי קבע מהרגימנטים ה-60 וה-79, כ-300 אנשי הקורפוס האירי הנאמן שטיפח דאלינג, וכן כמה מאות מתגייסים מקומיים, כולל שחורים ואינדיאנים בני המיסקיטו.
לאחר עיכובים רבים, המשלחת החלה לנוע במעלה נהר סן חואן ב-17 במרץ 1780. ב-9 באפריל, נלסון - בקרב פנים אל פנים ראשון בקריירה שלו - הוביל מתקפה שכבשה סוללה ספרדית באי ברטולה שעל נהר סן חואן. המצור על מבצר סן חואן, הממוקם חמישה קילומטרים (8 ק"מ) במעלה הזרם ומאויש בכ-150 מגינים חמושים ו-86 אחרים, החל ב-13 באפריל. בגלל תכנון לקוי ואובדן אספקה, החל להיגמר לבריטים עד מהרה התחמושת לתותחים, כמו גם מנות הקרב לחיילים. לאחר שהגשמים הטרופיים החלו ב-20 באפריל, גברים החלו לחלות ולמות, כנראה ממלריה ודיזנטריה, ואולי ממחלת הטיפוס.
נלסון היה מהראשונים שחלו, והוא נשלח במורד הנהר ב-28 באפריל, יום לפני כניעת המבצר הספרדי. כ-450 לוחמים בריטים הגיעו ב-15 במאי כתגבורת, אך השחורים והאינדיאנים נטשו את המשלחת בגלל מחלות ואי שביעות רצון. למרות שדאלינג התמיד בניסיון לאסוף תגבורת, מחלות המשיכו לגבות מחיר כבד, והמשלחת ננטשה ב-8 בנובמבר 1780. הספרדים כבשו מחדש את שרידי המבצר לאחר שהבריטים פוצצו אותו עם עזיבתם. בסך הכל, יותר מ-2,500 איש מתו, מה ש"הפך את משלחת סן חואן לאסון הבריטי היקר ביותר במלחמה כולה".
בעקבות הצלחות אלו, כוח ספרדי לא מורשה כבש את איי בהאמה ב-1782, ללא קרב. בשנת 1783 גאלווס התכונן לפלוש לג'מייקה מקובה, אך תוכניות אלו בוטלו כאשר בריטניה תבעה שלום.
שלום פריז
הרפורמות שביצעו השלטונות הספרדיים בעקבות ביצועיה הגרועים של ספרד במלחמת שבע השנים התבררו כמוצלחים בדרך כלל. כתוצאה מכך, ספרד שמרה על מנורקה ומערב פלורידה בחוזה פריז וגם החזירה לעצמה את מזרח פלורידה. האדמות ממזרח למיסיסיפי, לעומת זאת, הוכרו כחלק מארצות הברית העצמאית החדשה של אמריקה.
תרומה לניצחון
מעורבותה של צרפת הייתה מכרעת בתבוסה הבריטית. גם התרומה של ספרד הייתה חשובה. על ידי קשר עם מונרכיות זרות, ארצות הברית ניצלה את מאבקי הכוח בתוך האימפריאליזם האירופי ויצרה בעצם חזית מאוחדת נגד בריטניה. האומה החדשה הייתה להוטה להפיץ את הרפובליקניות, שעלולה לאיים על המושבות של ספרד עצמה, ומאוחר יותר אף עשתה זאת במלחמות העצמאות של אמריקה הלטינית. עם זאת, ספרד שמרה על רמת תמיכה לאורך המלחמה במרדף אחר האינטרסים הגאופוליטיים שלה. ההיסטוריון תומאס א. ביילי אמר על ספרד:
- למרות שהיא נמשכה מהסיכוי למלחמה [נגד אנגליה] להשבה ונקמה, היא נדחתה על ידי רוח הרפאים של רפובליקה אמריקאית עצמאית וחזקה. מדינה חדשה כזו עשויה להגיע מעל האלגנים אל עמק המיסיסיפי ולתפוס טריטוריה שספרד רצתה לעצמה. גרוע מכך, זה עלול בסופו של דבר להדביק את המושבות של ספרד בעולם החדש ברצון לעצמאות.
לאחר מכן
מעורבותה של ספרד במלחמת העצמאות האמריקאית נחשבה באופן נרחב למעורבות מוצלחת. הספרדים נטלו הימור בכניסה למלחמה, תוך שהם מתבססים על פגיעותה של בריטניה הגדולה שנגרמה מהמאמץ להילחם בקולוניסטים המורדים שלהם בצפון אמריקה, תוך שהם מנהלים מלחמה עולמית בחזיתות רבות נגד קואליציה של מעצמות גדולות. זה עזר לספרד להשיג כמה כיבושים קלים יחסית.
המלחמה העניקה דחיפה ליוקרתה של הממלכה, שסבלה מההפסדים לבריטניה במלחמת שבע השנים. למרות שהיעד הנחשק ביותר של ספרד, גיברלטר, נותר מחוץ להישג ידה, ספרד יותר מפיצתה על זה על ידי החזרת מנורקה ועל ידי צמצום האיום הבריטי על המושבות שלה באיים הקריביים וסביבתם, שכולם נתפסו כחיוניים לאינטרסים הספרדים.
נראה כי ספרד קיבלה תוצאות מוחשיות מהמלחמה, במיוחד בניגוד לבת בריתה צרפת. המלך הצרפתי השקיע כמויות אדירות של כוח אדם, כספים ומשאבים חומריים עבור רווח צבאי או כלכלי מועט. צרפת נותרה עם חובות משתקים אשר נאבקה לפרוע, ואשר הפכו לאחד הגורמים העיקריים למהפכה הצרפתית שפרצה ב-1789. ספרד, לעומת זאת, נפטרה מהחובות שלה ביתר קלות, בין היתר בשל הגידול המדהים בייצור הכסף מהמכרות במקסיקו ובבוליביה.
אחת התוצאות המיוחדות של המלחמה הייתה האופן שבו היא שיפרה את מעמדו של ראש הממשלה פלורידהבלנקה, וממשלתו המשיכה לשלוט בפוליטיקה הספרדית עד 1792.
דון דייגו דה גארדוקי, מחברת הסחר גארדוקי שסייעה רבות למורדים במהלך המלחמה, מונה לשגריר הראשון של ספרד בארצות הברית של אמריקה ב-1784. גרדוקי הכיר היטב את ג'ורג' וושינגטון, וצעד במצעד ההשבעה החדש של הנשיא וושינגטון. קרלוס השלישי, מלך ספרד המשיך בקשרים עם וושינגטון, ושלח לו משק חי מספרד שאותו ביקש וושינגטון עבור החווה שלו במאונט ורנון.
ראו גם
