עמוס הדס
| |
| לידה |
חדרה, ארץ ישראל המנדטורית  |
|---|---|
| פטירה |
רחובות, ישראל  |
| עיסוק | חוקר קרקע ומים, עיתונאי יין |
| מקום לימודים | |
| פרסים והוקרה | פרס מפעל חיים בתחום היין (2015) |
| תרומות עיקריות | |
| חקר קרקע ומים; חקר מערכות חקלאיות קדומות והקשר בין הגפן והקרקע; יצירת סיווג הדס לגיתות | |
עמוס הדס (23 בנובמבר 1935 – 10 באוגוסט 2022) היה חוקר קרקע ומים במינהל המחקר החקלאי – מכון וולקני ופרופסור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, עיתונאי יין שעסק בארכאולוגיה של הגפן והיין בארץ ישראל.
ביוגרפיה
עמוס הדס נולד בחדרה בשם עמוס אידסיס, בנם הבכור של אברהם (בבה) אידסיס, יליד רוסיה, והלה לבית צלצ'נסקי, ילידת פולין. גדל והתחנך בתל אביב ובחולון. בשנים 1953–1955 שירת בצה"ל, בתחילה בחיל השריון ולאחר מכן בחיל האוויר.[1]
לאחר שחרורו מצה"ל החל את לימודיו לתואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה באוניברסיטת תל אביב.[1] את לימודיו לתואר שני עשה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, והשלימם ב-1961. במקביל ללימודיו, החל משנת 1958, עבד בתחנה לחקר החקלאות בתפקיד לבורנט במחלקה להשקיה וטכנולוגיה של הקרקע באגף לקרקע ומים, ובשנת 1960 החל לעבוד כחוקר.
בשנים הבאות למד לתואר שלישי בחקר הקרקע והמים. עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה ב-1968, נשאה את הכותרת "תהליכי התאיידות והתייבשות בקרקעות שכבתיות".
לצד עבודתו כחוקר לימד במסגרות שונות. בשנים 1969–1980 שימש כמרצה וכמדריך בקורסים לפיזיקת הקרקע במטאורולוגיה חקלאית, במסגרת המחלקה החקלאית של השירות המטאורולוגי. ב-1980–1981 לימד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וב-1983–2005 שימש כמרצה בקורס "עיבודי קרקע" של הפקולטה לחקלאות ברחובות. מתוקף כך זכה לתואר פרופסור נלווה בפקולטה. בשנת 1993 העביר קורס השקיה מטעם מש"ב בסין וב-2003 השתתף כמרצה בקורס בנושא "שימוש במים שוליים ומים מושבים" בבייג'ינג.[2] בנוסף לכך, בשנת 2012 לימד במסגרת מגמת היין של מכללת אוהלו.
בשנים 1974–1975 ניהל את המחלקה לפיזיקה של הקרקע במכון וולקני. ב-1984 עמד בראש המועצה המדעית של המכון לקרקע ומים. כמו כן, לאורך השנים היה חבר במספר ועדות של המכון. בשנת 2000 יצא לגמלאות ממכון וולקני, אך המשיך לפעול בהתנדבות במכון לקרקע ומים.[2]
היה נשוי (משנת 1960 עד לפטירתו), לד"ר אביבה הדס (לבית פורת), אף היא חוקרת במכון וולקני, במחלקה לכימיה של הקרקע והזנת הצמח.[3] הם היו הורים לארבעה וסבים לתשעה, בהם העיתונאית שירה הדס נקר.[1]
התגורר ברחובות, מילדותו עסק בטיסנאות כתחביב. הלך לעולמו באוגוסט 2022 לאחר מאבק במחלת הסרטן, ונטמן בבית העלמין בעירו.[4]
מחקר
לאורך שנותיו כחוקר קרקע, לקח הדס חלק בפרסומם של למעלה מ-130 מאמרים ודוחות מדעיים. בשנים 1986–1993 אף כיהן כעורכו הראשי של כתב העת Soil and Tillage Research בהוצאת אלסוויר. במהלך שנות עבודתו במכון וולקני, השתתף הדס בכנסים בינלאומיים רבים ושהה לתקופות שונות בשבתונים בארצות הברית.[2]
חקר קרקע ומים
בשנותיו במכון וולקני, ריכז הדס את המחקרים בנושא התאיידות מהקרקע עם מי תהום ובלעדיהם, חקר תלות מקדמי הובלות מים, מוליכות מים ושיטות מדידה (דיפוזיות ותאחיזה). עסק במחקרים עם שותפים בנושא הקטנת התאיידות, שיפור מבנה, עיצוב תכונות קרקע והעברת חומרים פעילי שטח.
במסגרת עבודתו היה שותף בין היתר לסקר קרקעות בוונצואלה ולתוכניות מחקר בנושא עיבודי קרקע עם הטכניון. בשנות ה-80, ערך הדס מחקרים בחקר תלות מבנה קרקע בשיטות עיבודים, השפעת דרכים להצנעת שיירים על התנהגות הקרקע והתאיידות מקרקע חשופה ומעובדת. בשנות ה-90 לקח חלק בתוכנית מחקר המשותפת לטורקיה, גרמניה וישראל, שעסקה בהשקיית גידולים, הכללת שיטות השקיה שונות ואומדן יעלות ההשקיה כאמצעי בתכנון ניצול מושכל של מי הפרת. באותה תקופה גם השתתף בתוכנית מחקר משותפת עם דרום אפריקה בנושא השקיית גידולים בסווזילנד.[2]
חקר הארכאולוגיה של הגפן והיין
לאחר עשרות שנים של חקר קרקע ומים, וביתר שאת לאחר פרישתו לגמלאות, התוודע הדס לעולם היין בזכות עמיתיו אנשי היין ישראל עשהאל ומיכאל (מימי) בן-יוסף.[1] עד מהרה הפך למוקד ידע סביב הקשר שבין הגפן והקרקע ולחקר מערכות חקלאיות קדומות. הדס למד מבן-יוסף על טעימת יין, ובתורו לימד אותו רבות על קרקע וטרואר.
הדס שימש כיועץ למספר יקבים בישראל, עסק ביישוב מחלוקות ובכתיבת ניירות עמדה עבור ענף היין הישראלי, כתב מאמרים למגזינים ואתרים בתחום היין, ואף היה ממקימי איגוד יינני ישראל ב-2003. יחד עם היינן ארקדי פפיקיאן, ניסח הדס את תפילות המגדלים והייננים.[5]
במסגרת פעילותו כתב ספר המוקדש לגפן וליין בארכאולוגיה של ארץ ישראל, זאת על אף שלא היה ארכאולוג בהכשרתו הפורמלית. יחד עם המהנדס והמו"ל דני קרוננברג ועם רעייתו אביבה, הוא עסק בגיבושו של סיווג גיתות עתיקות ("סיווג הדס לגיתות") אשר הפך למקובל בקרב חוגים אקדמיים. הסיווג כולל ארבעה סוגי גיתות:[6][7]
- גת בסיסית (Basic winepress) – מתקן פשוט חצוב בסלע או מתקן בנוי, הכולל משטח דריכה משופע, ושקע או בור איגום נמוך ממנו, לאצירת התירוש.
- גת מורכבת (Modified winepress) – מתקן חצוב בסלע או מתקן בנוי, המורכב ממשטח דריכה שלו דפנות נמוכות, בור שיקוע או בור סינון ובור או בורות איגום.
- גת משוכללת (Expanded winepress) – מתקן משוכלל הכולל משטח דריכה מרכזי שלו דפנות נמוכות וסביבו מספר תאים המתנקזים אליו, וכן בור שיקוע או בור סינון, ובור או בורות איגום.
- בית גיתות (Complex winepress) – מערכת גיתות הכוללת משטחי דריכה בשני מפלסים. המשטח במפלס העליון נמצא על הגגות של תאי תסיסה מקורים במפלס התחתון. משטח הדריכה במפלס התחתון, אליו מתנקזים התאים המקורים שסביבו, הא משטח העבודה המרכזי המתנקז, דרך בור שיקוע או בור סינון, אל בור או בורות איגום.
פרסים והוקרה
- חוקר השנה של מינהל המחקר החקלאי (1984)
- עמית כבוד בחברה האמריקאית למדעי הקרקע (1986)
- פרס האיגוד הבינלאומי ליין על ספרו (2008)
- פרס מפעל חיים בתחרות טרה-וינו (2015)[8]
ספרו
- עמוס הדס, הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ ישראל, הוצאת קרוננברג, 2007.
קישורים חיצוניים
- אתר הנצחה לפרופ' עמוס הדס
הרצאתו של פרופ׳ עמוס הדס בכנס אלפא לְיַיִן תשע״ז – אוניברסיטת בר אילן, רשימת השמעה, באתר יוטיוב (5 חלקים) (אורך כולל: 66 דקות), 6 באוגוסט 2017- שיחות על יין #10 - הארכיאולוגיה של הגפן עם פרופסור עמוס הדס, סרטון בערוץ "צחי רוזנבלום", באתר יוטיוב (אורך: 01:06:06), 20 באוגוסט 2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 קובי קלייטמן, אם אין נביא, נביא אנחנו נביא, באתר איש הענבים, 21 ביוני 2015
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 הדס עמוס - מורשת, באתר מינהל המחקר החקלאי - מכון וולקני
- ^ אגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית, באתר פייסבוק, 14 בפברואר 2021
- ^ שמענו בין הגפנים 12.8.22: מייעצים לצרפתים, פרופסור עמוס הדס איננו, קצרין 2018 – כדאי או לא כדאי? תאוצת החביות הפרטיות, באתר foodis, 16 באוגוסט 2022
- ^ אדם מונטיפיורי, פרופסור עמוס הדס ז"ל - 1935–2022, באתר יינות ישראל
- ^ פרופ' עמוס הדס ז"ל וגיתות עתיקות, באתר New Tech Magazine
- ^ דני קרוננברג, סיווג הדס לגיתות עתיקות לייצור יין, באתר איש הענבים, 17 באוגוסט 2022
- ^ פרס מפעל חיים בתחרות TerraVino, באתר איש הענבים, 19 בינואר 2015
