פריץ זאוקל
ארנסט פרידריך כריסטוף "פריץ" זאוקל (בגרמנית: Ernst Friedrich Christoph "Fritz" Sauckel; 27 באוקטובר 1894 - 16 באוקטובר 1946), פושע מלחמה נאצי. "ממונה בעל סמכויות בלתי מוגבלות על כוח העבודה", ולמעשה האחראי העיקרי לשעבודם של מיליונים לעבודות כפייה, בהם מצאו רבים מהם את מותם.
ביוגרפיה
זאוקל נולד בעיירה האספוּרט (Haßfurt) על נהר המיין, בן יחיד לפקיד דואר ולתופרת. הוא התחנך בבתי ספר מקומיים, אך נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל 15 כאשר אמו נפלה למשכב. זאוקל הצטרף לצי הסוחר, ושירת בו מספר שנים. הוא הפליג לאוסטרליה כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה. ספינתו נתפסה על ידי בעלות הברית, והוא בילה את השנים 1914 עד נובמבר 1919 במחנה שבויים בצרפת.
לאחר מכן שב לגרמניה ועבד כפועל בעיר שווינפורט. הוא למד הנדסה, והצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1923 (מספר חבר 1,395). באותה השנה הוא נישא, ומנישואים אלו באו לעולם עשרה ילדים. בשנת 1925 מונה לגאולייטר (מפקד מחוז) של המפלגה בתורינגיה, והפך לחבר בממשלה המקומית בשנת 1929. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 מונה למושל תורינגיה, וחבר ברייכסטאג. ב-1934 קיבל דרגות כבוד באס אס ובאס אה. במהלך מלחמת העולם השנייה היה הממונה על ההגנה בחבל קאסל, וב-21 במרץ 1942 מונה ל"ממונה בעל הסמכויות הבלתי מוגבלות על כוח העבודה", בהמלצתו של שר החימוש אלברט שפר. הוא היה כפוף ישירות להיטלר, ודיווח גם למשרד תוכנית ארבע השנים בראשות הרמן גרינג. הוא היה האחראי לכוח העבודה בגרמניה. בשלב זה זעקו מפעלי החימוש בגרמניה לידיים עובדות, וזאוקל היה האיש שיכול לספק אותן.
זאוקל הכריז כי האמצעים שינקוט לא יונחו על ידי סנטימנטליות או רומנטיקה. הייתה זו אמירה גלוית לב שהעידה על שיטותיו של זאוקל - העברת מיליוני (כחמישה מיליון) עובדי כפייה מרוסיה ומאוקראינה, תוך ציד אנוש בערים ובכפרים, דחיסת האומללים שנתפסו אל קרונות רכבת, והסעתם אל מפעלי התחמושת שם עבדו שעות רבות ביממה, במשטר אכזרי, בתזונה בלתי מספיקה, ללא לבוש מתאים, בתנאי מזג אוויר קשים, ובהתעללות גופנית ונפשית. רבים מאד לא שרדו תנאים אלו. הוראתו של זאוקל הייתה לנצל את העובדים "במידה המקסימלית ובמחיר המינימלי". פירושה המעשי של הוראה זו הייתה כי עובדים אלו ינוצלו בעבודות כפייה עד מותם.
זאוקל עמד בלחץ מכל הכיוונים - מחד הגיעו דרישותיהם של אלברט שפר והרמן גרינג (ראש תוכנית ארבע השנים) לעוד כוח עבודה, ומאידך, טענות האס-אס כי העברת עובדי הכפייה מפריעה להם במלאכת השמדת היהודים, וטענות הצבא כי מדיניות ציד האדם שהונהגה על ידי זאוקל גורמת לאוכלוסייה להצטרף אל הפרטיזנים.
זאוקל הועמד לדין כפושע מלחמה במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשר לביצוע פשעים נגד השלום, בתכנון וביצוע מלחמה תוקפנית, בפשעי מלחמה, ובפשעים כנגד האנושות. עורך דינו במשפט היה רוברט סרווציוס, לימים עורך הדין של אדולף אייכמן במשפטו בירושלים. זאוקל הגן על "חזית העבודה" בטענה כי לא היה מדובר בניצול אלא בתהליך כלכלי של אספקת עבודה. הוא הכחיש כי היה אחראי לעבודת כפייה, או כי היה מקובל להעביד אנשים עד מותם, או להתייחס אליהם כעבדים.
הוא נמצא אשם בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, ונתלה בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946. מילותיו האחרונות היו "אני מת חף מפשע. משפטי אינו צודק. אלוקים הושע את גרמניה!".
קישורים חיצוניים
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |
