קוריאקים
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 8,022 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 רוסיה 7,953 (מפקד 2010) אוקראינה 69 (מפקד 2001) | |
| שפות | |
| רוסית וקוריאקית | |
| דת | |
| בעיקר נצרות אורתודוקסית וגם שמאניזם | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| אחרים מעממים צ'וקוטקו-קמצ'טקיים |
קוריאקים (ברוסית: коряки) הם קבוצה אתנית במזרח הרחוק הרוסי, המתגוררים בצפון חצי האי קמצ'טקה בקמצ'טקה קראי, ומאכלסים את אדמות החוף של ים ברינג וים אוחוצק. הגבולות התרבותיים של הקוריאקים כוללים את טיגילסק בדרום ואת אגן נהר אנאדיר בצפון.
הקוריאקים דומים מבחינה תרבותית לצ'וקצ'ים של הקצה הצפון-מזרחי של סיביר. השפות קוריאקית (אנ') ואליוטורית (אנ') (הנחשבת לעיתים קרובות כניב של הקוריאקית), קרובות מבחינה לשונית לשפת הצ'וקצ'י. כל השפות הללו הן חברות במשפחת השפות הצ'וקוטקו-קמצ'טקיות. הקוריאקים קשורים רחוק יותר לאיטלמנים (אנ') בחצי האי קמצ'טקה. כל העמים הללו ומיעוטים אחרים שאינם קשורים בקמצ'טקה ובסביבתה ידועים ביחד בשם קמצ'אדלים (אנ').
השכנים של הקוריאקים כוללים את האוונים (אנ') ממערב, את האליוטורים (אנ') מדרום (במצר היבשה של חצי האי קמצ'טקה), את הקרקים (אנ') ממזרח ואת הצ'וקצ'י מצפון-מזרח.
הקוריאקים מחולקים בדרך כלל לשתי קבוצות. אנשי החוף נקראים נמלאן (Береговые) כלומר 'תושבי הכפר', משום שהם חיים בכפרים. אורח חייהם מבוסס על דיג מקומי וציד יונקים ימיים. הקוריאקים שבפנים הארץ, רועי איילי הצפון, נקראים צ'בצ'ובן (чавчувен), כלומר 'עשירים באיילים'. הם נוודים יותר, עוקבים אחר העדרים בזמן שהם רועים עם עונות השנה.
לפי מפקד האוכלוסין של 2010, היו ברוסיה 7,953 קוריאקים.
אטימולוגיה
השם קוריאק היה מהמילה 'קוראק', שמשמעותה 'עם אייל הצפון (קור)' בשפה הסמוכה הצ'וקוטקו-קמצ'טקית. ההתייחסויות המוקדמות ביותר לשם 'קוריאק' נרשמו בכתביו של הקוזאק הרוסי ולדימיר אטלסוב (אנ'), שכבש את קמצ'טקה עבור הצאר ב-1695. גרסה זו של השם אומצה על ידי רוסיה במסמכי המדינה הרשמיים, ומכאן שהפך אותו לפופולרי מאז.
מקור
מקורם של הקוריאקים אינו ידוע. אנתרופולוגים שיערו שגשר יבשתי חיבר את יבשת אירואסיה ואמריקה הצפונית במהלך הפליסטוקן העליון. ייתכן שעמים נודדים חצו את ארץ הקוריאק של ימינו בדרך לאמריקה הצפונית. מדענים משערים שאנשים נדדו הלוך ושוב בין האזור הזה להיידה גוואי (אנ') לפני שעידן הקרח האחרון נסוג. הם משערים כי אבותיהם של הקוריאקים חזרו לאסיה הסיבירית מאמריקה הצפונית במהלך תקופה זו. קיים דמיון תרבותי ולשוני מסוים בין הניבכים (אנ') והקוריאקים.
היסטוריה
הקוריאקים שכנו פעם בשטח הרבה יותר גדול במזרח הרחוק הרוסי. גבולותיהם החופפים השתרעו עד לאזורי ניבך בחבל המנהלי חברובסק עד הגעת האוונים (אנ'), שדחפו אותם לאזורם הנוכחי. מגפת אבעבועות שחורות בשנים 1769–1770 ומלחמה עם קוזאקים רוסים הפחיתו את אוכלוסיית הקוריאקים מ-10,000–11,000 בשנת 1700 עד 4,800 בשנת 1800.
תחת ברית המועצות, נוצר האוקרוג האוטונומי קוריאק בשנת 1931 ונקרא על שמם של בני קבוצה אתנית זו. בהתבסס על משאל עם מקומי בשנת 2005, המחוז מוזג עם קמצ'טקה קראי החל מ-1 ביולי 2007.
תרבות
.jpg)
.jpg)
משפחות התקבצו בדרך כלל בקבוצות של שש או שבע, ויצרו להקות. לצ'יף הנומינלי לא הייתה סמכות דומיננטית, והקבוצות הסתמכו על קונצנזוס כדי לקבל החלטות, בדומה לשוויון נפוץ בקבוצות קטנות.
חייהם של האנשים בפנים הארץ נסבו סביב איילי הצפון, מקור המזון העיקרי שלהם. הם גם השתמשו בכל חלקי גופו לייצור חומרי תפירה ובגדים, כלים וכלי נשק. הבשר נאכל בעיקר צלוי והדם, מח העצם והחלב נשתו או נאכלו נא. הכבד, הלב, הכליות והלשון נחשבו למעדנים. אלתית ודגי מים מתוקים (אנ') אחרים, כמו גם פירות יער ושורשים שיחקו תפקיד מרכזי בתזונה, שכן בשר האיילים לא הכיל כמה ויטמינים ומינרלים נחוצים, וגם לא סיבים תזונתיים, הדרושים כדי לשרוד בטונדרה הקשוחה.
כיום קונים הקוריאקים גם מזון מעובד, כמו לחם, דגנים ושימורי דגים (אנ'). הם מוכרים כמה איילים מדי שנה תמורת כסף, אבל יכולים להשלים את עדריהם בגלל האוכלוסייה הגדולה של איילים.
הבגדים היו עשויים מעורות איילים, אך כיום גברים ונשים מחליפים את זה לעיתים קרובות בבד. הגברים לבשו מכנסיים רחבים וחולצת עור, שלעיתים קרובות היה מחובר אליה ברדס, מגפיים וכובעים מסורתיים מעור אייל. הם עדיין משתמשים במגפיים ובכובעים. הנשים לבשו אותו דבר כמו הגברים, אבל עם חולצה ארוכה יותר שמגיעה עד השוקיים. כיום נשים לרוב לובשות מטפחת ראש וחצאית, אך לובשות את גלימת עור האיילים במזג אוויר קר.
הקוריאקים חיו באוהלים בעלי צורת כיפה, הנקראים ג'ג'אנגה, או יראנגה (מהמונח הצ'וקצ'י המפורסם יותר) בדומה לטיפי של האינדיאנים של המישורים האמריקאיים, אך פחות אנכיים, בעוד שחלקם חיו ביורטות. המסגרת כוסתה בעורות רבים של איילים. משפחות מעטות עדיין משתמשות ביארנגה כמגורים, אך חלקן משתמשות בהן למסעות לטונדרה. במרכז היארנגה הייתה מדורה, אשר הוחלפה בתנור ברזל. מיטות עורות איילים ממוקמות ממזרח למדורה. הם השתמשו בארונות קטנים לאחסון מזון, ביגוד וחפצים אישיים של המשפחות.
תחבורה
קוריאקים בפנים הארץ רכבו על איילי צפון כדי להתנייד, הם כרתו את הקרניים שלהם כדי למנוע פציעות. הם גם הרכיבו לצוות של איילים רתמות והצמידו אותם למזחלות כדי להעביר סחורות ואנשים בעת העברת המחנה. כיום הקוריאקים משתמשים באופנועי שלג לעיתים קרובות יותר מאיילים. רוב התחבורה הבין-כפרית היא באוויר או בסירה, אם כי כלי רכב משמשים לנסיעות לכפרים שכנים.
הם פיתחו נעלי שלג, בהן השתמשו בחורף (ועדיין עושים זאת) כשהשלג עמוק. נעלי שלג מיוצרות על ידי קשירת גיד איילים ורצועות עור לקליפת שדר בצורת מחבט טניס או חישוק מערבה בוכייה. רצועות הגידים משמשות להצמדת הנעל לכף הרגל.
ילדים למדו לרכוב על אייל, מזחלת ולהשתמש בנעלי שלג בגיל צעיר מאוד.
הקוריאקים האחרים היו יורדי ים מיומנים שצדו לווייתנים ויונקים ימיים אחרים.
דת
קוריאקים מאמינים בישות עליונה שאותה הם מכנים בשמות שונים: ŋajŋənen (יקום/עולם), ineɣitelʔən (מפקח), ɣət͡ɕɣoletənvəlʔən (מאסטר-של-העולם העליון), ɣət͡ɕɣolʔən (אחד במרומים). הוא נחשב כמי שמתגורר בגן עדן עם משפחתו וכאשר הוא רוצה להעניש את האנושות על מעשים לא מוסריים, הוא נרדם ובכך מותיר את האדם חשוף לציד לא מוצלח ולמחלות אחרות.[1] המיתולוגיה הקוריאקית מתמקדת בשמאן העל-טבעי קוויקיל (העורב הגדול), אשר נוצר על ידי הישות העליונה כאדם הראשון והמגן של הקוריאק. מיתוסים של העורב הגדול נמצאים גם בדרום-מזרח אלסקה בתרבות הטלינגיט, ובקרב ילידי היידה, צימשיאן ושאר העמים הילידים בחוף הצפון-מערבי של אמריקה הצפונית.
סביבה
אדמות קוריאק הן הרים וטונדרה וולקנית. עצים מחטניים גדלים ליד האזורים הדרומיים לאורך החוף של "מפרץ שלחובה" של ים אוחוצק. האזורים הצפוניים בפנים הארץ קרים הרבה יותר, שם גדלים רק שיחים שונים, אך די בהם כדי לקיים נדידת איילים. הטמפרטורה הממוצעת בחורף היא 13- מעלות צלזיוס בעוד בקיץ הקצר היא +12 מעלות צלזיוס. השטח המיוער לפני הקולוניזציה הרוסית היה 301,500 קילומטרים רבועים, המקביל בערך למחוז קוריאק, שהמרכז המנהלי שלו הוא פלנה. כיום הקוריאקים הם קבוצת המיעוט הגדולה ביותר עם 8,743 איש. אוכלוסיית החבל המנהלי היא כיום רובה רוסית אתנית, צאצאים של המתיישבים הקוזאקים.
קישורים חיצוניים
- קוריאקים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Jochelson, Waldemar (1904). "The Mythology of the Koryak". American Anthropologist. 6 (4): 413–425. doi:10.1525/aa.1904.6.4.02a00010. JSTOR 659272.
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
