קרב פייב פורקס
| מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1 באפריל 1865 – 1 באפריל 1865 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב בית המשפט של דינווידי | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב פיטרסבורג השלישי | |||||||||||||||||
| מקום | פייב פורקס, מחוז דינווידי, וירג'יניה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לצבא האיחוד | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
קרב פייב פורקס (באנגלית: Battle of Five Forks) נערך ב-1 באפריל 1865 דרומית-מערבית לפיטרסבורג, וירג'יניה, סביב צומת הדרכים של פייב פורקס במהלך השלבים הסופיים של מערכת ריצ'מונד-פיטרסבורג (הידוע גם כמצור על פיטרסבורג) ופתיחתה של מערכת אפומטוקס אשר סיימה את מלחמת האזרחים האמריקנית.
במהלך הקרב הביס הקורפוס החמישי שהשתייך לארמיית הפוטומק של צבא האיחוד בפיקודו של מייג'ור גנרל פיליפ שרידן את כוחות צבא הקונפדרציה מארמיית צפון וירג'יניה בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' פיקט. כוחות האיחוד הסבו יותר מ-1,000 נפגעים לכוחות הקונפדרציה ולקחו בשבי בין 2,400 ל-4,000 איש. בזכות כיבוש פייב פורקס השתלט צבא האיחוד על קטע ממסילת הצד הדרומי של וירג'יניה ובכך חסם נתיב אספקה חיוני אל פיטרסבורג ודרך מילוט אפשרית מתוכה עבור כוחות הקונפדרציה.
לקרב בפייב פורקס קדמו שני קרבות שנערכו בו זמנית רק יום אחד לפני כן: בקרב דרך וייט אוק (Battle of White Oak Road) הדפו הרגלים של הקורפוס החמישי את קו ההגנה העיקרי באגף ימין של ארמיית צפון וירג'יניה, דרומית-מערבית לפיטרסבורג. בקרב בית המשפט של דינווידי עמדו פרשיו של שרידן מול התקפת כוחותיו של פיקט וטקטית הפסידו בקרב, אך גם ספגו פחות אבידות, לא התפזרו והמשיכו להחזיק בשטח. עם רדת החשיכה הוסיפו כוחותיו של שרידן להחזיק בקו הגנה כ-1.2 ק"מ צפונית לבית המשפט של דינווידי. בלילה שלאחר קרב בית המשפט תגברו כוחות חיל רגלים את קו ההגנה שיצרו פרשי האיחוד, מה שגרם לפיקט לסגת עם כוחותיו לקו הגנה חדש באורך 2.82 ק"מ שנערך משני צדדיו של צומת הדרכים של דרך וייט אוק, דרך סקוט ודרך בית המשפט של דינווידי בפייב פורקס. פקודתו של מפקד ארמיית צפון וירג'יניה, הגנרל רוברט אדוארד לי, לפיקט הייתה להגן על הצומת בשל חשיבותה האסטרטגית כמפתח לנתיב אספקה ונסיגה.
המתקפה בפייב פורקס החלה בסביבות השעה 13:00, כאשר אש נורתה על ידי חיילים מהדיוויזיות בפיקודם של הבריגדיר גנרלים תומאס דבין וג'ורג' קסטר שחסו בשטח מיוער סמוך לביצורי הקונפדרציה. האש רתקה את חיילי הקונפדרציה שבקו החזית ובאגף הימני בעמדותיהם בעוד הגוף העיקרי של חיילי הקורפוס החמישי, בפיקודו של מייג'ור גנרל גאוורנור קמבל וורן (Gouverneur K. Warren), תקף את אגפם השמאלי לאחר התארגנות של כשעתיים.
בזמן ששרידן כעס על הדחייה בפתיחת המתקפה העיקרית בשל אור היום המועט שנותר ותחמושתם האוזלת של הפרשים החל הקורפוס החמישי לנוע בשעה 16:15. באותה שעה שהו פיקט ומפקד כוח הפרשים שלו, מייג'ור גנרל פיציו לי (Fitzhugh Lee), כ-2.5 ק"מ מצפון לקו ההגנה של הקונפדרציה, מכיוון שלא ציפו ששרידן יתקוף בשעה כה מאוחרת של היום. צל אקוסטי שנגרם כתוצאה מהיערות העבותים ומתנאי לחות כבדה מנע מהם לשמוע את קולות שלב הפתיחה של מתקפת כוחות האיחוד. בנוסף, לא עדכנו פיקט ולי את קציניהם במורד שרשרת הפיקוד על מיקומם המדויק מאחורי קו החזית.
בשל חוסר מידע והעדר סיור מודיעיני מכין לא איתרו שתי דיוויזיות של האיחוד את המקום שבו היו אמורות לתקוף באגף השמאלי של הגנת הקונפדרציה, אך בסופו של דבר סייעה להן טעות זו באיגוף קו ההגנה ותקיפתו מעורפו. בעוד הדיוויזיה בפיקודו של בריגדיר גנרל רומיין איירס תוקפת חזיתית ומביסה את החיילים שהגנו על האגף, הצטרפה ללחימה הדיוויזיה בפיקודו של בריגדיר גנרל צ'ארלס גריפין, שהתאוששה מטעות הניווט שלה, וסייעה בחיסול קווי הגנה מאולתרים נוספים של הקונפדרציה, והדיוויזיה של בריגדיר גנרל סמיואל קרופורד אשר תקפה מצפון לשדה הקרב, חסמה את דרך פורד ואז שבה דרומה לפייב פורקס וסייעה גם כן בחיסול כיסי ההתנגדות האחרונים. חיל הפרשים של האיחוד הצליח פחות במשימתו ומרבית פרשי הקונפדרציה הצליח להימלט בעוד רוב חיילי הרגלים נפגעו או נפלו בשבי. על אף הקרב המוצלח הדיח שרידן את מפקד הקורפוס וורן בטענה של חוסר במנהיגות, חוסר התלהבות ואיטיות, כמו גם בשל משקעי עבר ועימות על רקע אישי בין השניים (ועדה שחקרה את האירוע לאחר המלחמה מצאה שוורן הודח שלא בצדק)[3]. לאחר הקרב החזיק האיחוד בפייב פורקס ובדרך המובילה למסילת הצד הדרומי וגנרל גרנט הורה על מתקפה כללית למחרת היום.
תבוסתו של פיקט בפייב פורקס ופריצת קווי ההגנה של הקונפדרציה בפיטרסבורג בקרב שנערך למחרת הכריחו את הגנרל לי לנטוש את קווי הביצורים סביב פיטרסבורג ואת בירת הקונפדרציה ריצ'מונד ולהתחיל בנסיגה, במהלכה התקיימו מספר קרבות נוספים בין הארמייה שלו לכוחות האיחוד הרודפים. המערכה הסתיימה בכניעתה של ארמיית צפון וירג'יניה לאחר קרב בית המשפט של אפומטוקס ב-9 באפריל 1865.
רקע
מערכת אוברלנד והמצב האסטרטגי
באמצע יוני 1864, במפקדתו הסמוכה לקולד הארבור, עמד הגנרל יוליסס גרנט, מפקד צבא האיחוד אשר לחם כנגד צבא הקונפדרציה, בפני דילמה אסטרטגית: תחת שליטתו עמדה ארמיית הפוטומק, בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' מיד, כנגד 66,000 אנשי ארמיית צפון וירג'יניה, בפיקודו של גנרל רוברט אי לי, לאחר מערכה בת חודש של קרבות קשים ועקובים מדם, אשר נקראה מערכת אוברלנד (Overland Campaign). מאז ה-4 במאי, עת חצו 100,000 אנשיו של מיד את נהר רפידאן מערבית לפרדריקסברג שבוירג'יניה וצעדו דרומה, עמדו שני הצבאות היריבים במגע כמעט קבוע. גרנט ביקש לגבור על כוחות צבא הקונפדרציה באמצעות עדיפותו המספרית של צבאו, אך הגנרל לי הדף בהצלחה את כל הניסיונות לאגפו בסדרה של קרבות: וילדרנס (5-6 במאי), ספוטילבניה (8-21 במאי) וצפון אנה (23-26 במאי). לאחר כל קרב, ניסה גרנט לתמרן את צבאו סביב האגף הימני של צבאו המחופר של לי על מנת לאלצו לנטוש את עמדותיו ולצאת לקרב בשטח פתוח. גנרל לי עצר ניסיונות אלה בהצלחה רבה והמשיך לחצוץ בין צבא האיחוד לבירת הקונפדרציה, ריצ'מונד[4].
ב-26 במאי 1864 פקד גרנט על ארמיית הפוטומק לצעוד לכיוון דרום-מזרח, לחצות את נהר פמונקי (Pamunkey) ולנוע לכיוון ריצ'מונד. ב-31 במאי הגיעו כוחות החוד של הארמייה אל צומת הדרכים של קולד הארבור, כ-14 ק"מ צפונית-מזרחית לבירת הקונפדרציה. מולם נערכו מבעוד מועד חייליו ותיקי הקרבות של לי בעמדות הגנה חזקות. לאחר כמה ניסיונות עקרים ב-1 וב-2 ביוני, הורה גרנט על מתקפה כללית כנגד קו הביצורים באורך 11 הק"מ של כוחות הקונפדרציה בבוקר ה-3 ביוני. המתקפה הסתיימה באסון עבור צבא האיחוד, עם כ-6,000 הרוגים ופצועים לעומת כ-1,500 נפגעים בלבד שספגו אנשי צבא הקונפדרציה, אשר הוסיפו לחסום את הדרך לעבר ריצ'מונד. אף על פי כן כבר איבד לי, מקרב וילדרנס ואילך, כ-30,000 איש, אבידות שלא ניתן היה למלא בקלות[5].
גרנט התחבט בשאלה כיצד להכריע את צבאו של לי ולכבוש את ריצ'מונד באמצעות ארמייה שכבר איבדה כ-55,000 איש מאז חצתה את נהר רפידאן. בנוסף היה על גרנט לקחת בחשבון את המצב הפוליטי בארצו. בשל האבידות הכבדות שנגרמו לצבא הצפון כתוצאה מהטקטיקה בה השתמש גרנט, החל המורל במדינות הצפון לרדת וגברה הביקורת כנגדו על כך שארמיית הפוטומק נמצאת בדיוק באותה נקודה בה עמדה מול ריצ'מונד ב-1862 תחת פיקודו של ג'ורג' מקללן במערכת חצי האי, אך עם שיעור אבידות נמוך בהרבה. לאחר חודש של לחימה נראה היה שניצחון האיחוד עדיין אינו קרוב, והתעורר החשש שציבור הבוחרים הממורמר יביע את מחאתו כנגד הנשיא אברהם לינקולן בבחירות הקרבות[6].
מן העבר השני, שררה בקרב חיילי ומפקדי הקונפדרציה אופטימיות לנוכח האבידות הכבדות אותן הסבו לצבא האיחוד וההצלחה בהגנה על בירתם. באותו זמן נחסמו גם כוחות נוספים של צבא האיחוד באזור עמק השננדואה ולאורך נהר ג'יימס, דרומית לריצ'מונד. מרבית חיילי צבא הקונפדרציה נותרו במורל גבוה ובטחו ביכולתם לנצח את חיילי האיחוד. עם זאת, היה קיים קושי רק למלא את האבידות בשל המחסור בכוח אדם, ובנוסף איבד לי מספר גדול של קצינים מנוסים מאז החלו הקרבות. לי לא פקפק ביכולתם של חייליו להלחם מאחורי ביצורים אך סיכם כי "יש צורך במשהו נוסף, מעבר להיצמדות לעמדות הגנה". גם לאחר הניצחון בקולד הארבור, היה לי מודאג בשל כוחו של צבא האיחוד, מהלומותיו התכופות של גרנט והאיום המתמשך על ריצ'מונד, והעריך כי אם לא תושמד ארמיית הפוטומק לפני שתגיע אל נהר ג'יימס, תהפוך המערכה למצור שסיומו הוא רק שאלה של זמן[7].
גרנט משנה טקטיקה
לאחר קולד הארבור החליט גרנט על שינוי בטקטיקה, ולהתמקד בניסיונות לפגוע בקווי האספקה של הקונפדרציה באזור וירג'יניה במטרה לאלץ את לי לנטוש את עמדותיו בריצ'מונד. גרנט קיווה שפעולה זו תגרום לארמיית צפון וירג'יניה לצאת לשטח פתוח, שם יבוא יתרונו המספרי של צבא האיחוד לידי ביטוי. כצעד ראשון בכיוון זה, אך גם כהסחה לפעולות עתידיות, שלח גרנט ב-7 ביוני את מייג'ור גנרל פיליפ שרידן בראש כוח פרשים בעוצמה של שתי דיוויזיות במטרה לפשוט ולפגוע במסילת הברזל המרכזית של וירג'יניה המובילה אספקה אל ריצ'מונד בשארלוטסוויל. ב-11 ביוני נתקלו אנשיו של שרידן בכוח הפרשים העיקרי של הקונפדרציה כ-40 ק"מ מזרחית לשארלוטסוויל ולאחר קרב תחנת טרוויליאן שנמשך יומיים (ונחשב לקרב הארוך והקטלני ביותר בו השתתפו פרשים בלבד במלחמה), נאלצו לסגת מזרחה ולחבור בחזרה אל ארמיית הפוטומק, מזרחית לריצ'מונד[8].
המאמץ העיקרי בתוכנית כלל את חציית הנהר ג'יימס, תוך הטעיית לי אשר ימשיך להחזיק את כוחותיו מצפון לנהר, על ידי ארמיית הפוטומק, חדירה אל תוך דרום וירג'יניה ולכידה מהירה של העיר פיטרסבורג, השוכנת כ-38 ק"מ דרומית לריצ'מונד. פיטרסבורג, שהייתה העיר השביעית בגודלה במדינות הדרום, הייתה מוגנת באותה עת על ידי כוחות קטנים בלבד ושמשה כמרכז תחבורתי חשוב למערכת האספקה של הקונפדרציה בווירג'יניה. שלוחה של מסילת הברזל של הצד הדרומי יצאה מהעיר וחיברה בין פיטרסבורג לסיטי פוינט, כ-16 ק"מ צפונית לה על גדות נהר הג'יימס, וקטע המסילה שיצא מן העיר לכיוון דרום-מזרח חיבר אותה אל נורפוק. מסילת הברזל של הצד הדרומי קישרה גם בין פיטרסבורג ללינצ'בורג, כ-160 ק"מ מערבה, ומשם גם אל אזורי אספקה רחוקים יותר בטנסי. קו מסילת הברזל החיוני בין פיטרסבורג לולדון קישר את צבאו של לי עם צפון-קרוליינה, ובעיקר עם נמל וילמינגטון, היכן שהסתיימה המסילה. מסילה יחידה קישרה בין פיטרסטבורג לר'יצמונד. אף על פי שהאספקה לריצ'מונד יכלה להגיע לעיר גם דרך מסילת הברזל המרכזית של וירג'יניה ודרך המסילה מדאנוויל, העריך גרנט כי הפגיעה באספקה לריצ'מונד באמצעות כיבוש פיטרסבורג תפגע באופן חמור ביכולתו של צבא הקונפדרציה להתנגד לצבא האיחוד, דבר שיוביל לתבוסתו של לי[9].
ניסיונות כיבוש ראשונים והמצור על פיטרסבורג
על אף החששות שחציית נהר ג'יימס תותיר את וושינגטון די. סי. חשופה להתקפה, אישר הנשיא לינקולן את תוכניתו של גרנט. הצעד השלישי בתוכניתו של גרנט בניסיון להבטיח כיבוש מהיר של פיטרסבורג, כלל שימוש בארמיית נהר הג'יימס, בפיקודו של מייג'ור גנרל בנג'מין באטלר. מספר שבועות קודם לכן נחתו 35,000 אנשי הארמייה בחצי האי ברמודה האנדרד (Bermuda Hundred) השוכן בין הנהרות ג'יימס ואפומטוקס דרומית לריצ'מונד, שם קיבלו אספקה באמצעות ספינות צי האיחוד. בנוסף, נחתו כוחותיו של באטלר בסיטי פוינט, בגדתו הנגדית של הנהר ג'יימס. בזמן שתקפה ארמיית הפוטומק את ארמיית צפון וירג'יניה בוילדרנס, הוביל באטלר, שהיה מינוי פוליטי ובעל יכולת צבאית ויוזמה דלים ביותר, 22,000 מאנשיו לעבר פיטרסבורג, זאת בניגוד לפקודות שקיבל לנוע לעבר ריצ'מונד. בסדרה של עימותים מול כוחות נחותים בהרבה במספרם של צבא הקונפדרציה, בפיקודו של מייג'ור גנרל פ.ג.ט. בורגארד, נסוג באטלר מאזור פיטרסבורג, החזיר את חייליו לברמודה האנדרד והורה להם לחפור קו הגנה לרוחבו של חצי האי, מצפון לדרום, ולאחר מכן חדל מכל פעילות התקפית[10].
ב-9 ביוני ניסה באטלר לכבוש את פיטרסבורג באמצעות כוח בן כ-6,500 איש בפיקודו של מייג'ור גנרל קווינסי גילמור, אך לכוח זה ניתן זמן מועט ביותר להתארגנות להתקפה. מנגד, הצליח כוח מאולתר בן כ-1,000 איש, שהורכב מחיילי הקונפדרציה, אנשי המיליציה של העיר ואזרחים מתנדבים להדוף את התקפת הכוח של גילמור עד שעות אחר הצהריים של אותו יום. התיאום הלקוי בין כוחות האיחוד מנע מתקפה מתואמת ובאטלר החמיץ את ההזדמנות לכבוש את פיטרסבורג לפני שהצליחו שלטונות הקונפדרציה לתגבר את העיר. בתגובה לכישלונו, הדיח באטלר את גילמור מהפיקוד ברגע ששבו אנשיו אל קווי האיחוד[11].
מערכת פיטרסבורג-ריצ'מונד (המכונה גם המצור על פיטרסבורג) אשר ארכה 292 יום, החלה כאשר עזבו הקורפוסים של ארמיית הפוטומק את קו הביצורים בו החזיקו בקולד הארבור ב-12 ביוני מבלי שנתגלו, נעו במסע מזורז וחצו ב-14 ביוני וב-15 ביוני את נהר ג'יימס, בעזרת סירות וגשר פונטון באורך 640 מטר אותו הקימו במהירות אנשי ההנדסה ביום הקודם, כאשר הם מאיימים על פיטרסבורג[12]. לי למד על תנועת כוחות האיחוד רק ב-13 ביוני, אך לא ידע לאן מועדות פניהם ולכן הציב את אנשיו כדי להגן על המבואות הדרום-מזרחיים של ריצ'מונד, בעוד פרשי צבא האיחוד שנותרו מאחור כהסחה מתעמתים עימם. באותו הזמן נאלץ לי לשלוח תגבורת לעזרת הכוחות המוצבים בעמק השננדואה ומול ברמודה האנדרד, וכתוצאה מכך נאלץ להתייצב מול צבאו של גרנט בכוחות שמספרם הופחת[13].
ארמיות צבא האיחוד נכשלו בנסיונן השני לכבוש את פיטרסבורג בין ה-15 ל-18 ביוני 1864, כאשר עדיין הייתה מוגנת בידי כוחות דלילים יחסית של הקונפדרציה[14], וכתוצאה מכך נאלץ גנרל גרנט לנהל מלחמת חפירות והתשה שבמהלכה ניסו כוחות האיחוד להחליש את כוחות צבא הקונפדרציה הקטן מהם, להשמיד או להפריע למקורות ולקווי אספקה אל פיטרסבורג וריצ'מונד ולגרום למגינים הנחותים במספרם, אשר הלך והתדלדל ככל שעבר הזמן, למתוח את קווי ההגנה שלהם עד לנקודת שבירה. כוחות צבא הקונפדרציה הצליחו להגן על ריצ'מונד ועל מרכז האספקה וצומת מסילות הברזל החשוב של פיטרסבורג במשך למעלה מתשעה חודשים, כנגד כוח שעלה עליהם במספרו באמצעות אימוץ אסטרטגיה הגנתית, הזזת כוחות מהירה לחזיתות פעילות ושימוש מיומן בחפירות ובביצורי שדה[15][16].
המצב האסטרטגי בפברואר 1865
לאחר קרב האטצ'רס ראן (Battle of Hatcher's Run), שנערך בין ה-5 ל-7 בפברואר 1865, הגיעו כוחות האיחוד למרחק של כ-5 ק"מ מיעדם, מסילת הצד הדרומי. כוחות הקונפדרציה הצליחו לשמור את קווי התקשורת שלהם מערבה פתוחים, אך קו ההגנה התארך ב-6.4 ק"מ נוספים, ולגנרל לי נותרו רק עתודות מעטות כדי לאייש אותו במידה מספקת. בנוסף, נותרו המחסור באספקה ועריקות חיילים בעיה כרונית, בעוד המצב האסטרטגי מחמיר גם כן. בדצמבר 1864 כבש מייג'ור גנרל ויליאם טקומסה שרמן את סוואנה שבג'ורג'יה ובינואר 1865 נכבשה פורט פישר על ידי כוחותיו של מייג'ור גנרל אלפרד טרי, שניתק את הקונפדרציה מהמוצא לים מהנמל היחיד שעוד נותר לה בוילמינגטון, כאשר העיר עצמה נפלה לידי מייג'ור גנרל ג'ון סקופילד ב-22 בפברואר. ב-17 בפברואר כבש שרמן את בירת דרום קרוליינה, קולומביה, והעלה את בתיה באש. לי ידע כי הצלחות האיחוד בקרוליינות יביא להשמדת הארמייה שלו, אשר נשען על אספקת מזון, מספוא וחומרי לחימה ממדינות אלה, ושאף "לאחד את הארמיות לצבא אחד מכיוון שבנפרד לא היה אף כוח מסוגל להשיג התקדמות". לי הזהיר את נשיא הקונפדרציה ג'ון דייוויס שייתכן ובשל התקדמותו של שרמן ולחצו המתמיד של גרנט יהיה עליהם לנטוש את פיטרסבורג וריצ'מונד[17][18].
ב-6 בפברואר מינה דייוויס את לי למפקד העליון של צבא הקונפדרציה, אם כי בשלב זה הייתה יכולתו של האחרון לכוון את כוחותיו מוגבלת. לאחר כשבועיים מינה לי את הגנרל ג'וזף אי. ג'ונסטון (Joseph E. Johnston) למפקד כל כוחות הקונפדרציה בקרוליינות, בעיקר במטרה למנוע משרמן, סקופילד וטרי לאחד את כוחותיהם ולצעוד צפונה כדי לחבור לגרנט. לי החל לשקול את הרעיון של נטישת ריצ'מונד וחבירה אל כוחותיו של ג'ונסטון על מנת להביס את שרמן וגרנט בנפרד[17][19].
בתחילת מרץ קיבל לי חדשות רעות נוספות מעמק שננדואה: בקרב ויינסבורו שנערך ב-2 במרץ הביסו כוחותיו של מייג'ור גנרל פיליפ שרידן את צבאו של לוטננט גנרל ג'ובאל ארלי, ניתקו את ריצ'מונד ממקור אספקה חשוב נוסף ושחררו 20,000 חיילים מצבא האיחוד לפעולה כנגד ריצ'מונד. מכיוון שממשלו של דייוויס סירב לנסות להגיע להסדר פוליטי אשר לא יבטיח במסגרתו עצמאות לקונפדרציה, החליט לי לבצע פריצה דרך קווי המצור של צבאו של גרנט. במקביל הזהיר לי את דייוויס שנפילתה של בירת הקונפדרציה הופכת לסבירה עם כל יום שחולף[17][20].
ההתקפה על פורט סטידמן
לי ידע שעמדותיו יהפכו בקרוב לבלתי ניתנות להגנה ושהסיכוי הטוב ביותר להמשיך את המלחמה יהיה שחלק מצבאו יעזוב את גזרת ריצ'מונד-פיטרסבורג, ישיג מזון ואספקה בדאנוויל או בלינצ'בורג שבוירג'ניה ויחבור לצבאו של ג'ונסטון כנגד כוחותיו של ויליאם טקומסה שרמן בצפון-קרוליינה. אם יובס שרמן במהירות, יוכלו כוחות הקונפדרציה לשוב על עקבותיהם ולהתעמת עם גרנט לפני שיספיק לאחד את צבאו עם הראשון. לי החל בהכנות למבצע והודיע לנשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס ולשר המלחמה ג'ון ברקינרידג' על מסקנותיו ועל תוכניתו[17][21].
בשל לחץ מצידו של ג'פרסון לשמור על כוחו בריצ'מונד וחוסר יכולת לנוע ביעילות בדרכים הבוציות של החורף, קיבל לי את תוכניתו של מייג'ור גנרל ג'ון גורדון לתקוף את מבצר האיחוד בפורט סטידמן, על מנת לשבור את קווי האיחוד מזרחית לפיטרסבורג או לפחות לגרום לגרנט לקצר את קווי ההגנה שלו. אם הייתה התוכנית מצליחה היה לי יכול לקצר את קווי ההגנה שלו עצמו ולשלוח כוח משמעותי כדי לסייע לג'ונסטון[17][22][23][24].
מתקפת הפתע של גורדון על פורט סטידמן בדימדומי בוקר ה-25 במרץ 1865 כבשה את המבצר, לכדה שלוש סוללות תותחים ויותר מ-500 שבויים והסבה כ-500 נפגעים לכוחות צבא האיחוד. הקורפוס התשיעי בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון פארק הגיב מייד בהתקפת נגד, לכד מחדש את המבצר והסוללות והכריח את כוחות הקונפדרציה לשוב לעמדותיהם הקודמות, כאשר במספר מקומות אף נאלצו לסגת מעמדות ההתרעה הקדמיות שלהם (Picket Line). הקורפוס התשיעי הסב כ-4,000 אבידות, כולל כ-1,000 שבויים, שצבא הקונפדרציה לא היה יכול להרשות לעצמו לספוג[25][26][27][28].
ניצחון הקורפוסים השני והשישי בשעות אחר הצהריים של ה-25 במרץ בקרב חוות ג'יימס הביא לתפיסת קווי ההתרעה הקדמיים של הקונפדרציה סמוך לטחנת הרוח של ארמסטרונג והאריכו את קצה הקו השמאלי של האיחוד בכ-400 מטרים נוספים, מה שהביא את הקורפוס השישי למרחק של כ-800 מטרים מקו הביצורים העיקרי של הקונפדרציה. לאור תבוסת כוחותיו בפורט סטידמן ובחוות ג'יימס ידע לי שגרנט יניע את כוחותיו לעבר קו האספקה היחיד שנותר, מסילת הצד הדרומי ודרך הקורות של בוידטון (Boydton Plank Road) מערבית לפיטרסבורג, פעולה שאם תצליח תנתק את כל דרכי הנסיגה מפיטרסבורג ומריצ'מונד[29][30].
תחילת מערכת אפומטוקס
פקודותיו של גרנט
ב-24 במרץ, יום לפני מתקפת הקונפדרציה בפורט סטידמן, כבר הכין גרנט תוכנית התקפה אשר נועדה להיפתח ב-29 במרץ 1865. מטרות התוכנית היו משיכת כוחות הקונפדרציה לקרב בשדה הפתוח בו יובסו, קרוב לוודאי, ואם יישארו בעמדות ההגנה שלהם ינתקו כוחות האיחוד את קווי התקשורת, הדרכים ומסילת הברזל שנותרו המובילות אספקה אל פיטרסבורג וריצ'מונד[31]. ב-27 במרץ נפגשו גרנט ושרמן בסיטי פוינט, כאשר האחרון ציין כי כוחותיו יהיו מוכנים להתחיל בתנועתם מצפון קרוליינה לעבר וירג'יניה ב-10 באפריל. שרמן הציע לתקוף את מפגש מסילות הרכבת אשר קישרו בין ריצ'מונד לדאנוויל ובין פיטרסבורג ללינצ'בורג בבורק (Burke), או לחלופין לחבור אל ארמיית הפוטומק כדי לתקוף ישירות את ריצ'מונד. גרנט אישר את תוכניתו של שרמן, אם לא יקבל הוראות חדשות עד למועד תחילת תנועתו, והסביר על תוכנית ההתקפה של ה-29 במרץ. מכיוון שהעריך שלי ינסה לבצע נסיגה מעמדותיו בחסות החשיכה, ובעיקר לאחר שישמע על תנועת כוחותיו של שרמן, החליט גרנט שלא להמתין ולפתוח במתקפה המתוכננת של ה-29 במרץ[32]. התקפת הקונפדרציה על פורט סטידמן לא שינתה את תוכניותיו של גרנט; האיחוד לא איבד שטח כתוצאה מקרב זה, לא צמצם את קו ההגנה שלו והאבידות שספג היוו רק אחוז קטן מכוחו.
על פי תוכניתו של גרנט יצא בליל ה-27 במרץ מפקד ארמיית נהר ג'יימס, גנרל אדוארד אורד, ועימו כוח שכלל שלוש דיוויזיות רגלים ודיוויזיית פרשים מהקורפוסים ה-24 וה-25, אשר החזיקו בעמדות בקו החזית סמוך לריצ'מונד, להחליף את כוחות הקורפוס השני בפיקודו של מייג'ור גנרל אנדרו האמפריז בקצה הדרום-מערבי של קו החזית מול פיטרסבורג לפני שינוע האחרון מערבה. התנועה בוצעה בחשאי ובהצלחה רבה עד כדי כך שרק ב-2 באפריל נודע הדבר לפיקוד צבא הקונפדרציה[33].
צעד זה שחרר שני קורפוסים מארמיית הפוטומק בפיקודו של ג'ורג' מיד לפעולה התקפית כנגד אגפו הימני של לי וקווי האספקה שלו: הקורפוס השני של האמפריז והקורפוס החמישי בפיקודו של מייג'ור גנרל וורן. גרנט פקד על שני הקורפוסים, בצירוף קורפוס הפרשים של מייג'ור גנרל פיליפ שרידן (שנקראה עדיין ארמיית השננדואה), ותחת פיקודו הכולל של שרידן, לנוע מערבה. כוח הפרשים של שרידן הורכב משתי דיוויזיות בפיקודם של הבריגדיר גנרלים תומאס דבין וג'ורג' ארמסטרונג קסטר (שהיה בעל דרגת ייצוג של מייג'ור גנרל), כאשר בריגדיר גנרל (בעל דרגת ייצוג של מייג'ור גנרל) וסלי מריט שימש כמפקדו הלא-רשמי של הקורפוס, ודיוויזיה נוספת בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' קרוק שהועברה מארמיית הפוטומק. מטרותיו של גרנט לא השתנו, ואף על פי שחשב כי אין זה סביר שצבא הקונפדרציה יתפתה לצאת לקרב בשטח הפתוח, קיבל שרידן הוראה לנוע סביב האגף הימני, בתמיכת הקורפוסים השני והחמישי, אשר יתפסו עמדות באזור בית המשפט של דינווידי. רק אם יישארו כוחות הקונפדרציה בעמדותיהם יהיה על שרידן לתקוף את אזור מסילת הברזל של הצד הדרומי ומסילת הברזל של דאנוויל ולהשמיד את קווי אספקה אלה מערבה ככל האפשר. לאחר ביצוע משימות אלה היה על שרידן לשוב אל פיטרסבורג או לחבור אל שרמן. היו אלה פקודות ראשוניות שעתידות לעבור שינויים ביום שלמחרת[34][35][36][37].
פקודותיו של לי
מפקד צבא הקונפדרציה רוברט אי לי, שכבר היה מוטרד מיכולתו של צבאו המוחלש להמשיך ולהגן לאורך זמן על פיטרסבורג וריצ'מונד, הבין שהצלחת האיחוד בקרב פורט סטידמן תעודד את גרנט לבצע מהלך התקפי כנגד אגפו הימני וקווי התקשורת והאספקה שלו. בבוקר ה-29 במרץ כבר החל לי בהכנות להעביר תגבורת לקצה המערבי של קו ההגנה שלו והחל להקים כוח נייד של כ-10,600 חיילים, מתוכם 5,000 רגלים ו-5,500 פרשים, בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' פיקט, כאשר על הפרשים פיקד מייג'ור גנרל פיציו לי, אחיינו של רוברט אי לי. כוח זה ינוע מעבר לקצה קו ההגנה במטרה להגן על צומת המפתח של פייב פורקס ממנה יוכלו כוחות האיחוד להגיע אל הדרכים ומסילות הברזל שעדיין נותרו פתוחות[38][39].
תנועת כוחות האיחוד
סמוך לעלות השחר של ה-29 במרץ 1865 החל הקורפוס החמישי בפיקודו של וורן לנוע מערבה מקו החזית, בעוד 9,000 פרשיו של שרידן נעים בנתיב דרומי יותר, לעבר בית המשפט של דינווידי (Dinwiddie Court House). בשל הדרכים הבוציות חל עיכוב בתנועת כוחותיו, ושרידן החליט להשאיר מאחור את עגלות האספקה שלו, תחת שמירה של אחת הדיוויזיות שלו, בעוד השתיים הנותרות יתפסו את אזור בית המשפט. הקורפוס השני בפיקודו של האמפריז, מילא את החלל שנוצר בקו החזית עקב תנועתו של הקורפוס החמישי לעמדתו החדשה. החטיבה ה-1 מהדיויזייה ה-1 בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'ושוע צ'מברליין, המשיכה לאחר מכן צפונה על דרך קווייקר לעבר המפגש עם דרך הקורות של בוידטון, סמוך לקו בו החזיקו כוחות הקונפדרציה על דרך וייט אוק[36].
קרב חוות לואיס
תנועת החטיבה של צ'מברליין הביאה להתקלות בחטיבות הקונפדרציה בפיקודם של הבריגדיר גנרלים הנרי א. וייס, ויליאם הנרי ואלאס ויאנג מרשל מודי לאורך דרך קווייקר ומעבר לנחל רוואנטי (Rowanty Creek), בחוות לואיס. כוחות הקונפדרציה, שנשלחו על ידי מפקד הקורפוס הרביעי לוטננט גנרל ריצ'רד אנדרסון ומפקד הדיוויזיה בושרוד ג'ונסון כדי להדוף לאחור את כוחות האיחוד, ניהלו קרב התקדמות ונסיגה בשטח פתוח[40], שבו נפצע צ'מברליין וכמעט נפל בשבי. החטיבה של צ'מברליין תוגברה על ידי סוללה בת ארבעה תותחים ורגימנטים מהחטיבות בפיקודם של אדגר מ. גרגורי ואלפרד פירסון (שזכה במדליית הכבוד על פעולותיו בקרב) והדפו את כוחות הקונפדרציה בחזרה לקו בו החזיקו על דרך וייט אוק. אבידות שני הצדדים היו כמעט שוות: 381 לאיחוד לעומת 371 לקונפדרציה[39].
לאחר הקרב נעה הדיוויזיה של גריפין במטרה לתפוס את צומת הדרכים של דרך קווייקר ודרך הקורות של בוידטון, סמוך לקצהו המערבי של הקו בו החזיקו כוחות הקונפדרציה בדרך וייט אוק[39]. בשעות אחר הצהריים של ה-29 במרץ נעו פרשיו של שרידן ותפסו את בית המשפט של דינווידי ללא התנגדות. כוחות האיחוד ניתקו את דרך הקורות של בוידטון בשני מקומות והיו ממוקמים קרוב מספיק ובעמדה חזקה מספיק כדי להניע כוח גדול כנגד האגף הימני של כוחות הקונפדרציה והצומת החיונית של פייב פורקס, אליו שלח לי את הכוח הנייד בפיקודו של פיקט. אם תכבש צומת פייב פורקס, יהיו כוחות האיחוד בעמדה נוחה לתקוף ולנתק את מסילות הברזל היחידות שנותרו פנויות לקיום הקשר לריצ'מונד ולפיטרסבורג.
מעודד מהניצחון בחוות לואיס, ובמקום ניהול קרב או פשיטת פרשים על המסילה והמשך החזקת קו החזית המתוח מול הקונפדרציה, הורה גרנט על הרחבת משימתו של שרידן ופתיחת מבצע התקפי גדול[41].
קרב דרך וייט אוק
בבוקר ה-31 במרץ בחן הגנרל לי את קו החזית מול דרך וייט אוק והבחין כי האגף השמאלי של כוחות האיחוד, אותו החזיקה הדיוויזיה של בריגדיר גנרל רומיין איירס, נע לעמדה קדמית מדי והותיר פער בינו ובין כוחות הפרשים הקרובים בבית המשפט של דינווידי. לי פקד על גנרל בושרוד ג'ונסון לתקוף את קו החזית החשוף של האיחוד בכוח של ארבע חטיבות[42].
בסביבות השעה 10:30 תקפו בו זמנית החטיבות בפיקודם של סמיואל מקגוואן, אפה הונטון ומרטין סנטסל את כוחות הדיוויזיה של איירס ואת הדיוויזיה בפיקודו של קרופורד שהצטרפה לקרב, והדפו את שתי הדיוויזיות של האיחוד מעבר לנחל גרייבלי (Gravelly Run)[43]. הדיוויזיה של גריפין, שהייתה פרוסה מדרום לנחל, והארטילריה של הקורפוס החמישי הצליחו לעצור את התקדמות כוחות הקונפדרציה במרחק קצר ממנו, לפני חצייתו. סמוך לקורפוס החמישי, ביצע גנרל האמפריז פעולת הסחה ושלח שתי חטיבות קדימה, שהצליחו להפתיע את כוחות החטיבה של וייז שהחזיקו בעמדות בצידו השמאלי של הקו ולא השתתפו בהתקפה, להדוף אותם לאחור ולקחת בשבי כ-300 איש[38][44][45].
בשעה 14:30 חצו אנשיו של צ'מברליין את נחל גרייבלי הסוער והקר, ובעקבותיהם שאר כוחות הדיוויזיה של גריפין וכוחותיהם המאורגנים מחדש של איירס וקרופורד במערך אשלון. תחת אש כבדה הסתערה החטיבה של צ'מברליין קדימה והדפה את אנשיו של הונטון בחזרה לעבר דרך וייט אוק. כתוצאה מכך נאלצו החטיבות האחרות לסגת, מחשש שיאוגפו ויושמדו. הקורפוס של וורן החזיק פעם נוספת בקטע מדרך וייט אוק, בין קצה הקו בו החזיקו אנשיו של אנדרסון לאנשיו של פיקט בפייב פורקס, וניתק את הקשר הישיר בין שני הכוחות. האיחוד איבד בקרב דרך וייט אוק 1,407 איש (הרוגים, פצועים ונעדרים - שככל הנראה נפלו בשבי) לעומת כ-800 איש שאיבדה הקונפדרציה[46][47].
קרב בית המשפט של דינווידי
ב-29 במרץ בסביבות השעה 17:00 הוביל מייג'ור גנרל פיליפ שרידן את שתי דיוויזיות הפרשים של האיחוד, שמנו כ-9,000 איש, ללא התנגדות אל בית המשפט של דינווידי, וירג'יניה, כ-6.5 ק"מ מערבית לסופו של קו ההגנה של הקונפדרציה וכעשרה ק"מ דרומית לצומת הדרכים החשוב של פייב פורקס. שרידן תכנן לכבוש את הצומת למחרת היום, אך באותו הלילה, בהוראת גנרל לי, הוביל מייג'ור גנרל פיציו לי את דיוויזיית הפרשים שלו לעבר הצומת, במטרה להגן עליה מפני המתקפה הצפויה שאיימה לנתק את מסילת הברזל החיונית לפיטרסבורג[48]. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-30 במרץ הגיעה הדיוויזיה של פיציו לי אל פייב פורקס, ומשם נעה לעבר בית המשפט של דינווידי.
ב-30 במרץ, תחת גשם שוטף, שלח שרידן כוחות סיור של פרשים מאנשי הדיוויזיה של בריגדיר גנרל תומאס דבין במטרה לתפוס את צומת פייב פורקס, ובדרכם נתקלו ביחידות מדיוויזיית הפרשים של פיציו לי וניהלו איתם קרב קצר. באותו הלילה הגיעו פיקט ואנשיו, שמנו כ-6,000 חיילי רגלים המאורגנים בחמש חטיבות (בפיקודם של הבריגדיר גנרלים ויליאם טרי, מונטגומרי קורס, ג'ורג' סטוארט, מאט רנסום ו-ויליאם הנרי ואלאס) ונטל את הפיקוד הכולל על הגזרה. מאוחר יותר בלילה הגיעו לצומת שתי דיוויזיות פרשים בפיקודם של המייג'ור גנרלים תומאס ל. רוסר וויליאם לי. פיציו לי העביר את הפיקוד על הדיוויזיה שלו לידי קולונל תומאס מנפורד ונטל את הפיקוד הכולל על כוח הפרשים בצומת[49].
הגשם נמשך גם ב-31 במרץ ובפקודתו של שרידן שלח מפקד קורפוס הפרשים וסלי מריט שתי חטיבות מאנשיו הדיוויזיה של דבין לבצע סיורים אלימים לכיוון פייב פורקס ושמר חטיבה נוספת כעתודה סמוך לחוות בואיסה (Boisseau's Farm). חטיבה אחת, בפיקודו של קולונל פיטר סטאג, נעה על דרך קראמפ, בעוד החטיבה השנייה, בפיקודו של צ'ארלס פיציו, נעה ללא סוסיה על דרך דינווידי. חטיבת פרשים נוספת שתי חטיבות פרשים מהדיוויזיה של מייג'ור גנרל ג'ורג' קרוק, חנו בחוות בואיסה ובבית המשפט של דינווידי, בהתאמה, וקיבלו את משימות השמירה על הדרכים ונקודות החצייה השונות באזור. מתוכן, קיבלה החטיבה של הנרי דייוויס את המשימה של השגחה על השטחים ממערב המובילים אל נחל צ'מברליין (Chamberlain's Bed), באגפם השמאלי של הכוחות[50].
כוחות הסיור שנשלחו לא הרחיקו וכבר נתקלו בעמדות הקדמיות של חייל הקונפדרציה. אנשיו של סטאג גילו כוח חזק של הקונפדרציה סמוך לדרך וייט אוק, נסוגו לאחור והקימו מתרס לרוחב דרך קראמפ, במרחק קצר מצפון לנחל גרייבלי. אנשיו של פיציו הצליחו להתקרב למרחק קצר מפייב פורקס לפני שנעצרו, ומחקירת שבויים נודע שהצומת מוחזקת בידי כוחותיו של פיקט. לנוכח מידע זה הורה דבין לפיציו להחזיק בעמדתו כאשר החטיבה של סטאג מגינה על אגפו הימני והחטיבה של הנרי דייוויס, מהדיוויזיה של קרוק, מגינה על אגפו השמאלי. באותו זמן, גילה סיור מאנשיו של דייוויס כי כוחות הקונפדרציה נעים מעברו הנגדי של נחל צ'מברליין לכיוון בית המשפט של דינווידי, ובכך איימו לאגף משמאל את כוחותיו של שרידן[51].
בתגובה שלח שרידן כוחות לאבטחת שתי מעברות של נחל צ'מברליין, במטרה להגן על האגף השמאלי של כוחות האיחוד מפני מתקפת פתע וכדי לשמור על הדרכים החשובות. פרשי האיחוד מהחטיבה של צ'ארלס סמית', שירדו מסוסיהם והיו מצוידים ברובי ספנסר לירי רצוף, הצליחו לעצור את התקפת הפרשים של פיציו במעברת הנחל הדרומית, שכונתה מעברת פיצג'רלד (Fitzgerald's Ford), אך בשעה 14:00 חצו כוחותיו של פיקט את המעברה הצפונית, מעברת דאנס (Danse's Ford), כנגד כוח קטן מהחטיבה של דייוויס שהושאר במקום כאשר מרבית החטיבה הועברה שלא לצורך כדי לסייע לסמית' ולא הספיקה לחזור בזמן ההתקפה ולתגבר את המגינים המעטים[52].
החטיבות והרגימנטים של האיחוד ערכו מספר קרבות השהייה במהלך היום, אך נאלצו בסופו של דבר לסגת לכיוון בית המשפט של דינווידי. החטיבות של קולונל (בדרגת ייצוג של בריגדיר גנרל) אלפרד גיבס ובריגדיר גנרל ג'ון גרג תגברו את החטיבה של סמית' והחזיקו בצומת הדרכים של אדמס וברוקס בין שעתיים לשלוש שעות. בינתיים הזעיק שרידן את בריגדיר גנרל (בדרגת ייצוג של מייג'ור גנרל) ג'ורג' קסטר עם שתי חטיבות מהדיוויזיה שלו, שיצר קו הגנה חדש כקילומטר צפונית לבית המשפט, ויחד עם החטיבות של גיבס וסמית' עצרו את התקדמותם של פיציו ופיקט עד שהחל הלילה וסיים את הקרב. הכוחות היריבים נותרו בעמדותיהם הסמוכות זו לזו גם לאחר רדת החשיכה, וחיילי הקונפדרציה התכוונו להמשיך בהתקפה למחרת בבוקר[53][54].
צבא הקונפדרציה לא דיווח על אבידותיו בקרב. ההיסטוריון וילסון גרין מעריך שאבידות הקונפדרציה בקרב היו 360 פרשים ו-400 רגלים, או 760 איש שנהרגו או נפצעו בסך הכל. על פי דיווחים של קציני צבא האיחוד, נפלו בשבי גם מספר לא ידוע של חיילים. לכוחותיו של שרידן היו 40 הרוגים, 254 פצועים ו-60 נעדרים, או 354 בסך הכל[46]. בנוסף, איבד פיקט את הבריגדיר גנרל ויליאם טרי שנפצע בקרב והוחלף על ידי קולונל רוברט מאיו[55].
סדר כוחות לקרב
האיחוד
ערך מורחב – סדר כוחות צבא האיחוד בקרב פייב פורקס
הקונפדרציה
- ערך מורחב – סדר כוחות צבא הקונפדרציה בקרב פייב פורקס
הקרב
הקורפוס החמישי והדיוויזיה של מקנזי חוברים לשרידן
בשעות הערב המוקדמות של ה-31 במרץ, זיהה מפקד הקורפוס החמישי, מייג'ור גנרל גאוורנור וורן, מקולות הקרב כי הפרשים של שרידן נהדפו אל אזור בית המשפט של דינווידי ושלח כתגבורת את החטיבה בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'וזף בארטלט. בעודם נעים בשטח הפתוח, הניסו אנשיו של בארטלט כוחות קדמיים של הקונפדרציה באזור חוות בואיסה, מזרחית לדרך קראמפ. בתגובה לחדשות על הקרב באזור בית המשפט של דינווידי, הורה מיד לוורן לשלוח כוחות במורד דרך הקורות של בוידטון. שלושה רגימנטים בפיקודו של קולונל פירסון נעו על הדרך אך כשקרבו לנחל גרייבלי גילו שהנחל עולה על גדותיו וכי הגשר החוצה אותו נהרס בידי כוחות הקונפדרציה בעת נסיגתם ב-29 באפריל. לא ניתן היה לחצות את הנחל ללא תיקון הגשר ובסביבות השעה 20:20 דיווח וורן לג'ורג' מיד על העיכוב הצפוי, אך האחרון לא העביר את המידע הלאה לשרידן[56].
מיד הורה לוורן להכין את הכוח כולו לתזוזה. בשעה 21:17 קיבל וורן פקודה לסגת מהקו ולשלוח דיוויזיה לשרידן באופן מיידי. בשעה 21:45 הודיע מיד לגרנט על מיקומה הקדמי של החטיבה של בארטלט והתייעץ עמו אם לשלוח את הכוח של וורן בשלמותו לעזרתו של שרידן. מיד לא אמר לגרנט כי הרעיון להעביר את הקורפוס כולו כסיוע לשרידן היה של וורן[57][58].
גרנט עדכן את שרידן על התגבורת הצפויה להגיע לעזרתו הכוללת את הקורפוס החמישי ואת הדיוויזיה של רנלד מקנזי מארמיית נהר הג'יימס, אך הודיע ללא כל ביסוס כי כוחות הקורפוס של וורן יחברו אליו "עד שעת חצות", על אף שהיה זה בלתי אפשרי לחיילים המותשים לעבור מרחק של כעשרה ק"מ בדרכים החשוכות והבוציות ולחצות נחל עם גשר הרוס בתוך כשעה[59]. במהלך הלילה לא נמסר לשרידן מידע שלם ומדויק על פריסת הכוחות, מצב הלוגיסטיקה ומתי קיבל וורן את הוראותיו. אף על פי כן, כישלונו של וורן לעמוד בלוח הזמנים היה משהו ששרידן לא שכח לפקודו[60].
כאשר הגיעה הדיוויזיה של מקנזי לבית המשפט של דינווידי מעט לפני עלות השחר, הורה להם שרידן לנוח מכיוון שהיו בתנועה מהשעה 03:30[61].
הוראותיו הנוספות של מיד לשליחת הדיוויזיה של גריפין לעבר דרך הקורות של בוידטון ואת הדיוויזיות של איירס וקרופורד להצטרף אל החטיבה של בארטלט בחוות בואיסה כדי שיוכלו לתקוף מכיוון העורף, לא התחשב בקיומו של כוח גדול של הקונפדרציה באזור החווה ובצורך לתקן את הגשר שמעל נחל גרייבלי. מיד למד על הצורך בתיקון הגשר רק לאחר שקו הטלגרף תוקן בסביבות השעה 23:45. גם וורן קיבל מידע לפיו כוח פרשים של הקונפדרציה בפיקודו של בריגדיר גנרל ויליאם רוברטס מחזיק בצומת הדרכים של קראמפ ווייט אוק במטרה לעצור את הקורפוס החמישי בתנועתו לעבר בית המשפט של דינווידי וצומת פייב פורקס[59].
וורן דחה את הצעתו של מיד לנסות לנוע בדרכים עוקפות מכיוון שזמן רב מידי יידרש כדי להניע את הקורפוס, גם לנוכח העיכוב הנוכחי. איירס קיבל את הפקודה לנוע אל דרך הקורות של בויטדון בסביבות השעה 22:00, מה שדרש תנועה בשטח קשה תוך חציית פלג של נחל גרייבלי. וורן הניח לאנשיהם של גריפין וקרופורד לנוח במקום בו נעצרו עד שקיבל דיווח על כך שאיירס פגש את הפרשים של שרידן[62].
בשעה 02:05 קיבל וורן דיווח על כך שהסתיים תיקון הגשר, והדיוויזיה של איירס יצאה לדרכה, חצתה את הנחל והגיעה לאזור בית המשפט לפני עלות השחר. כפי שחזה וורן, הופעתו של בארטלט והאיום שנשקף לאגפו השמאלי של פיקט גרם לאחרון לסגת לעבר פייב פורקס[63], כאשר עד שהגיעו לשם כוחותיו של הראשון כבר הגיע איירס לבית המשפט של דינווידי. שם נאמר לאיירס על ידי אחד מקציני המטה של שרידן לנוע אל דרך ברוקס, כשני ק"מ מאחור, שם נחו אנשיו עד השעה 14:00[64].
בשעה 04:50 קיבל וורן את הודעתו של שרידן אשר נשלחה ב-03:00, לחבור לפרשים ולהכות בכוחותיו הנסוגים של פיקט באגפו ובעורפו, הודעה שהייתה זהה להצעתו של וורן, אך לא זכתה להתייחסות מצדם של מיד וגרנט. וורן החל להניע באופן אישי את כוחותיהם של גריפין וקרופורד, תוך שהוא מקפיד שניתוק המגע והתנועה לא תחשף על ידי כוחות הקונפדרציה מעמדותיהם הסמוכות בדרך וייט אוק ובאזור בית המשפט של דינווידי, שם התעמתו מוקדם יותר עם הפרשים של שרידן. וורן פיקח אישית על ארגון הכוחות, ונותר במאסף עם תחילת תנועתם. על אף קשייו של וורן ונסיגתם המוקדמת של כוחות הקונפדרציה לפייב פורקס, האשים אותו שרידן באיטיות שאפשרה לפיקט להשלים את נסיגתו[65].
בסביבות השעה 05:00 קיבל גריפין הוראה למקם את הדיוויזיה שלו מצידה השמאלי של חוות בואיסה, ומכיוון שוורן לא היה משוכנע עדיין שפיקט נסוג, עדיין קיווה ליירטו. גריפין פרס את החטיבה המובילה שלו במערך התקפי בשל החשש מהתקלות עם כוחות הקונפדרציה במקרה ויתקפו מכיוון דרך וייט אוק בעודו נע לדרך קראמפ, אך התקפה כזו לא התרחשה וגריפין הגיע ליעדו. מחשש להתקפות נגד נשאר וורן עם הדיוויזיה של קרופורד עד שהגיעה גם היא לדרך קראמפ, שם הבין שאין לכוחות הקונפדרציה כוונה לנוע מעמדותיהם בעקבות תנועת הדיוויזיה[66].
שרידן כעס מכיוון שהסיכוי להכות את פיקט אבד, וכעסו גבר כאשר נתקל בצ'מברליין בראש החטיבה המובילה של הדיוויזיה של גריפין בשעה 07:00, בעוד וורן עדיין במאסף הטור, והתפרץ: "שם אני מצפה ממנו להיות!". אנשיו של וורן ידעו כי הערה זו אינה במקומה, מכיוון שמעולם לא הראה חוסר באומץ אישי. הסברו של צ'מברליין לגבי סיבת מיקומו הנוכחי של וורן הרגיע את שרידן לפי שעה[67]. וורן חשב שהוא עושה ככל יכולתו על מנת להבטיח שניתוק המגע מקו חזית בו היה קרוב מאוד לעמדות האויב יבוצע בצורה זהירה. שרידן הורה לגריפין למקם את אנשיו כ-800 מטרים דרומית לחוות בואיסה, בעוד איירס נותר כ-1.2 ק"מ דרומית לו, והדיוויזיה של קרופורד הגיעה מייד לאחר מכן. לאחר שווידאו שקרופורד במקומו ושאין אנשים או עגלות הנעות בכיוון הלא נכון, רכבו וורן ואנשי המטה שלו והצטרפו לגריפין בשעה 09:00. באותו הזמן חבר גריפין לפרשים בפיקודו של דבין סמוך לחווה ודיווח לשרידן על מיקומו[68].
בשעה 06:00 שלח ראש המטה של מיד, בריגדיר גנרל אלכסנדר ווב, מכתב לוורן על כך שידווח לשרידן ויקבל ממנו פקודות נוספות, מה שהכניס רשמית את הקורפוס החמישי תחת הפיקוד של שרידן להמשך הלחימה[60]. שתי דיוויזיות של וורן דיווחו על מיקומן לשרידן בתוך שעה מרגע שליחת המכתב וקצין מטה רכב אל וורן ומסר לו אישית את הודעתו של ווב. בזמן שהעביר ווב את ההוראה, הודיע מיד לגרנט על כך שוורן נמצא בתנועה בדינווידי עם הקורפוס כולו וממתין להוראות נוספות. וורן דיווח למיד על התנועה המוצלחת של הקורפוס, ושלא נפגש אישית עם שרידן אך גריפין דיבר איתו. וורן נפגש אישית עם שרידן רק בשעה 11:00 וייתכן שהכישלון לדווח ולהפגש איתו מוקדם יותר עלתה לוורן בהדחה מהפיקוד שלו בהמשך היום. במהלך הפגישה הקצרה בין השניים הורה שרידן לפרוס את הקורפוס באזור החווה, אך הפגין חוסר שביעות רצון נוכח חלק מהערותיו של וורן[69].
שרידן רכב לעבר החזית, וקיבל דיווחים לא נכונים על כך שביצורי הקונפדרציה היו חזקים וארוכים יותר מכפי שהיו, אך לא רצה לבצע סיורי מודיעין נוספים מכיוון שחשב שפעולות כאלה יחשפו את כוונותיו. כך נוצר הרושם המוטעה שקו ההגנה של הקונפדרציה נמשך כ-1.2 ק"מ מזרחה יותר מכפי שהיה באמת.
פיקט נסוג לפייב פורקס
כאשר נודע לפיקט על תנועת דיוויזיות הקורפוס החמישי לעבר אגפו בסביבות השעה 22:00 הסיג את כוחותיו כ-3 ק"מ צפונה, לשטח מבוצר בפייב פורקס[53]. חיילי הקונפדרציה החלו בנסיגה בשעה 02:00 והגיעו ליעדם בשעה 05:00, כאשר הפרשים של קסטר בעקבותיהם, אך ללא ניסיון לתקוף[70]. לאחר שהגיע לפייב פורקס בבוקר ה-1 באפריל, שיער פיקט כי מתארגנת מתקפה של כוחות האיחוד על אגפו השמאלי[71]. לאחר הקרב כתב פיקט כי שלח מברק לגנרל לי ובו ביקש תגבורת ומתקפת הסחה כדי למנוע מכוחותיו להפוך למבודדים בידי אנשיו של שרידן, אשר יפרידו בין עמדתו לקו ההגנה העיקרי בדרך וייט אוק. בנוסף אמר פיקט כי היה פורס את כוחותיו צפונית לנחל האטצ'ר (Hatcher's Run) אם לא היה מקבל את תשובתו של לי[72]:
החזק בפייב פורקס כנגד כל הסיכונים. הגן על הגישה לתחנת הרכבת של פורד ומנע מכוחות האיחוד לפגוע במסילת הצד הדרומי. הצטערתי לשמוע על נסיגת כוחותיך וחוסר יכולתך להחזיק ביתרון אותו השגת.
— Bearss, עמודים 463–464.
ההיסטוריון אדוארד ג. לונגאקרה (Edward G. Longacre) מתייחס בביטול למסר ששלח לי כביכול, באומרו שהדיווח עליו נמסר 30 שנה מאוחר יותר מפי אלמנתו של פיקט, שהייתה בעלת נטייה להגזים, לעוות או לזייף את רישומי בעלה. לונגאקרה כותב כי הדיווח של פיקט מציין רק את ההוראה להגן על הדרך המובילה לתחנת פורד ושעותק של המסר עצמו לא נמצא מעולם, נושא שהוזכר גם על ידי ההיסטוריון זוכה פרס פוליצר דגלס סאוט'הול פרימן (Douglas Southall Freeman) ב-1944[73][74].
רוברט אי לי ידע, כי אם יכבוש את פייב פורקס יוכל צבא האיחוד להגיע למסילת הצד הדרומי ולמסילה שקישרה בין ריצ'מונד לדאנוויל, לנתק את דרכי האספקה והנסיגה העיקריות אל ומחוץ לריצ'מונד, לנתק את דרכי העגלות לכיוון מערב ולהקיף את נחל האטצ'ר כדי לתקוף את האגף הימני של מערך ההגנה העיקרי בפיטרסבורג. גם אם מיקומה לא היה אידיאלי, היה זה הכרחי להגן על הצומת. פיקט כתב מאוחר יותר כי הניח שלי קיבל את הודעתו ויבצע פעולת הסחה בעודו שולח תגבורת כפי שנתבקש[75][73][76].
הנסיגה האיטית והדרכים הצרות גרמו לכך שאחרוני חיילי הקונפדרציה הגיעו לפייב רק בשעות הבוקר המאוחרת של ה-1 באפריל[73]. כאשר הגיעו כוחותיו של פיקט לצומת החלו מייד בשיפור הביצורים במקום, ובכלל זה חיזקו את האגף השמאלי של קו ההגנה כנגד תקיפה אפשרית מכיוון זה באמצעות שורת עמדות עומק שנמשכו מצפון לצידן המזרחי של החפירות (Refusal of The Line)[72][77]. בעוד שתשומת לב רבה הוקדשה לאגף השמאלי, לא שופר קו הביצורים באופן ניכר כאשר חזרו כוחותיו של פיקט מבית המשפט של דינווידי. מיקומו של הקו לא נבחר בצורה המיטבית, מכיוון שבמספר מקומות נפרס בשטח נמוך[71].
פריסת כוחות הקונפדרציה
קו ההגנה בפייב פורקס הורכב רק מחומת בולי עץ דקה עם תעלה רדודה מלפניה. פריסת כוחות הקונפדרציה הייתה בעייתית גם כן: הפרשים, בעיקר, הוצבו באזורים מיוערים שאדמתם הוצפה על ידי נחלים, כך שיכלו לנוע לחזית רק בדרך צרה אחת[77][78]. הארטילריה לא מוקמה כראוי, ובמיוחד הסוללה בת שלושת התותחים של קולונל וילי פגראם, אשר הוצבה במרכזו של הקו[79]. במסגרת ועדת החקירה על פעולותיו של וורן שנערכה 24 שנים מאוחר יותר, העיד פיציו לי כי הקפדה פחותה הוקדשה לפריסת כוחות הקונפדרציה בפייב פורקס, בשל ההנחה שהצומת תותקף בכוחות פרשים בלבד, או שיקבלו סיוע מהקורפוס של אנדרסון לאחר שיעזבו כוחות הרגלים של האיחוד את עמדותיהם בדרך וייט אוק כדי לתגבר את שרידן. ההיסטוריון אד בירס כתב שאו שפיציו לי ופיקט לא ידעו על תוצאות קרב דרך וייט אוק או שלא היו מודעים למשמעות נוכחותו של הקורפוס החמישי בקרבתם[80]. שתי חטיבות מהדיוויזיה היחידה של אנדרסון כבר הצטרפו לכוח של פיקט והכוחות הנותרים בדרך וייט אוק נחלשו ונותקו מכיוון מערב לאחר קרב זה. גנרל לי החליט שלא לשלוח תגבורת לפיקט מכיוון שלא היה מודע לחומרת האיום מולו ניצב הכוח של פיקט.
קו ההגנה של פיקט נחפר צפונית ולאורך דרך וייט אוק עם עמדות עומק באגף שמאל ונמשך לאורך 2.82 ק"מ, בצורה שווה משני צידי צומת הדרכים של וייט אוק, בית המשפט של דינווידי (או דרך פורד אשר נמשכה צפונה) וסקוט. פיקט מיקם את כוח הפרשים בפיקודו של ויליאם לי בצידו הימני של הקו, כאשר החטיבה של רופוס קליי בארינג'ר שומרת על האגף בצידה המערבי של חוות גיליאם (Gilliam's farm). מימין לשמאל הוחזק הקו על ידי החטיבות של בריגדיר גנרל מונטגומרי קורס, קולונל רוברט מאיו (אשר החליף את ויליאם טרי שנפצע בקרב קודם לכן) והבריגדיר גנרלים ג'ורג' סטיוארט ויליאם הנרי ואלאס ומאט רנסום. באגף שמאל נפרס רגימנט הפרשים השמיני מוירג'יניה מהדיוויזיה של תומאס מנפורד, ומזרחית לו התמקמה החטיבה המוחלשת של הגנרל הצעיר ביותר בשורות הקונפדרציה, בריגדיר גנרל ויליאם פול רוברטס. יחידה קטנה זו, שהורכבה מרגימנט אחד ומגדוד בודד, הופקדה על החזקת קו באורך 6.4 ק"מ בין הקו שהחזיקו כוחותיו של פיקט ובין מערך ההגנה העיקרי של צבא הקונפדרציה בצומת הדרכים של קלייבורן ווייט אוק[81]. שאר הדיוויזיה של מנפורד נפרסה על דרך פורד, מאחורי מרכז קו ההגנה של פייב פורקס. שלושה מתוך ששת התותחים של קולונל וילי פגראם נפרסו לאורך הקו, במקומות בהם נמצאו שדות אש מתאימים באזור המיוער, והשלושה הנותרים הרכיבו סוללה בצומת פייב פורקס. ארבעת התותחים מהגדוד של מייג'ור ויליאם מק'גרגור מוקמו באגף הימני. דיוויזיית הפרשים של תומאס ל. רוסר נשמרה מאחור כעתודה ושמרה על שיירת עגלות האספקה צפונית לנחל האטצ'ר[72][82][83]. רוסר נזכר מאוחר יותר כי ביקש משימה זו מכיוון שסוסיו היו מותשים ונזקקו לטיפול[79][84].
המרדף אחר פיקט
עם שחר ה-1 באפריל דיווח קסטר לשרידן על כך שסייריו גילו שכוחות הקונפדרציה החלו לסגת מעמדותיהם מול כוחות האיחוד בהם החזיקו לאחר הקרב, כ-1.2 ק"מ מצפון לבית המשפט של דינווידי. לאחר שפיקט נסוג תכנן שרידן לתקוף בפייב פורקס מוקדם ככל האפשר, ופקד על מריט לרדוף אחריו באמצעות הדיוויזיות של קסטר ודבין. חטיבת הפרשים בפיקודו של קולונל (בדרגת ייצוג של בריגדיר גנרל) ויליאם ולס, מהדיוויזיה של קסטר, הוזעקה ממשימתה בשמירת עגלות אספקה כדי להצטרף למרדף[85].
כאשר הגיע קסטר לצומת הדרכים של אדמס וברוקס עם שתי חטיבות, מצא שם את הדיוויזיה של איירס מהקורפוס של וורן, אשר הגיעה למקום עם שחר. בשל הקרקע הרטובה, החליט מריט כי הפרשים יירדו מסוסיהם וינועו רגלית על מנת לאגף מימין את כוח צבא הקונפדרציה. קסטר הניע את אנשיו קדימה, עם החטיבה של קייפהארט מימין והחטיבה של פנינגטון משמאל, כאשר ביצת בר (Bear Swamp) ונחל צ'מברליין משמאלם[86]. הפרשים לכדו מספר חיילי קונפדרציה שפיגרו מאחורי הכוח העיקרי והניסו סיור ששמר על המעברה של דרך סקוט אשר חצתה את ביצת בר. כאשר קרבו אנשיו למרחק של כמה מאות מטרים מקו ההגנה של הקונפדרציה בדרך וייט אוק, החליט קסטר לא לתקוף את מה שנראה כעמדות חזקות, אלא לשלוח סיורים אלימים כדי לבחון את המערך. הסיורים לא הצליחו לאתר נקודת חולשה בקו, ולכן הורה קסטר לאנשיו להשאר במקומם[87].
בעוד כוחותיו של קסטר עוזבים את דרך בית המשפט של דינווידי, שלח מריט את הדיוויזיה של דבין במעלה אותה דרך אל חוות בואיסה, שם פגשו את הדיוויזיה של גריפין שהחלה להגיע בשעה 07:00, עם הדיוויזיה של קרופורד בעקבותיה. לאחר שנפגש דבין עם גריפין, המשיך לנוע לעבר פייב פורקס. החטיבה של סטאג גילתה שכוח של הקונפדרציה מחזיק במעברה של נחל צ'מברליין, ודבין שלח את פרשיו של פיציו ללא סוסיהם לחצות את הנחל ולבסס עמדות בצידו השני. אז שלח סטאג את פרשיו הרכובים, יחד עם רגימנט הפרשים הראשון, לחצות את הנחל בעקבות אנשיו של פיציו בעוד החטיבה של גיבס מגנה על האגף הימני והעורף של הדיוויזיה. דבין שלח את החטיבה, ללא הסוסים, לתפוס אזור מיוער בין נחל צ'מברליין ודרך וייט אוק. הפרשים הגיעו למרחק קצר של כ-20 מטרים מקו ההגנה של הקונפדרציה ואף חצו אותו לזמן קצר תוך שהם לוכדים מספר שבויים לפני שנאלצו לסגת. סטאג הוריד את אנשיו מסוסיהם וקידם אותם לעבר הקו וגם החטיבה של גיבס ירדה מסוסיה ותפסה עמדות מול מרכז קו ההגנה של הקונפדרציה, מלבד רגימנט הפרשים הראשון, שנותר רכוב[88].
הדיוויזיה של קסטר הייתה ממוקמת בצידו השמאלי של הקו שתפסו כוחות האיחוד, ולחטיבה בפיקודו של פנינגטון, בצד הימני ביותר, היה מגע עם הרגימנט הראשון ממישיגן מהדיוויזיה של דבין, אך האחרון עזב את מקומו כדי לאתר את שאר החטיבה אליה השתייך במרכז הקו, ולכן נעה החטיבה של פנינגטון ימינה ונפרסה בשטח מיוער כ-550 מטרים דרומית לקו ההגנה של הקונפדרציה. שינוי זה העמיד את פנינגטון מול החטיבה של פיציו, מעברה השני של דרך סקוט, במקום מול החטיבה של סטאג. הפרשים שירדו מסוסיהם הקימו ביצורים והמתינו להוראות נוספות[89].
החטיבה של ולס מהדיוויזיה של קסטר הגיעה לבית המשפט של דינווידי עם העגלות בסביבות השעה 11:00. לאחר שנחו אנשיו עד השעה 13:00 נעה החטיבה לקו החזית וולס דיווח לקסטר על מיקומו. החטיבות של דייוויס וסמית' מהדיוויזיה של קרוק קיבלו את משימת הגנת עגלות האספקה כאשר נעה החטיבה של ולס קדימה. רגימנט אחד מהחטיבה של דייוויס נשלחה לשמור על גשר בדרך הקורות של בוידטון מעל נחל סטוני (Stony Creek). החטיבה של גרג מהדיוויזיה של קרוק נשלחה מעבר לנחל צ'מברליין במעברת פורד על מנת לתפוס את צומת הדרכים הקטנה של פייב פורקס ( Little Five Forks). צומת זו שלטה על הדרכים המובילות לשמאלו ולעורפו של הדיוויזיה של קסטר. גרג שלח סיורים כדי להבטיח שכוחות הקונפדרציה לא ינסו לבצע התקפת פתע על אגפו השמאלי של שרידן[90].
גרנט מאשר לשרידן להדיח את וורן
מעט לפני הצהריים, אמר לוטננט קולונל אורוויל בבקוק, מאנשי המטה של גרנט, לשרידן:
גנרל גרנט הנחה אותי לומר לך, שאם לשיפוטך מסוגל הקורפוס החמישי לתפקד בצורה טובה יותר תחת אחד ממפקדי הדיוויזיות, ניתנת לך ההרשאה לשחרר את גנרל וורן, ולהורות לו להתייצב בפני גנרל גרנט, במפקדה.
— Bearss, עמוד 476.
שרידן ענה לבבקוק כי הוא מקווה שלא יהיה בכך צורך. אחת הסיבות לכך להוצאת ההוראה הייתה שקצין מטה דיווח לגרנט בטעות על כך שבשעה 10:00 עדיין התעכב הקורפוס של וורן בנחל גרייבלי. וורן לא שמע על הוראתו של גרנט, אך השמועה על ההוראה ועל הבלטת סמכותו של שרידן עליו הגיעה לחלק מקציני הקורפוס שלו, ובכללם גריפין וצ'מברליין[91].
תוכנית ההתקפה של שרידן
שרידן ערך את תוכניתו, לפיה יבצע קסטר פעולת הסחה באגף ימין של קו ביצורי הקונפדרציה באמצעות החטיבה של קייפהארט, קורפוס הרגלים של וורן יתקוף את האגף השמאלי ויחדור למרווח שבין כוחותיהם של פיקט ואנדרסון. דבין, יחד עם החטיבה של פנינגטון, יבצע הסתערות חזיתית עם תחילת ההתקפה של וורן. טקטיקה זו תוכל להביא להשמדת האויב או, לכל הפחות, להדיפתו מערבה, מה שייפנה את הנתיב היישר אל מסילת הברזל של הצד הדרומי, פחות מחמישה ק"מ צפונית לפייב פורקס[92]. שרידן שלח קצין מטה, המהנדס קפטן ג'ורג' ל. גילספי, כדי להעביר את התוכנית לקציני הקורפוס החמישי, ולסובב את חזית הקורפוס כך שייפרס דרך כנסיית נחל גרייבלי ואנכית ובמרחק קצר מדרך וייט אוק, כ-1.6 ק"מ ממזרח לפייב פורקס. בוועדת החקירה של וורן ב-1880 העיד גילספי שבניגוד לדיווחו של שרידן לאחר הקרב, לא ביצע וורן סיור מודיעיני מכין של קו ההגנה ולא ידע על קימן של עמדות העומק באגף השמאלי. וורן רק ידע כי עליו ליישר את הקורפוס בהתאם לאגף הימני של הדיוויזיה של דבין ולמקם את אנשיו במרחק קצר מדרך וייט אוק ובמרחק של 1.6 ק"מ ממזרח לפייב פורקס[93][94].
גילספי הגיע לוורן בחוות בואיסה בסביבות השעה 13:00 עם הוראותיו של שרידן, ועם קבלתן הורה שרידן לקולונל הנרי בנקהד להורות למפקדי הדיוויזיות להתחיל בתנועה באופן מיידי[95]. בנקהד פגש את קרופורד וגריפין ושלח קצין נוסף למסור את הפקודות לאיירס, בזמן שהמתין שההוראות יבוצעו ללא דיחוי על ידי הדיוויזיות ששהו באזור החווה[96].
בשעה 13:00 נפגש וורן עם שרידן, אשר הסביר לו בקצרה על המצב הטקטי ועל תוכנית הפעולה. לאחר מכן רכב וורן כדי לבחון את הקרקע עליה ינועו כוחותיו בדרך כנסיית נחל גרייבלי ושלח את מלוויו לסייר עד לדרך וייט אוק על מנת למנוע מכוחות הקונפדרציה לגלות את תנועת הקורפוס החמישי[96].
שרידן פקד על וורן להניע את הקורפוס כולו במערך של שתי דיוויזיות לפנים במאונך לדרך, כאשר דיוויזיה שלישית נשארת בעמדה אחורית יותר כעתודה, כיוון שרצה התקפה מתואמת בכוח אחיד ולא בצורה מקוטעת. מלבד זאת, היה וורן יכול לקבוע את מספר גלי ההסתערות ואורך הקו ההתקפה. וורן החליט על תקיפה בכוח של שתי חטיבות מכל דיוויזיה בקו התקפה כפול, כאשר החטיבה השלישית תתמקם במרכז ובעורף המובילות[95]. הקורפוס של וורן יכסה חזית של כ-90 מטרים עם כ-12,000 חוגרים וקצינים, מספרם פחת מ-15,000 בשל אבידות, השארת חילות מצב ומשתרכים מאחור, במהלך שלושת הימים שקדמו לקרב[97].
הדיוויזיה של קרופורד הגיעה ראשונה לדרך כנסיית נחל גרייבלי ונערכה בהתאם להוראותיו של וורן. הדיוויזיה של גריפין הגיעה מייד לאחר מכן ווורן הורה לו היכן להתמקם וביקש ממנו לארגן את קו ההתקפה מהר ככל האפשר. הדיוויזיה של איירס הגיע אחרונה, ווורן ביקש גם ממנו, וחזר על ההוראה פעמיים, למהר בפריסת כוחותיו[98].
אם היו עמדות העומק של הקונפדרציה ממוקמות כפי שהאמין וורן, אז היה קרופורד במגע הראשון כאשר גריפין מייד בעקבותיו כדי להגביר את עוצמת ההתקפה. איירס היה מונע מחיילי הקונפדרציה אשר בקו הביצורים העיקרי הפונה לדרך וייט אוק לתגבר את החטיבה של רנסום, אשר החזיקה בעמדות העומק. וורן שרטט מפה המתארת את המצב כפי שהניח עבור מפקדי הדיוויזיות, אך מסר את הוראותיו כפי שנמסר לו על מיקום כוחות הקונפדרציה ולא ערך סיור מכין באופן אישי. ראש המטה של שרידן, קולונל ג'יימס פורסית', אמר מאוחר יותר ששרידן עצמו ראה עותק של המפה ואת הוראותיו של וורן לגבי פריסת הכוחות ואישר את שניהם. ההוראות כיוונו את תנועת הכוחות צפונית-מערבית לעבר דרך וייט אוק, להסתובב שמאלה ואז להתמקם מימין לדרך ומייד עם יצירת המגע הראשון היו אנשיהם של קסטר ודבין אמורים להסתער על שאר הקו. לא היו פרשים מימין לקורפוס החמישי, אך דווח כי אנשיו של מקנזי מתקדמים על דרך וייט אוק לעברו[99][100].
הקרקע עליה נערך הקורפוס החמישי הייתה קשה, מיוערת ומלאה בגאיות. מכיוון שלא ניתן היה לראות את ביצורי הקונפדרציה ממיקום זה, היה כיוון ההתקדמות תלוי בדרכים ובמיקומם לכאורה של הביצורים לאורך דרך וייט אוק[101].
וורן לא חסך במאמצים כדי להביא את כוחותיו לנקודת היציאה, ובתחילה נראה היה כי התנועה מתבצעת היטב. גריפין קיבל את הפקודות בשעה 14:00 והדיוויזיה צעדה כארבעה ק"מ בדרך צרה ומוקפת עצים והגיעה ליעדה בשעה 16:00[95], זמן סביר בהתחשב בעובדה שהדרך הייתה בוצית וחסומה בחלקה על ידי פרשים שהוליכו את סוסיהם. שרידן הגיע לבקר את וורן בזמן צעידת הכוחות והביע את דאגתו מכך שהאחרון יספיק להתארגן לפני שיכלו הפרשים את כל תחמושתם. וורן מצידו הציע להניע את הכוחות שכבר היו מוכנים על פי התוכנית, אך שרידן רצה שחיל הרגלים יתקוף כגוף אחד[101].
לעומת זאת, חשב שרידן שוורן לא התאמץ מספיק כדי להביא את אנשי הקורפוס לעמדותיהם בזמן. בדיווח שלאחר הקרב כתב שרידן שהיה להוט לתקוף מייד, משום שהשמש כבר הייתה קרובה לשקוע ולכוחותיו לא היה מקום להתחפר. בדיווחו שלו שלאחר הקרב, הכחיש וורן את האשמותיו של שרידן כאילו נתן את הרושם שרצה שהשמש תשקע לפני תחילת המתקפה, כאשר בשעה 16:00 עדיין נותרו כ-2.5 שעות של אור[95][102].
מקנזי מניס את הפרשים של רוברטס
בעוד הקורפוס החמישי נכנס לעמדותיו, היה שרידן מוטרד לאחר שלמד שמיד הוציא את הדיוויזיה של מיילס מעמדותיה ליד דרך וייט אוק בחזרה לדרך הקורות של בוידטון, ופתח בפעולה זו את האפשרות לתגבורות של הקונפדרציה, לנוע בדרך וייט אוק ולהכות בקורפוס החמישי מאגפו ומעורפו. שרידן הזעיק את הדיוויזיה של מקנזי, שנעה בדרכים של אדמס ובית המשפט של דינווידי לעבר חוות בואיסה ומשם פנו לדרך קראמפ, מתוך כוונה להגיע לדרך וויט אוק ולהקים שם מתרס, כאשר את הכוח הוביל רגימנט הפרשים ה-11 מפנסילבניה בפיקודו של מייג'ור ג'יימס אי מק'פרלן[103][104].
כ-800 מטרים דרומית לדרך וייט אוק וכ-5 ק"מ מזרחית לפייב פורקס נתקלה הדיוויזיה של מקנזי בכוח משמעותי של אנשיו של רוברטס, אשר היו מחופרים בשוחות לאורך הדרך כאשר בחזיתם שדה פתוח. אש רציפה מצד חיילי הדיוויזיה, שהיו חמושים ברובי ספנסר, ריתקה את המגינים למקומם ואפשרה למקנזי להוביל אישית הסתערות רכובה בראש אחד הגדודים של רגימנט הפרשים ה-11 מפנסילבניה, שחצו את הדרך והכו באגף השמאלי של קו עמדות הקונפדרציה. הפרשים מצפון קרוליינה נסוגו באי סדר, בעוד שאר הרגימנט מפנסילבניה מסתער על העמדות הנותרות. מפקד אחת מחטיבות האיחוד, קולונל סמיואל ספיר נפצע במהלך טיהור השטח[103][105].
כאשר קיבל דיווח על ההצלחה, הורה שרידן למקנזי להשאיר כוח קטן לחסימת דרך וייט אוק ולנוע מערבה לפייב פורקס. כאשר הגיע מקנזי לעמדות סמוך לקו ההגנה של הקונפדרציה ועמד לפקוד על החטיבה המובילה להתחיל בהסתערות, החל הקורפוס החמישי לחצות את דרך וייט אוק ועיכבו לזמן קצר את תנועת שני הכוחות לעמדותיהם[106].
פיקט ופיציו לי בארוחת הדגים
צפונית לנחל האטצ'ר, הזמין תומאס רוסר, מפקד אחת מדיוויזיות הפרשים, את פיציו לי ואת פיקט לארוחת דגים והשניים קיבלו את הזמנתו. בשעה 14:00, לפני שעזב פיציו לי את קו ההגנה בדרכו לארוחה, התייצב מנפורד בפניו עם הודעה מלוטננט מרגימנט הפרשים ה-8 מוירג'ניה, בה נכתב כי חטיבת הפרשים של רוברטס המוצבת מזרחית לפייב פורקס לאורך דרך וייט אוק הוכרעה על ידי פרשי צבא האיחוד. חלק מאנשיו של רוברטס נמלטו אל קו ההגנה של פיקט בפייב פורקס ואחרים הגיעו לקצה המערבי של קו ההגנה העיקרי של הקונפדרציה בה החזיקו אנשיו של אנדרסון בצומת הדרכים של קלייבורן ווייט אוק. משמעות פיזור הפיקוד של רוברטס הייתה שפיקט נותק ותגבורת שתנסה להגיע לפייב פורקס תאלץ להלחם לאורך דרך וייט אוק כדי להגיע לעמדתו או לנוע במסלול עוקף מאוד. פיציו לי ביקש ממנפורד לבדוק זאת באופן אישי, להכין את הדיוויזיה שלו בהתאם לצורך ולדווח בחזרה בהקדם. אז ראה מנפורד את פיציו לי רוכב על דרך פורד צפונית לנחל האטצ'ר יחד עם פיקט, אך לא היה ידוע לו על יעדם, כ-2 ק"מ צפונית לקו החזית[95][107].
לאחר עזיבתם של פיקט ופיציו לי, נותר מייג'ור גנרל רוני לי כקצין הבכיר בשטח, אך הוא שהה בחלקו הימני המרוחק של הקו, ולא עודכן על כך. כאשר הפך רוני לי למפקד הבכיר על כלל הכוחות בשטח, היה מנפורד אמור להפוך למפקד הבכיר של כוח הפרשים, בעוד בריגדיר גנרל סטיוארט היה מפקד כוחות הרגלים. איש מבין הקצינים לא ידע על העדרותם של פיקט ופיציו לי לארוחת צהריים בעורף ושעליהם לקחת על עצמם תפקידים נוספים[108].
זמן קצר לאחר שעזבו פיקט ופיציו לי את החזית, זיהה מנפורד את התארגנות כוחות האיחוד להתקפה והכין את הדיוויזיה שלו להגנת האגף השמאלי כנגדה. מנפורד שלח מספר שליחים על מנת לאתר את פיקט ופיציו לי ולהודיע להם על ההתקפה הקרבה, אך הם לא נמצאו. מנפורד הוריד את אנשיו מסוסיהם ופרס אותם משמאל לעמדות העומק שהוחזקו על ידי אנשיו של רנסום. כל מפקדי כוחות הקונפדרציה התכוננו כמיטב יכולתם לקראת המתקפה, אך לא תמיד בשיתוף פעולה זה עם זה[109].
איירס פותח את מתקפת הקורפוס החמישי, שרידן בחזית
ברגע שסיים איירס לערוך את אנשיו בסביבות השעה 16:15, ניתנה הפקודה לתקוף. שרידן, וורן וקולונל פורטר מהמטה של גרנט, רכבו לחזית והצטרפו לדיוויזיה של איירס. בזמן שנתקלו יחידות החוד של הדיוויזיה בכוחות קדמיים של הקונפדרציה והניסו אותם מעמדותיהם, קיבל איירס דיווחים על כוח אויב נוסף לשמאלו. איירס הודיע לחטיבת העתודה שלו, בפיקוד בריגדיר גנרל פרדריק וינת'ורפ, להתכונן להניע את יחידתו קדימה[110].
בעודם חוצים את דרך וייט אוק נתקלו אנשיו של איירס בפרשיו הקרבים ממזרח של מקנזי. שרידן הורה למקנזי לנוע לעבר נחל האטצ'ר, לפנות מערבה ולכבוש את דרך פורד כדי להגן על האגף הימני של הקורפוס החמישי. המהרה הבין וורן שהקורפוס חצה את הדרך מזרחית לקו ההגנה של הקונפדרציה ושהדיוויזיה של קרופורד החלה לסטות מעמדתה סמוך לדיוויזיה של איירס. וורן חשב כי קו ההגנה חייב להיות ממוקם בקצה האזור המיוער, כ-270 מטרים מהדרך והמשיך להוביל את הקורפוס לכיוון צפון-מערב[111].
חטיבת הקונפדרציה בפיקודו של רנסום אשר החזיקה בקו עמדות העומק החלה לירות על הדיוויזיה של איירס כאשר חצו אנשיה את דרך וייט אוק ונכנסו לשדה שמעבר לה, דבר שביסס את ההנחה שתחילת קו ההגנה לא היה מיד לאחר מפגש הדרך עם דרך כנסיית גרייבלי אלא כ-700 מטרים מערבית לצומת זו. המידע השגוי על מיקום עמדות הקונפדרציה גרם למרבית הקורפוס החמישי להחטיא את מטרתו, כאשר שתיים מתוך שלוש הדיוויזיות התוקפות חצו את קצה קו ההגנה, אם כי כעת היו בעמדה לתקוף מהעורף[99].
וורן נזכר מאוחר יותר שעמדות אנשיו של רנסום שכנו בחגורה עבה של עצים, אשר הפריעו להם לכוון כראוי את נשקם והפחיתו בתחילה את כמות האבידות לכוחות האיחוד. אורכן של עמדות העומק שהחזיקו חיילי הקונפדרציה היה קצר מ-150 מטרים, ואיירס הבין זאת מיד לאחר תחילת ההתקפה ושינה את היערכות הדיוויזיה שלו כך שחזיתה פנתה שמאלה על מנת לפנות ישירות מולן. תנועת החטיבה של קולונל ריצ'רד בוארמן שמאלה פתחה פער במערך ואיירס מילא אותו בעזרת חטיבת העתודה של וינת'ורפ, ואז הוביל המתקפה בראש יחידתו. לעומת זאת, נכשל קרופורד בתיאום תנועת הדיוויזיה שלו עם שינוי בהיערכות עם תחילת ההתקפה והדיוויזיה של גריפין המשיכה לעקוב אחר יחידתו צפונית-מערבית דרך היערות[112].
אנשיו של איירס החלו להסס כאשר החלו להחשף לירי קרוב ומדויק יותר מצד חיילי החטיבה של רנסום, ואז רכב שרידן לאורך הקו כאשר הוא צועק ומעודד את חייליו להמשיך בהתקדמותם[113]. כאשר נפגע אחד החיילים בצווארו ונפל בעודו צועק "נהרגתי!", אמר לו שרידן ש"לא נפצעת כלל, קום, הרם את הרובה שלך והתקדם מייד לחזית". בתגובה לדבריו של שרידן קם החייל, הרים את נשקו והספיק לצעוד כתריסר צעדים לפני שהתמוטט ומת[114].
החטיבה באגפו הימני של איירס, בפיקודו של קולונל (בדרגת ייצוג של בריגדיר גנרל) ג'יימס גווין, התקדמה מרחק גדול לפני הדיוויזיה של קרופורד ואנשיה החלו להסס כאשר ראו כי אגפם הימני נחשף. כשהוא רכוב על סוסו, קרא שרידן לנושאי דגלו ורכב בין החיילים כאשר הוא משתמש בקריאות עידוד, איומים, גסויות ופקודות לסגור את השורות. סמל הדגל של שרידן נהרג, קצין מטה נפצע וסוסיהם של לפחות שניים נוספים נהרגו. שרידן, איירס והקצינים האחרים הצליחו להחזיר את השליטה במהירות על הכוחות ולפקוד עליהם להמשיך ולהתקדם. הפעם נשברו חלק מהמגינים בפיקודו של רנסום ונמלטו לעורף. אנשי הסוללה של מק'גרגור הצליחו לאסוף את ארבעת תותחיהם ולסגת זמן קצר לפני שהגיעו אנשיו של איירס אל קו הביצורים. כל אנשיו של רנסום שלא הספיקו להמלט נהרגו או נשבו על ידי חיילי הדיוויזיה של איירס[53][115].
כאשר נסוגו חלק מאנשיו מקו ההגנה המתפורר, היה עליהם לשחרר את רנסום שנלכד תחת סוסו הפצוע. אחד הקצינים מיחידתו של רנסום כתב מאוחר יותר כי "הינקים פשוט עברו מעלינו וריכזו אותנו בצפיפות כזו שלא אפשרה לנו לירות". סמל הדגל מרגימנט הרגלים ה-190 מפנסילבניה היה הראשון אשר טמן את דגל האיחוד על גבי קו הביצורים[116].
איירס השתלט על נקודת המפתח לכל קו הביצורים, לקח בשבי כ-1,000 איש ולכד שמונה דגלי קרב, אך בין אבידות האיחוד היו גם שני מפקדי חטיבות: בריגדיר גנרל פרדריק וינת'ורפ, אשר נפצע אנושות, וקולונל ריצ'רד בוארמן, אשר נפצע קשה. את מקומם בפיקוד על יחידותיהם תפסו הקולונלים ג'יימס גרינדלי ודייוויד ל. סטנטון. שרידן הורה לאיירס לעצור ולערוך מחדש את הדיוויזיה שלו. עד מהרה התברר כי כוחות הקונפדרציה נטשו לחלוטין את אזור הקו, ושרידן פקד על איירס להמשיך בהתקדמות[117].
וורן מחפש אחר קרופורד וגריפין
כאשר סטו הדיוויזיות של קרופורד וגריפין מהדיוויזיה של איירס שלח האחרון שליח וביקש מהם להיערך לימינו. גם שרידן העביר פקודות לקרופורד ולגריפין להתמקם מימין ווורן שלח קצין מטה לרדוף אחריהם. וורן הקים עמדת פיקוד בשדה מזרחית לעמדות העומק של הקונפדרציה והעריך שבמיקום זה יוכל לקבל מידע ולשלוט בצורה טובה יותר על המשימות שניתנו לכוחותיו. שרידן, לעומתו, חשב שעל וורן להוביל אישית ולעמוד בראש הכוח התוקף. כאשר קצין המטה לא שב, יצא וורן בעצמו לאתר את הדיוויזיות התועות, ואש נפתחה עליו כאשר הגיע לנקודת ציון בולטת בנוף: ה"ארובות" (" The Chimneys"), כ-700 מטרים צפונית לקצה קו עמדות העומק. הדיוויזיה של קרופורד התקדמה למרחק של כמה מאות מטרים מהדרך לפני שפנתה שמאלה, והחמיצה לחלוטין את קו עמדות העומק של 140 המטרים. תחילה מצא וורן את החטיבה של ג'ון קלוג והורה לו לשנות את היערכותו כך שיחידתו תפנה אנכית למיקומו הקודם, וימתין עד שתגיע חטיבה נוספת לאגפו הימני. וורן וקציני המטה שלו לא הצליחו לאתר את קרופורד ולומר לו להניע את החטיבות האחרות למיקום זה. כששב וורן לא מצא את החטיבה של קלוג, לאחר שהאחרון הצטווה לנוע קדימה על ידי אחד מקציני המטה של שרידן שחיפש גם כן אחר קרופורד. סיור מכוח הפרשים של מנפורד עצר את החטיבה של קלוג מעמדתם בתוך בית סינדור (Sydnor house). קולונל ג'ונתן טארבל הזעיק גדוד שהשתייך לרגימנט הרגלים ה-91 מניו יורק, אשר הניסו את אנשיו של מנפורד ואפשרו לחטיבה של קלוג להמשיך בתנועתה מערבה[118].
אחד מקציני המטה של וורן, מייג'ור קופ, מצא לבסוף את קרופורד והורה לו לפנות ולהיערך מימינו של קלוג. מכיוון שקלוג כבר התקדם נע קרופורד לכיוון הארובות, עם החטיבות של בריגדיר גנרל הנרי בקסטר וקולונל ריצ'רד קאטלר, ונתקל בדרכו בכוחות קדמיים של אנשיו של מנפורד. לאחר מכן מצא קרופורד חלק מכוח הפרשים של מנפורד ללא סוסיהם ופעל כנגדם, אך האחרונים משכו אותו צפונית-מערבית, הרחק מקו ההגנה העיקרי של הקונפדרציה[119].
גריפין מצטרף למתקפה העיקרית
וורן איתר את גריפין במרחק של כ-730 מטרים צפונית לעמדות העומק ב"ארובות", לאחר שהאחרון התקדם לפני קרופורד והתרחק אפילו יותר, מימין לקו ההגנה. גריפין הבין שמשהו השתבש לאחר שאנשיו עברו מרחק של כ-1.6 ק"מ, ומלבד כוחותיו הקדמיים של מנפורד לא נתקלו בביצורים כלשהם. בריגדיר גנרל ג'וזף בארטלט רכב לאגף השמאלי כאשר שמע קולות ירי מתגברים מכיוון זה וראה את האגף השמאלי של הקונפדרציה מעברו השני של שדה סינדור (Sydnor's field). גריפין הגיע אף הוא למקום וזיהה את תנועת כוחות הקונפדרציה לאורך דרך וייט אוק. מייג'ור קופ רכב לעבר גריפין ומסר לו שוורן הורה לו לנוע לעבר דרך וייט אוק דרך האגף השמאלי. בינתיים נעו הלאה כל כוחותיו של גריפין, מלבד שלושה רגימנטים מהחטיבה של בארטלט, והצטרפו לדיוויזיה של קרופורד[120].
גריפין הוביל את שלושת הרגימנטים של בארטלט מעבר לשדה סינדור. בריגדיר גנרל ג'ושוע צ'מברליין זיהה את תנועת דגל הדיוויזיה לשמאלו והצטרף עם חטיבתו ואיתו רגימנט נוסף מהחטיבה של אדגר מ. גרגורי. בזמן שחזר וורן לדרך וייט אוק כבר כבש איירס את קו עמדות העומק, ומכיוון שלא היה נחוץ שם סיוע של כוחות נוספים, שלח וורן את מייג'ור קופ לומר לגריפין להמשיך מערבה לכיוון דרך פורד. גריפין הפנה את אנשיו ימינה ונע מערבה במקביל לדרך וייט אוק בעוד וורן חוזר לנסיונותיו לאתר את הדיוויזיה של קרופורד[121].
קו ההגנה השני נפרץ
התמוטטות החטיבה של רנסום העמיד את החטיבות של ואלאס וסטיוארט תחת איום של איגוף ותקיפה מעורף. שלושת הבריגדיר גנרלים ערכו במהירות את יחידותיהן והקימו קו הגנה מאולתר של ביצורי שדה קלים בניצב לדרך וייט אוק בשטח מיוער בקצהו המערבי של שדה סינדור במטרה להגן על דרך פורד. עד מהרה הסתערה הדיוויזיה של גריפין כנגד קו ההגנה השני, כאשר החטיבה של צ'מברליין ואחד הרגימנטים של גרגורי משמאל, החטיבה של בארטלט מימין ושני רגימנטים נוספים של גרגורי מאחור. כאשר תקפו אנשיו של צ'מברליין והתגברו על קו הביצורים החדש מולו עמדו, נשלחו רגימנט וגדוד לעבר דרך וייט אוק בעוד שאר הדיוויזיה של גריפין ממשיכה ללחוץ על קטע הקו שעדיין החזיק מעמד. הרגימנטים של בארטלט נתקלו בהתנגדות חזקה שבאה לידי ביטוי גם בקרבות פנים אל פנים. אנשיו של גריפין פרצו את הקו לאחר כחצי שעה של לחימה[122].
קציני הדיוויזיה ערכו מחדש את החטיבה של בארטלט כנגד התקפת נגד אפשרית, וצ'מברליין העביר שני רגימנטים לסיוע. יחד, הניסו יחידות אלה את כוחות הקונפדרציה ולקחו כ-1,500 שבויים ומספר דגלי קרב. בארטלט וצ'מברליין ארגנו מחדש בין 150 ל-200 איש שפיגרו מאחור והחזירו אותם לקרב. צ'מברליין זיהה את דגל החטיבה של גווין וביקש ממנו לסייע לאנשיו, והאחרון הסכים. צ'מברליין מצא עצמו כנגד כוח גדול של חיילי הקונפדרציה וחשש להלכד באש צולבת, כאשר לפתע השליכו החיילים את נשקם ונכנעו[123].
שרידן פוקד על איירס, גריפין וצ'מברליין להתקדם
כאשר התמוטט קו ההגנה השני של הקונפדרציה, קרבו אליו איירס ושרידן. שרידן הורה לצ'מברליין לקחת את הפיקוד על כל כוחות הרגלים שבגזרה ולהתקדם לעבר פייב פורקס. לאחר שהוזהר על ידי שרידן ואיירס על כך שאנשיו יורים על הפרשים שלהם, אמר צ'מברליין לשרידן כי עליו לעבור למקום בטוח יותר. במקום זאת, רכב שרידן מערבה על דרך וייט אוק בעקבות גריפין ובארטלט.
גריפין לא נעצר לאחר הניצחון בקו ההגנה השני אלא המשך לנוע לפייב פורקס, שם נתקל בפרשי הקונפדרציה של פיציו לי ופנינגטון שבאותו הזמן נכנסו לקו הביצורים. גם הדיוויזיה של איירס הגיעה לפייב פורקס, והחטיבה של בארטלט שנעה מימין הגיעה לדרך פורד ולכדה שיירת עגלות אספקה ואמבולנסים[123].
קרופורד מתקדם, וורן שב לחפשו
גם אנשיו של קרופורד המשיכו להתקדם בעקביות מהקצה הצפוני של שדה סינדור וחצו את דרך פורד, שם לכדו שבעה אמבולנסים וכמה עגלות אספקה שהשתייכו לחטיבה של ואלאס. קרופורד שלח את העגלות, יחד עם שבויים רבים, אל העורף במהירות כזו, שקצין המשטרה הצבאית שלו לא הספיק לספור אותם במדויק[123].
לאחר שכבש איירס את עמדות העומק, שב וורן לניסיונות לאתר את קרופורד, ומצא את הדיוויזיה מאורגנת בצידה המזרחי של חוות בואיסה ופניה מערבה. לרוע מזלו של וורן, באותו הזמן חיפש אחריו שרידן ואיש לו היה יכול לומר לו היכן הוא, ושרידן הורה לגריפין לקחת את הפיקוד על הקורפוס. בינתיים, הורה וורן לקרופורד לפנות עם הדיוויזיה שלו שמאלה ולנוע דרומה לעבר פייב פורקס, מכיוון שהניח שהצומת עדיין בידי הקונפדרציה בשל האש הארטילרית שנורתה מכיוונה. החטיבה של קולטר נעה בחוד, מצידה שמאלי של דרך פורד, בעוד החטיבות של קלוג ובאקסטר, יחד עם הרגימנטים של בארטלט שהופרדו מהחטיבה שלהם, נעים מצידה הימני. מהיערות בצידה הדרומי של חוות בואיסה, ירו כוחות הקונפדרציה אש רציפה לעבר קו ההתקפה של האיחוד. שלוש פלוגות שהשתייכו לרגימנט הרגלים הוותיקים ה-1 ממיין השמידו סיור פרשים של הדיוויזיה של רוסר מעברו של נחל האטצ'ר לפני ששבו להצטרף ליחידתם. וורן השאיר את הרגימנט ממיין ואת רגימנט הרגלים ה-118 מפנסילבניה לאבטחת נקודת החציה של נחל האטצ'ר שבמקום[124].
פיקט שומע על ההתקפה ורוכב לקרב
במהלך ארוחת הצהריים במחנה של רוסר, הצליחו שני פרשים מאנשיו של מנפורד לאתר את פיקט, ודיווחו כי האויב מתקדם בכל הדרכים. פיציו לי ופיקט החליטו שמכיוון שאינם שומעים את קולות ההתקפה, זאת בשל, כפי שהתברר, יער עבות שחצץ בין המחנה לשדה הקרב, לחות כבדה ותנאים אטמוספיריים שגרמו לצל אקוסטי, אין סיבה להיות מודאגים. מעט לאחר השעה 16:00 ביקש פיקט מרוסר לשגר שליחים עם הוראות לפייב פורקס. לאחר ששוגרו השליחים, שמעו הקצינים קולות ירי וראו את השליח הראשון נתפס על ידי פרשים של האיחוד על דרך פורד, מעבר לנחל האטצ'ר, וזמן קצר לאחר מכן הבחינו בכוח רגלים נע במערך קרבי לכיוון אותה דרך[125][126].
פיקט חצה את המעברה בזמן שכמה מפרשיו של מנפורד נסוגו לאחור בלחץ חיילי חטיבת האיחוד של קלוג. פיקט ביקש מהפרשים להחזיק מעמד במקומם מספיק זמן על מנת לאפשר לו לחצות את הדרך ולהגיע לחזית. כוח פרשים קטן בפיקודו של קפטן ג'יימס ברקינרידג' (שנהרג בפעולה) הסתערו על כוח האיחוד המתקדם ואפשרו לפיקט לעבור, כאשר הוא משתמש בגופו ובצווארו של סוסו כמגן. לאחר שהגיע למעברה בעקבות פיקט, לא הצליח פיציו לי לעבור לאחר שאנשיו של קלוג חסמו את דרך פורד. פיציו לי ניסה לתקוף את החסימה בעזרת דיוויזיית העתודה של רוסר אך נכשל בניסיון לפרוץ את הדרך. אז פרס לי את הדיוויזיה צפונית לנחל האטצ'ר במטרה למנוע בכוחות האיחוד להשתמש בדרך פורד כדי להגיע למסילת הצד הדרומי[127].
פיקט מצא את פקודיו, רנסום, סטיוארט וואלאס, אשר הקימו קו הגנה חדש מזרחית ובמקביל לדרך פורד, כאשר הם לוחמים בכוחות הדיוויזיה של גריפין[127].
האגף השמאלי מוקם בפעם השלישית, ומתמוטט
פיקט הוציא את החטיבה של מאיו מקו ההגנה מערבית לפייב פורקס, יחד עם שני התותחים של גראם וארגון מחדש של חיילים שנסוגו באי סדר לאחר שנותקו מיחידותיהם, וצרף אותם לקו ההגנה השלישי מזרחית לדרך פורד[125]. החטיבה של קולטר תקפה לנוכח אש כבדה מצד החטיבה של מאיו והתותחים של גראם אך הוסיפה להתקדם בתמיכת שתי החטיבות הנוספות של קרופורד ושני הרגימנטים של בארטלט.
התנגדות החטיבה של מאיו נשברה כאשר אנשיו של קולטר חצו את קו ההגנה, אם כי מאיו הצליח לארגן מחדש חלק מיחידתו בשדה גיליאם (Gilliam's field). לנוכח מצבה של החטיבה של מאיו ואף על פי שהקונפדרציה שלטה עדיין בצומת פייב פורקס, ויתר פיקט על הלחימה בדרך פורד והורה למאיו לחצות עם יחידתו את השטח הפתוח לכיוון מסילת הצד הדרומי. החטיבה של קולטר לקחה בשבי מספר גדול מאנשיו של מאיו בעת נסיגתם ולכדה גם את שני תותחיו של גראם.
לאחר השמדת החטיבה של מאיו, הורה וורן לקרופורד להטות את הדיוויזיה שלו ימינה ולתפוס את דרך וייט אוק מערבית לפייב פורקס על מנת לסגור את נתיב הנסיגה האחרון של כוחות הקונפדרציה. הדיוויזיות של קסטר ורוני לי ניהלו באותו זמן קרב ביניהם דרומית מערבית לקרופורד. וורן פגש ברגימנט הפרשים ה-1 בעודם רוכבים צפונה בדרך פורד והורה להם לפנות שמאלה ולהגן על האגף השמאלי של קרופורד.
קורס ורוני לי מחפים על נסיגת כוחות הקונפדרציה
לאחר שהוציא את החטיבה של מאיו מהקרב, הזעיק פיקט את החטיבה של קורס מעמדותיה בחזית קו ההגנה בפייב פורקס ופרס אותה מערבית לשדה גיליאם ובמאונך לדרך וייט אוק, כנגד כוחות האיחוד אשר יאלצו לחצות שטח פתוח זה בעת התקדמותם. מטרתו של פיקט הייתה להרוויח זמן כדי לאפשר את נסיגת החטיבות המוכות של רנסום, סטיוארט וואלאס. אנשיו של קורס הקימו קו הגנה מאולתר של ביצורי שדה קלים וחטיבות הפרשים מהדיוויזיה של רוני לי, בפיקודם של בארינגר וביל תמכו בקו מצידו הדרומי והמערבי[125][128].
הפרשים של מקנזי התקדמו באגף הימני של הקורפוס החמישי כאשר הם מניסים כוחות קדמיים מאנשיו של מנפורד, ומגינים על כוחות הרגלים מפני ניסיונות אפשריים מצד הדיוויזיה של רוסר להגיע מצפון לנחל האטצ'ר ולתקוף את אנשיהן מהעורף. מקנזי נעצר פעמיים כדי לחסל כיסי התנגדות והפרשים לקחו בשבי מספר גדול של חיילים במהלך התקדמותם. בסביבות השעה 21:00 נעצר מקנזי ושלח הודעה לשרידן על מיקומו. שרידן הורה למקנזי לשלוח כוח פרשים להחלפת הרגלים ששמרו על נקודת החצייה של דרך פורד עם נחל האטצ'ר[128].
לאחר שחצו את נחל האטצ'ר, עלו מי שנותר מאנשיו של מנפורד בחזרה על סוסיהם, חצו שוב את הנחל והצטרפו לפיקט. לאחר שהבין כי המשך הלחימה במקום יסתיים בלכידת אנשיו, הורה פיקט למנפורד לחצות בחזרה את הנחל ולחבור לפיציו לי צפונית לו. מנפורד ואנשיו ביצעו זאת לאחר שחצו את נחל האטצ'ר מערבית לדרך מערב דאבני (W. Dabney's Road) והצטרפו לפיציו לי לאחר רדת החשיכה[129].
מתקפת פרשי האיחוד
בהתאם לפקודותיו של שרידן, הורה מריט לאנשיהם של דבין וקסטר לרדת מסוסיהם ולהסתער על קו ההגנה ברגע שישמעו קולות התקפת הרגלים. דבין וקסטר השאירו, כל אחד, חטיבה אחת רכובה על מנת לנצל פרצות אפשריות. אנשיו של דבין והחטיבה של פנינגטון מהדיוויזיה של קסטר החלו לנוע לעבר ביצורי הקונפדרציה בדרך וייט אוק כאשר שמעו את חיל הרגלים תוקף. פנינגטון היה בעמדת הפיקוד של קסטר כאשר האחרון אמר לו להוביל את אנשיו רכובים לתמיכה בהתקפה מהאגף, זאת בניגוד לפקודה של מריט על תנועה ללא הסוסים יחד עם אנשיו של דבין[130].
מספר דקות לאחר ששוחח עם קסטר, שמע פנינגטון קולות ירי, לאחריהם הופיע קצין מטה שהודיע להם על החלטתו של מריט לצרף את החטיבה של פנינגטון להתקפה עם דבין. קסטר השיב כי זו בוודאי טעות ורכב לדרכו. כאשר הגיע פנינגטון לחזית גילה כי חטיבתו תקפה את קו הביצורים, נהדפה ונסוגה כעת לאחור בחוסר סדר. בדיווח שלו לאחר הקרב הסביר פנינגטון כי הנסיגה נגרמה כתוצאה מחוסר קשר עם החטיבה של פיציו, הוצאת הדיוויזיה של קייפהארט מאגפו השמאלי והעובדה שלאנשיו כמעט ואזלה התחמושת. ללא החטיבה של פנינגטון לשמאלו, נאלץ אף דבין לסגת עם אנשיו. בזמן שכוחות האיחוד התארגנו מחדש, סיפק דבין תחמושת נוספת לאנשיו של פנינגטון וההתקפה חודשה. גם הפעם נסוגה החטיבה של פנינגטון, אך הפעם המשיכה הדיוויזיה של דבין להתקדם, תוך לחימה כנגד חטיבות הקונפדרציה של ואלאס וסטיוארט[131].
לאחר שפרצה הדיוויזיה של איירס את קו ההגנה, נאלצו ואלאס וסטיוארט להעביר את מרבית אנשיהם לקו ההגנה החדש שנמתח במאונך לדרך וייט אוק. על אף זאת, עדיין נעצרה החטיבה של פנינגטון בקו הביצורים ושרידן עצר זמנית את התקדמותם מחשש שייקלעו לתוך אש אנשיו של איירס. רק לאחר שהותאה החטיבה של מאיו מהקו כדי להקים את קו ההגנה השלישי הצליחה החטיבה של פנינגטון להתקדם[132].
פייב פורקס נכבשת, פגרם נהרג
סוללת התותחים בפייב פורקס וחלק מהחטיבה של סטיוארט עדיין החזיקו בצומת. קולונל פגרם העמיד את שלושת תותחיו על קפל קרקע מעט גבוה, על פי הוראותיו של פיקט, ואז הלך לישון. כאשר החלו היריות, התעורר פגרם ומיהר לצומת. אנשי הסוללה שלו ירו לעבר הפרשים שהסתערו וירו לעברם מרובי ספנסר בעלי ירי רציף. פגרם רכב על סוסו בין תותחי הסוללה שלו, ובעודו צועק פקודות לעבר אנשיו נורה ונפצע אנושות. פגרם מת בבוקר המחרת[133].
שרידי החטיבות של ואלאס, מאיו וסטיוארט לא יכלו להמשיך ולהחזיק בעמדותיהם בשדה הקרב, כאשר הופיעה הדיוויזיה של גריפין באגפם השמאלי בתמיכה להתקפת הפרשים בחזית, ודבין שלח את רגימנט הפרשים ה-1 אחר כוחות הקונפדרציה הנסוגים. קציני דיוויזיות הפרשים דיווחו על כ-1,000 איש שנשבו, יחד עם שני דגלים וזוג תותחים שנפלו לידיהם במהלך הקרב[134][135].
לאחר שפרצו הפרשים את קו הביצורים והשתלטו על הצומת, הגיעו למקום גם הדיוויזיות של איירס וגריפין, מה שיצר חוסר סדר כאשר יחידות שונות התערבבו זו בזו. לאחר שהתארגנו מחדש, הזיז דבין את הדיוויזיה שלו שמאלה וערך אותה באגפו השמאלי של גריפין, בעוד הדיוויזיה של איירס נפרסה מאחוריו. אז החלו הכוחות לנוע מערבית לצומת[136].
מיילס חוסם את דרך וייט אוק
בשעה 17:30 של אותו יום, שלח גרנט את הדיוויזיה של בריגדיר גנרל נלסון מיילס מהקורפוס השני להחזיק במפגש של דרך וייט אוק עם דרך קלייבורן, על מנת למנוע מתגבורות להגיע אל פיקט מכיוון מזרח[137].
קסטר תוקף את האגף הימני ונבלם
לפני שהחלה התקפת האיחוד, מיקם קסטר את חטיבות הפרשים של ולס וקייפהארט כנגר האגף הימני של ביצורי הקונפדרציה והוריד את החיילים מסוסיהם לפי פקודתו של מריט. קסטר הורה לרגימנט הפרשים ה-15 מניו יורק לבצע התקפת הסחה על קצה קו ההגנה שהוחזק על ידי החטיבה של קורס, ותכנן לאגף אותו בעזרת שתי החטיבות הנותרות. החטיבה של קורס תוגברה על ידי חטיבה מדיוויזיית הפרשים של רוני לי, והרגימנט ה-15 נסוג פעמיים בניסיונו להגיע אל סוללת תותחי הקונפדרציה אשר ירתה לעבר אנשיו קלעי קופסה[138].
קסטר פתח בהתקפה עם תחילת ההסתערות של הרגימנט ה-15 ונע עם החטיבות הרכובות סביב האגף הימני, אך לפני שהצליח להתמקם בעמדה מאחורי קורס, הוביל רוני לי את הרגימנטים ה-2 וה-3 מצפון-קרוליינה בהתקפת נגד. הפרשים של רוני לי הצליחו להחזיק בעמדתם ומנעו מקסטר לחבור לכוחות האיחוד שהתקדמו מערבה לרוחב קו ההגנה. תחת חיפוי הפרשים של רוני לי, מהחטיבה של ברינגר, הצליחו סוללת התותחים של מק'גרגור, חיילי רגלים רבים ועגלות אספקה ואמבולנסים לסגת צפונה, מעבר לנחל האטצ'ר[139].
וורן מוביל את ההסתערות האחרונה
וורן מצא את הדיוויזיה של קרופורד כאשר אנשיה מסרבים להיכנס לשטח הפתוח בצידו המזרחי של שדה גיליאם בשעה שקסטר נבלם בידי אנשיו של רוני לי במערב ובדרום. חיילי האיחוד סירבו לצאת כנגד קו הביצורים בו החזיקה החטיבה של קורס. לאחר מספר דקות של התארגנות, לקח וורן את דגל הקורפוס ורכב לתוך השדה יחד עם קציני מטהו כאשר הוא קורא לאנשים לבוא בעקבותיו. חיילי הדיוויזיה תקפו את החטיבה של קרוס בהצלחה, לקחו שבויים רבים ופיזרו את הנותרים. במהלך ההתקפה נורה סוסו של וורן תחתיו, אחד מעוזריו נהרג ולוטננט קולונל הולון ריצ'רדסון מרגימנט הרגלים ה-7 מויסקונסין נפצע קשה כאשר קפץ מסוסו בין וורן לבין המגינים[140][141].
לאחר שהחטיבה של קורס פוזרה, המשיכה הדיוויזיה של קרופורד מערבה על דרך וייט אוק עוד כ-800 מטרים. לאחר טיהור כיסי התנגדות עצר וורן את המרדף מכיוון שחיילי קנפדרציה נוספים לא נראו עוד באזור ובשל החשיכה היורדת[142][141]. וורן שלח מוקדם יותר את אחד מקציניו, לוטננט קולונל פרדריק לוק, אל שרידן כדי לדווח לו על כך שתקף את האויב מעורפו, לכד כ-1,500 שבויים והוביל את הדיוויזיה מהר ככל שהיה יכול. לדיווח זה השיב שרידן שאינו מאמין לכך שוורן היה בחזית[143].
כאשר העביר את קורס אל צידו המערבי של שדה גיליאם, הורה פיקט לרוני לי להתכונן לסגת לעבר מסילת הברזל של הצד הדרומי. רוני לי חיפה על אנשיו הלא רכובים באמצעות פרשיו וניהל פעולות השהייה מוצלחות כדי לאפשר ליחידתו לסגת באיטיות, אך היה עליו למהר לאחר התמוטטות החטיבה של קורס. קסטר נכשל בניסיון לנתק רבים מאנשיו של רוני לי, אשר חצו את נחל האטצ'ר בדרך מערב דאבני וצעדו אל דרך פורד כדי להתייצב בפני פיציו לי. קסטר רדף אחר אנשיו של רוני לי למרחק של כעשרה ק"מ, אך ויתר והקים מחנה בשדה הקרב, אליו הצטרפו אנשי החטיבה של פנינגטון, כאשר ירדה החשיכה[144][145].
אבידות
על פי הערכות היסטוריונים, היה לשיעור האבידות טווח רחב. על פי הערכותיו של ארל ג'. הס (Earl J. Hess), 600 פצועים והרוגים, 4,500 שבויים, 13 דגלים ושישה תותחים שאבדו לקונפדרציה, 633 הרוגים ופצועים לקורפוס של וורן ופחות מכך לפרשים של שרידן[125]. נוח אנדרה טרודו (Noah Andre Trudeau) העריך את אבידות האיחוד ב-830, עם 103 הרוגים, 670 פצועים ו-57 נעדרים. הערכות מוקדמות יותר מהס, של א. וילסון גרין (A. Wilson Greene) והיסטוריונים אחרים, מגיעות לכ-600 הרוגים ופצועים לקונפדרציה וכ-2,400 שבויים[146], וגם כריס קלקין (Chris Calkins) נוטה לכיוון מספר השבויים הנמוך יותר. ג'ון ס. סלמון (John S. Salmon) וג'ון ר. מאס (John R. Maass) מעריכים את אבידות האיחוד ב-830 ואת אבידות הקונפדרציה ב-605, בתוספת של בין 2,000 ל-2,400 שבויים, או 3,000 אבידות בסך הכול[53]. מספרים אלה כמעט זהים לנתוני שירות הפארקים הלאומי[2].
תוצאות הקרב
השורדים נעים לעבר מסילת הברזל
חיילי חטיבות הרגלים של הקונפדרציה ששרדו את הקרב נעו צפונה דרך היערות והשדות, חצו את נחל האטצ'ר והגיעו לעמדה סמוכה למסילת הברזל של הצד הדרומי בדרך מערב דאבני. לאחר ארגון השורדים שהגיעו מיחידות רבות לתוך מערכים חדשים, הוביל פיקט את אנשיו לעבר טחנת הקמח של אקסטר (Exeter Mills) בפתחו של נחל ויפונוק (Whipponock Creek). פיקט תכנן לנוע משם, לחצות את נהר אפומטוקס ולחבור לארמיית צפון וירג'יניה[145].
שרידן מדיח את וורן מהפיקוד
לאחר שהתקדמות הדיוויזיה של קרופורד נעצרה, שלח וורן את קולונל בנקהד אל שרידן עם דיווח על הקרב וביקש הוראות נוספות. זמן קצר לאחר מכן, בסביבות השעה 19:00 רכב לעבר וורן קולונל פורסית' מהמטה של שרידן ומסר לו את ההודעה:
מייג'ור גנרל וורן, מפקד הקורפוס החמישי, משוחרר בזאת מתפקידו, ועליו להתייצב מיידית בפני גנרל גרנט, מפקד צבאות ארצות הברית, להוראות נוספות.
— Wittenberg, Eric J. Little Phil: A Reassessment of the Civil War Leadership of Gen. Philip H. Sheridan. Potomac Books, Inc., 2002.
מסת"ב 1612344399. עמוד 123.
בדיווח שלאחר הקרב, כתב שרידן כי הדיח את וורן מהפיקוד בשל חוסר יכולתו לארגן ולהניע מהר מספיק את כוחותיו מנקודת ההערכות בכנסיית נחל גרייבלי. בנוסף לזאת, כעס שרידן על הססנות חיילי החטיבה של גווין בתחילת ההתקפה על קו עמדות העומק, וחשב כי לוורן יש חלק בכך כי לא הפגין מספיק ביטחון והשרה אותו על אנשיו. שרידן הוציא פקודה, לפיה קודם גריפין למפקד הקורפוס החמישי[53], בארטלט למפקד הדיוויזיה של גריפין ופירסון למפקד החטיבה של בארטלט והורה להם לרדוף אלר כוחות הקונפדרציה במורד דרך וייט אוק. באותו הזמן הסתיים הקרב בניצחון ושרידן וגריפין הגיעו לפייב פורקס[147].
וורן ההמום רכב אל עמדת הפיקוד של שרידן וביקש ממנו לשקול מחדש את החלטתו. שרידן התפרץ כלפיו וענה כי אינו שוקל מחדש את נחישותו[143]. קציניו וחייליו של וורן הופתעו מפעולה זו וחלקם כתבו מכתבים, בהם יצאו להגנתו וטענו כי שרידן נהג בקנאה בשל חלקו של וורן בניצחון. בהתחשב בעובדה כי ועדת החקירה של 1883 מצאה כי ההדחה הייתה בלתי מוצדקת, ציינו גם היסטוריונים רבים כי פעולתו של שרידן הייתה לא הוגנת[125].
פורטר מדווח לגרנט על הניצחון; גרנט מורה על מתקפה כוללת
קולונל הוראס פורטר, קצין המטה של גרנט ששימש כמשקיף בקרב, רכב בחזרה למפקדה הראשית בסביבות השעה 19:30, ודיווח בהתרגשות על הניצחון ועל לכידת כ-5,000 שבויים. הניצחון בפייב פורקס פתח בפני כוחות האיחוד את הדרך אל מסילת הצד הדרומי. לאחר ששמע את הדיווח פקד גרנט על מיד להורות להמפריז והקורפוס השני ולפארק והקורפוס התשיעי להתכונן מייד להתקפה כדי למנוע מכוחות הקונפדרציה להמלט מפיטרסבורג ולרכז את כוחם כנגד שרידן. גרנט אמר לקציני המטה שלו כי הורה על מתקפה כללית לכל אורך קו החזית[148].
מיד ביקש הבהרות מכיוון שגרנט הורה על מתקפה לכל אורך קו החזית בשעה 04:00. גרנט אמר כי האמפריז ופארק צריכים להניע את כוחותיהם קדימה כדי ללחוץ על מערכי ההגנה ולהוציא סיורים קדמיים לשטח כדי לבחון עם כוחות הקונפדרציה החלו לעזוב את עמדותיהם. אם עדיין יוחזק הקו בכוח תכנן גרנט לשלוח את הדיוויזיה של מיילס לתגבר את שרידן. בנוסף הורה גרנט לרייט, פארק ואורד, יחד עם הקורפוס ה-24 של ג'ון גיבסון מארמיית נהר הג'יימס, לפתוח בהרעשה ארטילרית על עמדות האויב. מפקדי הקורפוסים ואורד הודיעו כי לאנשיהם אין ראות טובה מספיק כדי לתקוף. בשעה 22:00 נפתחה ההרעשה הארטילרית על עמדות הקונפדרציה ליד פיטרסבורג אשר נמשכה עד 01:00. כוחות הקונפדרציה לא עזבו את עמדותיהם וההתקפת האיחוד החלה בסביבות השעה 04:40[137][149][150].
גרנט שולח דגלים של הקונפדרציה ללינקולן
בשל מחסור בקצינים זמינים שלח גרנט את עיתונאי הניו יורק הראלד סילבנוס קאדוולאדר (Sylvanus Cadwallader) לדווח לנשיא אברהם לינקולן על הניצחון בפייב פורקס ועימו מספר דגלי קרב שנתפסו, אשר שהה על סיפון אוניית הקיטור ריבר קווין בסיטי פוינט שבווירג'יניה. לינקולן קיבל את הדגלים ואמר:
הנה משהו מוחשי, משהו שאוכל לראות, להרגיש ולהבין. המשמעות היא ניצחון. זהו ניצחון.
— Foote, Shelby. The Civil War: A Narrative: Volume 3: Red River to Appomattox. Knopf Doubleday Publishing Group, 2011.
מסת"ב 0307744698. עמוד 893.
באותו הזמן החלה ההרעשה הארטילרית על עמדות הקונפדרציה ולינקולן נותר ער. כאשר נרדם לבסוף, ראה לינקולן את עצמו בחלומו מת בבית הלבן לאחר שנהרג על ידי מתנקש.
לי שומע על התבוסה, שולח כוחות מערבית למסילת הברזל
לאחר הקרב עדכן פיציו לי את רוברט אי לי על התבוסה בפייב פורקס, במקום בו התרכזו כוחותיו ומה שנותר מיחידותיהם של רוני לי ורוסר, צומת הדרכים של כנסיית פורד ומסילת הברזל של הצד הדרומי. לי שלח את לוטננט גנרל אנדרסון והרגלים שלו על מנת לסייע בהתארגנות מחדש ולתגבר את פיקט בהגנה על מסילת הברזל. אנדרסון השאיר כוח קטן מאחור, עזב את טחנת בורג'ס (Burgess Mill) כדי להצטרף לפיציו לי בסביבות השעה 18:30 והגיע ליעד עם כוחותיו בשעה 02:00 בבוקר ה-2 באפריל. תוכניתו של לי הייתה להגן על מסילת הברזל של הצד הדרומי מאזור תחנת הרכבת של סוט'רלנד (Sutherland's Station). הכוח של אנדרסון כלל את הדיוויזיה של מייג'ור גנרל בושרוד ג'ונסון, את החטיבה של בריגדיר גנרל אפה הונטון וחיילי היחידות ששרדו את הקרב בפייב פורקס. בנוסף, הורה לי לכוחות נוספים להגיע מריצ'מונד אל פיטרסבורג כנגד ההתקפה אותה חשב לבלתי נמנעת[151].
גרנט שולח את הדיוויזיה של מיילס אל שרידן; תוכניתו של שרידן והתמוטטות קו ההגנה של הקונפדרציה
בליל ה-1 באפריל חנו שתי הדיוויזיות של האיחוד מהקורפוס החמישי מעבר לדרך וייט אוק, סמוך לדרך כנסיית נחל גרייבלי, והשלישית חנתה על דרך פורד. הפרשים של שרידן חנו סמוך לחוות גיליאם ליד פייב פורקס ואנשיו של מקנזי חנו במעברת דרך פורד החוצה את נחל האטצ'ר. הדיוויזיה של מיילס, שהשתייכה לקורפוס השני של אנדרו האמפריז, הצטרפה לכוחות אלה מאוחר יותר באותו הלילה.
בלילה שלח גרנט מסר, בו הודיע לשרידן על שליחת הדיוויזיה של מיילס לעברו ועל תוכניתו לפתוח בהתקפה כללית על קווי ההגנה של פיטרסבורג בשעה 04:00 של בוקר ה-2 באפריל. גרנט ציין כי אינו נותן הוראות ספצפיות לשרידן אך הוא מצפה ממנו לפעול כנגד מסילת הברזל של הצד הדרומי. שרידן השיב ב-00:30 על כוונתו לטהר את השטח מדרך וייט אוק וצפונה, עד פיטרסבורג.
בבוקר ה-2 באפריל הצליחו כוחות האיחוד, ובעיקר הסתערות הקורפוס השישי של מייג'ור גנרל הורציו רייט, לפרוץ את קווי ההגנה של הקונפדרציה בקרב פיטרסבורג השלישי ואילצו את ארמיית צפון וירג'יניה לסגת מערבה, תוך סדרה של קרבות השהייה, עד בית המשפט של אפומטוקס, שם נכנעה ב-9 באפריל 1865[152].
זוכי מדליית הכבוד
על פעולותיהם במהלך קרב פייב פורקס, זכו חמישה-עשר חיילים מצבא האיחוד במדליית הכבוד.
לקריאה נוספת
- Bearss, Edwin C. Fields of Honor: Pivotal Battles of the Civil War. National Geographic Books, 2009. מסת"ב 1426206208
- Bearss, Edwin. Suderow, Bryce. The Petersburg Campaign: The Western Front Battles, September 1864 – April 1865, Volume 2. Savas Beatie, 2014. מסת"ב 1611211042
- Greene, A. Wilson. The Final Battles of the Petersburg Campaign: Breaking the Backbone of the Rebellion. Univ. of Tennessee Press, 2008. מסת"ב 1572336102
- Hess, Earl J. In the Trenches at Petersburg: Field Fortifications & Confederate Defeat. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 2009. מסת"ב 9780807832820
- Humphreys, Andrew A. The Virginia Campaign of 64 And 65: The Army and Navy in The Civil War. Digital Scanning Inc, 2004. מסת"ב 1582185387
- Jamieson, Perry D. Spring 1865: The Closing Campaigns of the Civil War. U of Nebraska Press, 2015. מסת"ב 0803274726
- Longacre, Edward G. The Cavalry at Appomattox: A Tactical Study of Mounted Operations During the Civil War's Climactic Campaign, March 27-April 9 1865. Stackpole Books, 2003. מסת"ב 0811700518
- Maass, John R. The Petersburg and Appomattox Campaigns, 1864-1865. Government Printing Office, 2015 . מסת"ב 0160927587
- Trudeau, Noah Andre. The Last Citadel: Petersburg, June 1864 - April 1865. Savas Publishing, 2014. מסת"ב 1940669561
- Trulock, Alice Rains. In the Hands of Providence: Joshua L. Chamberlain and the American Civil War. UNC Press Books, 2013. מסת"ב 1469615665
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 CWSAC Report Update
- ^ 2.0 2.1 2.2 "Five Forks". National Park Service
- ^ Simson, Jay W. Crisis of Command in the Army of the Potomac: Sheridan's Search for an Effective General. McFarland, 2008. מסת"ב 0786436530. עמודים 161-168
- ^ Maass, עמוד 7
- ^ Maass, עמודים 8-9
- ^ Maass, עמוד 9
- ^ Maass, עמודים 9-10
- ^ Maass, עמוד 11
- ^ Maass, עמודים 11-12
- ^ Maass, עמודים 12-13
- ^ Maass, עמוד 13
- ^ Trudeau, עמודים 11-24
- ^ Maass, עמודים 13-14
- ^ Hess, עמודים 18-37
- ^ Greene, עמודים 4-6
- ^ Maass, עמודים 15-40
- ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 Greene, עמודים 106-108
- ^ Maass, עמודים 40-42
- ^ Maass, עמוד 42
- ^ Maass, עמודים 42-43
- ^ Maass, עמודים 41-43
- ^ Maass, עמודים 43-44
- ^ Trudeau, עמודים 338-339
- ^ Jamieson, עמודים 96-97
- ^ Greene, עמודים 112-115
- ^ Trudeau, עמודים 340-442
- ^ Maass, עמודים 44-45
- ^ Jamieson, עמודים 99-103
- ^ Greene, עמודים 115-125
- ^ Maass, עמוד 45
- ^ Maass, עמודים 45-46
- ^ Humphreys, עמודים 322-323
- ^ Humphreys, עמודים 323
- ^ Greene, עמודים 108-112
- ^ Maass, עמודים 46-47
- ^ 36.0 36.1 Jamieson, עמודים 106-107
- ^ Humphreys, עמודים 324
- ^ 38.0 38.1 Maass, עמוד 47
- ^ 39.0 39.1 39.2 Jamieson, עמוד 107
- ^ Hess, עמודים 255-256
- ^ Hess, עמוד 256
- ^ Greene, עמוד 170
- ^ Bearss, עמודים 415-418
- ^ Greene, עמודים 171-174
- ^ Humphreys, עמוד 332
- ^ 46.0 46.1 Jamieson, עמוד 109
- ^ Humphreys, עמודים 333-334
- ^ Bearss, עמוד 337
- ^ Bearss, עמודים 353-354
- ^ Bearss, עמודים 381-382
- ^ Bearss, עמודים 382-383
- ^ Bearss, עמודים 384-392
- ^ 53.0 53.1 53.2 53.3 53.4 Maass, עמוד 48
- ^ Bearss, עמודים 393-405
- ^ Bearss, עמודים 403-404
- ^ Bearss, עמודים 437–438, 440-442
- ^ Bearss, עמודים 443-446
- ^ Trulock, עמוד 253
- ^ 59.0 59.1 Bearss, עמוד 447
- ^ 60.0 60.1 Jamieson, עמוד 110
- ^ Bearss, עמודים 475-476
- ^ Bearss, עמודים 451-452
- ^ Greene, עמוד 182
- ^ Bearss, עמודים 452-453
- ^ Trulock, עמוד 255
- ^ Bearss, עמודים 454-455
- ^ Trulock, עמוד 259
- ^ Bearss, עמוד 456
- ^ Bearss, עמודים 456-458
- ^ Bearss, עמודים 462-463
- ^ 71.0 71.1 Jamieson, עמודים 110-111
- ^ 72.0 72.1 72.2 Greene, עמוד 183
- ^ 73.0 73.1 73.2 Longacre, עמוד 81
- ^ Bearss, עמודים 464–465. הערה 5
- ^ Hess, עמוד 260
- ^ Bearss, עמוד 464
- ^ 77.0 77.1 Hess, עמוד 261
- ^ Longacre, עמוד 82
- ^ 79.0 79.1 Davis, Burke. To Appomattox: Nine April Days, 1865. Open Road Media, 2016. מסת"ב 1504034422
- ^ Bearss, עמוד 466
- ^ Longacre, עמוד 83
- ^ Hess, עמודים 260-261
- ^ Bearss, עמוד 465
- ^ Longacre, עמודים 82-83
- ^ Longacre, עמוד 80
- ^ Humphreys, עמודים 343-344
- ^ Bearss, Edwin C. Suderow, Bryce. The Five Forks Campaign and the Fall of Petersburg: March 29 - April 1, 1865. Savas Beatie, 2014. מסת"ב 1611212189
- ^ Bearss, עמוד 474
- ^ Bearss, עמודים 474-475
- ^ Bearss, עמוד 475
- ^ Trulock, עמוד 260
- ^ Greene, עמוד 184
- ^ Humphreys, עמוד 347
- ^ Bearss, עמודים 476-477
- ^ 95.0 95.1 95.2 95.3 95.4 Jamieson, עמוד 112
- ^ 96.0 96.1 Bearss, עמוד 477
- ^ Bearss, עמודים 477-479
- ^ Bearss, עמודים 478-479
- ^ 99.0 99.1 Jamieson, עמוד 113
- ^ Bearss, עמודים 479-480
- ^ 101.0 101.1 Bearss, עמוד 480
- ^ Bearss, עמוד 481
- ^ 103.0 103.1 Longacre, עמודים 85-86
- ^ Bearss, עמודים 481-482
- ^ Bearss, עמודים 482-483
- ^ Bearss, Edwin C. Suderow, Bryce. The Five Forks Campaign and the Fall of Petersburg: March 29 - April 1, 1865. Savas Beatie, 2014. מסת"ב 1611212189
- ^ Bearss, עמודים 469-470
- ^ Bearss, עמודים 470-471
- ^ Bearss, עמודים 484-485
- ^ Bearss, עמוד 485
- ^ Bearss, עמודים 485-486
- ^ Bearss, עמודים 486-487
- ^ Jamieson, עמודים 113-114
- ^ Bearss, עמוד 488
- ^ Bearss, עמודים 488-489
- ^ Bearss, עמוד 489
- ^ Bearss, עמודים 490-491
- ^ Bearss, עמוד 492
- ^ Bearss, עמוד 493
- ^ Bearss, עמודים 493-494
- ^ Bearss, עמוד 494
- ^ Bearss, עמוד 496
- ^ 123.0 123.1 123.2 Bearss, עמוד 497
- ^ Bearss, עמודים 499-500
- ^ 125.0 125.1 125.2 125.3 125.4 Hess, עמוד 263
- ^ Bearss, עמוד 471
- ^ 127.0 127.1 Bearss, עמוד 500
- ^ 128.0 128.1 Bearss, עמוד 502
- ^ Bearss, עמוד 503
- ^ Bearss, עמודים 503-504
- ^ Bearss, עמודים 504-505
- ^ Bearss, עמוד 506
- ^ Bearss, עמודים 506-507
- ^ Humphreys, עמוד 351
- ^ Bearss, עמוד 507
- ^ Bearss, עמודים 507-508
- ^ 137.0 137.1 Humphreys, עמוד 362
- ^ Bearss, עמוד 508
- ^ Bearss, עמודים 508-510
- ^ Humphreys, עמודים 351-352
- ^ 141.0 141.1 Bearss, עמוד 510
- ^ Humphreys, עמוד 352
- ^ 143.0 143.1 Jamieson, Perry D. Spring 1865: The Closing Campaigns of the Civil War. U of Nebraska Press, 2015. מסת"ב 0803274726. עמודים 116-117
- ^ Humphreys, עמודים 352-354
- ^ 145.0 145.1 Bearss, עמוד 511
- ^ Greene, עמוד 186
- ^ Bearss, עמודים 511-512
- ^ Maass, עמוד 50
- ^ Hess, עמודים 264-268
- ^ Bearss, עמודים 515-516
- ^ Bearss, עמודים 516-517
- ^ Maass, עמודים 50-64
