רבי ברוך כהנא-רפפורט
 | |
| לידה | ה'תכ"ח |
|---|---|
| פטירה | כ"ג בניסן ה'תק"ו (בגיל 78 בערך) |
| מקום פעילות | מינסק, וילנה, פיורדא וגרודנו |
| תחומי עיסוק | ראש ישיבה רב ואב בית דין. |
| בת זוג | שרה חיה בת רבי משה בן אברהם מגזע צבי |
רבי ברוך (אברהם) כהנא-רפפורט (כונה גם רבי ברוך חריף) (ה'תכ"ח - כ"ג בניסן ה'תק"ו, 13 באפריל 1746) היה מגדולי רבני דורו, כיהן כראש ישיבה, רב ואב בית דין בערים מינסק, וילנה, פיורדא וגרודנו.
קורות חייו
נולד לאביו רבי משה מאיר[1] ממשפחת רפפורט ששימש כפרנס ומנהיג של קהילת לבוב. בילדותו למד אצל אביו רבי משה ואצל דודו רבי שמחה רפפורט אב"ד בלבוב. נשא את שרה חיה בתו של רבי משה בן אברהם מגזע צבי.
בהיותו בן 18 מונה לכהן כרבה של קהילת ארלי. בשנת ה'תס"ח בערך, עבר לכהן כרב במינסק, בשנת ה'תס"ט מונה לכהן כרב בוילנה. לקראת יום הכיפורים, ה'תע"א החל לכהן כרב בפיורדא ואב"ד למדינות שוואבך. בשנת ה'תע"ד לאחר שרבי שמחה רפפורט עזב את רבנות גרודנו התבקש על ידי בני הקהילה לכהן כרבם ובעקבות זאת עבר למלא את מקומו של רבי שמחה אך לאחר תקופה קצרה חזר לעירו פיורדא. בשנת ה'תפ"א מונה לכהן במקביל לכהונתו בפירודא גם כרב בקהילת שנייטאך (אנ') וגלילותיה[2]
התפרסם בחריפותו ובידיעותיו המרובות בנגלה ובנסתר אך לא הדפיס את שיעוריו ותשובותיו. חלקם הודפסו בספרים 'שב יעקב', 'אור הנעלם' ועוד. רבים מגדולי הדור בתקופותו הזכירהו בספרם ביניהם השבות יעקב, האור חדש ועוד. רבי יונתן אייבשיץ התבטא עליו בהספד שנשא במץ[3], ”הגאון החסיד שבכהונה אשר כל ימיו עסק בתעניות וסיגופים נודעים, זקן יושב בישיבה”. שימש כמוהל.
בסוף חייו חלה והוסיפו לו את השם 'אברהם'. נפטר באסרו חג פסח, ה'תק"ו.
פעילותו הציבורית
בשנת ה'תע"ג השתתף ביוזמה לכנס אסיפה לקביעת דרכים לסיוע לעניים נודדים שהתרבו בתקופתו. כמו כן היה מעורב במינוי גבאי צדקה ופישר במחלוקת בין קהילות אוטנזוס והיטנבך. נלחם בתופעות השבתאות שהיו בתקופתו ובממשיך דרכם נחמיה חייא חיון.
עמד בראשות ישיבת פיורדא ולימד בה במהלך השנים אלפי תלמידים. במהלך כהונתו הישיבה גדלה ונוספו תלמידים רבים אף ממדינות רחוקות יותר. מבין תלמידיו בישיבת פירודא רבי פרץ בן משה בעל ה'בית פרץ', רבי הירש פרנק דיין באלטונא, רבי חים בן בנימין פלק, רבי שלמה פרנקל מירלס מראשי קהילת המבורג, רבי פנחס קצנלבוגן אב"ד בוולרשטין בעל 'יש מנחילין' ועוד.
בתקופת כהונתו בפירודא החל השלטון הנוצרי לרדוף את הקהילה היהודית, כמרים ואנשי דת החלו להשתתף בשיעורים ובלימוד בישיבה בפיורדא, התחזקה הפעילות המסיונרית שגרמה לכמה מבני הקהילה להשתמד. בה'תק"ד בעקבות עלילה של אחד מן המשומדים הוקמה ועדת חקירה לבדוק את תוכנם של ספרי הקודש שבמהלכה החרימו את ספרי בתי הכנסת של פיורדא, שוובך, אנסבך וכן את ספרייתו של רבי ברוך, בסיום החקירה נאלצו נציגי הקהילה להשתתף בוויכוח נוצרי שלאחריה ועדת החקירה הטילה קנסות כספיים על קהילת פירודא ואנסבך.
היה בין החותמים לגניזת ספרי הרמח"ל בה'תצ"ו, וניהל על כך חליפת מכתבים עם מהר"י באסאן, רבני וונציה ועוד[4].
משפחתו
ארבעה מילדיו נפטרו בהיותם צעירים בשנים ה'תע"ז - ה'תע"ט.
- בנו רבי צבי הירש, רב בוולרשטיין, המבורג ואגפיה.
- בנו רבי שמחה בונם, רב בוואלרשטיין בון קעלן והמדינה, מחבר ספר 'חידושי הלכות רשב"ץ'.
- בנו רבי זאב וואלף, רב בפיורדא, דיין בניקלסבורג, מילא את מקום אביו ברבנות.
- בנו רבי יצחק, רב בליסא, וולרשטיין, בונא והגלילות.
- חתנו רבי נתן נטע שפירא, רב בטורבין
- חתנו רבי דוב בער אופנהיים, רב בפרידבורג והמדינה.
- חתנו רבי ישראל אשכנזי, רב באופיבך, הענא, לבוב.
לקריאה נוספת
- המבורגר, בנימין שלמה, רבי ברוך כהנא-רפפורט, הישיבה הרמה בפיורדא-א, עמוד 386 - 434.
- רבי ברוך כהנא-רפפורט, מהות נס חנוכה, מוריה רסה - רסו (שנה כג א-ב), עמוד כא
הערות שוליים
- ^ נינו של המהר"ם מלובלין
- ^ כללה באותה תקופה גם את קהילת אוטנזוס והיטנבך
- ^ יערות דבש חלק א דרוש י"ב
- ^ שמעון גינצבורג, ר' משה חיים לוצאטו ובני דורו - אוסף אגרות ותעודות,עמודים שכה, שנא, שעח, שפד