אסרו חג

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים.

תאריכי אסרו חג הם, בארץ ישראל: כ"ב בניסן (לאחר פסח), ז' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ג בתשרי (לאחר סוכות). ובחו"ל: כ"ג בניסן (לאחר פסח), ח' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ד בתשרי (לאחר סוכות).

מקור השם

מקור השם הוא הפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" (תהילים, קי"ח, כ"ז), שפשטו - קישרו את קרבן החג בחבלים והביאוהו אל המזבח. הגמרא (סוכה מה ה, ורש"י שם) דורשת: אגדו את החג לימי החול באכילת מאכלים מכובדים ויחשב לכם כאילו הקרבתם קרבן על המזבח.

בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה פ"א ה"א, דף ל"ט) קראו לאיסרו חג "בריה דמועדא" – בארמית: "בנו של המועד".

מנהג להרבות קצת באכילה ושתיה

הרמ"א כתב[1]: נוהגים להרבות באסרו חג באכילה ובשתייה. חז"ל דרשו על הפסוק "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" ש"כל העושה איסור (תוספת) לחג במאכל ושתייה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן" (מסכת סוכה מ"ה, ע"ב).

טעם המנהג

כתב בספר מנורת המאור[2] שתי סיבות: א "כדי שלא יַראה את עצמו כאלו קץ בהוצאה שהוציא במועד". ב שיאסר אותו ויקשרנו בעבותות אהבה, "כדי שיתערב וכדי שלא ילך לו מיד". 

איסור תענית

נוהגים שלא להתענות באסרו חג ואין אומרים בו תחנון. בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה פרק א סוף הלכה א), לומדים זאת מעזרא ונחמיה בהכרזתם על צום וחגירת (לבישת) שק בכ"ד בתשרי (נחמיה, ט', א'), ולא יום קודם, בכ"ג תשרי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חיים יצחק פרוש, אסרו חג, ישורון, חלק כו (תשע"ב), עמ' תרצ"ג-תש"ג.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ט, סעיף ב'.
  2. רבי ישראל אלנקאווה, ‏מנורת המאור - חלק ג', פרק ח', כבוד שבתות וימים טובים, הוצאת בלוך, ניו יורק תרצ"א, עמ' 612, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד).


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.