רבי חיים מאיר מזרחי
| לידה | אזמיר |
|---|---|
| פטירה |
1891 ה'תרנ"א אזמיר |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית |
| מקום מגורים | אזמיר |
| רבותיו | רבי דוד אמאדו |
| בני דורו | רבי אברהם פלאג'י |
| חיבוריו | בן הרמה, בן יאיר |
| בת זוג | מרת מזל טוב |
| אב | רבי יצחק מזרחי |
| אם | בכורה שרה |
| צאצאים | רבי בכור יצחק מזרחי |
הרב חיים מאיר מזרחי היה מחכמי ורבני אזמיר במאה ה-19. מחבר ספר בן הרמה על הרמב"ם.
תולדותיו
נולד לשרה בכורה ולרבי יצחק מזרחי. למד בבית מדרשו של רבי דוד אמאדו, ישיבת בית הלוי:
כל ימי גדלתי ורוממתי בין ברכי דרבנן אנשי שם גדולים ועצומים...נער הייתי הביאני המלך אור ישראל וקדושו הרה"ג הדומה למלאך הרב חסידא קדישא לישראל כמהר"ר דוד אמאדו זצוק"ל לישיבת בית מדרשו בית הלוי... שם אני דבר יום ביומו בחבורא קדישתא מעלת הרבנים בני המלך דוד ונכדיו לאסוקי שמעתר וזה לי קרוב ל50 שנה דיתיבנא תמן באתר דנא צרתי לפני כי רבים היו עמדי, ועתה אנכי לבדי ללמוד וללמד את זרע דוד המלך זלה"ה ככל הבא מידי
— בן הרמה, הקדמת המחבר
. רבי יאושע שלמה ארדיט, מחבר ספר חינא וחיסדא, כותב עליו: ”סיני ועוקר הרים וטוחנן...חכמת אדם תאיר פניו הלא זה הוד והדר מעלת הרב השלם הדיין המצויין כמהר"ר חיים מאיר מזרחי...לוחם במלחמתה של תורה קולע אל השערה” (בן הרמה, הסכמה). נשא ונתן בתורה עם בני דורו, וביניהם הרב חיים בנימין פונטרימולי, מחבר ספר פתח הדביר[1], רבי אברהם פאלאג'י, שמכנהו "עמיתנו בתורה"[2], ורבי יעקב אמאדו[3].
נפטר בשנת ה'תרנ"א. הספידו רבי יצחק פאלאג'י בספרו יפה ללב[4].
חיים אישיים
נישא למרת מזל טוב. בי"א בתשרי תקצ"ב נפטר אביו[5], ואמו נפטרה בסיוון תקע"ד[6]. שני ילדים של רבי מאיר נפטרו סמוך ללידתם. בב' בתשרי ה'תר"ז נפטר בנו הבכור, רבי בכור יצחק מזרחי, כשטרם חלפה שנה מנישואיו[7]. על רבי יצחק, רבי חיים פאלאג'י מעיד:”פה מפיק מרגליות ומעולם לא פתח פיו כי אם בדברי תורה לא ימיש מתוך האהל” (צדקה חיים, דרוש י'). פטירת בנו השפיעה על הרב חיים מאיר עמוקות, והוא כותב: "מן הוא והלאה אנחה שוברת כל גופי ויום ולילה לא אשקוט ולא אנוח עד אשר לא נותרה בי נשמה אף אין יש רוח...הייתי הולך ונסוע מעיירות לכפרים לבקש תרופה ולמצוא מרגוע וסר כחי ממני שנים רבות, וידוע חולי איש מכאובות, ואחר עבור זמן בחסד עליון האל הנאמן עמדתי על קו הבריאות במקצת, ומכל חולי ותהי מחצת, אז יעצוני כליותי, שמעתי באומרים לי אם לא עכשיו אימתי, אזור נא כגבר חלציך, חובר חבר כי הן במות זכרך, מהנמצא אתך אם מעט ואם הרבה, והוא יהיה לך לבן עץ חיים...ואין חיים אלא תורה". בעקבות משבר אישי זה, ממנו התקשה להתאושש, פנה הרב להוציא לאור את כתביו.
חיבוריו
חלק מכתביו של הרב נשרפו בשריפה הגדולה באזמיר בי"א באב התרי"א, והחלק שנותר, הוחזק בתיבה, אותה פתחו גנבים שדרו בבתים לאחר השריפה, ולאור אכזבתם כי רבה מכך שלא מצאו אבנים טובות וכסף בתיבה, הניחוה פתוחה בחוץ עד שנרטבו כתבי היד מהגשמים. לרב נותרה רק מחברתו אישית אותה נשא בחיקו וממנה ומזיכרונו הדפיס את חידושיו[7]
- בן הרמה (אזמיר תרל"ה) - שקלא וטריא על דברי הרמב"ם, מעט שאלות ותשובות. לספר הסכמה מהרב יהושע שלמה ארדיט.
- בן יאיר (אזמיר תרל"ז) - ביאור תרגום אונקלוס, פירוש רש"י, ופירוש רבינו יערב בעל הטורים על התורה בתוספת חידושים ופירושים. בסוף הספר שבעה דרושים - לנישואין, למעלת התשובה, והספדים - לאביו, לחמיו, לאמו, לאחיו - ר' שלמה מזרחי, ולגביר יאושע שם טוב הלוי, פרנס ישיבת בית הלוי בה למד, ולאשתו ולבתו של הגביר.
הערות שוליים
