רכילות
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
רכילות הוא מונח המתייחס לשיח שנושאו המרכזי הוא אנשים אחרים כגון מכרים, קרובים וידוענים. רכילות עוסקת בהפצת מידע שלא זכה לפרסום רחב, לעיתים תוך חדירה לפרטיות; ועוסקת בדרך כלל בשערוריות, נושאים שהם בגדר לשון הרע ובשמחה לאיד. משמעות המלה והשימוש בשורש ר'כ'ל' (להפצת מידע) בעברית היו במקורם הקדום שליליים בלבד. בשפה המודרנית נוספו למונח משמעויות נוספות.
רכילות משמשת לשיתוף והפצה של עובדות, דעות ודברי בדיה כאחת. לרוב מיוחסת לרכילות אמינות נמוכה, ופעמים רבות מתפשטות בדרך זו עובדות שגויות ומידע בדוי שכל תכליתו הוא לעורר עניין שווא בנושאי השיחה.
בעת העתיקה, המשתמשים בדרכי המסחר היו מעבירים ידיעות וסיפורים ממקום למקום, וימי השוק היו ימי המפגש בין אוכלוסיות שונות. הרוכלים, שנדדו עם מרכולתם, היו המקור לידיעות מסעירות וחדשות תוססות. זה מקור המלה "רכילות", או הביטוי "הולך רכיל". אלו אותם סוחרים הנודדים המעבירים גם ידיעות, ו"רכילות".
כיום מתרכז העיסוק האקדמי ברכילות בתפקידה ביחס ליחסי כוח גלויים ונסתרים בחברה.
רכילות בתקשורת המונים
אמצעי התקשורת, ובפרט אלה מהם הנחשבים לצהובונים, מקדישים מקום גם לרכילות. פורץ הדרך בתחום זה במדינת ישראל הוא העיתונאי אלכסנדר זאובר שנתן חלק רחב בעיתונו "עיתון מיוחד" לענייני הרכילות של אנשי היישוב ואף שם בעיתונו פינת שידוכים ובדיחות. טור הרכילות של "העולם הזה" בשם "רחל מרחלת על כל העולם" נכתב בדרך כלל על ידי העיתונאים השונים בעיתון. בזמנו נחשב טור זה לאחד ממאפייני העיתונות הצהובה ב"העולם הזה", אך ברבות השנים הפך מודל לטורי הרכילות בעיתונות הישראלית.
מדורי הרכילות חלחלו בהדרגה לעיתונים היומיים, אם כי גם בטרם מיסודם נהגו בעיתוני הערב לפרסם ידיעות חברה, בין היתר במדור "מיד לפה מפה לאוזן" שהתפרסם במעריב החל משנת 1948.
בשנות התשעים המוקדמות הקימו במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות את המדור "שליחות קטלנית" אותו כתבה גפי אמיר. בשנת 1997 התמנה גיל ריבה ככתב הרכילות של המוסף. בתקופתו הפך המדור עוקצני במיוחד והיה אימת הסלבריטאים והפוליטיקאים. לזכותו נזקפו לא מעט חשיפות עיתונאיות שהביכו את ממשלות נתניהו, ברק ושרון.
אחיזתם של טורי הרכילות בעיתונות הישראלית גברה בתחילת המאה ה-21, וכך יכולים גם קוראי "הארץ", שנמנע במשך שנים רבות מלכלול טור רכילות, לקרוא במוסף TheMarker ענייני רכילות על אישים בולטים בנוף הכלכלי הישראלי.
סיקור הלוויות ובפרט של אלמונים שאף אחד מעולם לא הכיר או שמע עליהם, היא דוגמה מובהקת לצורה נפוצה של רכילות באמצעי התקשורת בארץ.[1][2]
הרכילות כמנגנון פיקוח
הרכילות היא אחד מהאמצעים הבלתי פורמליים החשובים ביותר לשמירת הנורמות החברתיות וחיזוקן. בשל העובדה שהרכילות מגלה גם את הנורמות וגם את מידת החריגה מהן, היא משמשת כערך לסיפוק מידע על העולם החברתי. הרכילות מגבירה את נאמנות אנשי הקבוצה לערכיה, ואי ידיעה זו מגבירה את חרדתו ומדרבנת אותו להתנהל בהתאם למקובל. רכילות משמשת כמגנון פיקוח גם בשל העובדה שאדם שנמנה עם קבוצה כלשהי ומוסר לה מידע אודות אנשים אחרים, גורם לו בעצם להשתייך לקבוצה ולהימצא במרכז תשומת הלב. למעשה ניתן להסיק שאנשים החרדים למקומם בחברה, נוטים להפיץ דברי רכילות יותר מאשר אנשים אחרים וזאת כדי להתקבל ולהצליח בקרב קבוצות ההתייחסות שלהם.
הנחת יסוד נוספת טוענת שמרכלים בדרך כלל על אנשים שחרגו והפרו את הנורמות החברתיות המקובלות בקבוצה. על פי הנחה זו, הרכילות היא במובן של "שיפוט חברתי" של הסוטים מהנורמות.
הרכילות מסייעת בהעברת מידע שבעזרתו לומדים חברי הקבוצה אילו התנהגויות מקובלות ואילו לא. הרכילות מהווה מעין סנקציה חברתית בלתי ישירה כלפי החורגים מהנורמות ומשמשת כאזהרה לאדם הנוהג בניגוד לקוד ההתנהגות המקובלת.
רכילות בעידן הדיגיטלי
הרשתות החברתיות הן אמצעי יעיל לתקשורת רחבה המחברת בין פרטים רבים של קבוצה. הרשתות מאפשרות טווח רחב יותר של חיבורים דיגיטליים חברתיים מאשר בעבר. כדוגמה פייסבוק מאפשרת לפרט להתחבר לעד 5000 חברים מכל העולם, לצד היכולת לקחת חלק בקבוצות וקהילות של הפייסבוק ולהיחשף לאנשים שאין חברים בפייסבוק. כך יכולתם של אנשים לעקוב אחרי אנשים אחרים דרך הפייסבוק גדולה יותר מבמרחב הלא וירטואלי אשר מחוץ לרשת החברתית.
לפי מספר דאנבר, ככל שקבוצת הדיון גדולה יותר, כך ישנה נטייה להיווצרות של שיחות קטנות יותר בתוכה. כמו כן מספר המשתתפים האידיאלי בהתדיינות הוא 4 משתתפים. האפשרות לייצר קשרים ברשתות החברתיות, מייצרת רשת רכילות חוצת יבשות, ובשל כך פייסבוק מהווה פלטפורמה לרכילות שלא נראה כמותו בעבר. בעידן הפרה-דיגיטלי, רכילות הייתה חלק מפרקטיקה שלוקחים בה חלק פרטים החיים יחדיו ומדברים את אותה השפה, אך כיום רכילות עברה גלובליזציה, והיא נחלקת על ידי אנשים שמגיעים מרקעים תרבותיים שונים המדברים שפות שונות.
גרג אוטוון ואבן לושן, טובעים בספרם "ספר הפייסבוק" את המונח "Facebook friend whore", כביקורת על הניסיון לייצר קשרים חברתיים, עם כמות אנשים גדולה כך שמבחינה קוגניטיבית אינה אפשרית עבור פרט. בהקשר של רכילות, הניסיון לייצר קהילה גדולה יותר מהאפשרי של חברים משפיעה על ההתנהגות של רכילות, כאשר היית נעשית באופן רגיל, בו קבוצות היו קטנות יותר. בשנים האחרונות הרשתות חברתיות מקבלות ביקורת רבה בגלל השפעתן השלילית על החיים של אנשים. לדוגמה ב 2016, פורסמה כתבה על מקרה בו אדם שם קץ לחייו בעקבות שיימינג ברשת חברתית. המקרה העלה שאלות בנוגע לאחריות של פייסבוק על חיי אדם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אהרן בן-זאב, רכילות, רגשות ומוסר, עיון מג, 1994, עמ' 417–426.
- דניאל סטטמן, רכילות, לשון הרע ומוסר, עיון מג, 1994, עמ' 399–416.
- עידו פכטר, הלכות רכילות: קריאה ביקורתית חדשה בשיטת ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו 'חפץ חיים', אקדמות 26, 2011, עמ' 141–155.
- אורי בית אור, רכילות, עלון וקהילה, שורשים, ט',תשנ"ו (1996), עמ' 152–174, הוצאת יד טבנקין
- Facebook and Philosophy, and the Evolution of facebook, עמ' 173–179
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: רכילות |
- לאה ענבל, 50 אחוז שקר וכזב, כותרת ראשית, 26 בינואר 1983
- גיל גרינגרוז, לרכילות יש תועלת, באתר ynet, 26 בדצמבר 2008
הערות שוליים
- ^ אשר בן ה-14 שנפגע מברק בזיקים הובא למנוחות: "השמחה הפכה לאבל", באתר וואלה!, 2019-10-16
- ^ N12 - מאות מלווים את תמר פניגשטיין בדרכה האחרונה, באתר N12, 2019-12-04
