רפורטז'ה של בחור "ישיבה"
 | |
| עטיפת הספר, מהדורת 1946 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אב"א אחימאיר |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | רוסית |
| סוגה | יומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת חזון, הוצאת משרד הביטחון |
| תאריך הוצאה | 1946, 1984 |
| מספר עמודים | 184[1] |
רַפּוֹרְטָזָ'ה של בחור "ישיבה" (יומן בית הסוהר) הוא כותר ספרו של ד"ר אב"א אחימאיר, המבוסס על יומן אשר כתב בתקופת שבתו במאסר בבית הסוהר המרכזי בירושלים בשנים 1933–1935.
כתיבת החיבור, עריכתו והוצאתו לאור
אב"א אחימאיר נידון למאסר בכלא הבריטי. בתחילה נעצר בקשר לרצח חיים ארלוזורוב בבית הסהר בירושלים; אחר כך הועבר לכלא עכו; ואחר כך נאשם בשייכות ל"ברית הבריונים" (לאחר שהוכרז כארגון לא־חוקי). ונידון ב-19 ביולי 1934 ל-21 חודשי מאסר בפועל "עם עבודת פרך"; אולם ב-30 בנובמבר קוצר גזר דינו ל-18 חודשי מאסר בכלא בירושלים. הוא השתחרר מן הכלא באוגוסט 1935. והתקבל באהדה גדולה על ידי משלחת של מרכז הצה"ר בארץ ישראל וחברי תנועת הנוער בית"ר. בחודשי מאסר אלו עיין בספרים שהובאו אליו וכתב יומן כמעט מדי יום ביומו.
אחימאיר מציין בהקדמה לספר (הנושאת את הכותרת: "התנצלות במקום הקדמה") כי "אלו הינן רשימות עפרון ממש, אשר נרשמו "במקום", "על רגל אחת", עקב התנאים.... חלק מן הרשימות אבד בשעת ההברחות" של הפתקים עם רשימותיו אל מחוץ לבית הסוהר.[2] פרקים מן היומן התפרסמו בעיתון "הירדן" בחתימת א. אסיר-ציון ובספר שראה אור בשנת 1943.[3]
לקראת הוצאתו לאור כספר נערך החיבור גם לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, שכן מוזכרים בו מחנות השמדה, כגון טרבלינקה.[4] אחימאיר מציין שנעזר בחבריו במלאכת עריכת הספר, ובמיוחד בד"ר בנימין לובוצקי.[5]
הכותר ראה אור תחילה בהוצאת "חזון" [ה], בסתיו תש"ז (1946); [6] ואחר כך, ב"ספרית תרמיל" של הוצאת משרד הביטחון בחורף תשמ"ד (1984). ראה אור ברוסית בשנת 1996 בכותר: Репортаж с отсидки.[7]
שם הכותר מבטא עמדה הומוריסטית של אחימאיר, ד"ר לפילוסופיה, הוגה דעות ומרצה נערץ, כלפי הסיטואציה שנקלע אליה עקב פעילות המחאה שניהל כמנהיג ברית הבריונים ויוזם של "המרד" בבריטים, שמצא את עצמו בחברת אסירים שרובם הורשעו בפלילים, מיעוטם יהודים ורובם ערבים; המילה "רפורטז'ה" נלקחה מעולם הכתיבה העיתונאית ומשמעותה סקירה או דין וחשבון שכותב עיתונאי; המילים בחור "ישיבה" מציגים כפל משמעות: מחד גיסא, בחור ישיבה הוא תלמיד ב"ישיבה" המסורתית, ומאידך גיסא, משמעות המילים היא אדם צעיר ("בחור") שנמצא ב"ישיבה" בבית סוהר. אחימאיר מתאר ביומן את חוויותיו ורגשותיו מול מצבי החיים, בני האדם ומצבו של העם היהודי בעת ההיא; כך למשל, בתחילת הספר כתב אחימאיר כי הוא "מוקדש לאסירי־ציון בכל אתר ואתר".[5] הוא מתגעגע אל החיים שמחוץ לכלא, וסופר את הימים לשחרורו; כך למשל כתב: "מהיום - עוד חודשיים, וגם אני חפשי, כאותו שחיין שעבר את רובו של הנהר לרוחבו ומתקרב אל החוף ההוא. והחוף ההוא כבר קרוב, אבל העייפות מרובה".[8]
היומן עוסק בשלל ההיבטים של חיי היומיום בכלא הבריטי בירושלים, ובכלל זאת בהוצאה להורג בתלייה ובהכנות אליה; ולצדם תיאורי דמויות העבריינים, רובם ערבים ארץ-ישראליים, פשעיהם ומשפחותיהם, מנהגיהם ותפיסת עולמם ומבעיהם הרגשיים והנפשיים. אל המאסר התייחס אחימאיר, במידה רבה, כאל מחקר מעמיק את אוכלוסיית ארץ ישראל לקבוצותיה האתניות; וכך הוא כותב: "דוסטויבסקי אומר, שבסוהר אפשר להכיר את העם".[9] ובהקדמה לספר הוא מציין את תקוותו: "תפתחנה הרשימות האלו צוהר קטן להבנת נפש העם השכן ולנפש השליטים העכשוויים (האנגלים)".[5] הספר בנוי פרקים קצרים, שכותרת רובם בצורת כוכבית (★) ומיעוטן עם כותרת מילים. כל פרק הוא מעין "גלויה" ספרותית: "צילום שבכתב" כדברי אחימאיר,[5] אפוריזם, או סיפור קצר, המייצג למעשה מיקרוקוסמוס של מערכת חיים מורכבת וססגונית.
החיבור נכתב בשפה העברית בסגנון ספרותי, המשלב את העברית החדשה עם ביטויים מקראיים ותלמודיים, ביטויים מיידיש המתורגמים לעברית, ושלל מילים לועזיות ביידיש, אנגלית, צרפתית, ערבית וטורקית.
נושאי הספר
תנאי המחיה והיחסים בין האסירים
- תנאי המחיה בכלא היו קשים והאסירים סבלו ממפגעים שונים, בהם: כינים שהועברו מאדם לאדם או באמצעות המצעים של האסירים. ההדברה נעשתה על ידי להבת "פרימוס" שהעבירו באתרים שבהם היו כינים רבות. תועלתה של הדברה זו הייתה מעטה.[10]
- כל האסירים היו גברים. גם הסגל כלל גברים, למעט מקרה חריג של רופאה שבאה לביקור אצל עמית בכלא.[11]
- האסירים היו מוצאים כל יום לחצר בית הסוהר לטיול לשעה קלה, הקרוי "חקורה". אבל פרק הזמן שהם נמצאים בבית הכיסא נגרע מאותה שעת טיול. כמו כן, "וכאן, בסוהר, יש אסירים, שבמשך שנים לא ראו כוכבים. ואף ביניהם הרוב אינם חשים את הצורך בכך".[12]
- האסירים קבלו דואר: מכתבים וחבילות, אשר חולק פעם בשבוע.[13]
- העישון נאסר בכלא. אבל הנהלת הכלא לא הצליחה למנוע אותו מהאסירים, ואף התפתח שוק ער בסיגריות בין האסירים.[14]
- כל אסיר קבל מצעים לשינה: מחצלת קלועה מסמרטוטים, שנקראה "בורש", ושמיכה. המצעים הללו היו משותפים לרוב לכלל האסירים בחדר. כמו כן, לרוב היו המצעים משומשים ועברו ידיים רבות. בבוקר היה כל אסיר מחויב לשים את המחצלת והשמיכה בערימה שבמרכז החדר.[15]
- נערים צעירים לא נכלאו בדרך כלל עם המבוגרים, אלא במתחם שנקרא "מוסתשפה" (مستشفى; בית החולים), או בתא ה"חימאייה" (הזרים המיוחסים).[16]
- עונשים
- הלקאת הישבן החשוף ב"מקל ארוך, דק וגמיש" עד 12 מלקות, הייתה שכיחה ונהוגה בעיקר בענישת נערים.[17]
- חלק מהאסירים נשלחו מעת לעת אל הצינוק, הקרוי "זינזאנה".[18]
אסירים
דמויות ססגוניות של אסירים פליליים מתוארות ביומן. והמחבר מספר על משפחותיהם, פשעיהם והרגעים האחרונים של חייהם, וכיצד ניהל עמהם שיחות ארוכות על חייהם ועל עבירותיהם, ועל אמונה ותפיסות עולם; בהם:
- אסירים ערבים
- אבו ג'ילדה (בערבית: أبو جلدة – "בעל הרטייה") כינויו של אַחְמַד חַמַד מַחְמוּד (أحمد حمد محمود) שהתפרסם רבות בארץ ישראל המנדטורית ומעלליו תוארו בתקשורת ובעיתונות הערבית והעברית. הוא נידון למוות שהוצא לפועל בתקופת כתיבת היומן בכלא בירושלים.[19] אחימאיר מספר עליו רבות, למשל: "הבוקר ראיתי את אבו ג'ילדה, השודד המפורסם מהרי שכם, כשהוא כבר לבוש בגדי אסירים רגילים ועומד בין אסירים־סתם. הנך מתחיל לדקלם, במידה שהדבר נחרט בזכרונך, את השיר של בודלאר "האלבאטרוס"".[20]
- סאלח אחמד מוסטפא, המכונה בשם "אל-ערמיט" (العرميط) - נידון למוות.
- מוסטפא - פלח מאזור חברון שנידון למוות.[21]
- אבו דאולה - עוזרו של אבו ג'ילדה. נידון למוות והוצא להורג.[22]
- עבאס (שם פרטי) - ממנהיגי פרעות קיץ תרפ"ט. נידון למוות וקבל חנינה. עבד בכלא כספר.[23]
- השייך נזאר - הורשע ברצח ונידון לעשר שנות מאסר.[24]
- יוסוף עבדול-האדי עקיל - הואשם והורשע ברצח חברו. נידון לחמש עשרה שנות מאסר.[25]
- אסירים אחדים, שאינם מוזכרים בשמותם, חלקם צעירים לימים, שנידונו לשנות מאסר רבות.
- אסירים יוונים
- חמישה עבריינים יוונים ילידי ירושלים, שנידונו על חטיפת צעירה ועינויה.[24]
- אסירים בריטים
- ג'יימס ויליאם מור - חייל בריטי שנאסר והורשע בגנבות בתל אביב לאחר שערק מהצבא הבריטי.[26]
- אסירים יהודים
- מעפילים (מהגרים בלתי־חוקיים) שנתפסו על ידי הבריטים, בהם יוצאי אתיופיה, יוצאי בוכרה, ויוצאי מזרח אירופה. הם נעצרו לתקופות קצרות ורובם גורשו מארץ ישראל המנדטורית אל ארצות מוצאם.
- יעקב צבי קולטון - נאסר כשישה חודשים בגלל שהיה קומוניסט.[27]
- חיים שוורצמן - גנב.[28]
- דוד פפישווילי - גנב.[29]
- נסים עדני - רצח כשהיה שיכור. נידון לחמש עשרה שנות מאסר; שוחרר שלוש שנים לפני התאריך הנקוב וגורש לארץ מוצאו תימן.[30]
לקריאה נוספת
- בנימין אליאב, פגישות עם אחימאיר, האומה, י"ג, תשל"ה 1975, עמ' 455-446.
- יוסף נדבה (עורך), אב"א אחימאיר – האיש שהיטה את הזרם: לדמותו, לתורתו, לכתביו ולמאבקיו, תל אביב: העמותה להפצת תודעה לאומית, תשמ"ז 1987.
- יוני אביב, אב"א אחימאיר והרוויזיוניזם המקסימליסטי בתנועה הרוויזיוניסטית, עבודת דוקטור, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2008.
- יוסי אחימאיר (עורך), אב"א אחימאיר והציונות המהפכנית, קובץ מאמרים לציון חמישים שנה לפטירתו, תל אביב ורמת גן: מכון ז'בוטינסקי בישראל ובית אבא, 2012.
- יוסף קיסטר, הגיבור וגבורת הלוחם במשנתם של ז'בוטינסקי ואב"א אחימאיר, האומה, 186, תשע"ב 2012, עמ' 70-62.
- יורם ארידור, אב"א אחימאיר: על אישיותו הפוליטית, האומה, 187, תשע"ג 2012, עמ' 71-64.
קישורים חיצוניים
- רפורטז'ה של בחור "ישיבה" (יומן בית הסוהר) בהוצאת "חזון", תש"ז 1947, עם הערות והקדשה בכתב ידו של מאיר פיינשטיין, סימול התיק: כ 16 - 5/ 8 שייך לארכיון: עולי הגרדום, באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל
הערות שוליים
- ^ מהדורת תש"ז 1946, בהוצאת "חזון" כללה 184 עמודים.
- ^ אב"א אחימאיר, רפורטז'ה של בחור "ישיבה" (יומן בית הסוהר), תל אביב: משרד הביטחון, 1984, (להלן, רפורטז'ה, 1984), עמ' 5.
- ^ יוסף אחימאיר, "הגר הגר בתוכנו", בתוך: אב"א אחימאיר והציונות המהפכנית: קובץ מאמרים לציון חמישים שנה לפטירתו, תל אביב ורמת גן: מכון ז'בוטינסקי בישראל ו"בית אבא", תשע"ג 2012, עמ' 124.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 32.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 רפורטז'ה, 1984, עמ' 5.
- ^ רפורטז'ה של בחור "ישיבה" (יומן בית הסוהר) בהוצאת "חזון", תש"ז 1947, עם הערות והקדשה בכתב ידו של מאיר פיינשטיין, סימול התיק: כ 16 - 5/ 8 שייך לארכיון: עולי הגרדום, באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל.
- ^ Репортаж с отсидки, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 103.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 64.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 12.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 121.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 14.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 19.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 24-21.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 73.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 15.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 124-123.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 7.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1984, עמ' 17-16, 35.
- ^ רפורטז'ה, 1984, עמ' 11.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 11, 13.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 34.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 9.
- ^ 24.0 24.1 למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 40.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 115.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 37.
- ^ רפורטז'ה, 1985, עמ' 59.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 77.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 65.
- ^ למשל, רפורטז'ה, 1985, עמ' 61.
