שמואל אוסישקין
שמואל אוסישקין (יקטרינוסלב, 19 במאי 1899 – ירושלים, 2 באוגוסט 1978) היה עורך דין ואיש ציבור ישראלי.
ביוגרפיה
שמואל אוסישקין נולד ביקטרינוסלב (כיום דניפרו, אוקראינה) ב-19 במאי 1899, למנהיג הציוני מנחם אוסישקין ואשתו אסתר לבית פליי. הוא נקרא שמואל על שם הרב שמואל מוהליבר, מראשוני חובבי ציון ברוסיה, שנפטר בשנת 1898. בשנת 1906, כאשר היה שמואל בן שבע, נבחר אביו מנחם אוסישקין כראש הוועד האודסאי של חובבי ציון, ועם בחירתו עברה משפחת אוסישקין להתגורר באודסה. בשנים הראשונות למד מפי מורים פרטיים בביתו, ורק לאחר שנים אחדות, בהיותו בן שתים-עשרה, החל ללמוד בבית-ספר. הוא סיים בהצטיינות את חוק לימודיו בגימנסיה רפופורט לבנים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה סייעו אוסישקין ואימו אסתר בבית חולים צבאי. הוא הקדיש הרבה מזמנו לפעילות בהסתדרות התלמידים הציונים, בעיקר לאחר מהפכת פברואר 1917 ונפילת המשטר הצארי. בשנת 1917, לאחר סיום לימודיו בגימנסיה, החל ללמוד רפואה באוניברסיטה, ובד בבד היה פעיל בהסתדרות הסטודנטים הציונים. בתום שנת הלימודים החליט לעבור ללימודי משפטים.
בינואר 1919 עזבו הוא ואביו מנחם אוסישקין לצמיתות את אודסה. מנחם אוסישקין השתתף בוועידת השלום בפריז, ועלה משם לארץ-ישראל, ואילו שמואל נסע לאנגליה, והמשיך את לימודי המשפטים באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1922 סיים את חוק לימודיו, ועלה לארץ-ישראל. תקופה מסוימת התגורר בתל אביב, ולאחר מכן בירושלים, שם עבד כעורך דין, ושנים ארוכות החזיק במשרד עצמאי.
בשנת 1926 קיבל אוסישקין על עצמו את עבודת הייעוץ המשפטי של הקרן הקיימת לישראל וזה היה עיסוק מרכזי בעבודתו המשפטית עד שיצא לגמלאות בשנת 1969. בשנת 1941, לאחר פטירתו של אביו מנחם אוסישקין, נבחר כחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת מטעם מפלגת הציונים הכלליים. לאחר קום המדינה נטל חלק מרכזי בנושא הרישום המשפטי של הקרן הקיימת, שהייתה רשומה בבריטניה, כחברה ישראלית, ובנושאי העברת קרקעות בין הקרן הקיימת לבין מינהל מקרקעי ישראל.[1]
אוסישקין לימד שנים ארוכות בבית-הספר למשפט וכלכלה בתל אביב שהיה באותה עת המוסד היחידי בארץ-ישראל להכשרת משפטנים. הוא היה חבר במפלגת הציונים הכלליים, ובתקופות מסוימות היה פעיל בה. שמואל היה פעיל במוסדות ציוניים, היה ציר במספר קונגרסים, והיה חבר בבית הדין העליון של התנועה הציונית. הוא פרסם ארבעה ספרים בנושאים היסטוריים, משפטיים וחוקתיים, וכן ספר זכרונות שיצא לאור לאחר מותו. במשך שנים רבות כתב בקביעות מאמרים בענייני השעה בעיתונים היומיים הארץ והבוקר. בבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951 היה מועמד ברשימת הציונים הכלליים במקום העשרים ואחד, אלא שלא נבחר, שכן מרשימה זו נבחרו עשרים מועמדים בלבד.
נפטר בביתו בירושלים ממחלת לב בגיל 79 ב-2 באוגוסט 1978.
משפחתו
שמואל אוסישקין היה נשוי לאלזה שנברג מיאשי, רומניה, בתה של העסקנית הציונית רחל שנברג, ואחותם של הפסנתרנית אירמה וולפה-רדמכר (אנ') והמתמטיקאי יצחק שנברג (אנ'). להם בן אחד, הארכאולוג דוד אוסישקין.
ספריו
- פרקים במשפט הקונסטיטוציוני האנגלי (ספריה משפטית בהוצאת הד"ר יהודה יונוביץ, ירושלים 1927)[2]
- מערב במזרח – תולדות הצלבנים בארץ-ישראל (הוצאת מצפה, תל אביב 1931)[3]
- שיטות השלטון בקיסרות הבריטית (הוצאת מצפה, תל אביב 1937)
- המשטר המדיני בבריטניה (הוצאת אומה ומולדת, תל אביב 1946)
- אמא אודיסה – זכרונות ילדות ונעורים 1904–1919 (הוצאת הספרייה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, 1984)
לקריאה נוספת
- דוד תדהר, "שמואל אוסישקין" באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 4, עמ' 1731
- נתן ביסטריצקי, "לזכר שמואל אוסישקין", על המשמר, 15 באוקטובר 1978, עמ' 8
- יוסי כץ, בחזית הקרקע, קרן קיימת לישראל בטרם מדינה, ירושלים 2001
הערות שוליים
- ^ יוסי כץ, מאנגליה לישראל: הרישום המשפטי של קק"ל כחברה ישראלית בראשית שנות החמישים והשלכותיו, קתדרה 155, עמ' 130–161 (2015)
- ^ ביקורת על הספר: "ביבליוגרפיה", העולם, 30 בדצמבר 1927, עמ' 20
- ^ ביקורת על הספר:"בעולם הספרות", דואר היום, 29 במאי 1931, עמ' 4
