שפות אוסטרו-אסיאתיות
שפות אוסטרו-אסיאתיות הן משפחת שפות המדוברות בעיקר בדרום-מזרח אסיה ובמזרח הודו. שמן בא מהמילים היווניות ל"דרום אסיה". לשפות האוסטרו-אסיאתיות שטחי תפוצה מפוצלים, והם מופרדים על ידי אזורים שבהם מדברים שפות ממשפחות שפות אחרות. פרט לארצות דרום-מזרח אסיה, ישנם דוברים של שפות אלה בהודו, בבנגלדש, בנפאל ובאזור הספר הדרומי של סין. מקרב השפות האוסטרו-אסתיאתיות רק לשלוש שפות – וייטנאמית, חמרית ומון יש היסטוריה ארוכה של תיעוד כתוב. לשתיים מהן – וייטנאמית וחמרית יש מעמד של שפות לאומיות מודרניות רשמיות – בוייטנאם ובקמבודיה בהתאמה. במיאנמר לשפה וא יש בפועל מעמד של שפה רשמית של מדינת וא. שאר השפות מדוברות על ידי קבוצות מיעוט ואין להן מעמד רשמי. אתר האינטרנט לשפות "אתנולוג" (אנ') מזהה 168 שפות אוסטרו-אסיאתיות. הן חלק משלוש-עשרה קבוצות (אולי 14 אם מביאים בחשבון את שומפן) המתחלקות לשתי תת-משפחות: מון-חמר ומונדה. לאחרונה הוגדרו שלוש תת-משפחות: מונדה, חמר גרעיני וחאסי-חמואית.
משערים כי השפות האוסטרו-אסיאתיות הן שפות של אוכלוסיות ילידות בדרום-מזרח אסיה ובדרום הודו, במובן שדובריהן נכחו לפני הגעת גלי הגירה של דוברי השפות תאי-קדאי, אוסטרונזיות, שפות דראווידיות, סינו-טיבטיות והודו-אירופיות. הועלו תאוריות גבי הקשר של שפות אלה עם משפחות שפות אחרות (מהתאוריה האוסטרית – של שמידט, ועד 1906 ועד לקשר הדרום-מזרחי של סגארט-סטארוסטה, 2005) מספר דוברי השפות האוסטרו-אסיאתיות הגיע בתחילת המאה ה-21 לכ-100 מיליון בני אדם.
קישורים חיצוניים
- Paul Sidwell, Roger Blench. 2011. "The Austroasiatic Urheimat: the Southeastern Riverine Hypothesis." Enfield, N.J. (ed.) Dynamics of Human Diversity, 317–345. Canberra: Pacific.
