STS-121

STS-121

נתוני משימה
מעבורת	דיסקברי
כן שיגור	39-B
שיגור	4 ביולי 2006 14:37:55
נחיתה	17 ביולי 2006 9:14:43
משך המשימה	12 ימים, 18 שעות 36 דקות ו-48 שניות
נתוני מסלול
מספר הקפות	202
גובה מסלול	225 ק"מ
נטיית מסלול	51.6 מעלות
אורך מסע	8,500,000 ק"מ
משימות קשורות
משימה קודמת STS-114 משימה הבאה STS-115

STS-121, היא טיסה של מעבורת החלל דיסקברי לתחנת החלל הבינלאומית. מטרותיה העיקריות של המשימה הן לבחון את בטיחות הטיסה ולשפר טכניקות לבחינת מצב המעבורת בעקבות אסון משימת STS-107 (אסון הקולומביה), בנוסף לחדש אספקה, ציוד, ולהביא את האסטרונאוט תומאס רייטר מטעם סוכנות החלל האירופאית לתחנת החלל הבינלאומית. המעבורת הייתה אמורה לצאת ב-1 ביולי 2006 אך השיגור נדחה פעמיים בגלל תנאי מזג האוויר באזור השיגור, פלורידה. ניסיון השיגור השלישי התבצע בהצלחה ב-4 ביולי 2006 בשעה 14:37:55, לפי שעון מזרח ארצות הברית. משימה זו הייתה הראשונה בתוכנית מעבורות החלל שהמריאה ביום העצמאות של ארצות הברית.

צוות

• מפקד המשימה: סטיבן לינדסי (Steven W. Lindsey)
• טייס: מארק קלי (Mark E. Kelly)
• מומחה למשימה: מייקל פוסום (Michael E. Fossum)
• מומחה למשימה: פירס סלרס (Piers Sellers)
• מומחית למשימה: ליסה נוֹואק (Lisa Nowak)
• מומחית מטען: סטפני וילסון (Stephanie Wilson)

ממריא לתחנת החלל (הצוות ה-13)

• מהנדס טיסה: תומאס רייטר (Thomas Reiter)

תומאס רייטר הגרמני, מסוכנות החלל האירופית, תוכנן להצטרף לצוות ה-11 בתחנת החלל, אך מכיוון שהשיגור של משימה זו נדחה (בגלל אסון הקולומביה נדחה השיגור ב-3 וחצי שנים) הוא יצטרף לצוות ה-13 בתחנה ויגדיל את הצוות לשלושה אנשים. לאחר איבוד הקולומביה הוחלט להסתפק בשני אנשי צוות בלבד, כדי לחסוך באספקה ומשאבים בשל העובדה שלא היו טיסות מעבורת סדירות לתחנה אחרי האסון.

האסטרונאוט הבריטי, פירס סלרס, מחליף את קרלוס נורייגה שבמקור שובץ לטיסת STS-121 ב-15 ביולי 2004.

המשימה

דיסקברי מגיעה אל כן השיגור

בזמן משימת STS-121 לתחנת החלל הבינלאומית, הצוות ימשיך בניסויים של ציוד חדש ונוהלים שיספקו בטיחות טיסה גבוהה יותר בעתיד, דבר שיאפשר להעלאת מטען רב יותר על המעבורת.

לאחר אסון הקולומביה חשבו בנאס"א כי נדרשות שתי טיסות ניסוי. STS-114 הייתה הראשונה שבהן ובוצעה ב-26 ביולי 2005. לפני האסון שובצה הקולומביה למשימות STS-121 ו-STS-118. משימת STS-118 גם היא הייתה מתוכננת לטוס לתחנת החלל הבינלאומית, המשימה הועברה לדיסקברי אך הוחלט לשנות למעבורת החלל אנדוור.

משימת STS-121 במקור תוכננה לקולומביה לשם תיקון ותחזוק טלסקופ החלל האבל. לפני האסון בוטלה משימת STS-121 ותוכננה מחדש.

הדיסקברי שובצה למשימת STS-121, לאחר ששובצה האטלנטיס למשימת STS-114. תקלה בכן הנסע באטלנטיס הביא לשיבוצה של הדיסקברי למשימה, לאחר נחיתת הדיסקברי הוחלט להשאירה גם במשימת STS-121 ואילו האטלנטיס שובצה ל-STS-115 (תאריך השיגור המתוכנן של המשימה באוגוסט 2006).

ב-19 במאי 2006 עשתה הדיסקברי את דרכה מהאנגר לבניית ושיפוץ המעבורות לכן השיגור 39-B. חלון השיגור נפתח מ-1 ביולי עד ה-19 ביולי למשך 10 דקות בכל יום.

הציוד לתחנת החלל

• מקפיא (80- מעלות צלזיוס)
• "מערכת עיבוד מודולרית" לניסויים ביולוגיים
• מערכת חמצן גדולה יותר שתוכל בעתיד לתמוך בצוות של שישה אסטרונאוטים
• מערכת אופניים חדשים לצוות בתחנה

סדר האירועים במשימה

כל השעות הן לפי שעון מזרח ארצות הברית.

1 ביולי (ניסיון שיגור ראשון)

ביום זה עמדו כולם בלוח הזמנים הצפוי, וחלון השיגור נפתח מ-15:48:41 עד 15:53:02. ב-15:42 עצר השעון על 9 דקות מפני שהוחלט בחדר הבקרה של המשימה לא לשגר את המעבורת בגלל מזג האוויר (סופת ברקים התרחשה כ-20 ק"מ מכן השיגור). הוחלט שניסיון השיגור הבא יהיה ב-2 ביולי בשעה 15:26.

2 ביולי (ניסיון שיגור שני)

גם הפעם כולם עמדו בלוח הזמנים. בשעה 9:30 בבוקר מסרה נאס"א שעל-פי חזאי המשימה, סופת הברקים תמשיך ויש 70 אחוזים שהמשימה לא תשוגר גם הפעם, 60 אחוזים שהמשימה לא תשוגר למחרת ו-40 אחוזים שהמשימה לא תשוגר ב-4 ביולי. וכך הוחלט לשגר את המשימה ב-4 ביולי 2006.

4 ביולי (שיגור)

טרם השיגור צפה מנהל השיגור כי הסיכוי לכך שמזג האוויר ימנע את השיגור עמד על 20 אחוזים בלבד. בשעה 14:37:55 בצהריים, לפי השעון המזרחי של ארצות הברית, דיסקברי המריאה בהצלחה מקייפ קנוורל, פלורידה. שיגור זה הוא הראשון שהתבצע ביום העצמאות של ארצות הברית.

היום הראשון למשימה

המראת המשימה STS-121

בזמן השיגור ואחריו יהיו המוניטורים מופנים לעבר קצף הבידוד של מכל הדלק החיצוני. המעבורת מצוידת במספר מצלמות חדשות שיעבירו תמונות במשך כל השיגור מכל זווית אפשרית. שני הטילים משני צדי מכל הדלק יהיו מצוידים ב-3 מצלמות כל אחד. מצלמה אחת תיתן צילומים בזמן השיגור עד ההפרדה ממכל הדלק ושתי המצלמות האחרות יהיו בראש הטיל. הצילומים מהטילים לא יהיו משודרים, אך יוקלטו ויוחזרו למרכז החלל קנדי. מצלמה נוספת תהיה על קצה מכל הדלק החיצוני, בדיוק כמו במשימת STS-114, זאת תשדר תמונות בזמן אמת לאורך כל השיגור. לאחר היפרדות הטילים המניעים יעזבו שני האסטרונאוטים את כיסאותיהם בסיפון האמצעי כדי לצלם תמונות וקטעי וידאו של מכל הדלק החיצוני. לאחר מכן תטוס הדיסקברי לתחנת החלל הבינלאומית.

היום השני למשימה

בדרכה לתחנת החלל הבינלאומית, מערכת Orbital Boom Sensor System שאורכה 15 מטרים כשבקצה שלה שני סוגי ליזר ומצלמת רזולוציה גבוהה בחנה את המעבורת במטרה למצוא נזקים כלשהם שעלולים היו להתרחש בזמן ההמראה. כנפי המעבורת זכו לתשומת לב גבוהה יותר בצילומים אלה.

היום השלישי למשימה

ביום השלישי למשימה המשיכה המעבורת לטוס לקראת המפגש עם תחנת החלל הבינלאומית. לפני העגינה ביצעה הדיסקברי היפוך כדי שמצלמות תחנת החלל יוכלו לצלם את גחונה ביחד עם כל שאר חלקי המעבורת. היפוך זה בוצע גם במשימת STS-114 מתוך תקן חדש לאחר אסון הקולומביה. מטרת הצילומים היא לראות עם המעבורת ניזוקה בזמן ההמראה ולתקנה בעודה בחלל. בזמן ההמראה איבדה המעבורת שישה לוחות קצף בידוד, אך אף אחד מהם לא פגע במעבורת או גרם לנזק. שבעת אנשי הצוות במעבורת עגנו בהצלחה וכבר נמצאים בתחנת החלל יחד עם שני אנשי הצוות ששהו שם.

היום הרביעי למשימה

ביום הרביעי למשימה (7 ביולי 2006) חובר המודול הלוגיסטי - גרסה חללית של מחסן נייד ששהה עד כה בתא המטען של המעבורת - למינעל אוויר בתחנת החלל, כדי שניתן יהיה להוציא את תכולתו ולהעבירה לתחנה. כמו כן ביצעו שלושה אסטרונאוטים במעבורת סדרת צילומים של צידה החיצוני של המעבורת תוך שימוש במצלמות המותקנות על הזרוע הרובוטית.

היום החמישי למשימה

בוצעה הליכת חלל שנמשכה יותר משבע שעות. במהלך הליכת החלל נבדקה היכולת לבצע תיקונים קטנים במגן החום של המעבורת, אם יתגלה כי הוא ניזוק בעת ההמראה; אחד האסטרונאוטים התחבר ברגליו לקצה מוט הארכה באורך 15 מטר, שחובר בקצה הזרוע הרובוטית של המעבורת, כדי לבדוק את יציבות הזרוע במצב זה. במקרה שיהיה צורך לבצע תיקונים בגחון המעבורת, יעשה שימוש בהתקן זה כדי להגיע לשם. תוצאות הבדיקה הראו שאף על פי שהזרוע מתנודדת קלות, והבלמים העוצרים את תנועתה מחליקים מעט, ניתן לעבוד בצורה זו. בנוסף, נעשו הכנות לקראת תיקון קרונית משא המותקנת על מסילה מחוץ לתחנת החלל, ואשר התקלקלה מספר חודשים קודם לכן. הקרונית תתוקן בהמשך משימה זו.

היום השביעי למשימה

במשך 6 שעות ו־40 דקות, מייקל פוסום ופירס סלרס התקינו משאבת אמוניה על הצד החיצוני של תחנת החלל, שתשמש כחלק חילוף במקרה הצורך, והשלימו את תיקון הקרונית, שתאפשר להניע את הזרוע הרובוטית של תחנת החלל לאורך התחנה.

במקביל, אנשי צוות אחרים המשיכו את פריקת האספקה ממודול המטען לאונרדו, והטענתו בציוד המיועד להחזרה לכדור הארץ.

היום התשיעי למשימה

הליכת חלל שלישית, עליה הוחלט ביום החמישי לטיסה. במהלך מעט יותר משבע שעות, ניסו שני האסטרונאוטים חומר חדש לאיטום פגיעות בשפת הכנף של המעבורת, על דוגמאות שהותקנו בתא המטען של המעבורת. האסטרונאוטים מרחו את החומר בעזרת מרית על פיסות פחמן מחוזק, מהסוג המשמש למיגון החום של שפת הכנף של המעבורת, ובדקו את תגובת החומר לטמפרטורות הקיצוניות בחלל. בעיה נוספת עמה התמודדו היא בועות גז הנוצרות בחומר, ואשר בהיעדר כוח משיכה, אינן מפעפעות למעלה, ויש צורך להוציא אותן בצורה יזומה.

הליכת החלל נוצלה גם לשתי משימות נוספות: בעזרת מצלמת תת אדום, צולמו מקרני החום של המעבורת ושל תחנת החלל, לצרכים הנדסיים, והותקן מתקן אחיזה על מכלי אמוניה המותקנים על התחנה, שיאפשר לזרוע הרובוטית של התחנה לאחוז אותם במקרה הצורך.

היום האחד-עשר למשימה

פעולות לסיום העבודה בתחנת החלל, לרבות השבת הרכיב הלוגיסטי לאונרדו לסיפון המטען של המעבורת, כשבתוכו כ-2 טונות של תוצאות ניסויים, פריטים לא נחוצים ואשפה מתחנת החלל.

היום השנים עשר למשימה

התנתקות מתחנת החלל הבינלאומית. לאחר ההנתקות, נשארה המעבורת במרחק כמה מאות מטרים מתחנת החלל בעוד הצוות בודק את צד שמאל של המעבורת בעזרת הזרוע הרובוטית, משום שלא ניתן היה לבצע זאת כאשר המעבורת עגנה בתחנה.

היום השלושה-עשר למשימה

כניסה מחדש לאטמוספירה ונחיתה במרכז החלל קנדי, למרות דליפה קלה במערכת ההידראולית שהתגלתה יומיים לפני הנחיתה.

ראו גם

• משימות מעבורות החלל

קישורים חיצוניים

• ריכוז הידיעות אודות משימה STS-121, באתר "הידען"

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25368121STS-121