אחשוורוש

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
Maurycy Gottlieb - Ahasuerus wandering - 1876.jpg

התמונה "אחשוורוש", מאת הצייר היהודי פולני מאוריצי גוטליב. הצייר בחר לתארו כבחור צעיר מאוד, הנראה מנומנם או עייף ולא מרוכז.
מדינה ממלכת פרס
בת-זוג ושתי אסתר
תפקידים
תואר מלך פרס
 ! colspan="2" style="background-color: lavender; text-align:center; font-size:100%" | מלך פרס
תקופת כהונה ג'שצ"ב - ג'ת"ו
הקודם בתפקיד המלך החשוב שקדם לו הוא כורש
הבא בתפקיד דריווש

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוא המלך ששלט באימפריה הפרסית הוא מלך בין השנים ג'שצ"ב ל-ג'ת"ו. מלכותו התפרסה על מאה עשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש כפי המסופר במגילת אסתר. אחשורוש הוא דמות מרכזית בסיפור מגילת אסתר, שלזכרו נקבע חג הפורים. הוא המלך שהסכים לגזירת השמדת עם ישראל שהציע המן, אך לבסוף התהפך לבו לטובת היהודים, בזכות מלכתו היהודיה אסתר ובן דודה מרדכי היהודי.

אחשוורוש בפשטי המקראות

אחשוורוש (נכתב במקרא עם ו' אחת - "אחשורוש") שלט באימפריה שהשתרעה מהודו ועד כוש, אימפריה שכללה 127 מדינות. אולם, אחשוורוש התעניין בעיקר בנעשה בארמונו. לאורך המגילה הוא מארגן מספר רב של משתאות בארמון. בנוסף הוא אוסף את כל נערות הממלכה כדי לבחור מהן את אשתו (לבסוף נבחרת אסתר), ומקים "בית נשים" ו"בית פילגשים". הוא גם עסוק במינויים: הוא ממנה את המן לראש השרים, אולם בעקבות האירועים המתוארים במגילה המן נתלה ומרדכי היהודי ממונה במקומו. בסוף המגילה מסופר גם על פעולות אחרות של אחשוורוש מחוץ לתחומי שושן הבירה, כגון הטלת מסים.

בבחינה שטחית נדמה כי אחשוורוש הוא הדמות הראשית במגילה - הוא נזכר בה כמאתיים פעם. אך עיון בסיפור מגלה כי זוהי אשליה. דמותו של אחשוורוש היא דמות נלעגת של מלך טיפש, הפכפך וחלש אופי הנשלט בידי יועציו. הוא מכנס את שריו הבכירים להתייעצויות דחופות כדי להחליט בעניינים של מה בכך, ואילו החלטות הרות גורל מתקבלות אצלו בקפריזה של רגע, ולעתים מתוך שכרות. עם זאת, פרשנים רבים מסכימים כי אחשוורוש איננו מצטייר כמלך רשע. אמנם, מרשיעה לכאורה הסצנה שבה הוא מסמיך את המן לעשות ליהודים כטוב בעיניו; חמת זעמו המלודרמטית בעת "גילוי" הקנוניה שהוא עצמו השתתף ברקיחתה מציגה אותו באור מגוחך. חלק מהפרשנים דנים את אחשוורוש לכף זכות, ומניחים שלא היה מודע למלוא משמעותם של דברי המן: יש הסבורים כי היה שיכור לחלוטין בשעה שאישר את הגזירה. סנדרה ברג מצביעה על כך שבדברי המן לאחשוורוש מופיע הנוסח המקוצר: "ייכתב לאבדם", לעומת הנוסח שאינו משתמע לשתי פנים בצו המלכותי עצמו: "להשמיד להרוג ולאבד...". ברג מעלה את הסברה שהמן הטעה את אחשוורוש במתכוון: מדבריו ניתן היה להבין שהוא מבקש למכור את היהודים לעבדות, וזו התוכנית שאחשוורוש הסכים לה. והשוו לדברי המן: "ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול...", ולדברי אסתר: "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו...".[1]

אחשוורוש נזכר גם בספר עזרא (פרק ד', פסוק ו'): "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם". אולם קיים ספק אם מדובר באותו מלך.

אחשוורוש באגדות חז"ל

מוצאו

ישנן דעות שונות לגבי מוצאו של אחשורוש: לדעה אחת היה ממשפחת המלוכה, בנו של כורש או דריוש; ולדעה שניה לא היה ממשפחת המלוכה, אלא השתלט על כס המלכות בכח[2].

בגמרא[3] דרש רב על המילה "המולך", "שמלך מעצמו" - ופירשו זאת בשני אופנים: או שלא היה ראוי ממנו למלכות, או ששילם כסף[דרושה הבהרה] כדי להתמנות - ורש"י ביאר זאת, "שלא היה מזרע המלוכה". כך גם נראה ממה שאמרו בגמרא[4] שושתי כינתה את אחשורוש "בר אהורייריה דאבא" [בן שומרי הסוסים של אביה, בלשצר המלך].

לאידך, בתרגום שני[5] ובמדרשים נוספים נאמר שהיה מזרע המלוכה. לדעה זו התחתן עם המלכה ושתי לאחר שהמלך דריוש - שכבש את ארמון בלשצר - מצא שם את בת המלך ושתי כנערה, והוא חמל עליה והשאירה בחיים, ולאחר מכן השיאה לאחשורוש בנו[6].

מלכותו

אחשוורוש החל למלוך בשנת ג'שצ"ב ליצירה. קדם לו כורש מלך פרס, שהיה חתנו של דריוש מלך מדי - שכבש את המלוכה מאת בלשצר מלך בבל, וממנו החלה מלכות פרס להיות השלטת העיקרית בעולם. אחשורוש היה מהמלכים ש'משלו בכיפה' - כלומר, ששלט על העולם כולו. וזו כוונת הפסוק: "המולך מהודו ועד כוש", שמשמעותו בכל העולם כולו[7].

בשנת ג'ש"ץ, החלו עולי בבל באישור כורש מלך פרס לבנות את בית המקדש השני בירושלים; אך בשנה הראשונה למלכותו של אחשורוש, כתבו הגויים תושבי הארץ כתב שטנה למלך, ובו הזהירו אותו מכך שהתחזקות היהודים והתבססותם בירושלים עלולה להביא למרד בו[8]. לאור זאת הפסיק אחשוורוש את הבניה, והיא הושבתה עד השנה השניה למלכות דרויש, היא שנת ג'ת"ח[9]. זו גם הסיבה שאמר אחשורוש לאסתר כשנשאה חן בעיניו[10]: "וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" - רק עד חצי המלכות, ולא כולל בנין בית המקדש - שאותו הוא אינו מוכן לתת[11].

מלכותו נמשכה ארבע עשרה שנים[12], עד שנת ג'ת"ו - שהיא השנה בה נקבע פורים לחג.

אישיותו

אופי המלך שנוי במחלוקת בתלמוד הבבלי. מחלוקת בין רב לשמואל[13] עוסקת בשאלה האם היה מלך טיפש שנגרר אחרי המן, או שמא מלך ערמומי. מקריאה במגילה עולות ראיות לשני הצדדים, ויש הבוחרים לקבוע שהיה מלך הפכפך, ותמרן את כולם לרצונו בלא אידאלים מסוימים. לעומת זאת יש הטוענים שהוא היה חסר דעה משל עצמו. באותו הדף, ישנה מחלוקת נוספת לגבי ייחוסו. יש אומרים שהיה הבן של כורש ויש אומרים שהיה פקיד פשוט שקנה את המלוכה בכסף. על פי המדרש שבאותו הדף, כשביקש מושתי לבוא למשתה כדי להראות את יופיה, ושתי סירבה באומרה שהוא היה לא יותר מאשר שומר הסוסים של סבה (נבוכדנצר).

בגמרא[14] ישנה מחלוקת האם אחשורוש "פיקח היה" או "טיפש היה". הרבי הריי"צ מתאר את אישיותו כבלתי מאוזנת, בשילוב שתי הדעות יחדיו: "אחשורוש היה הפכפך בטבעו ונוסף על כך גם גס רוח, חכם בעיניו ונוח לכעוס. שררה בו עירבוביה של טוב ורע, חכמה וטפשות, הכל ביחד, כמאמר חז"ל "מלך פקח היה, מלך טפש היה"".

יחסו ליהודים מתואר באופן כללי כשלילי. בגמרא[3] דורשים האמוראים את שמו "אחשורוש" כמבטא את רשעותו:

"אחשורוש" - אמר רב: אחיו של ראש, ובן גילו של ראש; אחיו של ראש - אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר: "אנת הוא רישא די דהבא". בן גילו של ראש - הוא הרג, הוא ביקש להרוג, הוא החריב, הוא ביקש להחריב, שנאמר: "ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם".

ושמואל אמר: שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה.

ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אמר אח לראשו.

ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר: "וישם המלך אחשורוש מס".

"הוא אחשורוש" - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו.

בקבלה

שורשו הרוחני של אחשוורוש

על אף ש"אחשורוש" מסמל ומבטא את הירידה והשפלות, שהוא שלילי במהותו, מכל מקום בשרשו הרוחני הוא גבוה ביותר. עפ"י הכלל הידוע ש"כל הגבוה גבוה ביותר כשנופל נופל למטה ביותר". ולכן לפי גודל ירידתו ושיפלותו של אחשורוש, כך גודל שורשו הרוחני.

נאמר: "לה' המלוכה" - המלוכה והממשלה היא רק לה', וזה בא לידי ביטוי ומימוש - על ידי מלך ישראל שהוא בחינת מרכבה למלכות דאצילות. אך מפני חטאינו גלינו מארצנו ונפלה מלכות ה' ונתלבשה במלכויות העמים. נמצא כי במלכי אומות העולם ניתנה הארה ממלכות ה', ורק מזה בא להם כח שליטתם, וכמו שמברכים על ראית מלך ממלכי האומות "ברוך כו' שנתן מכבודו לבשר ודם". ולפיכך נרמז שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, בשמו של אחשורוש - מלך בשר ודם שמשל בכיפה. ודרשו רבותינו; "אחשורוש" - שאחרית וראשית שלו. וכן בזהר "בכל אתר המלך סתם דא קב"ה", אף על פי שלהלכה אין להם דין של שם-קודש או כינוי. וכן כל המסופר אודות אחשורוש, רומז לענינים בסדר ההשתלשלות שלמעלה.

מכיון ששרשו העליון של אחשורוש - מלך גוי ורשע - היה גבוה ביותר, כנ"ל, הרי על ידי עבודת בירור הניצוצות שעשו מרדכי ואסתר בקליפה קשה זו - ותיקונה, הצליחו לגלות אור עליון ביותר, מלכותו של הקב"ה בעולם, ש"קיימו וקיבלו היהודיים עליהם ועל זרעם", ואמרו חז"ל: "קיימו מה שקיבלו כבר" - במעמד הר סיני, והיתה קבלת התורה מחדש, ובאופן נעלה יותר מסיני, היינו, בלי הכפיה שהיתה בסיני - שכפה עליהם הר כגיגית וכו'. ומסירות נפש זו הביאה למחיית עמלק (תלית המן ובניו), עד שאפילו רבים מעמי הארץ מתיהדים.

ההשפעה מבחינת "שכינה"

ההמשכה וההשפעה מהקב"ה לבני ישראל - בחינת שכינה - בהיותה בעילם המדינה, שהיא בחינת ירידה גדולה ועצומה מאד - מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, אין זו ירידה מדורגת בדרך השתלשלות מעילה לעלול וכו' - באופן של ערך ושייכות בין מדריגה למדריגה, מאחר שאין ערוך כלל וכלל בין מעמד השכינה למעלה לבין מעמד השכינה כפי שהיא בגלות, אלא ירידה זו היא בבחינת דילוג ומרוצה במהירות רבה שלא בסדר והדרגה, ונרמז בפסוק "דמה לך דודי לצבי".

מצב זה נרמז בשמו של המלך שמלך בכיפה באותה תקופה - אחשורוש. "אחש" - לשון מהירות, כמו "מהרה חושה", "לעזרתי חושה", "כי גז חיש ונעופה". ורומז לגלות וירידת השכינה לעילם - בדילוג, וכן גם העלאת הניצוצות בזמן הגלות היא בדילוג ומהירות, שלא בסדר והדרגה - כפי שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים. וזה פירוש מאמר רבותינו זכרונם לברכה - "זכו אחישנה".

"ורוש" - לשון מרירות כמו "ענבי רוש" "ראש ולענה", והיינו מרירות השעבוד. וכן פירושו עניות ודלות, כמו "ולרש אין כל". ועל זה נאמר: "עמו אנכי בצרה", שנתלבש מבחינת אחש בבחינת ורוש.

זיהוי היסטורי

דמותו של חשיארש הראשון, מלך פרס, חקוקה באבן בעתיקות פרספוליס, אירן.

רוב החוקרים מזהים את דמותו של אחשוורוש עם המלך חשיארש הראשון (המוכר גם בצורה היוונית של שמו, כסרכסס הראשון - מופיע לעתים גם בכתיב "קסרקסס"), ששלט בממלכה האחמנית בשנים 486-465 לפני ספירת הנוצרים. הזיהוי הזה מבוסס על ארבע סיבות:

א. מוסכם במחקר כי אחשוורוש היא הצורה העברית של השם חשיארש. בהקשר זה הדמיון בין השמות רב אף יותר אם משווים להשמטת האות ו' בשמו של אחשוורוש בסוף מגילת אסתר: "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם" (פרק י', פסוק א').

ב. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את חשיארש כשטוף בתאוות וביין, דבר שמתאים מאוד לתיאור אחשוורוש במגילה. הרודוטוס אף מציין שחשיארש ישב בשושן, בארמון מפואר, ומלך מהודו ועד כוש, שוב דמיון רב לכתוב במגילה. עוד בכתבי הרודוטוס, מוזכרת אשתו של כסרכסס - חשיארש, אמיסתריס או אמסוריס, ששמה מזכיר במידת מה את אסתר[15][16].

ג. בעיר הבבלית סִפָר התגלתה תעודה מנהלית בה מוזכר גזבר מלכותי מהעיר שושן, הנקרא מרדוכה, שם דומה מאוד לשם מרדכי.

ד. בספר עזרא מופיע תיאור שיש המפרשים אותו כמתייחס לגזירות המן: "וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה ומבלהים [קרי: וּמְבַהֲלִים] אוֹתָם לִבְנוֹת. וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב..." (ספר עזרא, פרק ד', פסוקים ד'-ז'). יש שטוענים שזוהי התייחסות מסודרת לשושלת האחמנית באותה תקופה: כורש (השני - "הגדול") – דריווש (הראשון) – אחשוורוש – ארתחשסתא (הראשון) (למעט אמנם כנבוזי השני, שמלך בין כורש השני לדריווש הראשון). אם אמנם כך, אזי ברור שאחשוורוש הוא אמנם חשיארש[17].

לעומת זאת, יעקב אשכנזי מונה שש סיבות לטיעון שזיהוי זה איננו נכון[18]. יש מזהים את אחשוורוש עם בנו של חשיארש ויורשו במלוכה, ארתחשסתא הראשון. כך למשל תרגום השבעים, יוסף בן מתתיהו.[19] ישנם גם זיהויים אחרים של אחשוורוש, המגיעים אפילו עד ארתחשסתא השלישי, אחד המלכים האחרונים לשושלת האחמנית. הפרטים במגילה אינם מספיקים כדי לאפשר זיהוי ודאי שלו.


לקריאה נוספת

  • מרדכי וורמברנד, הערך: אחשורוש, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 37.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Sandra Beth Berg, The Book of Esther: Motifs, Themes and Structure (Society of Biblical Literature Dissertation Series 44), Missoula, MT: Scholars Press, 1979, pp. 100-103
  2. ראה דיון על כך במנות הלוי על הפסוק שם.
  3. 3.0 3.1 מגילה יא, א.
  4. מגילה יב, ב.
  5. על הפסוק אסתר א, א.
  6. ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרמט.
  7. מגילה יב, א. ושם מחלוקת רב ושמואל כיצד לדרוש את הפסוק.
  8. על פי חז"ל, שמשי הסופר שכתב את כתב השטנה (כמו שנאמר בעזרא ד, ח) הוא בנו של המן הרשע (רש"י על הפסוק; ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרמה).
  9. עזרא ד. סדר הדורות.
  10. אסתר ה, ג.
  11. רש"י על הפסוק. מגילה טו, ב.
  12. מגילה יא, ב. וראה ברש"י שכן מוכח מהכתובים. וכן כתב בסדר עולם פרק כט. וראה בספר צמח דוד (שצ"ב).
  13. תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד א'
  14. מגילה יב, א.
  15. כתבי הרודוטוס ז,61; שם 114; ט,109-112.
  16. מגילת אסתר - רקע היסטורי ד"ר מנחם צוקר
  17. הרב יונתן גרוסמן, זמנה של המגילה: בין בית המלך לבית המקדש
  18. עיון במגילת אסתר, תשנ"ז
  19. אין להביא ראיה ממה שאמרו חז"ל, במדרש ויקרא רבה, פרשה י"ג, פיסקה ה', שדריווש היה בנם של אסתר ואחשוורוש, אומנם אביו של דריווש השני היה ארתחשסתא הראשון, אך אין ראיה כי כוונת חז"ל באומרם דריווש למי שמכונה 'דריווש השני'. גם האמור בספר דניאל, פרק ט', פסוק א' - "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים", גם האמור בספר דניאלפרק ט'פסוק א' - "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים", אינו תומך בגרסה זו, מתני שאין ראיה שהכוונה הינה, שוב, לדריווש השני בן ארתחששתא הראשון.  כמו כן, הגישה המקובלת כיום היא לזהות את אחשוורוש המוזכר בספר עזרא, דווקא עם ארתחשסתא הראשון וזאת לכאורה בלי קשר לשאלה אם זהו אותו אחשוורוש הנזכר במגילת אסתר אם לאו, אבל בעצם תוך תמיכה ברורה בגרסה השנייה, שאחשוורוש של המגילה הינו ארתחששתא הראשון.
הערך באדיבות ויקיפדיה, קרדיט, cc 0.3