חז"ל

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השתלשלות ההלכה

‏‏‏‏‏‏חז"ל (ראשי תיבות: חכמינו זכרונם לברכה‏)‏ ‏הוא כינוי גדולי חכמי ישראל שהם מהווים את היסודות של כל התורה שבעל פה. תקופת חז"ל מתחלה תחילת בזוגות בשנת ג'תמ"ח ונמשכת ועד לחתימת התלמוד הבבלי ולרבנן סברואי בשנה ד'תמ"ח.

תקופות חז"ל

חז"ל נחלקים לקבוצות אחדות, על-פי תקופתם וחיבורם העיקרי בתקופה זו:

סמכותם של חז"ל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצווה לשמוע דברי חכמים

לחז"ל היה כח לגזור גזירות ולתקן תקנות חדשות שלא נכתבו בתורה, בכל עניין שראו בו צורך. דוגמאות למצוות ואיסורים מחז"ל: קריאת מגילת אסתר בפורים, איסור טלטול מוקצה בשבת, חובת נטילת ידיים , חובת תפילה שלוש פעמים ביום ועוד רבות.

לשון חז"ל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לשון חז"ל

לשון חז"ל (נקראת גם לשון חכמים) הוא כינוי לניב של הלשון הקודש שהגיע לשיא תפוצתו בקרב עם ישראל שחיו בין בתקופת חז"ל. לשון חז"ל נחלקת לשני רבדים עיקריים: "לשון חכמים א'", שבה נכתבו המשנה והתוספתא, ו"לשון חכמים ב'", שבה נכתבו חלקים מן התלמוד הבבלי והירושלמי ומדרשי ההלכה והאגדה.

ההבדל בין לשון ההתורה שבכתב, המכונה "לשון המקרא", לבין לשון חז"ל ניכר מיד לעין, ושימש נושא לעיון של המדקדקים לאורך הדורות. וכן אמרו חז"לו "לשון תורה לחוד, לשון חכמים לחוד"‏‏[1].

כינויים

לרוב חז"ל מכונים חז"ל או כחמינו ז"ל. אצל האבן עזרא ועוד ראשונים חז"ל מכונים 'המעתיקים' או בעלי הקבלה.

עיין עוד


הערות שוליים

  1. ‏תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ח ע"ב‏
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0