אין בעל הנס מכיר בנסו
אין בעל הנס מכיר בנסו הוא ביטוי עברי, שמקורו בתלמוד. משמעותו המקורית היא שהאדם אינו מודע לנסים שה' עושה איתו.
מקור ופרשנות
מקור הביטוי
מקור הביטוי בדברי רבי אלעזר[1], שלמד מלשון הפסוק[2]: בָּרוּךְ ה'... עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, משמע שהוא לבדו יודע על קיומם של הנפלאות, ומכאן הסיק רבי אלעזר: ”אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.”[3]
התלמוד קושר את דברי רבי אלעזר לדברי רב יוסף. רב יוסף מביא מעשה הממחיש את ראייתו החלקית של האדם, שלפעמים רק אחרי זמן רב מגלה האדם שדברים שגרמו לו צער נעשו לטובתו: ”במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהן (ולא יכול לצאת)[4], התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח.”
פרשנות הביטוי
הראשונים קושרים את הרעיון שבביטוי זה למושג ההשגחה, שמרביתה נעשית על ידי נסים נסתרים. כך כותב רבנו בחיי[5]: ”וזהו ענין יעוד התורה בברכות וקללות, שאין לך כל יחיד ויחיד בישראל שלא יארעו לו בכל יום נסים נסתרים והוא אינו יודע, וכן דרשו רז"ל: אין בעל הנס מכיר בנסו. שהנסים הנסתרים הם עם האדם בכל יום...”
לפי הרמב"ם ההשגחה האלוקית בדרך השכר והעונש פועלת בשיטה זו: "כי טביעת הספינה בכל מי שבה... וכריעת התקרה על מי שהיה בבית, אם היה זה במקרה המוחלט, הרי אין כניסת אותם האנשים לאותה הספינה וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו אלא בחפץ אלוקי כפי הראוי במשפטו..."[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"א עמוד א'
- ^ ספר תהלים, פרק ע"ב, פסוק י"ח
- ^ הביטוי ודברי רבי אלעזר מופיעים גם במדרש תהילים קלו, בפסיקתא זוטרתא פרשת חוקת, ובילקוט שמעוני ישעיהו תיז.
- ^ פירוש רש"י לתלמוד
- ^ רבינו בחיי שמות פרשת כי תשא פרק ל פסוק יב
- ^ מורה הנבוכים, חלק ג פרק יז בתרגום הרב יוסף קאפח.
