בהדי הוצא לקי כרבא
| תלמוד בבלי | מסכת בבא קמא, דף צ"ב עמוד א' |
|---|---|
בהדי הוצא לקי כרבא (תרגום מארמית: אגב הקוץ לוקה הכרוב) הוא ביטוי חז"לי בלשון ארמית שמקורו בגמרא, במסכת בבא קמא[1] ומשמעו מצב שבו אדם נפגע רק בשל העובדה שהוא גר או נמצא בסמיכות לאדם רשע, אף שלא היה ראוי מצד עצמו לאותו הנזק שהגיע אליו, בדיוק באותו האופן שבו כאשר באים לעקור קוץ הגדל בסמיכות לכרוב ייעקר הכרוב עמו[2].
מקור
בגמרא מבואר שכבר בזמנם היה הפתגם רווח, ומביאה מחלוקת אמוראים מאיזה פסוק הוא נלמד.
לפי רבה בר מרי, לומדים מהפסוק בירמיה: ”לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם ה'” (ספר ירמיה, פרק ב', פסוק כ"ט), הגם שהתוכחה נאמרה לא רק לפושעים אלא לכולם.
לדעת רבא לומדים מהפסוק בספר שמות: ”עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמר מִצְוֹתַי וְתוֹרתָי” (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ח), כשאת הפסוק אומר הקב"ה למשה בהכללת משה עם החוטאים בתוכחתו.
משמעות הביטוי
הביטוי, במרבית שימושיו, בעל משמעות דומה לשל הביטוי השגור "רע לרשע רע לשכנו"[3]. והוא בעל משמעות מוסרית שעל אדם לא רק לדאוג לעצמו למידותיו ומצוותיו אלא אף עליו להימנע ככל שניתן מהימצאות בסמיכות לרשעים כמאמר חז"ל כאשר שאל רבי יוחנן בן זכאי את חמשת תלמידיו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם[4] ענה רבי יוסי הכהן שכן טוב, ולהפך הדרך הרעה שירחק ממנה האדם זהו שכן רע.
פירושים נוספים
הבן יהוידע פירש שהרשע נמשל לקוץ, שאין הנאה ממנו אלא בעת שרפתו, כך הרשע מיתתו הנאה לו והנאה לעולם. ומאידך את הצדיק המשיל ל"כרבא", לשון נער, כמו שאמרו על שאול "בן שנה שאול במלכו", כבן שנה שלא טעם טעם חטא[5].
ביאור נוסף הובא בספר צדקת הצדיק, על פי המבואר בספר הזהר[6] שהקב"ה מוריד דינים לעולם רק בהסכמת הצדיק. אם כן, יש לו חלק ואשמה באותו הדין שירד לעולם ועל כך הוא נענש תחילה מאותו הדין[7].
הערות שוליים
- ^ דף צב', עמוד א
- ^ בלשון פירוש רש"י על המקום: "קוץ הגדל אצל הכרוב כשבא לעקרו פעמים שנעקר הכרוב עמו ונמצא לוקה בשבילו כלומר שכיני רשע לוקין עמו"
- ^ משנה, מסכת נגעים, פרק י"ב, משנה ו'
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ט'
- ^ כמבואר בתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ דף קמב ב[דרושה הבהרה].
- ^ והרב מביא שם שרק המשיח בעל צדקות כזו שלא ינזק כלל מהדינים היורדים לעולם.
