בני תשע מידות
בני תשע מידות הם ילדים הנולדים בתכונות שליליות ובפגמי מוסריות, משום שהרותם לא נעשתה כראוי על פי ההלכה. בהלכות עונה מוזכרים תשעה מצבי איסור, הגורמים לבנים הנולדים להיות בעלי טבע פגום ותכונות רעות. הצד השווה במצבים אלו הוא העדר חיבור מנטלי נכון, וחוסר אחווה בין בני הזוג בעת קיום העונה. לדוגמה: חוסר רצון או כוונה זרה מצד אחד מהם.
על אף שבתלמוד הוזכרו - כאמור - תשע אפשרויות, יש שהוסיפו אפשרות עשירית נוספת.
מקור מהנביא להשלכות הנובעות ממידות אלה
יחזקאל מתנבא כי לעתיד לבוא יברור הקב"ה את כל האנשים הפסולים והאסורים: ”וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא” (יחזקאל, כ', ל"ח). בתלמוד דרשו חז"ל את הפסוק בסוגיה העוסקת בקיום עונה במצבים שונים:
"וברותי מכם המורדים והפושעים בי". אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות. בני אסנ"ת משגע"ח[1] – בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה.
עם זאת, לגבי המידה האחרונה עולה מחלוקת: ”...בני חצופה. איני? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו – הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם.”
רבי יונתן מבסס את טענתו על אופיו של יששכר, שנולד בעקבות תביעתה של לאה כלפי יעקב כמובא בפרשת ויצא : ”וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.” (בראשית, ל', ט"ז) מביאה זו נולד יששכר (כמבואר בהמשך הפסוקים שם), ועל יששכר נאמר ”וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל” (דברי הימים א', י"ב, ל"ג).
על שאלה זו חז"ל משיבים, שגם בתביעתה הנחרצת, לאה לא הביעה במפורש את רצונה וכוונתה. ואכן תביעה מרומזת נתפסת כחיובית, אך לא תביעה מפורשת.
פירוט ט' המידות
כאמור בתלמוד מנו עשרה מצבים בהם קיום העונה בין בני זוג נחשבת למגונה, כאשר שני המקרים הראשונים נמנים כאחד, מאחר שעניינם דומה:
- בני אימה – הנולדים מעונה הנעשית ע"י הטלת אימה ובניגוד לרצון[2].
- בני אנוסה – הנולדים מעונה הנעשית עם אשתו שלא מרצונה. ובכלל זה בהעדר הסכמה מלאה לכך.
- בני שנואה – הנולדים מעונה הנעשית בעת שנאה, אף אם מדובר באירוע מזדמן. ומכאן חובת פיוס.
- בני נידוי – יש המפרשים שהכוונה לנולדים בשעה שהוא או היא היו נמצאים בנידוי, ויש המפרשים שהכוונה לנולדים מתשמיש בעת נידתה.
- בני תמורה – הנולדים מעונה הנעשית כשטועה בה שהיא אישה אחרת (אפילו אם שתיהן נשותיו).
- בני מריבה – הנולדים מעונה הנעשית בשעה שקיימת ביניהם עוינות כלשהי, גם אם אינם שונאים אחד את השני.
- בני שכרות – הנולדים מעונה הנעשית תוך כדי שכרות של שניהם או אחד מהם.
- בני גרושת הלב – הנולדים כאשר כבר החליט בליבו לגרשה בעת קיום עונתה.
- בני ערבוביה – הנולדים מתוך מחשבה זרה של מי מהם שהרהר באותה עת על מישהו אחר. ויש שכתבו במקרה שבאו עליה כמה בני אדם[3].
- בני חצופה – אדם המקיים עונה עם אשתו לאחר שביקשה זאת ממנו באופן בוטה במפורש ולא במרומז.
- יש אומרים אף בני ישנה – אדם המקיים עונה עם אשתו בשעה שהיא ישנה.
מהותם ועניינם
בתלמוד מבואר שהנולדים ממצבים אלו נחשבים "כממזרים ואינם ממזרים" וכי "עבודת ה'" שלהם עלולה להיות קשה. וכך כתב במאירי על בני 'תשע מידות' אלו:
וכן הזהירו רבותינו שלא להזדוג עם אחת מתשע מידות שלא לקלקל שורת הולדות שכל הנולדים בכיוצא באלו הם הם המקולקלים והרשעים, והוא שאמרו: בני תשע מידות
התייחסות מעוררת מחשבה ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים יצאו לתרבות רעה בתקופת הקמת מדינת ישראל. בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה תקופה של מצב כלכלי קשה אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשל כך נתרבו מקרי בני תשע המידות (ובעיקר "בני מריבה")[4]. דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות, ואשר השלכותיו על הוולדות הן הרות גורל. כמו כן, הם מבטאים את היחס הנדרש למערך ההלכות וההנהגות המקובלות מחז"ל, שכל חריגה מההצמדות אליהם גורמת לדעת לגינוי הצאצאים.
התייחסות נוספת לאותן תשע מידות, מופיעה בלשון הראב"ד: ”כל אלה בני תשע מדות שאמרנו... פוגם את הולד ופוגם את עצמו שהוא נקרא מורד ופושע” (שער הקדושה). רבי יוסף קארו דייק מדבריו בספרו בית יוסף שעיקר הפגם הוא בבועל עצמו ולא בילדים:
בני תשע מדות כלומר אנשי ט' מדות, כלומר שהבועלים באחד מתשע מדות אלו הם מורדים ופושעים. וכן בדין שהולד אחד מתשע מדות אלו, למה פושע מבטן קורא לו? על פשע אביו וחטאתו, והוא נקי כפים. אם לא שנאמר שכל שהורתו באחת מאלה סופו להיות מורד ופושע.
— בית יוסף אורח חיים סימן רמ
בפרשנים
הראב"ד בספרו בעלי הנפש[5] מביא שיש אומרים שאדם אפילו בשתי נשיו אם מתכון לזו ונזדמנה אחרת, הבן יקרא בן תמורה[6], וביאר שלמרות זאת ראובן לא נחשב לבן תמורה אף שיעקב אביו חשב שלאה היא רחל, כי קודם מתן תורה לא נאסרו בדקדוקי מצות, או שלא נתעברה בלילה ההוא.
רבי נתן נטע שפירא בספרו "מגלה עמוקות"[7] כתב לבאר את שנאת האחים ליוסף:
והשבטים כשראו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו חשבו שיעקב לא מצא נחת רוח בכל בני לאה, לפי שהם בני שנואה ובני תמורה, לכן: וישנאו אותו - כי בשבילו נפגמו.
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
