בקשת המלך משמואל

בקשת המלך משמואל הוא אירוע המתואר בספר שמואל א', פרק ח' בו מבקשים עם ישראל משמואל הנביא שימליך עליהם מלך.

רקע

בראשיתו של הפרק מתואר כי שמואל זקן וכבר אינו יכול לנדוד בין הערים כדי לשפוט את העם כהרגלו. בניו של שמואל, יואל ואביה, מונו לשופטים תחתיו והם יושבים בבאר שבע לשפוט את ישראל. הפסוק מתאר כי בניו של שמואל לא הלכו בדרכיו ”ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט” (פרק ח', פסוק ג'). חז"ל מפרשים כי בני שמואל לא חטאו, אלא רק בניגוד לאביהם שהיה מחזר בכל תפוצות ישראל כדי לשופטם במקומם, הם שפטו בעירם שהיתה בקצה הארץ כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם ולכן נחשבו כמי שלקחו שוחד. למרות דברי חז"ל חלק מהמפרשים מפרשים את הפסוק כפשוטו וטוענים כי אכן חטאו בניו של שמואל בהטית משפט ובלקיחת שוחד.

הבקשה ותגובת שמואל

זקני ישראל התקבצו ובאו אל שמואל למצפה וטענו לו: ”הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים” (פרק ח', פסוק ה')

הפסוק מעיד ”וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו” (פרק ח', פסוק ו'). רש"י מסביר את הסתייגותו של שמואל בכך שאמרו שהם רוצים מלך ככל הגויים. שמואל התפלל אל ה' לדעת מה לעשות, וה' מתגלה אליו ואומר לו לשמוע בקולם של העם ”כי לא אותך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם” (פרק ח', פסוק ז'). ה' אומר לשמואל כי כשם שעם ישראל עזבו אותו לטובת עבודת אלוהים אחרים, כך הם עושים גם עתה ומבקשים מלך למרות שאין להם בו צורך אמיתי, משום ששמואל גרם לכך שהשלימו עמם אויביהם ולא הוצרכו למלחמה נוספת. ה' מתנה את השמיעה לדרישת העם בכך ששמואל יתרה בהם מראש ויזהיר אותם במה כרוך מילוי משאלתם למלך. שמואל עושה זאת בנאום המכונה משפט המלך, גם אחרי הנאום עם ישראל דבק בבקשתו ושמואל שומע לדרישתם ומושח את שאול למלך ישראל.

הפרשנות לבקשת המלך

בחז"ל

בספרי על פרשת המלך מובא: ”ר' נהוראי אומר, לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודת כוכבים” (פרשת שופטים, קנ"ו)

חז"ל נחלקים בשאלה מדוע בקשת המלך על ידי העם הכעיסה את ה', הרי אחד מהציווים שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ הוא למנות עליהם מלך? מתרצת הגמרא: רבי נהוראי אמר שנענשו על שביקשו זאת בתרעומת ואילו רבי אליעזר אמר: זקנים שבהם כהוגן שאלו שנאמר שימה עלינו מלך לשפטנו ועמי הארץ שבהם קלקלו שנאמר: והיינו גם אנחנו ככל הגויים.

בראשונים

גם המפרשים מתקופת הראשונים מתחבטים בשאלה זו: הרד"ק מוכיח מהפסוקים כי הם לא התכוונו לשם מצווה, כי אז היו מנמקים את בקשתם משמואל בכך שהוא זקן או בכך שבניו לא שופטים ישרים, והיו מבקשים ממנו למנות בעצתו מלך במקומו כדי שיוכלו להמשיך לשמור את דרכי ה' אך כשביקשו מלך ככל הגויים הראו כי כוונתם האמיתית היא לא לשם שמים. הרלב"ג מציין שמלך ישראל כפוף גם הוא לדיני התורה, ואם כן בקשתם למלך ככל הגויים מעידה על כך שרצו לפרוק מעליהם עול תורה ומצוות ולמנות מלך שינהיג אותם שלא על פי משפטי ה'. הרמב"ן על הפסוק בבראשית "לא יסור שבט מיהודה" (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י') סובר כי ישראל חטאו בכך שביקשו מלך בימי שמואל שהיה מנהיגם בכל המישורים (שופט, נביא ומצביא) ובכך פגעו בכבודו.

האברבנאל מביא את כל הדעות הללו (של חז"ל והמפרשים המוזכרים) ומוסיף עליהם את דעתו של ההגמון הנוצרי דון פאוילו מבורגוס שטען כי המלך אותו רצו להמליך ישראל היה מסוג המלכים הדיקטטורים שתוארו על ידי אריסטו כמלכים שמנווטים את הממלכה על פי גחמותיהם האישיות ואינם מתחשבים בדעתו של איש. האברבנאל דוחה את כל חמש הדעות הללו בנימוקים שונים ומציג את דעתו: בתחילה הוא מוכיח כי שלטון מונרכי איננו אידיאלי לאף מדינה. הוא מתאר אפשרות של שלטון המזכיר בהתנהלותו את הדמוקרטיה של ימינו ומוכיח מהנהגת ארצות שונות ששלטון כזה הוא חזק ויציב ואף עדיף על שלטון מלוכני שגובל פעמים רבות בדיקטטורה. אחר כך טוען שגם לדעת הסוברים כי מלך הוא יישות הכרחית בכל מדינה, בכל מקרה הכלל הזה לא תקף לגבי עם ישראל מאחר ואת מלחמותיהם ה' מנהל להם, את חוקיהם הם קובעים עפ"י התורה ואף צווו לא להוסיף ולגרוע ממשפטיה, וגם זרוע האכיפה לא נמצאת בידיו של מלך בישראל אלא בידי בית הדין. לבסוף הוא קובע כי מצוות המלכת המלך שנאמרה בספר דברים איננה מצווה חיובית, אלא באה לומר שאם ישראל יטעו ויבקשו מלך למרות שה' מולך עליהם בכל המישורים כאמור, אזי יצטרכו למנות אותו על פי הכללים שנכתבו בחומש דברים ולא יוכלו לעשות זאת כרצונם. על פי שיטת האברבנאל עצם שאילת המלך היא מעשה שלילי ומשום כך היתה הבקשה רעה בעיני ה' ובעיני שמואל.

באחרונים

האלשיך מתווך בין דעת האברבנאל לשאר הדעות, וטוען כי באמת ישראל אינם זקוקים למלך כי ה' הוא המנהיג אותם מרוב אהבתו לעמו, אך מאחר וידע הקב"ה את יצרם של ישראל וראה שהם לא יכירו בהשגחתו העליונה וירצו לשים עליהם מלך בשר ודם, על כן הקדים רפואה למכה וציווה הוא עצמו שימליכו עליהם מלך בכניסתם לארץ. ועל זה נתבעו ישראל בימי שמואל- שהרי ידעו שיומלך עליהם מלך וידעו שציווי המלך הוא רק מכורח יצרם הרע, ולכן לא היו צריכים לשאול את הדבר הרע הזה אלא לחכות לציווי ה'. פירוש זה מקבל אסמכתא מדברי הספרי: ”אמר רבי יהודה, והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך... ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם.” (פרשת שופטים, קנ"ו).

המלבי"ם מחלק בפירושו את חטאם של ישראל לשלושה חטאים: הראשון, בזה שרצו לעבור מהשגחה אלוקית ניסית להנהגה טבעית. החטא השני הוא שביקשו את המלך "לשפטנו" ובכך פגעו בכבוד של שמואל, והחטא השלישי הוא שביקשו מלך שישפוט אותם לא על פי דין תורה אלא כפי ראות עיניו.

החזון איש באגרותיו מסביר כי מהות תפקידו של מלך בישראל הוא לכוון את העם לדרך הישר ולהרבות את לימוד התורה וקיומה בעם ולפיכך חטאו ישראל בבקשת המלך כשביקשו מלך שישפוט אותם על פי ערכי המוסר המקובלים באומות העולם ויצא איתם למלחמות.

ראו גם

• משפט המלך
• מלכי יהודה וישראל
• מינוי מלך