חיפש אתונות ומצא מלוכה
יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה הוא ביטוי שמקורו באמרת חז"ל על סיפור משיחת שאול למלכה הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת על ידי שמואל הנביא, שמתואר בספר שמואל א', פרקים ט' ו–י'.
בספר שמואל א', פרק ח' מסופר שזקני ישראל פנו אל שמואל בבקשה להמליך עליהם מלך כפי שיש לכל העמים האחרים. שמואל התפלל לאלוקים ונענה כי עליו לשמוע בקול הזקנים.
באותו זמן, קיש בן אביאל משבט בנימין איבד אתונות, ושלח את שאול בנו לחפש אותם בליווי נער. שאול חיפש באזור הגובל בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים, בין שילה לרמה (עירו של שמואל הנביא), אך לא מצא אותן. הוא הציע לנערו לשוב אל ביתם, ונערו שיכנע אותו לשאול את עצתו של שמואל הנביא שנמצא ברמה.
בפגישתם, הודיע שמואל לשאול שהאתונות כבר נמצאו והוא אינו צריך לעסוק בחיפושן. בנוסף הוא הודיע לו שאלוהים בחר בו למלך ישראל, ומשח אותו למלך.
וכך שאול, שיצא מביתו רק בשביל לחפש את האתונות שאבדו לאביו, זכה במלוכה.
אמרה זו קיבלה בלשון ימינו משמעות מושאלת: מי שמחפש את האתונות ומוצא את המלוכה הוא מי שעוסק בעניינים פעוטים, בזוטות ומגיע במפתיע לגדולה.[1]
סופרי אחדים, ביניהם אשר ברש,[2] שאול טשרניחובסקי[3][4] ובן ציון לוריא[5], מעלים בעבודותיהם את השאלה האם טוב לאדם להגיע במפתיע לגדולה ולזכות בדבר יקר מבלי שחיפש אותו.
הערות שוליים
- ^ מתיה קם ופיליפ טריה, ביטויים ופניני לשון מסיפור שאול המלך, באתר tarbutil.cet.ac.il
- ^ אלי אשד, שיח העידנים של אשר ברש - שאול המלך והאתונות, באתר המולטי יקום של אלי אשד, 2012-08-20
- ^ בְּעֵין-דּוֹר / שאול טשרניחובסקי - פרויקט בן־יהודה
- ^ המלך / שאול טשרניחובסקי - פרויקט בן־יהודה
- ^ שאול ובנימין בן ציון לוריא, באתר www.booksefer.co.il
