רבי יוסף חיים בן סאמון
 | |
| שער הספר עדות ביהוסף חלק ב (השו"ת) | |
| לידה |
 מרוקו, פאס |
|---|---|
| פטירה |
כ"א בניסן ה'תק"ם איטליה, ליבורנו |
| למד ב | תלמוד, הלכהנות |
| מקום מגורים | פאס, מקנס, טיטואן, ג'יברלטר וליבורנו |
| מקום פעילות | פאס, מקנס, טיטואן, ג'יברלטר וליבורנו |
| תקופת הפעילות | המאה ה-18 – המאה ה-18 |
| השתייכות | אחרונים |
| תחומי עיסוק | פרשנות התלמוד הבבלי |
| תפקידים נוספים | דיין |
| רבותיו | רבי שמואל בן אלבאז |
| בני דורו | החיד"א, אליהו הצרפתי, יהודה עייאש, דוד חיים שמואל חסאן |
| חיבוריו | "עדות ביהוסף" חידושים ושו"ת |
רבי יוסף חיים בן סאמון (נפטר כ"א בניסן ה'תק"ם, אפריל 1780) היה רב, דיין, ור"מ מרוקאי, במאה ה-18, מחבר הספר "עדות ביהוסף".
ביוגרפיה
נולד בעיר פאס שבמרוקו לאביו רבי יצחק בן סאמון. מצד אמו היה נכדו של רבי יהושע סירירו, בן לשושלת רבנים מקהילת המגורשים בפאס. היה תלמידו המובהק של רבי שמואל בן אלבאז ובספריו הזכיר את תורתו. היה ידידיהם של החכמים בפאס - רבי ראובן אבן צור, רבי משה בן מאמאן ורבי אליהו הצרפתי שאף הביא מתורתו והייתה ביניהם התכתבות תורנית רבה. תקופה מסוימת שהה בעיר מקנס שבמרוקו והחליף מכתבי תורה עם חכמי המקום.
נדודיו
מסיבה לא נודעת נדד לטיטואן שבמרוקו והיה שם רבו של רבי יהודה לוי שמאוחר יותר מונה למשרת אב בית דין בעיר. בניסן ה'תק"ט (1749) שהה בעיר אלג'יר ונשא ונתן בה בדברי תורה עם חכמי העיר, בהם רבי יהודה עייאש רבה של העיר. באייר ה'תק"י (1750) שהה בליבורנו שבאיטליה וקיבל המלצה מחכמי העיר לאיסוף תרומות עבור עלייתו לארץ ישראל. מחשבתו לעלות לארץ ישראל לא יצאה אל הפועל ובשנים הבאות אנו מוצאים אותו עוסק בפעילות רבנית כדיין בערים טיטואן וג'יברלטר במקביל. הוא התכתב עם חכמי טיטואן, מהם: רבי מנחם עטיאה, רבי יעקב אבן מלכא, רבי יהודה קורייאט[1] ורבי שלמה אבודרהם.
בליבורנו
בחודש אדר שנת ה'תקכ"א (1761) התגורר בליבורנו ונשא ונתן שם בהלכה עם גדולי הדור. שם פנה אליו בשאלות רבי מלאכי הכהן מחכמי המקום ומחברו של הספר "יד מלאכי". בהתכתבותו עם רבי מלאכי סיפר רבי יוסף על מצבו ”איש מכאובות אנכי וידוע חולי' ובביתי אין לחם ושמלה”. החיד"א מספר ששהה בקרב "חבורה" של לומדים בליבורנו שעמם נמנה רבי יוסף, וחידוש ששמע באותה העת מרבי יוסף הוא הביא בספרו. רבי בנימין אספינוזא לקח ממנו הסכמה לספרו "יסוד הקיום" (קריית ספר, תשס"ה), בספר מתפלמס רבי בנימין על נוסחאות התפילה ומבסס את דעתו על חכמים שונים ובהם רבי יוסף ”פה ליוורנו יע"א נגה עלינו אור שני צנתרות הזהב ה"ה מעלת הרב כמוהר"ר דוד חיים חסאן נר"ו, ומעלת הרב כמוהר"ר יוסף בן סאמון נר"ו, ושניהם מהמערב כנודע... והרב יוסף הנ"ל הוסיף נופך וסיפר לנו גופא דעובדא...” (עמ' קסז).
נפטר ביום שביעי של פסח, כ"א בניסן ה'תק"ם (אפריל 1780).[2]
חיבוריו
- עדות ביהוסף חלק א – חידושים על מסכת בבא מציעא.
- עדות ביהוסף חלק ב – אוסף תשובות בהלכה.
הספרים קיבלו את הסכמותיהם של חכמי ליבורנו ובהם החיד"א, ובהן משבחים החכמים את חכמתו, את פסקיו ואת שקדותו. הם נדפסו בליבורנו בשנת תק"ס.
משפחתו
נישא למנא ונולדו להם שני בנים: רבי יצחק בן סאמון ורבי שם טוב בן סאמון. האחרון עסק בהדפסת ספרי אביהם וחיבר את הספר "לקח טוב" (ליבורנו, תק"ס), ונחשב חכם ידוע בליבורנו. ר' שם טוב היה גם קשור לפולמוס ריפורמות של קהילת המבורג. תחילה כתב תשובה להתיר לנגן בארגעל בבית הכנסת (נגה הצדק עמ' ג), ולבסוף חזר מדבריו ויצא נגד הריפורמיים עם יתר חכמי ליבורנו (אלה דברי הברית, עמ' סט)[3].
מקור וקריאה נוספת
- הרב אברהם הלל, "מהר"י בן סאמון", עמ' תרעח - תש, בתוך: מקבציאל לז, ירושלים, תשמ"ד.
קישורים חיצוניים
- רבי יוסף סאמון, עדות ביהוסף חלק א, ליבורנו תק"ס, באתר היברובוקס
- רבי יוסף בן סאמון, עדות ביהוסף חלק ב, ליבורנו תק"ס, באתר היברובוקס
- רבי יוסף בן נאים, מלכי רבנן ערך רבי יוסף בן סאמון, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ אביו של רבי יצחק קורייאט (השני).
- ^ ראו: טקסט המצבה בספר מן הגנזים טו, עמ' קו - קח, ירושלים, תשפ"ב.
- ^ Lois C. Dubin, The Rise and Fall of the Italian Jewish Model in Germany: From Haskalah to Reform, in: John M. Efron ed., Jewish History and Jewish Memory: Essays in Honor of Yosef Hayim Yerushalmi, UPNE, 1998. p. 281
