אחרונים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתוך שולחן ערוך, חלק יורה דעה, הספר היסודי ביותר בתקופת האחרונים

אחרונים הוא כינויים, של חכמי ישראל שחייו מן אמצע המחצית הראשונה של האלף השישי ואילך, (משנת ה'ר"ן לערך).

בתקופה זו מחד הייתה ירידת הדורות ביחס לתקופת הראשונים שקדמה לה, בהיותה רחוקה יותר לזמן קבלת התורה ולזמן הארת התורה והנבואה בימי הבית, ומאידך בתקופת האחרונים הייתה עליית העולמות וזיכוך הלבבות ביחס לדורות הקודמים, בהיותה סמוכה יותר להתגלות אור התורה בימות המשיח [1]. ובתקופה זו נתחדש בתורה חידושים עצומים על ידי רבותינו האחרונים כמו האר"י ז"ל ותלמידיו, הבעש"ט ותלמידיו, והגר"א ותלמידיו.[2]

הגדרת התקופה

השתלשלות ההלכה

המעבר מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים מתאפיינת במספר מאפיינים בולטים:

  • התבססות מלכות תוגרמא (האימפריה העות'מאנית) והתבססות קהילות ישראל בתוכה.
  • התייסדות קהילות ישראל באדמת פולין, והקמת ישיבות פולין בידי רבי יעקב פולאק, ורבי שלום שכנא.

מאפייני התקופה

ביחס לעולם פסיקת ההלכה מתאפיינת תקופה זו בדברים הבאים:

בעקבות השולחן ערוך

פירושים לשולחן ערוך

הגאון מווילנה, הענק שברבותינו האחרונים

לאורך התקופה נכתבו מספר רב של פירושים על השולחן ערוך.[3] מבין הספרים שנכתבו על כל חלקי השולחן ערוך:

ספרים שנכתבו על חלקים מתוך השולחן ערוך:

השלמות לשולחן ערוך

בקהילות אשכנז

רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז:

בקהילות ספרד

הבן איש חי, מהפוסקים הגדולים בארצות המזרח

גם בארצות המזרח כתבו הפוסקים השלמות על השולחן ערוך. לא כל הספרים נכתבו על פי מבנה השולחן ערוך. המפורסמים מבין ספרים אלה הם:

ובזמננו פרחה שוב הפסיקה הספרדית ונכתבו ספרי שותי"ם וספרי הלכה רבים כדוגמת:

ספרי שו"ת

לצד אלה המשיכה להיכתב ספרי שו"ת ענפים. פוסקי ההלכה התמודדו בין השאר עם החידושים שנתחדשו בעולם בדורות האחרונים, והורו את ישראל את המעשה אשר יעשון. ספרי שו"ת האחרונים נחלקים לשו"ת שנכתבו הלכה למעשה בעקבות מעשים שקרו ונשאלו, לבין שו"ת שנכתבו כחידושי תורה ושאלות שהרב שואל ומשיב לעצמו או לחכמים אחרים - "שאלות היפותטיות", תופעה שכמעט אינה קיימת בספרות השו"ת של הראשונים. לחלק הראשון משתייכים בעיקר השו"ת של חכמי הבלקן והלבנט כמהרי"ט ומהר"י אבן לב. ולחלק השני משתייכים חלק גדול מהשו"ת שכתבו חכמי אירופה המאוחרים כהשואל ומשיב והעונג יום טוב.

פירושי הגמרא

רבינו חיים הלוי סולובייצ'יק, לימד את שיטת בריסק ללימוד הגמרא בדרך העיון האמיתי

פירושי הגמרא בתקופת האחרונים מתאפיינים בלימוד בדרך הפלפול בסוגיות הש"ס. פלפול זה מגיע לעתים אף לפלפולים חריפים לחידודה בעלמא ולהשתעשעות בדברי תורה. ובמקביל התחדשה בתקופת האחרונים שיטת בלימוד בעל אופי למדני שמתמקדת בהבנה היסודות של מושגי הש"ס ובפענוח הגורמים העקרוניים המשפיעים על מהלכי הסוגיה. דרך לימוד זו, שמופיעה כבר בפירושי קצות החושן של רבינו אריה לייב הלר ורבי עקיבא איגר, הגיעה למיצוי בשיטת בריסק שנתחדשה בידי רבי חיים מבריסק.

אגדה

תקופת האחרונים התאפיינה בעושר גדול של חידושי תורה בחלק האגדה של התורה. למן הקבלת האר"י ז"ל ותורת המהר"ל והרמח"ל, דרך תנועת החסידות ותנועת המוסר ועד ההגות של הרשר"ה בעל הסולם ורבי גדליה נדל ודומיהם.

נכתבו גם פירושים חדשים לתורה שבכתב, כגון פירושי הרא"ם המהרש"ל המהר"ל הלבוש והט"ז על פירוש רש"י, כלי יקר,"אור החיים הקדוש" רבינו חיים בן עטר, מלב"ם על התנ"ך, "משך חכמה" לרבינו מאיר שמחה מדווינסק, "העמק דבר" לנצי"ב ופירושו של רש"ר הירש לתורה.

עין בספר

תקופת חייו של הרב אחרונים על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הערות שוליים

  1. בזה תוכל להשיג ולהבין גבורת אלהיך ועצם גבורותיו ונפלאותיו יותר ממה שהשיגו הקדמונים בחכמתם הגדולה, כי זה אמת דורות ראשונים לעולם חכמתם שהם חכמים מחוכמים, דורות אמצעיים אינם כל כך, אחרונים חכמים מן הראשונים וזהו לפי טבע ולפי יצירת העולם כמו שהגלגל חוזר והראשונים שעולים מלאים והאמצעיים שופכים והאחרונים שואבים ונגולים
    ברית מנוחה

    "בעניין אבן עזרא שקורא תגר על הקליר. אמר הרב, אני אוהב ללמד זכות על אבן עזרא... התנאים והאמוראים היו סמוכין לחורבן ביהמ"ק, והיה עדיין מאיר מאור שנסתלק בקרוב. והצדיקים האחרונים בדורות הללו סמוכין לאור של משיח, על כן אין חידוש עליהם שהם משיגים האמת... אבל האבן עזרא, שהיה רחוק מאור החורבן וגם רחוק מאור המשיח, לכן לא השיג מעלת הקליר" (ר' פנחס מקוריץ, מדרש פנחס, עמ')

    ספר רסיסי לילה - אות יג

    ולפיכך אף על פי שדורות אחרונים קטנים מכל מקום יש להם מעלה זו דננס על גבי ענק. כי כבר פתוחים לפניהם כל שערים שפתחו קדמונים והם מחדשים והולכים לפתוח שערים אחרים. אף על פי שהם קטנים מאד מכל מקום הם במעמקים יותר. כי הם כבר עברו שער בנפשם שנפתח לראשונים:

    וכל הלכות שהוא מאור המאיר בלב לכל אחד מחכמי התלמוד בפרט כבר נקבעו לאורות והלכות קבועות לכל ישראל. כי מיד שנפתח אותו אור ללב חכם פרטי לבבות כל ישראל מחוברות כלב אחד ומיד הוא פתוח בלב כולם כל אחד כפי מדריגתו עד קטנות המדריגות. וכטעם (מועד קטן כה.) היה היה שהיה כבר בארץ ישראל יוכל להיות אחר כך אף בחוץ לארץ שהוא שפל המדריגה והעלם אור מכל מקום אותו אור שכבר נפתח אין נסתם עוד. וזה השער לה' צדיקים וגו' ועמך כולם צדיקים. והלכה הזו דמהיכן קשרו המוציא שהוא פתיחת אור דהכרת נוכח בכל פרט ופרט זה אי אפשר אלא על ידי דרגא דנבואה:

    ספר פוקד עקרים - אות ו

    וגם כוונת השארת התולדות בעולם הזה אינו אלא כדי שיעשו תורה ומצוות ולפי שבמתים חפשי משאיר תולדותיו כיוצא בו שהוא הביאם לעולם והשאירם שהם יעסקו בתורה ומצוות, וכבר אמרו בבמדבר רבה (י"ד, ד') על פסוק (קהלת י"ב, י"א) דברי חכמים כדרבונות וכו' אימתי כמסמרות נטועים בזמן שבעליהם נאספים מהם שאז כל הדברי תורה שחידש בעולם הזה והמצוות שסיגל נעשו נטועים וקבועים כמסמרות בקרב כל הנפשות מישראל, כי כל דור ההולך התורה ומצוות שלהם נשארו ונקבעו בלבבות בני ישראל בדור הבא דלולי כן מה התועלת באריכות הגלות והדורות הולכים ומתקטנים ואיה התקוה לזכות לביאת המשיח במהרה בימינו מה שלא זכו בה דורות הראשונים שהיו גדולים וטובים מאלה אבל אף כי מצד הדורות עצמם הם מתקטנים ונקרא עקבתא דמשיח שהנפשות הם מהעקביים מכל מקום מצד מה שכל הזכויות של כל דורות הקודמים כולם וכל תורה ומצוות שסיגלו בעולם הזה הכל נשאר קבוע ותקוע במעמקי הלבבות שבדור האחרון:

    ומצד כזה כל דור מאוחר יש לו יתרון הכשר מעלה ועל דרך שהמשילם בענין החכמה כננס על גבי הענק כידוע כן הוא גם כן בענין העבודה תורה ומצוות, ומצד הזה הדורות הולכים ומתעלים ממעלה למעלה מצד יתרון הזכויות והמעלות המתחדשות בכל דור ודור שהם הנשארים לעולמי עד מה שאין כן החטאים והחסרונות מיתה ממרקתן והם כלים והולכים ולא נשאר מהם כלום ורק הטוב הוא הנשאר והנקבע בכל הלבבות:

    וכן קבלתי בפירוש כי הגם שהדורות הולכים ומתמעטים הנקודה שבלב הולכת ומזדככת בכל דור, והיינו מה שבמעמקי הלב שהקב"ה לבן של ישראל כמו שאמרו (שיר השירים רבה ה', ב') על פסוק (תהלים ע"ג, כ"ו) צור לבבי והוא שורש השכינה השוכנת בלב בני ישראל ובתוך טומאתם והיא הנקראת כנסת ישראל שהיא קיבוץ הקדושה של כל כללות ישראל והיא שורה בלב כל אחד בפרט וקדושת כנסת ישראל מתעלה בכל דור על ידי תוספת סיגול מצוות ומעשים טובים של כנסת ישראל והתחדשות תורה שבעל פה של חכמי הכנסת ישראל שאין לך דור שאין בו התחדשות חכמת התורה שבעל פה של חכמי ישראל שבאותו דור ועל ידי זה נוסף קדושה בכלל הכנסת ישראל שהטוב שבהם הוא הנשאר ואין נכלה, וזהו תוספת קדושת השכינה השוכנת במעמקי הלב של כנסת ישראל המזככת את לבם בכל דור מצד תוספת קדושה הנוספת במקור הכנסיה בכל דור והן הם התולדות של צדיקים:

    ספר צדקת הצדיק - אות רלח והיינו כנודע דכל נפש מישראל יש לו כח מיוחד בקדושה וכמספר הדורות שעברו כך הם מספר כוחות הקדושה והדברי תורה שנתגלה בעולם. ולכך בכל דור ודור הקדושה הולכת ומתגלית יותר הגם דהדורות מתקטנים כנודע לפי שכבר נתגלו דברים שנגלו לקודמים כנודע ממשל דננס על גבי ענק. וזהו בדברי תורה מצד הספרים ובודאי גם כל נפשות ישראל שנשתלמו קדושתם כבר גלויה בעולם פירוש בלבבות בני ישראל מה שאין צריך ליגיעה ושלא במתכוין והשתדלות עושה דבר טוב ומחשבה טובה הוא מצד שכבר קדם אותו כח שבקדושה להתגלות בעולם. וכל דבר ופעולה ומחשבה הוא מכח מיוחד ודבר קדושה מיוחדת שיש בזה חלוקות לאלפי אלפים וריבוא רבבות כמספר הנפשות:

    דעת תבונות - מב - עו
    זה דבר פשוט, כי כבר שמעת איך קץ שם לחשך זה של הטוב ורע כל זמן השיתא אלפי שנין; וכבר גזר מראשית אחרית אשר תכלינה כל אלה, וישאר יחודו מגולה, וטובת העולם קבועה לנצח נצחים. אם כן, כל יום ויום שעובר, נמצא העולם קרב יותר אל שלמותו; ולא עוד, אלא שהקב"ה מסיבות מתהפך בעומק עצתו, ומגלגל גלגולים תמיד, להביא העולם אל השלמות הזה. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים מ, ו), "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו"; וכן אמר הנביא (ישעיהו כה, א), "עצות מרחוק אמונה אומן"; וכן נאמר (שמואל - ב יד, יד), "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". כי ודאי אין הקב"ה רוצה לאחוז בדרך הטוב ורע כל כך זמן, ואחר כך לעזבה ולתפוס בדרך הממשלה והיחוד ברגע אחד, כאדם המתחרט ומתנחם; אלא מעומק עצתו ית' הוא לגלגל מסיבותיו מעומק חכמה כל כך, עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה, שיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא ית"ש מגלה יחודו.
  2. בדורנו דור עקבות משיחא, נתגלה לנו על ידי גדולי הדור, "דרך ההבנה" בהלכה ובאגדה וכו', וזוהי בחינת קבלת התורה שבדורנו וכו' (ו)מתגלה דרך הלמוד שעל ידו אפשר לחדש חידושי תורה, והעמל בתורה ומחדש חדושים מרגיש שהתורה נעשית שלו ודבק בה וכו' כשאנו עמלים בתורה מעמיקים בהבנתה ומחדשים חידושים בהלכה ובאגדה הרי שעוסקים אנו בגילוי כבודו יתברך (מכתב מאליהו חלק ג' עמוד נה)

    והנה הורידו לנו מן השמים בדורות האחרונים דרך חדשה בדרכי הלמוד, הוא "העיון בדרך ההבנה והעמקות" זהו אשר הורו לנו מן השמים דרך קצרה ושהנאה בה קרובה וכו'. הורידו לנו מן השמים גאונים וגדולים מיוחדים, שהורו לנו את הדרך הישיר אל ההבנה העמוקה אשר בה אפשר להגיע בקצרה אל אהבת עיונה של תורה והנאתה (שם חלק א' עמוד שיז)

    ע' בהקדמה לפ' הגר"א שנות אליהו על סדר זרעים לר' חיים וואלאזין שכתב על הגר"א "תורה חדשה מאיתו תצא"

    בתקופתינו הזאת האחרונה זכינו לאור גדול רבינו הגר"ח ז"ל מבריסק אשר כמלאך ממרום שולח לגלות את "עומק הבנת התורה", הוא גילה את דרכי הלימוד שלך דקות ועומק ההלכה על-פי פשוטם, ופתח שערים רחבים, שערי אורה, ונתגלו אורות עומק פנימיות התורה. (ר' אריה ליב מאלין בהקדמה ל'התבונה' א')

    על ג״ד העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים וכו' ובחורבן נתבטלה העבודה וכן התורה כמ״ש כיון שגלו אין לך ביטול תורה גדול מזה ולא נשאר רק גמילות חסדים והן הן דברי ר״י בן זכאי לתלמידיו שבכו על החורבן ואמר להם נשאר לנו עדיין ג״ח והוא עמוד האחד שאין העולם חסר ממנו כמ״ש עולם חסד יבנה וכמ״ש הני כ״ו כי לעולם חסדו נגד כ״ו דורות שזן בחסדו והוא עולם התוהו כמ״ש שני אלפים תוהו שאח״כ התחיל התורה בי אלפים תורה וכמ״ש אלה תיולדות הישמים ויהארץ בהבראם תהו עד אברהם ובחורבן אחר ד' אלפים חזר לתהו שסיימה התורה. (פ' הגר״א לאדרא רבא א')

    בסוף הגלות עקבת דמשיחא אתגליא אילנא דחיי דאורייתא משה (יהל אור באורים על הזהר פ' משפטים)

    מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש ויציאה לחו״ל הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל הן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמות נתפזרו פיזור אחר פיזור, ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהן התלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף עד שנרקבו העצמות ולא נשארנו אלא תרווד רקב מאתנו ונעשה עפר (בסוף לילי האלף השישי בסוף ישיבת בעלי הסופות בפילפולם של הבל) שחה לעפר נפשנו, ואנחנו מקווין עתה לתחיית המתים התנערי מעפר קומי כו' [ישעיה נ״ב] ויערה ממרום רוח עלינו (פ' הגר״א לספרא דצניעותא בליקוטים שבסופו דף ל״ח)

    שמעתי מרבינו על הפסוק נפלה לא תוסיף קום, בתולת ישראל. דרשו רז"ל נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל! אמר כן: בתולת ישראל מכונה כשם מפלת סוכת דוד הנופלת, כלומר אשר בכל יום היא נופלת, כי אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה ובכל יום ויום בשם נופלת מכונה. כי עדיין היא נופלת עד שתגיע למדרגה דתחתונה ולא תוכל עוד לנפול, ועתה כבר הגיע להזמן קום בתולת ישראל.(כתר ראש פרק בסוף הספר אות יז)

    לפי רוב המשך גלותינו שהיא קרוב לעקבות משיחנו, ושצריך לפנות דרך לפניו, דרך האמת וכו', שלח לנו ד', עיר וקדיש מן שמיא, הגאון המפורסם מוהר"א זצ"ל מוילנא שהחזיר עטרת התורה ליושנה, ע"פ דרכו דרך האמת והפשוט וענן נעני אבתריה ונוסיף עליו כהנה וכהנה עד שיגיעו הדברים לתכלית התיקון עד שנהיה ראוים לחול עלינו אור ושפע אלוקי על יד משיח צדקנו שאנו מקימים בזה אם יתמהמה חכה ('אלפי מנשה', סימן קעז עג ע"ב)
  3. גם על "ארבעה טורים" נכתבו פירושים אך הרבה פחות.


הערך באדיבות ויקיפדיה, קרדיט, cc 0.3