רבי דוב בריש רפפורט
| לידה |
1824 ה'תקפ"ד  האימפריה האוסטרו-הונגרית, לבוב |
|---|---|
| פטירה |
1906 (בגיל 82 בערך) י' בשבט ה'תרס"ו |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום מגורים | לובלין, שיניאווה, רווה-רוסקה |
| מקום פעילות | שיניאווה, רווה-רוסקה |
| תקופת הפעילות | סוף המאה ה-19 |
| השתייכות | יהדות אורתודוקסית, חסידות צאנז |
| תחומי עיסוק | רבנות, פסיקת הלכה |
| רבותיו | רבי דב בעריש אשכנזי |
| תלמידיו | רבי אריה לייב ברוידא |
| חיבוריו | דרך המלך |
| בת זוג | גרונא בת עזריאל מאיר גרדשטיין |
| אב | שמואל |
| אם | אסתר זלדה |
רבי דוב בעריש (דובעריש) רפפורט (ה'תקפ"ד, 1824 – י' בשבט ה'תרס"ו, 1906) היה פוסק בגליציה במאה ה-19, רבן של של שיניאווה ורווה-רוסקה, ומחבר הספר "דרך המלך" על משנה תורה לרמב"ם. נחשב לחסיד צאנז, והיה בקשר קרוב עם חסידות בעלז ועם אדמו"רה רבי יהושע רוקח.
ביוגרפיה
נולד בלבוב בשנת תקפ"ד (1824) לר' שמואל, מצאצאי רבי חיים הכהן רפפורט, ולאסתר זלדה בתו של ר' אהרן מחמלניק[דרושה הבהרה]. בגיל תשע נפגש עם רב העיר רבי יעקב משולם אורנשטיין והרצה לפניו מחידושיו, ובעקבות מפגש זה היה לו קשר מיוחד עם הרב אורנשטיין.
בגיל 17 נשא את גרונא בת דודו ר' עזריאל מאיר גרדשטיין, מנכבדי קהילת לובלין ומחותנם של רבי עקיבא איגר ובנו רבי שלמה. נישואיו התקיימו בלובלין, ושם נשאר לגור לאחר נישואיו. היה לתלמידו של רבי דב בעריש אשכנזי, רב העיר ומחבר הספר "נודע בשערים", שאף מזכירו בספרו בתשובה שנכתבה בתקופה זו[1]. בהוראת רבו למד את התלמוד בבלי עם פירוש רש"י לתלמוד, הלכות רב אלפס, פסקי הרא"ש ופירוש הר"ן על הרי"ף, ורק לאחר מכן עבר לפלפל בפירוש התוספות, וזאת על מנת לקנות את דרך העיון הנכונה, בלא לפלפל באופן שאינו לאמיתה של תורה. בהמשך התפרסם כבקיא בדברי התוספות.
הדרכה נוספת שהתפרסמה, אותה קיבל רבי דוב בעריש מפי רבו: ”בבוא לפניו איזו שאלה, מקודם הוא שוקל בשכלו על אמיתות הענין לפי שכל האנושי האיך הוא, ואם נראה לו לפי שכל האנושי שהדבר אמת אז הוא מעיין על פי חוקי תורתנו הקדושה מה משפטו”[2]. דברים אלו צוטטו על ידי פוסקים בני הדור האחרון כמו רבי מרדכי יעקב ברייש[3] ורבי יצחק יעקב וייס[4], ברצותם לנמק פסיקות המבוססות על שיקול דעת והיגיון. אפרים אלימלך אורבך[5] מציג את הדברים כדוגמה לכך שהפוסק מושפע מהלך הרוח של תקופתו ומקומו[6].
בתקופת מגוריו בלובלין, הזדמן פעם לצאנז, והלך לבקר את רבי חיים הלברשטאם. הביקור הותיר על השניים רושם עז, ומאז נהיה חסידו, וגם הביאו בספרו מספר פעמים, וכך גם רבי חיים כיבדו ביותר.
התפרסם ברחבי גליציה בגאונותו ובחריפותו, והתבקש לחוות דעה בפרשיות ציבוריות רבות, בהן: פרשת הגט מקרסניברוד[7]; הפילוג בקהילה האורתודוקסית בסיגט, בו תמך חיווה דעתו נגד הפרישה[8]; המחלוקת מול אחיינו רבי יהודה לייב איגר שהותקף על ידי רבה של לובלין - רבי יהושע השל אשכנזי - בעקבות מנהגו להתאחר בעריכת ברית מילה עד לאחר חצות היום, שבה חתם רבי דוב בעריש על כרוז תמיכה ברבי יהודה לייב איגר[9]; המחלוקת על רבנות קהילת סטריזוב, בה תמך ברבי אלטר זאב הורוביץ מול רבי משה יהודה לייב שפירא.
לבקשת רבי חיים הלברשטאם מצאנז נעתר לשמש ברבנות, וקיבל את משרת הרבנות בשיניאווה בשנת תרל"ב, על מקומו של רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם (בנו של ה"דברי חיים") שעבר לכהן ברבנות בסטרופקוב. כשלוש שנים לאחר פטירת רבי חיים מצאנז רצה רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם לשוב לשיניאווה, והציע לרבי דוב בעריש שיישאר בעיר כרב בעוד רבי יחזקאל שרגא יהיה בה כאדמו"ר בלבד. רבי דוב בעריש ראה בכך כמורה הלכה בפני רבו, ועבר מרצונו לכהן כרב ברווה-רוסקה בשנת תרל"ט, אחר פטירת רבי לוי יצחק שור שכיהן בה כרב לפניו. במשרה זו החזיק כ-27 שנה.
בתפקידו כרבה של רווה-רוסקה, שהייתה סמוכה לבעלז ושהרוב הדומיננטי בה היה מחסידי בעלז, קיים קשרים בעסקי ציבור עם רבי יהושע רוקח, האדמו"ר מבעלז, שהעריכו ביותר ואף הפקיד אצלו את צוואתו. היה תומך נלהב בתנועת מחזיקי הדת, השתתף בוועידות מטעמה, ותשובותיו בנושאים ציבוריים פורסמו בביטאונה מחזיקי הדת.
בסוף ימיו נחלה ונחלש. בליל פטירתו, אור ליום שני י' בשבט תרס"ו, ביקש שיסייעו בידו לרדת ממיטתו על מנת לקבל את רבי חיים מצאנז, ואחר שסייעו בידו לרדת וללכת מספר צעדים, הכריז "ברוך הבא צאנזער רב", וחזר למיטתו. נפטר בעודו מתפלל תפילת ערבית, תוך שקרא שמע ישראל בקול רם.
תלמידיו
בין תלמידיו נמנים:
- רבי פנחס הורביץ - מחבר הספר "פתחא זוטא".
- אחיינו רבי אריה לייב ברוידא - רבה של לבוב.
- רבי ישראל שווערד - רבה של רווה-רוסקה החל משנת ה'תרע"א, מחסידי בעלז; נפטר בשואה
הסמיך להוראה את רבי שמואל אנגל, ואת רבי דוד מנחם מאניש באב"ד ששהה עמו כשבוע ימים בהם קיבל מתורתו.
ספרו "דרך המלך"
התפרסם בחיבורו "דרך המלך" על משנה תורה לרמב"ם, שהודפס בלבוב בבית הדפוס של מרגושס - מהבולטים שבחסידות בעלז והמו"ל של העיתון מחזיקי הדת. הוא הדפיס בלבוב את הכרך הראשון בשנת תרנ"ב (1892), ושנתיים לאחר מכן, בשנת תרנ"ד (1894), הדפיס את הכרך השני. שני כרכים נוספים תוכננו להידפס בהמשך, אך זה לא יצא לפועל, ובמהלך מלחמת העולם השנייה אף אבד כתב היד שלהם. הספר הוהדר בניו יורק בשנת תשנ"ו (1996) במהדורת צילום עם הקדמת נינו רבי יצחק מאיר. החיבור נכלל במשנה תורה מהדורת פרידברג, ירושלים תשס"ו.
שם הספר הופיע בכל עמודיו בכותרת עליונה באופן זה: "דר"ך (ר' דוב כהן) המלך". מקובל לומר כי המדפיסים פענחו את ראשי התיבות "דרך" כ"דוב רפפורט כהן", והיות שלא היה מקובל לציין שם משפחה בשם הספר ובפרט לא בקרב חוגי החסידים, ציווה רבי דוב בעריש לפתוח את ראשי התיבות בכל העמודים כ"ר' דוב כהן", ובכך למנוע לזות שפתיים.
משפחתו
- גיסו חתן חמיו, רבי יהודה לייב איגר מלובלין, בסכסוך שהתגלע בין גיסו לחמיו בעת שהיה רבי יהודה לייב לחסיד קוצק, סייע רבי דוב בעריש להשכין שלום ביניהם.
- גיסו בן חמיו, ר' פישל גראדשטיין נשא את באשע בתו של רבי עקיבא איגר.
- גיסו חתן חמיו, ר' אברהם יוסף ברוידא מהורודנה (בנו רבי אריה לייב ברוידא היה תלמידו של רבי דוב בעריש)
- ילדיו
- בנו רבי שמואל רפפורט - רב מפורסם, מוועד הרבנים בלבוב. נפטר בשואה בשנת ה'תש"ב. בזיווג ראשון חתן רבי יוסף באב"ד.
- חתנו רבי אריה לייב רפפורט - ר"מ בלבוב, נפטר בצעירותו.
היה מחותן של רבי יוסף באב"ד, מחבר הספר "מנחת חינוך".
קישורים חיצוניים
- דרך המלך, רמב"ם - חלק א, באתר היברובוקס
- דרך המלך, רמב"ם - חלק ב, לבוב תרנ"ד, באתר היברובוקס
- דרך המלך, שו"ת (תולדות חייו בהקדמה), לונדון תשס"ג, באתר היברובוקס
- מאיר וונדר, "ר' דוב בריש ב"ר שמואל רפפורט", בתוך: אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ד', ירושלים תשל"ח - תשנ"ז, עמ' 990–989, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- א.מ. רינגל, "תורה, חסידות והשכלה בעירנו", בתוך: ספר קהילה ראווה רוסקה - ספר זכרון לקהילת ראווה רוסקה והסביבה, תל אביב תשל"ג, עמ' 78, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- י. מאיר כהן רפאפורט, "הרב ר דובעריש ונכדו הרב ר' יוסף חיים רפאפורט", בתוך: ראווה רוסקה - ספר זכרון לקהילת ראווה רוסקה והסביבה, תל אביב תשל"ג, עמ' 86, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
הערות שוליים
- ^ רבי דב בעריש אשכנזי, נודע בשערים, חלק א', תשובה ט', ורשה תרי"ט - תרכ"ד, דף ט"ו ע' ב', באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי דוד מנחם מאניש באב"ד, חבצלת השרון, חלק א', תשובה כ"ח, בילגורי תרצ"א, עמ' 76, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי מרדכי יעקב ברייש, חלקת יעקב, חלק ג' (אה"ע, חו"מ), אבן העזר סימן נ"ו, עמ' קל"ו, תל אביב תשנ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי יצחק יעקב וייס, מנחת יצחק (מהדורה חדשה), חלק ט', ירושלים תש"ע, עמ' רצ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ אפרים אלימלך אורבך, "מסורת והלכה", בתוך: תרביץ, נ', תשמ"א, עמ' 163.
- ^ בנימין לאו, "מוסר הנביאים בשיקולי פסיקתו של הרב עזיאל", בתוך: צבי זוהר (עורך), הרב עוזיאל ובני זמנו, ירושלים תשס"ט, עמ' 190, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי דוב בעריש רפפורט, דרך המלך - פירוש הארוך והקצר, הלכות אישות פ"ט הי"ב בהערה א', לבוב תרנ"ב - תרנ"ד, דף ל"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מכתב גלוי עם מלחמת מצוה, סיגט תרמ"ט, עמ' כ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ דרך המלך שו"ת, עמ' י"ט, באתר היברובוקס.
