רבי יוסף שטרן
 | |||||
| קבר רבי יוסף שטרן (בצד שמאל) | |||||
| לידה |
ה'תקס"ג סטרמטורה (מחוז מרמורש) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ט"ז באדר ה'תרי"ח (בגיל 55 בערך) | ||||
| מקום קבורה | באהל רבני משפחת שטרן בבית החיים בסיגעט | ||||
| מקום מגורים | סיגט, מרמורש, רומניה | ||||
| רבותיו | רבי מנחם מנדל מקוסוב, רבי חיים מקוסוב, | ||||
| אב | רבי יצחק שטרן | ||||
| |||||
נוסח המצבה
|
|---|
|
פ"נ הרב הגאון הצדיק מו"ה יוסף זצ"ל בן המפורסם בצדקותיו מו"ה יצחק זצ"ל הי' אב"ד דפ"ק והגליל ממשפחת הגאון הקדוש רבי ר' שמעלקי מניקלישבורג זצ"ל נפטר בשושן פורים בשנת תרי"ח לפ"ק תנצב"ה |
רבי יוסף שטרן (ה'תקס"ג - ה'תרי"ח) היה הרב החמישי של העיר סיגט שבמחוז מרמורש.
קורות חייו
נולד בשנת ה'תקס"ג בעיירה סטרמטורה שבמחוז מרמורש לרבי יצחק שטרן, שהיה ידוע במידת הכנסת האורחים שלו (רבי ישראל מרוז'ין התבטא עליו בכניסתו לחדרו "אני מרגיש ריח טוב של הכנסת אורחים"[1]), בנערותו גדל בבית רבי מנחם מנדל מקוסוב, ולמד עם בנו רבי חיים מקוסוב[2]. הוסמך להוראה על ידי רבי אברהם דוד מבוטשאטש, ועל ידי רבי נתן נטע מלר, רבה של פודהייץ[1].
נשא את בתו של דודו רבי מנחם מנדל שטרן רב העיר סיגט, והיה סמוך על שולחנו, והביא את ספרו דרך אמונה לדפוס[3].
ברבנות העיר סיגט
לאחר פטירת חמיו (בשנת ה'תקצ"ד), ביקשו חסידי קוסוב למנותו כרב העיר, אולם רבי משה טייטלבוים, ה"ישמח משה", ביקש שבנו רבי אלעזר ניסן טייטלבוים ימונה לרב העיר. הדבר גרם למחלוקת בין תושבי העיר, כאשר רוב התושבים הוותיקים תומכים בכהונתו של רבי יוסף ומיעוטם, בני העיר שהתיישבו בסיגט מאוחר יותר, תמכו ברבי אלעזר ניסן. אף על פי כן רבי יוסף ויתר על הרבנות לטובת כהונתו של רבי אלעזר ניסן והתמנה תחתיו לאב בית דין, במטרה למנוע מחלוקת בעיר. אולם התגדותם של תומכי משפחת טייטלבוים לא שככה, והוא נאסר לכמה ימים בעלילת שוא של מרידה במלכות. להגנתו התבטא עליו ישמח משה: "הזהרו בכבודו, כי זכותו של אביו הצדיק, שהוא ניצוץ של אברהם אבינו[4], ודאי תעמוד לו"[5]. לאחר עזיבתו של רבי אלעזר ניסן את העיר (בשנת ה'ת"ר) בעקבות המחלוקת, נבחר רבי יוסף לרב העיר.
כרב העיר עמד על שמירת הדת בעיר ומנע נסיונות למכירת חמץ על ידי נכרים בפסח, וכן לחם בהיתר אכילת תערובת קטניות, שנפרץ על ידי המשכילים[6].
אירוע ששבר את רוחו של רבי יוסף התרחש כאשר אשה מלחה בטעות בשר במלח לימון. רבי יהודה מודרן שהתגורר אז בסיגט שיגר מכתבים לכעשרים מרבני הונגריה בטענה שרבי יוסף התיר את הבשר לאכילה לאחר שהתייעץ עם מומחים לכימיה שקבעו שפעולת האבקה דומה לפעולת המלח. רוב הפוסקים, בהם רבי מאיר א"ש ורבי שאול נתנזון[7], הטריפו את הבשר[8], ורבי שאול אף התבטא בחריפות כנגד מורה ההוראה שהכשיר את הבשר. אולם מההתכתבות של רבי יוסף עצמו עם מהרי"א ענזיל, עולה כי הבשר לא היה ראוי כלל לאכילה, ורבי יוסף הכשיר רק את הכלים שבושל בהם הבשר, דבר שגם רבי שאול נתנזון ופוסקים נוספים הכשירו[9]
העיד על עצמו שלמד את השולחן ערוך חלק יורה דעה מאה וארבעים פעמים, ואת שאר החלקים מאה ואחת עשרה פעמים[8].
נפטר בט"ו באדר (שושן פורים) ה'תרי"ח, בגיל חמישים וחמש, ונקבר בבית החיים הגדול בסיגט[10] באהל חמיו.
משפחתו
- אשתו בת רבי מנחם מנדל שטרן, נפטרה בשנת תרי"א.
- בנו רבי חיים שמואל, שימש כדיין ומו"צ בסיגט.
- חתנו רבי מאיר דוד שכטר היה שו"ב ומו"צ בקרעטשניף. עלה לארץ ישראל בשנת תרי"ג.
קישורים חיצוניים
- נפתלי בן מנחם, מספרות ישראל באונגאריה, עמ' 94, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- יקותיאל יהודה גרינוולד, מצבת קודש, עמ' 35, באתר היברובוקס
- שלמה יעקב גרוס, מארמארוש, עמ' 196-197, באתר היברובוקס
- שמות רבני העיר סיגט באתר סיגט - העיר שבלב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נפתלי בן מנחם, מספרות ישראל באונגאריה, עמ' 94, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ שלמה יעקב גרוס, מארמארוש, עמ' 6, באתר היברובוקס
- ^ כנכתב בהקדמה לספר
- ^ משום שביתו שימש כבית הכנסת אורחים.
- ^ אוצר החכמה, נפתלי בן מנחם, מספרות ישראל באונגאריה, עמוד 95
- ^ רבי יקותיאל אשר זלמן ענזיל, שו"ת מהרי"א ענזיל, סימן ע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ התשובה נדפסה בשואל ומשיב קמא א', סימן קמ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ 8.0 8.1 שלמה יעקב גרוס, מארמארוש, עמ' 197, באתר היברובוקס
- ^ רבי יקותיאל אשר זלמן ענזיל, שו"ת מהרי"א ענזיל, סימן מ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ סיגט - העיר שבלב