רבי יחיאל מיכל ממינסק
הרב יחיאל מיכל ממינסק (מכונה גם: ר' יחיאל מיכל מנשביז, או: ר' יחיאל מיכל נֶשְׁבִיזֶר), היה רב בלארוסי, משנה ראש הישיבה בישיבת וולוז'ין וראש ישיבה בנשביז ומינסק.
חייו ורבותיו
נולד בשנת תק"ל, 1770 בערך, בנשביז, בלארוס, לאביו צבי הירש. ר' יחיאל מיכל היה מרואי פני הגר"א,[1] ותלמידם של רבי יום טוב ליפמן הלפרין רבה של קאפוליה ורבי חיים מוולוז'ין:
"וזכני לשמש אדמו"ר הרב הגאון מוהרי"ט ליפמאן רב דק"ק קאפוליה, ואחר זה האיר עיני אור פני מלך [...] הגאון החסיד מרן רבינו אליהו מווילנא נ"ע [...] קצת שימוש שמשתי מידי לידו ממש, והייתי לומד בבית המדרש שלו ומתפלל אצלו במקום דהוי גריס וחזיתי יקרא דאורייתא, והועיל לי שלא זז חביבותא ממני, ואח"כ שמשתי את אדמו"ר הרב הגאון מוהר"ח מוואלאזין ערך שבעה שנים".[2]
ר' יחיאל מיכל הלך לעולמו במינסק בשנת תר"ה, 1845, נטמן בבית העלמין הישן ועל מצבתו נחרת: "פ"נ הרבני המופלג מ' יחיאל מיכל ב"מ צבי הירש מנישוויז ונ[פטר] כ"ה טבת תר"ה".[3]
תקופת וולוז'ין
בהקדמה לספרו מספר ר' יחיאל מיכל: "בעת אשר יצקתי מים על-ידי אדמו"ר הרב הגאון אמיתי המפורסם מהור"ר חיים זצללה"ה האב"ד דק"ק וואלאזין, כאשר נתייסדה ישיבתו הרמה, ולמדתי לפניו עם תלמידים הבאים לחסות תחת כנפיו ערך שבעה שנים".[4] עדות תומכת נוכחת במכתבו של ר' הלל פריד, חתנו של ר' חיים מוולוז'ין, המטעים כי "על ידו נתייסד ישיבה דק"ק וואלאזין, ולמד ולימד עם תלמידים רבים בפני אדומ"ר חותני מהר"ח ז"ל"[5] גם בהסכמתו של ר' זאב ליפשיץ, הדיין מווילנא לספר לזכר לישראל, נאמר: "הוא היה ראשון ממייסדי הישיבה החשובה דק"ק וואלאזין".
ממכלול המקורות הסיק יצחק ריבקינד, כי ר' יחיאל מיכל שימש כראש ישיבה בוולוז'ין החל מייסודה ועד שנת תק"ע, 1810, בערך, ומינויו היווה תקדים למינוי ראש ישיבה "שלא מן השושלת הוולוזינית, שאינו ידוע כלל לכותבי קורות בית המדרש העליון לתורה, בשנות ההכרעה הראשונות לקיומו".[6]
לדעתו של הרב יצחק ניסנבוים אין במקורות כדי להצביע בוודאות על מינויו של ר' יחיאל מיכל למשרה קבועה בוולוז'ין. במכתבו לריבקינד הוא תוהה: "בדרך כלל אני חושב כי בימים הראשונים להווסד הישיבה בולוזין היו בה בודאי גם ר"מים אחרים שלא ממשפחת מייסדה, כי הרי הגר"ח היה נוסע למסעיו והיה צורך בממלא מקומו שיגיד את השיעור".[7] לטענתו של ניסנבוים מצטרף גם הרב ד"ר יוסף ליטווין: ”אפשר גם כן שר' יחיאל מיכל היה מעוזריו של ר' חיים בייסוד הישיבה [...] ואפשר שאחדים מתלמידיו של ר' חיים שרכשו להם את דרך הלימוד שלו לימדו תלמידים חדשים כדי להרגילם לדרך הלימוד של ר' חיים. דברים כאלה ידועים כמעט בכל ישיבות חדשות אשר מייסדיהם דואגים לשיטת לימוד ידועה, אבל זה אינו אומר שהיה ר' יחיאל מיכל ראש מתיבתא רשמי”.[8]
לעומת האחרונים, הכריעו שניים מחשובי חוקרי קורותיה של וולוז'ין, הרב חיים קרלינסקי והרב ד"ר שמואל קלמן מירסקי, כי ר' יחיאל מיכל אכן התמנה למשרה רשמית בישיבה, וכי הוא היה הראשון שנשא בתפקיד של 'משנה ראש הישיבה' לצידו של ר' חיים מוולוז'ין.[9].
בנותן עניין לציין כי בראש ספרו של ר' יחיאל מיכל נדפס מכתב המלצה מר' יצחק מוולוז'ין, אך לא נזכרה בו שייכותו של המחבר לישיבת וולוז'ין.[10]
תקופת נשביז
בשנת תק"ע, 1810, לערך, עקר ר' יחיאל מיכל מוולוז'ין ופעל למען יסוד ישיבה עצמאית בעיר הולדתו נשביז,[11] במתכונת התבנית הייחודית של הישיבה בוולוז'ין, ואחריה ישיבות ליטא כולן, כפי שהגדירן גדליה אלון: ”דבר שאין צריך להיאמר, שישיבות ליטא לא שימשו את קהילותיהן בלבד – מאותן עיירות וערים לא באו אלא מועטים. שלוש מאות, ארבע מאות בני הישיבה, שמצויים היו בימים כתיקנם בכל אחת מן הישיבות הללו, נתכנסו לכאן מכל מדינת רוסיה כולה, לרבות פולין, אוקראינה, וירכתי רוסיה הגדולה [...] בחורים הללו, לאחר ששהו כמה שנים – מהם שנים מרובות – בבית־המדרש וחזרו לעריהם או נשתקעו במקומות אחרים, הביאו עמהם בדרך־כלל מריחו ורוחו של בית־אולפנם ובית־חייהם”.[12]
במובן זה נחשב ר' יחיאל מיכל חלוץ שהקדים את זמנו בחזון ובמעשה. כפי העולה מעדותו, תפיסה זו של ייסוד ישיבה מחוזית המסוגלת לספק צורכי לינה והזנה לתלמידים המגיעים ממרחק, לא הייתה מוסכמת על מנהיגי הקהילות והוא נזקק להגן עליה ולקדם אותה מבחינה תורנית ותודעתית, בין היתר במאמר מיוחד המופיע בראש ספרו: ”אשר פתחתי ודרשתי ברבים בילדותי, בעת שהתחלתי לייסד ישיבה בעיר מולדתי בק"ק נעשוויז, להלהיב הלבבות שיקבלו תלמידים מבני עיר אחרת לישיבה ולפרנסם, שלא יקשה קושיות המון עם, מה צריך לעשות ישיבה של רבים, הלא בכל עיר יש מלמדי תורה ומי שרוצה ללמוד יכול ללמוד בעירו ועניי עירך קודמים”.[13]
תקופת מינסק
בשנת תקפ"ד, 1824, עבר ר' יחיאל מיכל למינסק והקים בה ישיבה.[14] שלש מטרות שם לו ר' יחיאל מיכל בהקמת הישיבה במינסק, אותן הוא שוטח בהקדמה לספרו: א. להטמיע 'דרכי העיון האמיתי' אותם קיבל מרבותיו ו'לשתלם בלב התלמידים'. ב. 'לעשות התאמצות להמציא מקום לתלמידים המכתתים רגליהם ללמוד דבר ה' זו הלכה'. ג. להניח תשתית כלכלית 'לבני עניים שמהם תצא תורה [...] כדי להספיק ראש ישיבה ושאר הוצאות'. לשם מימוש המטרה השנייה הקדיש ר' יחיאל מיכל 'בית חומה' שלו לטובת הישיבה, ולהשגת המטרה השלישית, ייסד ועד 'מתנדבים תמכין דאורייתא' להחזקת הישיבה, ושכרם נקוב בתקנות: 'שיקובלו לישיבה זו בניהם ובני בניהם לדור דור'. באותה הקדמה הוא מציין כי שאיפתו עלתה בידו: "כי טרוד אני בלימוד עם הישיבה שהם יותר משישה מניינים, יוסף ה' עליהם".
והרב המפורסם ר' יחיאל מיכל ב"ר צבי בן איש ניעשוויעז, רב תורני וגדול בתורה, עשיר ונדיב לב ואוהב תורה ומוקיר רבנן, קנה בית חומה מקנין כספו באמצע העיר ברחוב קיידאנאוו, ויפתח ישיבה גדולה ונכבדה וישחד בעדה מכספו והונו ויהי מתומכיה בגוו ורוח.
— בן-ציון אייזנשטט, רבני מינסק וחכמיה, וילנא תרנ"ט, עמ' 26
ספרו ושיטתו
ספרו של ר' יחיאל מיכל, 'לזכר לישראל', נדפס בווילנא והורודנא תקצ"ד, 1833. הספר כולל חידושים: "על מסכת אבות וגם קצת חדושים על מסכתות [...] אשר חנני חונן הדעת דרך לימודי עם הישיבה".[4] פרשנות על מסכת אבות הייתה מעין מסורת בבית מדרשו של ר' חיים מוולוז'ין, שהוא וכמה מבני משפחתו ותלמידיו חיברו אף הם פירושים למסכת אבות.[15]
בהקדמה לספרו מניח ר' יחיאל מיכל את המסד ל"דרכי העיון האמיתי" ו"דרך הלימוד" אותם קיבל מרבו ר' חיים מוולוז'ין.[16] בהקדמתו הוא מדגיש את המאמץ הדידקטי שהשקיע ר' חיים בתלמידיו: "כמה פעמים הכלימני מורי על החידושים שחידשתי על פי דרכי העיון שהיו רגילות, שהיו חשובים בעיני מתוקים כדבש, וכמעט משך שתי שנים טרח מורי עלי עד שנקבע בלבי הדרך הלימוד הלז ותועלתו". בהקדמה זו מסביר המחבר, שספרו מהווה מדגם מתוך חידושי התורה שאמר בפני תלמידי הישיבה במינסק, ומתוכם יסיק הקורא את דרך הלימוד הנכונה שרכש מפי רבו. 'הדרך הלז' מוזכרת כמה פעמים בדבריו, אך אינה זוכה שם לתיאור מקיף.[17] בחיבורו משלב ר' יחיאל מיכל רעיונות, מוסרים ומעשיות מפי רבו ר' חיים.
| ” | בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך: שמעתי ממורי הרב הגאון מוהר"ח ז"ל מוואלוזין, שאמר כשעשה שידוך עם בתו,[18] ולא גמר השידוך בוואלוזין מצד השוואה אלא הרבנית גמרה בזעלווע, ובהיותו בוואלוזין אמר ידעתי שבשעה זו נגמר השידוך בזעלווע וכתב השעה וכן היה, ואמר שזה ידע על פי משנה זו, שבעת שהסכים בדעתו לבטל רצונו אז ידע שבוודאי נתהפך רצון מחותנו לעשות כרצונו, ואמר שזה הוא עצה טובה לכל אדם | “ |
– לזכר לישראל, עמ' 9 | ||
ראו גם
לקריאה נוספת
- יצחק ריבקינד, 'ראש ישיבה אלמוני בוולוזין - רבי יחיאל מיכל מנשויז', תדפיס מתוך: ספר טורוב, בוסטון תרצ"ח, עמ' 3–10, באתר HebrewBooks
- משה צינוביץ, עץ-חיים - תולדות ישיבת וולוז'ין, תל אביב תשל"ב, עמ' 441–446.
- דב אליאך, אבי הישיבות, עמ' 137–139, באתר אוצר החכמה
קישורים חיצוניים
- הקדמת ר' יחיאל מיכל ממינסק לספרו 'לזכר לישראל', באתר HebrewBooks
- הרב ד"ר שמואל קלמן מירסקי, ישיבת וולוזין, באתר דעת
- קהילת מינסק, באתר Tog
הערות שוליים
- ^ בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מוילנא, עמ' רעב
- ^ לזכר לישראל, משמרת לזכרון המתנדבים
- ^ הרב ד"ר יוסף ליטווין, 'תלמידי ר' חיים - חניכי ולוזין', שערי ציון, ניסן תשכ"ג, עמ' 2
- ^ 4.0 4.1 לזכר לישראל, עמוד השער
- ^ לזכר לישראל, אגרות
- ^ ריבקינד, ראש ישיבה אלמוני, עמ' 5-4
- ^ אגרות הרב ניסנבוים, ירושלים תשט"ז, עמ' 355-354
- ^ ליטווין, שם
- ^ הרב ח' קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק, הדרום, ניסן תשל"ב, עמ' 171; מירסקי, ישיבת וולוז'ין, סמוך להערה 108
- ^ השוו: ריבקינד, שם, הערה 8
- ^ צינוביץ, עץ-חיים, עמ' 442
- ^ ג' אלון, ישיבות ליטא, בתוך: מחקרים בתולדות ישראל, תל-אביב תשכ"ז
- ^ לזכר לישראל, פתיחה
- ^ ריבקינד, שם עמ' 6; צינוביץ, שם
- ^ ריבקינד, שם, עמ' 8; דב אליאך, הגאון, ב, ירושלים תשס"ב, עמ' 728
- ^ הרב שמחה אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל, א, ניו יורק וירושלים תשס"ב, עמ' 622-619
- ^ שלמה טיקוצ'ינסקי, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע-עשרה, עבודת מחקר לשם קבלת תואר מוסמך, ירושלים תשס"ד, עמ' 21
- ^ בנוסח המסופר ע"י הרב משה שמואל שפירא-שמוקלר, האירוע מיוחס לאירוסי אסתר, בתו של ר' חיים, עם ר' הלל פריד, רא: תולדות רבנו חיים מוואלוזין, וילנא תרס"ט, עמ' 63-62
