רבי שבתי ליפשיץ
 | |
| רבי שבתי בזקנתו | |
| לידה | ה'תר"ה |
|---|---|
| פטירה | כ' באדר ב' ה'תרפ"ט (בגיל 84 בערך) |
| רבותיו | רבי אברהם מסטרעטין, רבי יצחק אייזיק מזידיטשויב, רבי יוסף מאיר מספינקא |
| בת זוג | העניא מאליא |
רבי שבתי ליפשיץ[1] (תר"ה, 1845 - כ' באדר ב' תרפ"ט, 1 באפריל 1929) היה ראש בית דין ביולניצא ובאורשיווא ומחבר ספרים תורניים. נודע בספרו "סגולת ישראל" על ענייני סגולות.
תולדות חייו
נולד בתר"ה בעיר רוהאטין בגליציה לרבי יעקב יצחק[2] ולרייזל. בשנת תרכ"ד נשא את העניא מאליא מרוהאטין, שפרנסה את המשפחה בכדי לאפשר לבעלה לעסוק בתורה.
היה תלמידם של רבי אברהם מסטרטין, רבי יצחק אייזיק מזידיטשויב, רבי יוסף מאיר מספינקא[3] ורבי דוד משה מטשארקוב, וכן היה ידידו של רבי חיים אלעזר שפירא.
ברח מרוהאטין ליולניצא כדי להימלט מפני הגיוס לצבא, בשנת תרכ"ה התמנה לדומ"ץ בעיר יולניצא למשך 42 שנה עד שנת תרס"ז[4].
בשנת תרס"ז התמנה לראב"ד בעיר הסמוכה ליולניצא - אורשיווא שבהרי הקרפטים[5], תפקיד בו כיהן עד פטירתו[4].
בשנת תרס"ט ברח רבי מאיר איזראל רב העיר אורשיווא לארץ ישראל ובעקבות זאת הוצרכו בני העיר לבחור להם רב חדש[6], רבי חיים יצחק כ"ץ, מראשי ופרנסי העיר אורשיווא הציע לרבי יואל טייטלבוים שיבוא להיות הרב באורשיווא[7], בתחילה הוא סירב להצעה אולם בעזרתם של שניים מפרנסי אורשיווא, ובסיועו של אחיו, רבי חיים צבי מסיגט, נבחר בשנת תרע"א ר' יואל לרבנות העיר[8], כשהוא בן עשרים וארבע. רבי יואל התנה את קבלת הרבנות בקבלת רבי חיים יוסף לאנדא[9] לדיין העיר[10]. רבי יואל שלח לרבי שבתי מכתב שבה הסביר כי בכוונתו להתיישב בסביבה כאדמו"ר חסידי וכי אינו מתכוון לקפח את פרנסתו[11], אך עם כל זאת ראה רבי שבתי בקיומו של דיין במשרה מקבילה הסגת גבול[12][13], והוא קבל על כך בפני המנחת אלעזר, שהשיב שאסור לרבי חיים יוסף לכהן כדיין והוא משיג את גבולו של רבי שבתי[14]. הדיין לא האריך ימים ונפטר בתרע"ה[15], חמש שנים לאחר שהתמנה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר רבי יואל לסאטמר.
על אף חילוקי הדעות ביניהם, כתב רבי שבתי על רבי יואל הצעיר ממנו בהרבה "ידיד נפשי הרבני המופלא"[16]. כשנפטרה אשתו של רבי שבתי בי"א בטבת תרפ"ה בא רבי יואל לנחם אותו.
רבי שבתי נפטר בגיל 84, בכ' באדר ב' תרפ"ט. הספיד אותו רבי אשר זעליג גרינצוויג[17].
משפחתו
מבניו:
- רבי אברהם, שוחט בבילקה (אנ'), מחבר ספר ילקוט אברהם על ד' חלקי שו"ע.
- רבי נחום אורי, שוחט בראצפערט, נישא למרים בתו של המקובל רבי חיים גדליה פיקסלער מביסטרא.
- רבי שמואל יהודה, מורה צדק ב-זאווידוב, נעגריווע, ו-דירקראטיץ, שוחט ומו"צ באורשיווא.
ספריו
רבי שבתי חיבר ספרים רבים על מגוון נושאים תורניים, אך רבים מהם אבדו.
חיבוריו שקיימים כיום:
- ברית אבות - הלכות מילה וקונטרס שערי פדות על הל' פדיון הבן, באתר HebrewBooks
- שערי רחמים - פירוש על ספר שערי אפרים מרבי אפרים זלמן מרגליות על הל' קריאת התורה, נדפס עם פירוש שערי חיים מרבי חיים צבי עהרענרייך אב"ד מאד, באתר HebrewBooks
- שמירה מעליא - הגהות על ספר שמירת הנפש מרבי ישראל מתתיהו אוירבך אב"ד ציעשנוב. באתר HebrewBooks
- ספר החיים הנקרא סגולת ישראל - אוסף של סגולות ועצות לכל דבר ולכל עת, באתר HebrewBooks
- תפארת יעקב - על התורה, באתר HebrewBooks
- קול תודה - על מגילת אסתר, באתר HebrewBooks
- מקור חיים - פירוש על ספר החסידים
- ספר האשל הנקרא ליקוטי שושנים - ערכים לפי הא"ב בענינים שונים, באתר HebrewBooks
חיבוריו שאבדו:
- דגל אפרים - על ספר מטה אפרים מרבי אפרים זלמן מרגליות על הל' ימים נוראים.
- מחנה אפרים - הלכות ראש השנה
- שערי חיים - הלכות מזוזה
- חידושים על הש"ס
- זבחי תודה - על פרק הרואה
- קונטרס שמות גיטין
- יצחק ירנן - בדרך פרד"ס על החדשים והמועדים כעין ספר בני יששכר
- זכות אבות - מסכת אבות
- לחם עני - הגדש"פ
- קול רנה וישועה - על הגדה של פסח
- מצות השם - תרי"ג מצוות
- פירוש על תהלים
ספר סגולת ישראל
הספר סגולת ישראל הוא ליקוט של סגולות המופיעות בספרי הקודש השונים. בין המסכימים לספר נמנו רבי משה אייכנשטיין אב"ד זידיטשוב. הספר נדפס עוד בחיי המחבר בשנת תרס"ה במונקאטש, ובחלק ההשמטות בסוף הספר נדפס קונטרס סגולת מלכים מאת רבי יצחק וייס (וערבוי) אב"ד קאדלבורג.
הספר הודפס בארץ ישראל עם קונטרס אבן סגולה, מאת רבי אליעזר זוסמאן סופר אב"ד פאקש. בתשנ"א הודפס שנית עם ספר "סגולת החיד"א", ובתשנ"ב נדפס על ידי מכון אשל. בתשנ"ג יצא לאור על ידי ספרי קדש מעיין חיים בשם "קיצור סגולות ישראל".
בתשנ"ח יצא לאור על ידי הוצאת ספרים פלדהיים בשם לקוטי סגולות ישראל - בו נוספו סגולות חדשות אשר לא הובאו בספר סגולות ישראל, בהוצאה זו נעשו בו שינויים רבים הן בסדר, הן בלשון, הן במבואות הן בכותרות ובשילוב הדברים[18].
רבי חיים קניבסקי נשאל האם מותר לעשות סגולות באכילת דברים המאוסים או מחיות טמאות (לאחר מותם) או דברים היוצאים מגופם, והשיב: שרק מה שהוזכר בספר סגולת ישראל מותר לעשות[19].
מכון אשל
נכד המחבר, רבי שבתי יוסף פרייזלער הקים את מכון אשל[20] העוסק בהוצאת ספריו של רבי שבתי.
המכון הוציא במהדורה חדשה עם הגהות ומקורות ספר קול תודה, ספר האשל, תפארת יעקב. בתשנ"ב הדפיס המכון ספר ארבעה ספרים נפתחים - הסגולת ישראל, השמירה מעליא, המקור חיים, האשל וגם ליקוט מכל ספרי המחבר במהדורת סריקה. המכון הוציא זמירות תפארת שבתי - זמירות שבת וברכ"ז עם פירושי רבי שבתי ובניו ונכדיו, מלוקט מספריו וספרי בניו ונכדיו. כמו כן ההדיר המכון ספר ילקוט אברהם מבנו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יש שכתבו ששמו חיים שבתי, (שלשת אבות ענף א' אות ו' בהגהה, נדפס בסוף ספר קול תודה מהדורה האחרונה.)
- ^ בנו של רבי שבתי ליפשיץ הנקרא רבי שעפסיל חסיד.
- ^ רבי אברהם שטרן, מליצי אש אות רסג, באתר HebrewBooks.
- ^ 4.0 4.1 הקדמת מו"ל ספר סגולות ישראל, דפוס ברוקלין, תשנ"ב.
- ^ ליבוביץ, האיש הדומה למלאך ה', עמ' ז; מנחם קרן קרץ, הקנאי, הרבי מסאטמר - רבי יואל טייטלבוים, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשפ"א, עמ' 61.
- ^ משה אביטל, בילקה בילקה שלי שהיתה ואיננה, תל אביב תשנ"ח, ספר זכרון לקדושי קהילות בילקה והסביבה, ח"א עמ' 44, 65; טרנאסילוואנישע צייטונג, 2.8.1935, עמ' 2; יהודה ארז, קארפאטורוס, אנציקלופדיה של גלויות, ז, ירושלים- תל אביב תשי"ט, עמ' 61-63.
- ^ ליבוביץ, עמ' יב.
- ^ שלמה יעקב גלבמן, מושיען של ישראל, קרית יואל-ניו יורק תשמ"ח- תשע"ח, ד, עמ' קפח-קפט, קצו; אלכסנדר סנדר דייטש, בוצינא קדישא, ברוקלין תשנ"ח-תש"ס, א, עמ' נד; יחיאל צבי ליבוביץ, ספר יזל מים מדליו, בני ברק תש"ס, עמ' ע; ספר ומשה היה רועה: תולדות... רבינו משה טייטלבוים, קרית יואל תשס"ז-תשע"ב, א, עמ' רנד-רנה; שם ד, עמ' תקמה-תקמו; יהושע בר יוסף, בין צפת לירושלים, תל אביב תשנ"ב, עמ' 155.
- ^ שהיה בעבר דיין בסענעווירא.
- ^ זכרון מאיר, ספר זכרון לזכרו של ר' מאיר ווייסמאן עמ' תרע"ז-ח. ליבוביץ, עמ' טז.
- ^ אשר אנשיל מילר, עולמו של אבא, ירושלים תשמ"ד, עמ' תנח; הפרדס: קובץ רבני חדשי, שיקגו תרפ"ז-תשס"ד, נד, א (תש"ם), עמ' 14; ומשה היה רועה, ב, עמ' קנט, הערה קנא; מנחם מנדל גרליץ, דער זייל פון די אידישע וועלט אין די לעצטע דורות, ירושלים תש"ם, עמ' 177; גלבמן, מושיען, ד, עמ' קצא.
- ^ אביטל, עמ' 149.
- ^ בספרו האשל (אות כ', השגת גבול) כתב: ”וכדומה לי שכבר כתבתי בזה במקום אחר ועיין מה שכתבתי בספרי תפארת יעקב על התורה בהשמטות לפרשת משפטים בפ' וכי יזיד איש על רעהו ע"ז וככל החזיון הזה בעוונותיי הרבים הגיע לי ו"כמעט שטעמתי טעם מיתה" כ"פ אשר א"א להעלות על הכתב מחולשות הדעת אשר סבלתי וכבר מבואר בכנה"ג או"ח סי' ג"ו שהרב הנכנס בגבול הראשון הוא מסיג גבול רעהו ונקרא רשע... אפי' ברשות הקהל נקרא מסיג גבול רעהו ואפי' הקהילה אינם רוצים בראשון... אפי' שיהי' גדול ממנו בתורה ובחכמה... חלילה לשמוע הוראה מהרב ה"ב הנכנס בגבול ראשון... והרבנים שבדור העלימו עינם מכל זה מרוב חניפות ושקר אשר בימינם ומחניפים למי שיש לו משפחה ומחזיקים בידם”.
- ^ שו"ת מנחת אלעזר חלק שלישי יו"ד סימן סג.
- ^ כך כתוב על מצבתו, אולם נכדו ר' שלום נח ווייס (בנין שלום, הלכות שבת סימן שי"ט דיני בורר, עמ' 5 זכרון עולם) כותב שנפטר בתרע"ח.
- ^ ספר האשל אות מו (אמונה).
- ^ מחבר ספר בית אשר, אב"ד דילהא. ההספד הודפס בספר שאר ישוב מאב"ד קיוויאשד.
- ^ לקוטי סגולות ישראל, הוצאת פלדהיים, מבוא עמ' לג.
- ^ אהרן יהושע פסין, ומלאו את הארץ עמ' יז בהערה 4, וכן בעמ' קכח. וכן מובא בספרו פותח את ידיך עמ' תקצא.
- ^ אשל נוטריקון: שבתי איש ליפשיץ.